החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...

[Bentsi]

אז רגע שאני אבין, ג'ו נמצא בווגאס?
אני קורא, משלים, לצערי מאוד עסוק עם העבודה, החלטתי להקדים תאריך סיום של פרוייקט בכמעט חודש בשביל להרים במקום מסיבה נחמדה לקריסמס אז בשבוע האחרון ימים של שבע בבוקר עד אחרי חצות הן דבר שבשגרה.
לגביי רפואה, ניהלתי זוגיות של שלוש שנים עם רופאה, למדתי את התחום מקרוב בעיקר בגלל שמעגל חברי מכיל בעיקר רופאים, אכן טיפולי השיניים זה עסק יקר (העבודה על הפה שלי מסתכמת בכ$27k) אבל זה רק בגלל שבחרתי את הדברים הכי טובים שאפשר (כתרים בכ$3.5k), אצלי התור לרופא שיניים לוקח כמה ימים במקסימום וכן, גם אני שונא זריקות אלחוש ונרדמתי פעמיים באמצע טיפול, אחד מהם היה טיפול שורש. במקרה שלי מדובר בחיבה לכאב והתרגלות, סף כאב גבוה.

אני רוצה לכתוב על חיי הרווקות ועל כל הבעיות בדרך, ברנרד מדבר על ילדים ומשפחה, אצלי החיים סובבים סביב עבודה, נשים ולאחרונה גם סיגרים.









אה ואוכל...



שבוע טוב 😃

[tzagi]

אז רגע שאני אבין, ג'ו נמצא בווגאס?
😃

סי סניור, ורואים שאתה עסוק, אפילו מאד, מאיפה יש לך זמן לקונסטרשיון בכלל?

[Bentsi]

בזמן העבודה אני בטינדר, בסופש או אחרי העבודה אם יש זמן אני נפגש איתן, החיים בעולם הדיגיטלי מאוד נוחים.

[Bernard]

נו... זו בדיוק הסיבה שאני אומר שכדאי שתגיבו... מעלה הרבה "חומר טוב".
בן - שאפו!!!
לא, לא הבחורה/ות - עבודות העץ.
בדיוק קשת כזו תכננתי לדק בחצר, מסביב לבריכה - איך מכופפים/מעגלים ככה עץ מלא (לא פלייווד/דיקט)?


ולעניין החינוך.

כדאי שמי שכותב לי בה"פ יעלה את זה פה - זה הרי לא משהו אישי ואם יש טעות או משהו להוסיף, זה תורם לשירשור..
וכתשובה לה"פ - יש פה הרבה מילגות.. המון.
כל סטודנט יכול (ורצוי מאוד) להגיש בקשות/מועמדות לכל מיני מילגות. הרבה מאוד עושים את זה, ומצליחים לממן חלק ולפעמים משמעותי , משכר הלימוד.
וכן - יש מלגות הצטיינות כמעט בכל מקצוע. לא בטוח שמלגה אחת תממן לך את כל שכר הלימוד (צריך לבדוק - לכל מלגה יש תנאים) אבל עדיין לא שמעתי על מלגה שתממן לך שכר לימוד של תואר שלם (3-4 שנים, לא כולל סטאז' אם יש).
אבל לך תדע..
לפי התוכניות שלנו פה, גם לא נצטרך לבדוק..

דריש (ככה כותבים/מבטאים?).

אני לא ממהר לשום מקום - הכל בנחת והחיפזון מהשטן, כמו שאמרו אצל מנחם תלמי, או החילזון מהשפן.. ביחדיות מסוימות..
אני גם לא מתכוון להתווכח (תורידו את הגבות למקומן הטבעי- לא מתכוון אבל אם יכריחו אותי... אני לא אחראי..) על "האם הלימודים מכינים לחיים האמיתיים או לא" - זה נושא לשירשור אחר לגמרי.
אני בטוח שיהיו דוגמאות של אנלפבתים שהפכו למליונרים והמציאו את מאיץ החלקיקים ועוד רגע הם (שוב) מוציאים לאור את האלכימיה ורושמים פטנט על המכונה האינסופית - שיבוסם להם.

כשהייתי ילד גם אני לא הבנתי למה ללמוד תנך ומה יעזור לי המורה לחקלאות ולמה בכלל צריך לדעת חשבון כשיש מחשבונים... כשגדלתי הבנתי שלא משנה מה לומדים, הכי חשוב זה לדעת ללמוד וכל דבר שאתה לומד, כל דבר, בסופו של דבר עוזר.
אצלי הילדים ילמדו וילמדו טוב (כמה שהם יכולים) - זו העבודה שלהם לעכשיו וכדאי מאוד שהם יעשו אותה טוב.. לפחות עד שיצאו לפנסייה.
ובנתיים, מי שמחליט מתי יצאו לפנסיה, זה אני ואין יותר מפנסיונר אחד בבית.. זה החוק.

לדוגמא הפרטית שלך, אני יכול להביא את SHMBO, בוגרת אותו ביה"ס תיכון שלך ש.. הגיעה רחוק מאוד, עם בגרות.
וכך עוד כמה מאותו ביה"ס...
אולי אתה מוכשר מהיתר ואולי לא - ממקרה אחד או שניים או מאתיים, לא נלמד על מערכת החינוך כלום.
העובדה הפשוטה היא שילד שמגיע מהארץ, לתוך מערכת החינוך האמריקאית (בכל שלב, גם ביסודי) ונכנס לכיתה רלוונטית, יודע יותר חומר מהתלמידים האמריקאים וילד שמגיע ממערכת החינוך האמריקאית לישראל יודע פחות וקשה לו יותר - וזה נכון גם בניו-ג'רזי וגם בסט. לואיס וגם בניו יורק (על יתר הארבעים ומשהו, אני לא "אחראי").

עבודה שארה"ב.
כנראה פיספסת (הלך לאיבוד בניסוח הסרקסטי שלי) אבל כתבתי פה משהו שחבר אמריקאי (סגן השריף בפנסייה) אמר לי שבארץ כולם רוצים להיות גנרלים - אף אחד לא רוצה להיות חייל.
אתה צודק לגמרי - פה האימרה שכל עבודה מכבדת את בעליה ממש נכונה.
זה גם קשור ל"ניראות" שאני מזכיר מידי פעם - אנשים פה גאים בעבודה שלהם ובמקצועיות שלהם. אם אתה מסגר, יעריכו אותך אם אתה מסגר טוב ולא יגידו בזילזול "הוא כולה מסגר".
פה כל פועל הוא "טכנאי" ולא בגלל שהם מתביישים להיות פועלים אלא בגלל שיש הערכה לפועל מקצועי.
ובארה"ב כל אחד יכול להתפרנס בכבוד ולקיים משפחה ו"לשלם חשבונות" אם יש לו עבודה (ויש פה כאלה שיש להם כמה עבודות, בלי בושה).
אבל, וזה אבל גדול - כל אחד רוצה לגמדים שלו את הטוב ביותר להיות מסגר או טכנאי זו עבודה של צווארון כחול. אף אחד, שיכול להרשות לעצמו, לא רוצה שהמקסימום של הגמד שלו יהיה "צווארון כחול". כולם רוצים שהגמדים שלהם "יעשו את זה" - וזה לא להיות פועלים ומסגרים, כמה שיהיו מקצועיים.
כמו בכל מקום בעולם, אני חושב..

ודרך אגב, גם את הצווארון הכחול לוקחים ברצינות, לעניין החינוך - יש פה בתי ספר מקצועיים נחשבים ביותר... שגם שם יש מלגות ורשימת המתנה...
העניין הוא שגם הם מפלחים את "השוק" לפלחים - לדוגמא, הגמד שלי לא קיבל אפילו מכתבון אחד מביה"ס מקצועי..
אם קיבלת מכתב כזה... אין לך את הציון המינימלי הרצוי למקומות שייקלו עליך "לעשת את זה"...
זו אולי לא בושה אבל זה בטח לא כבוד כ"כ גדול - גם כשלוקחים בחשבון את הסיסמא הנ"ל, שכל עבודה מכבדת...וכו'.

אני לא יודע אם יש לך ילדים אבל אם אין, תרשה לי לצטט את אמא שלי (וכל יידעשע מאמע (=אמא יהודיה) אני חושב..) "כשיהיו לך ילדים.. תבין"..

[Bentsi]

לעניין בתי הספר, גם בארץ למדתי בבי"ס עם מתכונת זהה, איזור ענקי שבו זזים מכיתה לכיתה וכמובן הלוקרים המהוללים, חטיבת הביניים ובתיכון היו במתכונת הזאת, כפר הנוער הדסים (נשמע יותר טוב מפנימייה).

לגביי העץ, לוקחים plywood 3/4 וחותכים את הרדיוס הדרוש, 2 שכבות של הפלייווד נותנת גובה כמו של 2x4 ואז חותכים מהפלייוד רצועות של 3.5 אינטש (על מנת ליצור 2x4 גמיש), עם משור יוצרים חתכים קטנים לרוחב ואז אפשר לכופף אותו על הסטאדים. מעצבן להסביר, אני אצלם עכשיו

בסיס :


סטאדים:


כיפוף:





תוצאה:



יופי, כל התמונות יצאו עקום, נא לכופף את הראש שמאלה

[Bernard]

מבין, מבין.
לא צריך להתעצבן

[tzagi]

לגביי העץ, לוקחים plywood 3/4

מצאתה בול את האדם הנכון להסביר לו באינצ'ים....

[Derish]

כשהייתי ילד גם אני לא הבנתי למה ללמוד תנך ומה יעזור לי המורה לחקלאות ולמה בכלל צריך לדעת חשבון כשיש מחשבונים... כשגדלתי הבנתי שלא משנה מה לומדים, הכי חשוב זה לדעת ללמוד וכל דבר שאתה לומד, כל דבר, בסופו של דבר עוזר.

ססמאות יפות, אך לא עומדות במבחן המציאות. אם כבר - כשאני מסיים בי"ס ב-2003, אני מצפה לצאת משם עם כישורי Excel בסיסיים ולא עם 823 פונקציות ולוגוריתמים חסרי תועלת שהמורה דאג לדחוף לי לגרון. וכן, אם אחרי עשר שנים לא השתמשתי בהן, הן חסרות תועלת. היום אני כבר לא בגיל שבו ניתן היה לחרטט אותי עם "כשתגדל תבין".

את מקצוע הספרות למשל הצליחו להשניא עליי באופן יסודי בתיכון, לקח כמה שנים עד שחזרתי לתחום וגם זה בחצי כח. ולא תגיד שזו הייתה מורה אחת, או שתיים, או שלוש. היה לי התענוג ללמוד את התחום עם לא פחות משישה מורים שונים בשני בתי ספר לאורך החטיבה והתיכון, וכולם למעט אחת עסקו בלהכתיב את מה שמשרד החינוך קבע להם - בלי לעודד דיון, פרשנות או כל נסיון לביטוי עצמי אחר מצד התלמידים שאותה ספרות הייתה אמורה לעורר בהם. זה לא שלא החדירו בנו את האהבה לספרות, אלא דאגו לעקר את כל החווייה עד כדי כך שהיא הפכה לאחד המקצועות המיותרים והשנואים עליי ועל חבריי למסע דאז.

אני לא טוען שלא צריך ללמוד תנ"ך, ספרות וכו', אבל לא היה קורה שום נזק אילו היינו מקדישים קצת פחות תשומת לב לחבר הדמיוני ולעולם הבא ומתמקדים מעט יותר במתרחש בעולם הזה. הבעיה היא שמערכת החינוך (בוודאות בישראל, אולי גם במקומות אחרים, לא ניסיתי) בד"כ לא מטרידה את עצמה בשאלות של פרקטיות, רלוונטיות והתאמה לרוח הזמנים. היא עסוקה מדי בלהרגיש נעלבת ולא מוערכת, בלקיים את עצמה ולשמר את הג'ובים שלה, ובלשבור את רוחם של תלמידים שלא בדיוק מוצאים בה את מקומם ("לקויי למידה" היא קוראת להם... כי זה הם הדפוקים ולא המערכת).

המקרה שלי הוא לא יחידני (למרות שאמא תמיד טענה שאני ילד מיוחד) אלא מייצג כ-10% מאוכלוסיית אותו בי"ס למשל בין השנים 2001-2003. אלו האנשים איתם שמרנו על קשר, ובבתי הספר שאותם עזבנו כדי להגיע להנדסאים (אורט ליבוביץ' בנתניה במקרה שלי) המצב היה אפילו יותר חמור. יש לי תחושה שאתה לא מבין עד כמה עמוקה התהום בין "חינוך" למה שקורה בעשור האחרון בארץ, ואם אפילו במוסד יוקרתי כמו זה של אונ' ת"א זה היה המצב, תאר לעצמך מה הולך בתיכון הממוצע.

העובדה הפשוטה היא שילד שמגיע מהארץ, לתוך מערכת החינוך האמריקאית (בכל שלב, גם ביסודי) ונכנס לכיתה רלוונטית, יודע יותר חומר מהתלמידים האמריקאים וילד שמגיע ממערכת החינוך האמריקאית לישראל יודע פחות וקשה לו יותר.

לא הבנתי מה זה אמור להוכיח. שים נער ישראלי בן 16 במגרש בייסבול ותראה איך כל ילד אמריקאי בן 10 עושה לו strike-out תוך שתי דקות... על מה זה מעיד למעט העובדה שאותו ילד מכיר טוב יותר את חוקי המשחק? נכון,בישראל לומדים יותר חומר, אבל מי אמר שזה החומר הנכון? שכל הלימוד הזה אפקטיבי? ואולי בעצם השיטה האמריקאית יותר טובה, והאיכות קובעת יותר מהכמות? אני לא יודע בוודאות מה לומדים בארה"ב, אבל את האפקטיביות והתועלת לטווח ארוך של ה"לימוד" בישראל כבר ראיתי, וככה לא בונים חומה.

זו אולי לא בושה אבל זה בטח לא כבוד כ"כ גדול - גם כשלוקחים בחשבון את הסיסמא הנ"ל, שכל עבודה מכבדת...וכו'. "כשיהיו לך ילדים.. תבין"..

שוב, אתה מסתכל על הכל בעיניים יהודיות/ישראליות שאפתניות כאלה. במסעותיי בארה"ב, באירופה וגם במזרח הרחוק נתקלתי בקולות אחרים ובגישות אחרות, וזה בכלל לא קשור לשאלת היש או אין ילדים. (אגב אין, מתוך אידאולוגיה.)

בגרמניה להיות "מייסטר" בתחום מקצועי כלשהו זה לא פחות יוקרתי ולא פחות מכניס מלהיות מתכנת למשל, ועו"ד או רופא זה מעין סוגה עילית שלא כל אחד מעוניין בה מלכתחילה וגם לא כל אחד מסוגל לה. וזה בסדר גמור.

בספרד יש לא מעט אנשים שעבודת החלומות שלהם היא לגרוף עלים או לחלק דואר כל היום בשכר מינימום או קרוב לכך. זו עבודה עם קביעות לכל החיים, היא מכניסה מספיק כסף בשביל לפרנס משפחה ומשאירה מספיק זמן בשביל לשבת על פחית בירה בערב... לא צריך יותר מזה. יש להם פחות אמביציות והם לא ממש מוטרדים ממה עושה הבן של השכן, גם זה סגנון חיים לגיטימי.

על המזרח אני לא אתחיל לדבר אפילו, הם דפוקים בראש. (סתם, לא באמת, פשוט המנטליות כ"כ רחוקה משלנו שאין טעם להיכנס לזה כרגע.)

בארה"ב פגשתי גם כאלה וגם כאלה. בין לקוחותיי היו את החבר'ה השאפתנים והיו את אלו שהם דור שלישי ורביעי לעובדי כפיים ומרוצים מזה לחלוטין, וגם את ילדיהם שלחו קודם כל לבתי ספר מקצועיים. לדברי אחד כזה - לתת לו מקצוע זה הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות בשבילו, אח"כ שירוויח כסף ויתמקצע ואם ירצה לעלות ברמה, שיממן לעצמו לימודים אקדמיים. מה, לא נשמע לך הגיוני?

מקרה אחד של לקוח לדוגמה הוא בחור פורטוריקני בן גילי שגר באטלנטה (דור שני, המשפחה במיאמי) ועובד בתפקיד די מלוכלך על רצפת הייצור. הוא הסתכל עלינו (מספר אנשי שירות שביקרו אצלו ברוטציה) כמו על סלבריטיז כשסיפרנו על המסלול המקצועי שעברנו בדרך לג'וב הנוכחי - מי מחיל האוויר, מי מחימוש וכו'. הוא לא האמין שאנחנו יודעים להרכיב ולפרק מכונה כ"כ מסובכת ומכירים אותה בע"פ עד רמת הבורג והתפעל מהסיפורים שלנו על הצבא ובכלל. מצד שני... מהכסף שהוא מכניס בדפוס הבחור מנהל קריירה שניה כמפיק מוזיקה דיגיטלית (ועושה זאת בצורה מקצועית יותר מכמה די ג'ייז שאני מכיר מהרדיו), עם קהל מעריצים לא קטן והכרה בסצינה הרלוונטית. בנוסף, הדיונים שהוא מנהל עם חבריו בפייסבוק על נושאים חברתיים ומדעיים (דיונים כבדים, מבוססים וענייניים) פשוט גורמים לי לקחת צעד אחורה, להכין כוס תה ולשבת לקרוא אותם כמו שקוראים ספר טוב. אני לא יודע מה הוא למד בביה"ס ובסה"כ מדובר בבחור פשוט שבא ממשפחה של מהגרים, אבל הראש שלו עובד וסקרן ונראה שארה"ב (כולל אותה מערכת חינוך שאתה מלגלג עליה) נותנת לו את הכלים להתפתח ולרוץ עם זה רחוק ככל שירצה.

זה מה שאני אומר בסופו של דבר - המדד הוא מה אתה עושה בחיים האמיתיים ולא מה אתה שווה בתיאוריה. אני לא מכיר ישראלים רבים שעולמם הפנימי כה עשיר וחייהם כה שלווים ומהנים כמו אצל הבחור הזה מאטלנטה, או אצל ה"דור שלישי" ההוא מלונג איילנד, או אצל ה"טכנאי" מוויסקונסין. אלו אנשים שאולי היו שמחים להרוויח עוד כמה דולרים אבל אינם נמצאים בתפקידם בלית ברירה. הם בסה"כ מאושרים בחייהם ובאמת יש להם חיים - מלאים ומגוונים ומספקים.

מה יש לאותו ישראלי שסיים תיכון בהצטיינות, צבא בהצטיינות ואוניברסיטה בהצטיינות? מה הפרספקטיבות שלו בחיים - לעבוד קשה? לקרוע את התחת עד גיל 40 ואז שיפטרו אותו כמו כלב? כמה אנשים אתה מכיר בארץ שיכולים להרשות לעצמם להשתתף באופן בפעיל בחיי הילדים, לעסוק בתחביב ולנהל חיי פנאי במקביל לעבודה? הפריבילגיה הזאת שמורה בעיקר לאנשים עם עבודות מאד מכניסות כמו רואי חשבון ועורכי דין, וגם זה לא תמיד, בד"כ זה קורה רק בפנסיה. אז בארה"ב, עם כל ההשכלה המצחיקה שלה ועם הרמה הנמוכה בתיכון - זה אפשרי ונגיש להרבה יותר אנשים, כך לפחות התרשמתי ממה שאני ראיתי שם.

והאם זו לדעתך לא דרך טובה יותר להעביר את זמננו על הפלנטה?

[Bernard]

חבל לך על הזמן, ג'ו - אני כבר שולט באינצ'ים לגמרי... טוב כמעט לגמרי..
אבל יש לי אפפ בטלפון, שמתרגם מזה מהר..

דרך אגב.
הנה עוד תגובה שהעלתה סיפורון....

יש פה, בגולת ארה"ב, דברים הזויים, שלא ברור בדיוק מה מקורם ומי הדביל שהגה אותם - אולי ג'ו יוכל להסביר...

למשל.
יש פה קרשים לפי מידות "ידועות" וקבועות.
כמו שבן אמר 3/4 - זו מידה ידועה וקבועה ואתה נכנס לחנות/מחסן ומבקש דיקט 3/4 בגודל 8X4 ומיד כולם מבינים מה זה אומר.
כך יש פה 6X6 ויש 8X8 ויש 8X2 ויש את הכי הנפוץ (משמש לשלד קירות וכאלה - רוב מה שרואים בתמונות של בן) שהוא 2X4.
עכשיו ברור לכולם שהמידות האלה באינצ'ים, שהרי סנטימטרים פה זה משהו שהקנדים משתמשים בו = עלבון.

כששיפצתי את הבית שקנינו, בניתי חדר נוסף, בקומה השנייה (לאורחים) ופתחתי בו גם חלון והכל תיכננתי בקפידה (הגשתי בקשה לאישור בנייה וכו') והכל היה מצויין.
עד שממש התחלתי לבנות...
אז התברר שהקרש הזה, 2X4 הוא לא באמת 2X4...
הגלמים האלה קוראים לו 2X4 אבל הוא בעצם 1.5X3.5... למה? ככה.

שאלתי את המשפצים (שמרתי איתם על קשרים טובים... אחלה חבר'ה - נספר בהמשך) למה קוראים לזה 2X4 כשזה בעצם 1.5X3.5 ולמה לא לקרוא לזה פשוט 1.5X3.5 (שזו מידה מקובלת בברזל - מסתבר שיש כללים אחרים למידות ברזל ולמידות עץ), שהרי ה-4X8 הוא באמת ארבעה פיט על 8 פיט ולכן קוראים לו ...4X8..
ההם הסתכלו עלי כאילו ירדתי מהירח ואמרו "כי זה 2X4" וכשהקשתי "אבל זה לא, זה 1.5X3.5" הבחור האיטלקי הגדול (בחור נחמד ששוקל בערך 130 קג' ויש לו חיוך כמו של טוני סופראנו) הניח את זרועו על כתפי (שקל טון) ואמר לי "ברנרד, תן לי להסביר לך, בגלל שאתה בחור נחמד. זה לא 3.5X1.5 זה 2X4 ואתה יודע למה זה 2X4? בגלל שזה נקרא 2X4 וזה נקרא 2X4 בגלל ש- ?That's the way it is - Got it"...
הבנתי. בטח שהבנתי.. כשהוא מסביר ככה, ישר אני מבין...

בגלל שהתקן לקירות הוא שיש בדיוק 16 אינץ' (בדיוק!!!) בין קורה לקורה (מרכז למרכז), את כל המידות הייתי צריך לשנות...

קוקיות.
לך תבין אותם.

[Bernard]

ואל תתחילו להטיף לי שאם הייתי מתכנן נכון, זה לא משנה מה עובי הקרש, "16 אינץ' ממרכז למרכז, היה נשאר אותו הדבר...
עכשיו גם אני חכם... פשוט היה לי ברור ש"2 זה.. "2 ולא "1.5 (בקיר הקרשים עם העובי לכיוון החדר..).

[tzagi]

עכשיו גם אני חכם... פשוט היה לי ברור ש"2 זה.. "2 ולא "1.5 (בקיר הקרשים עם העובי לכיוון החדר..).

אין כול דברים מוזרים
1 מידות העץ נכתבו ע'י התקן הבריטי עוד לפני 500 שנה או משהו בסגנון.
2. פעם באמת היה עץ בגודל מלא ואם תראה בית שנבנה לפני שנות ה50 תימצא בו קורות ועמודים בגודל אמיתי.
3. ההסבר לגודל הקטן ממה שזה נקרא מגיע מה KERF, או רוחב המשור והקצעה., בדיוק כמו שקוראים להמבורגר רבע פאונד אבל הוא לא....זה המשקל לפני הבישול.
4. יש תקן לגודל מינימלי של עץ, כלומר ה1.5X3.5 זה הגודל המינימלי של 2X4 ולכן זה המידה המוקצעת שלו שמיוצרת ע'י כול החברות עץ.

[Bernard]

עד שאני עונה לאחד, אני מפספס את האחר...

דריש.
רוח של מורד פועמת בקירבך ואשרי לך וטוב לך..
רק שבלהט הקרב (שלא ברור לי מהו בדיוק) אתה קצת מפספס את מהותם של הדברים שאני כותב...
בשביל חבר'ה כמוך, יש בפיסקי הדין את "הרציו" - יענו תמצית של מה אומר פסק הדין.
אז הנה, במיוחד בשבילך (ואולי עבור עוד כמה שפיספסו) "הרציו" של כל המגילה שכתבתי... ושכנראה קצת חמק מעיניך:

• אני לא מלגלג על מערכת החינוך בארה"ב - בדיוק להיפך. אני מתרשם ומעריך ו...מקנא בה.
• שיטת הלימוד פה, בארה"ב, הרבה יותר טובה וידידותית ומקיפה - קראתי לזה "לומדים לעומק" - מאשר בישראל.
• החומר שלומדים פה קל יותר, לאותה קבוצת גיל.
• חינוך החובה הוא חינם פה.
• החינוך הגבוה פה יקר בטירוף.
• יש פה את הפרקטיקה שכל עבודה מכבדת את בעליה.
• כל הורה רוצה לתת לילד שלו את הכלים להצליח בחיים - כשיגדל יחליט בעצמו מה זה "להצליח" ועם מה "לעשות את זה" וממה הוא מאושר.

מבין השורות, הצלחתי להבין שחווית הלימודים עד הצבא (ואלי גם הצבא וכו') השאירו עליך חותם לא כ"כ חיובי - יופי לך.
מפה ועד למרוד בכל וכול ולהכריז שמי ששאפת חייו לגרוף עלים בעירייה ולשתות בירה בערב הוא האידאל (של מי בדיוק?)... מה שנקרא - שיהיה לך לבריאות.
עובדה, כך אני מנחש בעדינות, שאתה לא הסתפקת בזה..

SHMBO חזרה לפני כמה ימים משבועיים בהודו - אני בטוח שבין כל העלובים האלה, שהבית שלהם הוא קופסת קרטון על המדרכה (ושיא השאיפות היא מדרכה מרוצפת), יש מי שמאושר בחלקו .
אני בטוח שבין כל אלה שהיא ראתה רוחצים פניהם בשלוליות בצד הכביש, יש כאלה שמאושרים בחלקם ובשלולית האיכותית ביותר בבלוק..
אני גם בטוח שיש כאלה, פה בארה"ב, שמאושרים שהם הצליחו למצוא עבודה במפעל ויש להם השלמת הכנסה כ-DJ והם מצליחים איכשהו "לגמור את החודש" ומאושרים שלא נפל עליהם איזה ניתוחון בקע קטן...

אני?
לי יש שאיפות טיפל'ה גבוהות יותר מבירה בערב ועבודה קבועה כמנקה רחובות (עם כל הכבוד.. באמת) ויש לי שאיפות גבוהות יותר לגמדים שלי והייתי רוצה שכשהם יצאו לפנסייה, כמוני, לא יצטרכו לעבוד (בנוסף לפנסייה העלובה) כמלצרים בדיינר (מאוד נפוץ פה.. כואב הלב!) על מנת לממן את התרופות, שאובמה-קייר לא מכסה וההפרשה שהפריש בעל העסק הזעיר, כשהיו צעירים ורבי אומן בריתוך פחי זבל תעשייתיים, לא תספיק להם...

מי שזורק פה ססמאות נוסח צ'ה גווארה, ממרום חייו המוצלחים (אני מקווה) לא בדיוק נשמע מחובר לחיים, כמו שאתה קורא לזה.
יכול להיות שהצלחת למרות החינוך שקיבלת (ואני דווקא מבין שקיבלת..) ויכול להיות שהצלחת דווקא בזכות החינוך הזה אבל אתה הרי לא מנקה רחובות ואני שומע שאתה מטייל הרבה בעולם... לא נראה לי שאתה מאלה שהיה שמח בחלקו כרועה צאן בהרי הקרפטים, ללא מחשב וללא אינטרנט ובסוף היום היה מסתפק בבירה קרה ופורש לשינת לילה ביחד עם הצפורים.. וגם לא כפועל ייצור על "הקו" במפעל כלשהו..

מי שמכיר אותי יודע שאני (כמעט) הכי נון-קונפורמיסט שיש, שלא ברור איך החזקתי 27 שנים בשירות המדינה (אם אפשר לקרוא לזה "החזקתי").
אבל להיות גיבור גדול ולמרוד בהכל זו חוכמה קטנה מאוד, כשמי שישלם על טעות שכזו (אם.. אם זו טעות. אני לא קובע אבל ..) זה הגמד שלך שיאלץ להתחרות בכאלה שיש להם הכשרה טובה יותר על הנייר (והנייר הזה, תרצה או לא קובע ועושה מיון ראשוני).

ולכן אני חוזר ואומר כשיהיו (ובמקרה שלך זה כנראה "אם יהיו") לך ילדים, תבין...

- - - Updated - - -

אין כול דברים מוזרים
1 מידות העץ נכתבו ע'י התקן הבריטי עוד לפני 500 שנה או משהו בסגנון.
2. פעם באמת היה עץ בגודל מלא ואם תראה בית שנבנה לפני שנות ה50 תימצא בו קורות ועמודים בגודל אמיתי.
3. ההסבר לגודל הקטן ממה שזה נקרא מגיע מה KERF, או רוחב המשור והקצעה., בדיוק כמו שקוראים להמבורגר רבע פאונד אבל הוא לא....זה המשקל לפני הבישול.
4. יש תקן לגודל מינימלי של עץ, כלומר ה1.5X3.5 זה הגודל המינימלי של 2X4 ולכן זה המידה המוקצעת שלו שמיוצרת ע'י כול החברות עץ.

יאללה... תפסיק לקשקש.
חסכו קצת ועוד קצת ולא היה להם כוח לשנות את השם... למה? בגלל שאתם יכולים/אמריקאים.
לפני הבישול אעלק..
מה אתה מסביר יותר מידי - אתם קוקיות... כולכם.

[Bentsi]

2 הסנט שלי, מכיוון שאני מתמחה בשיפוץ בתים ישנים וזה יותר כמו השריטה שלי, בתים משנות ה20 ומטה, כן העץ היה 2 על 4 אמיתיים, אבל, עם התקדמות היצור והתחלת השימוש בלוחות גבס התחילו לתת דגש לרוחב המוצר המוגמר, הקיר, בעבר היו מרימים שלד ואת המעטפת היו מורחים ידנית, ניגשים לסטאדים ומצפים אותם בchicken wire או wood planks ואז מורחים את הכל בפלסטר ומיישרים, פעם גם הכל היה נעשה בהתאם למידות הקיר, ככה שביקר מסויים יהיה קיר בעובי של 5 אינט'ש בצד אחד ו5.5 אינט'ש בצידו השני, עם הקדמה בא גם הייצור התעשייתי, דלתות, חלונות הכל נבנה לפי סטנדרט מסויים, מכיוון שגבס בעובי רבע אינט'ש הוא הנפוץ ביותר לשימוש פנימי, קירות פנים עם שלד בעובי של 3.5 יהיו קיר מוגמר בעובי 4 אינט'ש, לדוגמא משקוף (מסגרת של דלת) סטנדרטי לשימוש פנימי מגיע בעובי של 4 אינט'ש מה שמשאיר לך משחק קל בהרכבת המשקוף ואז פלסטר בחיבור וציפוי עם casing להקניית המראה המושלם.
גובה הדלתות הוא 80 אינט'ש אבל הרבה דלתות מגיעות עם משקיף של 84, עם השימוש בעץ מאוד קל להתאים את כל הדברים שהם בייצור תעשייתי באתר הבניה.
קירות חוץ הם בעובי של 6 אינט'ש בדרך כלל.

הנגר שלי הביא את כל הארונות, מחר הרכבה.


אני בונה את אחד חדרי הלחות (humidor) הכי גדולים בחוף המערבי כרגע.
שם מתוכננת מסיבת הקריסמס, התוכנית הייתה סיום באמצע ינואר אבל אני מודע ליכולת שלי ומכיר את הצוותים שנרתמים מכל הלב, הזמנתי כמה שחקנים מהקאסט של sons of anarchy לאירוע ואני מתכנן להביא 2-3 שחקניות פורנו שאני מכיר לבוא לעשות איזו ג'סטה ולהסתובב בלבוש מינימלי בסגנון סנטה ולחלק שמפניה וסיגרים.
על המוזיקה הופקד חבר יקר, נגן בס שליווה זמרים רבים, כבר סגרנו עם שלושה מוסיקאים שיבואו לנגן ג'ז ורוק קלאסי ברקע, כל מה שנשאר זה לסיים את הכל ב8 ימים



שזה קצת מפחיד, אבל בקטנה, יש להרכיב מרזבים, בידוד לתקרה להרכיב ארונות, דלתות, לסיים בניה של קיר פנימי, חיפוי, צבע לכל המקום, סיום מערכת המיזוג, לעבור בדיקה של מכבי האש ושל העירייה, מולדינג (פאנלים בעברית של פעם) בתקרה וברצפה, ניקיון, העברת כל הסיגרים (זה לבד צפוי להמשך שלושה ימים) לחבר את כל התאורה, שקעים ושאר הפינישים.
וכל זה תוך כדי עבודה על עוד 3 פרוייקטים (2 מסעדות ומרפאה).

[tzagi]

די לבכות, ביקשתה הסבר וקיבלתה, במקום להבין ולהפנים אתה עושה מה עושים ברמלה

טוב נן, ברור שאי אפשר להוציא את הכפר מאיבן. או ללמד כלב זקן טריקים חדשים.

[tzagi]

2 הסנט שלי, מכיוון שאני מתמחה בשיפוץ בתים ישנים וזה יותר כמו השריטה שלי, בתים משנות ה20 ומטה, כן העץ היה 2 על 4 אמיתיים,

היה לי בית בRESEDA, נבנה ב48, עץ בגודל מלא
עבדתי במפעל של BELL-SIKORSKY שנבנה אחרי המלחמה בFORT WORTH, לא רק עץ מלא אלא RED WOOD! גודל המבנה מעל ל20000 SQF,
לידיעתי זה המבנה הגדול בעולם שבנוי אקסקוליבית מRED WOOD

[Bentsi]

רסידה? עם כל הערסיאדה מסביב? באעעה

וכן השימוש בעץ בגודל מלא היה עד אמצע סוף שנות ה60

[tzagi]

פעם, לפני שנים רבות זה לא היה ככה וזה גם הסיבה שעזבתי לפני מעל ל15 שנה.

[Bentsi]

אז פעם זקני השבט לא היו יושבים מדי יום בקפה על הפינה של רסידה וונטורה? אבא שלי הגיע לפה ב85, התמקם תחילה בהוליווד ואז עבר לגבעות של גלנדייל, גם הוא ברח מהישראלים, אחי הקטנים לא מדברים עברית כלל.

[Derish]

בלהט הקרב (שלא ברור לי מהו בדיוק) אתה קצת מפספס את מהותם של הדברים שאני כותב...
בשביל חבר'ה כמוך, יש בפיסקי הדין את "הרציו" - יענו תמצית של מה אומר פסק הדין.

להיות גיבור גדול ולמרוד בהכל זו חוכמה קטנה מאוד, כשמי שישלם על טעות שכזו (אם.. אם זו טעות. אני לא קובע אבל ..) זה הגמד שלך שיאלץ להתחרות בכאלה שיש להם הכשרה טובה יותר על הנייר (והנייר הזה, תרצה או לא קובע ועושה מיון ראשוני).

1. זה מצחיק איך אתה ואני עושים את אותן פעולות בדיוק (מסיקים כל מיני מסקנות שגויות מהכתוב, או כותבים בצורה שגורמת לאחרים לבין אותנו לא נכון) ואז מטיפים איש לרעהו לא לעשות את הפעולות האלה.

1א. בהמשך לסעיף לעיל, אל תתרגש מנימת הדיבור שלי, אני לא באמת נלחם. סתם יש לי תשוקה לדיונים אינטליגנטיים ולפעמים זה נשמע כאילו אני צועק עליך. אז אני לא. אולי הייתי צריך להסביר את זה קודם, אבל אני אדם מאד רציונלי, על גבול האספרגר, על ספקטרום האוטיזם. אני בוחן את הדברים במישרין ולא נכנס ליותר מדי פרשנויות וספקולציות, ואני מגיב בגבולות מה שראיתי וחוויתי, בלי אקסטרפולציה והנחות מרחיקות לכת.

2. אל תתנשא עליי עם השפה הגבוהה שלך, "רציו". חכה חכה, עוד שנתיים אני מסיים את התואר ואז אני אדע לענות לך...

3. עכשיו ברצינות. אינני טוען שצריך לכוון נמוך, אלא שבתרבויות שונות העניין הזה נתפס באופן שונה. לראיה אני מביא כמה דוגמאות ממדינות אחרות, בהן האנשים פחות שאפתנים אבל יותר מאושרים בחלקם ובחיי היומיום שלהם. מה עוזר לישראלים שיש להם אמביציות כשהם שורפים שעות מטורפות בעבודה ואז כורעים תחת העומס הכלכלי? זאת הפואנטה שלי. ישראלים אינם חיים באמת, לרובם אין מושג מה זה. אז אולי הספרדים והגרמנים והאמריקאים קצת פחות שאפתנים, אבל כשמציבים יעדים מציאותיים קל יותר לעמוד בהם ולא צריך להתאכזב. ואגב, אותו DJ לא "משלים הכנסה" עם המוזיקה, הוא עושה אותה בשביל הכיף שלו ומפיץ אותה בחינם. זה בדיוק העניין - יש לו פנאי מנטלי ופיזי לעסוק בתחביב, והוא עדיין מרוויח מספיק בתור דפס פשוט בשביל לעמוד בבלת"מים למיניהם ולא לחיות בצנע.

4. מה שאתה כותב על ההשקפות שלי וההשלכות על דור ההמשך זו אחת מאותן סיבות אידאולוגיות בגינן אני לא מתכנן ילדים, אבל לא ניכנס לזה כרגע. בגדול, אני מסכים איתך לחלוטין.

5. ההצלחה (היחסית) שלי התחילה כשהשלתי מעליי את אבן הריחיים של החינוך (מביה"ס ומההורים) והלכתי בדרך עצמאית. הצלחתי למרות, ולא בזכות, החינוך שקיבלתי. ההורים שלי עד היום לא לגמרי מבינים איך זה קרה. המורים בביה"ס ניבאו לי עתיד של מנקה אסלות (במילים אלה ממש, דרך הולמת לדבר לנער בן 13 לדעתך?) והתאכזבו לגלות שהם טעו. אגב, שלא תחשוב שיש לי איזו טראומה של ילד לקוי למידה, מעולם לא אובחנתי ככזה ואפילו נחשבתי למחונן בזמנו, פשוט ראיתי יותר מדי אנשים נזרקים לשולי המערכת לאורך השנים. אי אפשר להטיל את כל האחריות על ההורים ולצפות שיחנכו ילדים לתפארת, רובם הרי לא עוברים שום הכשרה ובעצמם עושים זאת מתוך אינסטינקט כלשהו ובשיטות ניסוי וטעייה. לכן אני מצפה ממערכת החינוך שתתן לילד/נער את הכלים להתמודד עם העולם האמיתי ולמצוא בו את דרכו.

5ב. סיפורים כמו שלי אינם נדירים, הם קורים לעיתים קרובות כאשר ילדים מתבגרים מקבלים את הבטחון ללכת עם האינטואיציה ולא בהכרח עם מה שלימדו אותם. מערכת החינוך בישראל לא מעודדת את זה והתרשמתי שהמערכת האמריקאית מוציאה את התלמיד בסופו של דבר עם אופקים רחבים יותר ובטחון עצמי גבוה יותר. אצלי יצא שהתגלגלתי לתפקיד טכני טוב בצבא ורק שם קיבלתי את "ארגז הכלים" הזה. אצל הרוב זה לא המצב והם ימשיכו להיות אנשים בינוניים וסבירים שהולכים עם האינרציה ואז מתעוררים יום אחד ומבינים שטעו, בגיל 40 פלוס ועם שני ילדים. השאלה היא לפיכך מהו "הבינוני והסביר" בניו-ג'רזי מול מה שזה בישראל.

5ג. ההצלחה (היחסית) שלי לא נובעת רק משאפתנות שהונחלה לי ע"י ההורים/מורים אלא בעיקר מרעב. אני עשיר (שוב, יחסית) כי מעולם לא נכנסתי למינוס, ולא נכנסתי למינוס כי ההורים שלי מעולם לא יצאו ממנו (עד שאחותי ואני התחלנו לעזור להם). נמשכתי לקריירה של איש שירות טכני בגלל שאבא שלי לא ידע מעולם לעבוד עם הידיים וגרנו בבית מתפרק. הוא היה מהנדס מכונות עם תואר שני, זוכה פרסים אפילו, אבל במציאות זה לא היה שווה כלום. אני בקושי סיימתי תיכון כאמור, אבל הבטחתי לעצמי שאצלי בבית תופעות כאלה לא יקרו ושום דבר לא יקרקש ולא יחרוק. כשהתחלתי לעבוד במפעל המדפסות הייתי חייב לעשות זאת היטב כי ידעתי שהאלטרנטיבה היא לחזור לשכונה בנתניה, וזה מה שעזר לי לאורך השנים להתקדם בעבודה למרות שלא היה לי תואר או קשרים. שאפתי להגיע לחו"ל כי מעולם לא היה לנו כסף לטייל כמו משפחות נורמליות, היום אני גר במדינה השלישית שלי ואני רק מתחמם. לבסוף - קיבלתי חוויית לימודים גרועה בתיכון ולכן משכתי את האוניברסיטה עד גיל 29, עד שידעתי בוודאות מה אני רוצה ללמוד, היכן אני רוצה ללמוד את זה ומה בדיוק אני מצפה לקבל מהלימודים האלו. כתוצאה, היום יש לי חוויית סטודנט הרבה יותר איכותית ומספקת מכל אותם חברים מביה"ס שהלכו במסלול המסורתי יותר, ללא יוצאי דופן.

בקיצור, כמו שאומרים אצלכם בארה"ב - שום דבר לא ודאי חוץ ממוות ומיסים. אתה לא יודע לאן תגיע בחיים ולאן יגיעו ילדיך, אבל אם עליך להכניס אותם למערכת המתיימרת להכינם לחיים האמיתיים, מן הראוי שהיא תעשה את העבודה. המערכת הישראלית לא עושה את העבודה - נקודה. סוף. רות. עבור. עובדתית, היא לא. תסתכל על איך המדינה הזאת נראית כיום ותבין... עד כמה כשירה או לא המערכת בארה"ב קשה לי להעריך, אבל אם אני מסתכל על האזרח הממוצע אזי בארה"ב הוא מאושר יותר ונינוח יותר מהישראלי הממוצע. אני מייחס חלק מזה לחינוך וזו הטענה שאני טוען, שכנראה במבחן התוצאה ה"טכנאי" האמריקאי שווה הרבה יותר מה"מהנדס" הישראלי.

[Bentsi]

ואדים, עזוב שטויות, מתי אתה מעלה תמונות של סטודנטיות מצפון אנגליה?