פורום ג'יפולוג 4X4 - פרויקט: מדרגות צד להיילקס REVO

ההיילקס החדש, שנקנה כרכב לטיולים משפחתיים, גבוה. או לפחות, גבוה יותר מהרכבים המשפחתיים האחרים שאנחנו מכירים. וככזה, בני המשפחה (הילדים. טוב נו, גם ההורים) מתקשים/מתאמצים לעיתים לעלות ישר לקבינה. מדרגות הצד המקוריות שהגיעו עם הרכב היו פתרון מעולה - עד שההיילקס פגש את השטח...

טיולים – יש (איזה כיף), מדרגות-צד - אין. עולים יורדים, עלה ורד, והתקנת מדרגות-צד חדשות עברה מתחתית רשימת הרעיונות בתור Nice to have, אל סטטוס ״פרויקט בקנה״. אינדיקציה טובה לכשלעצמה שהמשפחה אכן מטיילת והטנדר החדש ממלא את ייעודו.

שיטוט ביו-טיוב וסקירת מוצרי מדף בארץ ובחו״ל, חיזקו את ההשערה שלי שמדרגות-צד DIY יהיו פרויקט נחמד ועל הדרך יתנו מענה לקריטריונים נוספים שמדרגות קנויות לא בהכרח יספקו. ובינינו, עבר כבר יותר מדי זמן מאז שריתכתי, ופשוט התגעגעתי לתחושת הסיפוק שבלהתיך ולשרבט פלדה בריאה.

לא הופתעתי למצוא בפורומים בחו״ל וכאן בג׳יפולוג כמות יפה של פיצ׳רים על מדרגות צד לרכבים שונים, ביניהם גם להיילקסים ישנים, אולם לא מצאתי תיעוד של מדרגות DIY להיילקס מודרני. אולי כי הוא פחות משמש לעבירות ביחס לדורות הקודמים ולכן פחות מתקינים בו מגיני סף? אולי כי זה תכן ובנייה עד כדי כך בנאליים אז לא מוצאים צורך בלהעלות תיעוד לכך, או להבדיל - לא מוצאים צידוק לבנייה עצמית - אלא פשוט קונים? ואולי כי פשוט לא חיפשתי מספיק טוב?

לא באמת משנה. מקווה שהקורא ימצא את כתבת ה- DIY שלהלן שימושית, ו/או יקבל מוטיבציה לבנייה עצמית.

מטרות הפרויקט:

מדרגת ביניים לצורך עלייה וירידה נוחות של הילדים לרכב (כאילו, דה).
מדף דריכה למבוגרים - לצורך איזון משקל הרכב בשפ״צ, ולצורך גישה נוחה לגג ולחלקו הקדמי של הארגז.
נק׳ עיגון לרכב.
נק׳ הרמה ארעית לרכב, בין אם בשטח ובין אם באספלט.
הגנה על סף הרכב (הבודי) מפני פגיעות בשטח.
לתעד את הבנייה לפיצ׳ר שימושי על-אמת בג׳יפולוג!

קריטריונים לפרויקט

נדרש שהמדרגות יהיו רחבות מספיק כדי שיהיה אפשר לעמוד עליהן בנוחות. כרפרנס- הרוחב של המדרגות המקוריות.
נדרש שהמדרגה תוכל לשאת משקל של חבורת מבוגרים שיעמדו עליה וינדנדו/יאזנו את הרכב.
בכיוון העמיסה ההפוך - נדרש שהמדרגה תוכל לשאת לפחות מחצית ממשקל הרכב, בעודו מועמס בציוד, לצורך הרמה על ג׳ק.
לחדד את הקריטריון: לא מצפה שהמדרגה תדע לשרוד נפילה חופשית משמעותית של הרכב עליה ללא נזק - על מנת שלא להעביר את הפגיעה לשלדת הסולם אליה המדרגה מחוברת. מעדיף שפגיעה תתבטא במדרגה עצמה ולא בשלדה. בנוסף, התלבטתי אם להכין נקודות ממשק יעודיות להייליפט, ובסוף החלטתי שלא.
נדרש מינימום פגיעה במרווח הגחון (כרפרנס - שיפור של מרווח הגחון ביחס למדרגות המקוריות) ומינימום פגיעה ברדיוס הגלגול של הרכב (זה המונח?). רוצה לאמר, שלא יבלוט יותר מדי לצדדים ולמטה.
נדרש שהתקנת המדרגות ללא תגרום לפגיעה ברכב, או שיידרש שינוי קבוע ברכב: בלי לרתך משהו לשלדה, בלי לנתב מחדש צנרות/כבלים/מכלולים וכד׳. מדרגות מפורקות = רכב במצב סטוק.
נדרש שהמדרגות יהיו פריקות, ושתהליך הפירוק וההתקנה יהיו נוחים ומהירים.
לדייק את הקריטריון הסובייקטיבי: שלא אתבאס לפרק ולהרכיב אותם לצרכי אחזקה שוטפת עד כדי כך שאמנע מלעשות זאת.
בהחמרה על הקריטריון הקודם: נדרש שהמדרגות לאחר התקנתן לא ישפיעו לרעה על יכולת האחזקה השוטפת של הרכב - בדגש על גישה למכלולים.
נדרש שההתקנה לא תגרום להצטברות בוץ/מים/לכלוכים במקומות שלא יהיה ניתן לנקות/לייבש בקלות.
נדרש שעלות הפרויקט תהיה זולה משמעותית ממוצרי מדף (בחומרי גלם כמובן; שהרי תשלום בשעות עבודה של התכנון, הרכש, הייצור, ההרכבה והבדיקות זו מטרת פרויקט DIY מלכתחילה לא?).
נדרש שייראו וירגישו מאסיבי ואיכותי.
וגם, נדרש שיהיו משהו שאפשר יהיה לתעד לפרטי פרטים ולהפוך לפיצ׳ר שימושי על אמת בג׳יפולוג!

אני עוצר, קורא את הרשימה הזו, נזכר שכולה מדובר בפקקטה מדרגות צד לרכב, וחושב לעצמי: למה אתה לעזאזל מסתבך? אבל היי, פרויקט זה פרויקט לא? איפה כל הכיף (תסכול??) אם לא משקיעים בו קצת מחשבה ומאתגרים את עצמנו בתכן, בייצור ובהתקנה....
וכמובן, היופי בכל פרויקט DIY ובטח בפרויקט מדרגות צד, הוא שישנן אין-סוף דרכים לתכנן ולייצר משהו, על יתרונותיו וחסרונותיו. העיקר שנהניתי. (ושזה עובד). ט.ל.ח

לעסק!

גילוי נאות הוא שהתכן מבוסס, שלא נאמר מהונדס-לאחור, על המוצר האוסטרלי (איך לא) שבסרטון הזה, שקיבל תשבוחות על גבי פורומים שונים. להבדיל, עיקרון החיבור של המדרגות שלי אל הרכב הוא כל כך נפוץ שכנראה שאפילו האוסטרלים לא המציאו אותו.

באופן זהה לרכבים אחרים רבים בעלי שלדת סולם עם גישה נוחה אליה - התושבות של המדרגות הינן פלאחים מאסיביים שחובקים את שלדת הסולם ומהודקים אליה ע״י ברגים בריאים, אליהם מרותכת זרוע אשר מחזיקה בקצה שלה את המדרך. המבנה המאסיבי וההידוק החזק לשלדת הסולם מאפשרים עומסים גדולים על קצה הקורה השלוחה של המדרגה מבלי שתתנתק מהשלדה או שתיכשל בעצמה.

מדרגת צד אוסטרלית של Phat Bars (צילום מסך מהסרטון)

בבחינה של התקנות מקומיות פגשתי מספר וריאציות של תושבות שכאלו, שבמבחן התוצאה כולן עובדות כנראה; אני התחברתי לגישה האוסטרלית הנ"ל לאור פשטותה וה"ניקיון" שבה – מאסיבי, קל לייצור, ללא חלקים שונים ומשונים שצריכים להשתלב זה בזה, ללא בליטות מיותרות, ללא צורך בפירוק והרכבה של ברגים קיימים ברכב או השתלת אומים במקומות קשים לגישה.

דוגמאות לתושבות אפטרמרקט סדרתיות ישראליות (*להמחשה בלבד **לא כל הרכבים שבתמונה הם היילקס):

קורת האורך של שלדת הסולם בהיילקס איננה חתיכה אחת רציפה אלא כמה חלקים מרותכים. הדפנות העליונות והתחתונות של קורת השלדה אינן אחידות בגלל החיבורים ותפרי הריתוכים, ולכן לא התבססתי עליהן כממשק פיזי או כבסיס למדידות.

להבדיל, שמחתי למדוד ולגלות ששתי הדפנות האנכיות בכל קורה יושבות על מישור אחד רציף וברוחב קבוע ביניהן של 90 מ"מ בדיוק, החל מנק' החיבור הקדמית של קפיץ העלים לשלדה ועד גשר הגיר בערך (שם הקורה מתרחבת בצורה לא אחידה). עובדה שהקלה מאוד על התכנון והביצוע. קופץ לסוף - הרגע שבו הצמדתי את קורת המדרך לשלושת התושבות שייצרתי והיא התממשקה אל שלושתן בצורה מדוייקת, אחידה וללא הפרשי מרחקים - ברמה של עשיריות המילימטר - היה מספק מאוד.

גם גיליתי, שהקורות אינן מקבילות זו לזו, ואינן מקבילות לבודי, אלא מתכנסות בנטייה קלה פנימה במגמת קדמת הרכב. כך שהמדרגות שהינן מקבילות לקורות השלדה קיבלו, תוצאתית, נטייה פנימה של כ- 2 ס"מ לקראת חלקו הקדמי של הרכב, תוצאה אסתטית בעיניי.

בבסיסו של התכן, כצפוי, ההחלטה הקלאסית להשתמש בחומרי גלם ששכבו אצלי מיותמים, מעלים אבק וחלודה, לאחר שנרכשו אי-אז לפרויקטים שמעולם לא יצאו לפועל. פרופיל פלדה מלבני 50*100 מ"מ שימש גם לקורת המדרך עצמה, וגם לזרוע שמחברת אותה אל התושבת; עובי הדופן של 4 מ"מ(!) שהיה כאמור תוצאתי, תרם לקורת מדרך מאסיבית, קלה לריתוך ועמידה מאוד, אולם כבדה בכמה ק"ג טובים ביחס למה שהיה אפשר לקבל מקורה בעובי של 3 או אפילו 2 מ"מ, וכנראה פחות טובה בלספוג אנרגיה של סלעים סוררים לעומת להעביר אותה לשלדת הרכב. אולי אחליף אותה בעתיד בקורה יותר דקת-דופן. מרבית מדרגות האפטמרקט שראיתי בישראל (לא האוסטרליות) עשויות מאלומיניום.

הפלאח ממנו בנויות התושבות עשוי גם כן פלדה שחורה, ברוחב 50 מ"מ; באיטרציה הראשונית השתמשתי בפלאח בעובי של 5 מ"מ כי זה מה שהיה לי זמין; לאחר שנוכחתי לראות את ה"בטן" שהתקבלה באבטיפוס הראשון כתוצאה מההידוק לשלדה, הגדלתי בכמה עשרות שקלים את מומנט האינרציה בשלישית ע"י פלאח בעובי 8 מ"מ, והתוצאה השביעה רצון - ללא דפורמציה אלסטית נראית לעין גם בהידוק רב. עובי זה גם לא מהווה מגבלה משמעותית במקומות בהם נדרשתי לתמרן בהתקנה את התושבת בין צנרות/כבלים.

השלב הראשון היה להחליט על אורך המדרך, החלטה פשוטה, ולמקם אותו קונספטואלית ביחס לבודי – גובה, מרחק. קצת משחקים למעלה למטה ולצדדים עד שאני (והילדים) מרוצים.

הצלחתי להגיע לכך שהחלק התחתון של זרוע התושבת, והמדרך, לא יורד נמוך מקו השלדה, ועדיין חתך הגובה של התושבת יכול להגיע לפחות ל- 50 מ"מ משביעי רצון, תוך שמירת מרווח של יותר מ- 10 מ"מ מהבודי בנקודה הקרובה אליו ביותר.

תכנון ובניית התושבות

בשלב הזה כבר היתה לי תמונה די טובה בראש של הגאומטריה של התושבות. בכל זאת, רגע לפני שהתחלתי בחיתוכים וריתוכים, נעזרתי בחבר טוב, אומן בהדפסות תלת מימד, לייצר עבורי מוקאפ פשוט וזריז ע"פ המידות שלקחתי. בניתי את התושבת כחלל סגור לחלוטין כדי שלא יצטברו בתוכה בוץ ונוזלים.

נכון לציין שהאלכסון "בעל הנוכחות" שבזרוע של התושבת שלי, קיים בצורתו זו בעיקר בגלל שחומר הגלם שברשותי היה, אקראית, בפרופיל גבוה מהדרוש. סביר מאוד שגם פרופיל בגובה אחיד של 50 מ"מ, עם חיזוק של אלכסון "אלגנטי" (אחת ומתוכנן נכון), היה עושה את העבודה.

הדבר הבא היה לקבוע את מספר התושבות, ואת המיקום המדוייק שלהן ע"ג קורת השלדה. המטרה כאן היתה לתמוך ככל הניתן את המדרך לכל אורכו; לצורך כך, שאפתי להגיע למיקומים הקדמיים והאחוריים ביותר על גבי קורת השלדה. בהיילקס שלי נכנסות בקלות שלוש תושבות (בכל צד), לצורך חלוקת עומסים ויתירות. לצורך שפה משותפת מיספרתי את התושבות, מקדימה אחורה, 1-3 בצד שמאל, ו- 4-6 בצד ימין.

אחרי מעט התלבטות, החלטתי שאקח את התושבת הקדמית בכל קורה (#1 ו- #4) כמה שיותר קדימה – בקו גשר הגיר - שבו קורת השלדה מתחילה להתרחב, מה שדרש לתכנן ולייצר תושבת לא סימטרית בשונה מהשתיים האחרות על אותה קורה.

שיחקתי עם המוקאפ המודפס על הטנדר: וידאתי שהגאומטריה תואמת, ושלא אתקל בבעיות בתהליך ההתקנה. הנושא היה חשוב ביותר לבדיקה בקורה השמאלית אליה מותקן צמוד מיכל הדלק ורצות לאורכה צנרות דלק, בלמים וצמות חשמל.

כעקרון, כל בורג להידוק של תושבת הושחל מכיוון פנים הרכב כלפי חוץ, כאשר אחיזת והשחלת הדיסקיות והאומים מהצד השני דרשה מעט קואורדינציה, אולם לא משהו בלתי אפשרי.

תושבת #1 ותושבת #2:

שתיהן דרשו שחרור זמני של שתי צנרות הדלק מ- 3 נקודות העיגון שלהן לבודי (מסומנות בתמונה) - גם כדי להקל על "הלבשת" התושבות על השלדה, וגם כדי לאפשר גישה נוחה של בוקסה לראש הברגים של התושבות.

בשונה מדגמי היילקס מאמצע 2016 ואילך, בהם מותקן מיכל אוריאה באיזור הזה, בהיילקס שלי (2015) מיכל זה לא קיים כך שלא נדרשתי להתחשב בהיבט זה.

תושבת #3 היתה המאתגרת ביותר לחיבור, היות והיא יושבת בקו מיכל הדלק - מיקום שמסרבל את הגישה לברגים שלה. ההידוק דרש שימוש בשני מאריכים לבוקסה שעברו מעל המיכל, תוך כדי שמסיטים מהצד השני את כבל ההנד-ברקס שהולך לגלגל שמאל אחורי; התושבת מושחלת בין השלדה לבין שתי צנרות הבלמים הקשיחות המחוברת לשלדה באיזור זה.

תושבת #4: באיזור זה, ברגי ההידוק קרובים עד כדי מילימטרים בודדים מהבודי – אם כי לא נוגעים.

תושבת #5: קלי קלות, ראו תמונת מיקום - בהמשך.

תושבת #6: גם קלה להתקנה, על אף מעט הפרעה עם כבל ההנדברקס. בתושבת הזו עשיתי את חורי הברגים גבוהים ב- 5 מ"מ נוספים כדי להרחיק מכבל ההנדברקס, כתוצאה מכך כל התושבת גבוהה מעט יותר ביחס לאחרות (195 מ"מ במקום 190).

המוקאפ גם אישרר את ההשערה שארבעת התושבות האחוריות זהות מבחינת המימדים שלהן. דבר זה הקל על שלב הייצור של ארבעת התושבות הללו.

התחלתי בחיתוך באבחה אחת של מסור סרט זוגות פלאחים, המשכתי בקדיחת שני זוגות חופפים של קדחים לבורג M10 עבור כל זוג. לאחר מכן נעזרתי באותו מיקום על השלדה (של תושבת #5) - שהיה הנגיש ביותר -כדי למקם את הפלאחים שהרכיבו את התושבות ולחבר בפיקים - משהו שהיה הרבה פחות נעים לעשות למשל ליד מיכל הדלק או צנרות דלק... את תושבות #1 ו- #4 (הקדמיות הלא-סימטריות) חיברתי בפיקים כל אחת במיקומה הסופי.

אל כל תושבת, שקיבלה צורת "ח", ריתכתי את הזרוע שתחזיק בהמשך את קורת המדרך של המדרגה, ואת הממשק בין הזרוע לבין המדרך (פירוט בהמשך).

זרועות #1, #2, #3 מחוברות לתושבות בפיקים, מקבילות לדופן התחתונה של קורת השלדה ולא יורדות מתחת למישור שלה:

בשונה מהמוצר האוסטרלי שהזכרתי בתחילת הכתיבה, שבו התושבות-זרועות-מדרך הם חתיכה אחת מרותכת, הפרדתי את התושבות ואת קורת המדרך לחלקים נפרדים, שמחוברים ביניהם ע״י ברגים. ההפרדה הזו קיימת גם במדרגות אפטרמרקט שראיתי בישראל. החלטתי על דרגת החופש הזו גם כדי להקל על תהליכי ההרכבה והפירוק, וגם כדי לייצר "פיוז" בין המדרך לתושבת (ולשלדה) בדמות בורג שייתעוות/ייגזר אם אגיע למצב שבו המדרך יחטוף בומבה שלא התכוונתי אליה.

כתוצאה מכך, מבלי שהתכוונתי לכך במקור, קיבלתי עוד שני פיצ'רים: גם יכולת החלפה מהירה של קורת המדרך לבדה במידה והיא ניזוקה יותר מדי, מבלי צורך לחתוך אותה מהתושבת שמחברות את המדרגה לרכב; וגם, בראיה עתידית, קיבלתי הכנה להתקנה של מדרגות צד ״קרביות״ יותר ליום בו יימאס לילדים לטייל איתי.

התלבטתי רבות בין האפשרויות השונות לתכנן את החיבור הזה, כאשר הקריטריון המכריע - עם יד על הלב - היה אסתטי. בקצה של כל זרוע מרותך בניצב מדוייק אליה פלאח עבה, אליו מוצמדת הדופן האנכית של קורת המדרך, ומהודקת אליו ע"י 2 ברגי M14, כאשר הצד של האום נמצא בתוך הקורה. הקפדתי שהחור בקורה יהיה בדופן שהיא ללא תפר הייצור של הקורה, ע"מ להבטיח הידוק מיטבי של האום על הדופן.

בשלב הזה היה נחמד להיעזר בדף נוסחאות כדי לוודא שאני לא מפספס בענק בחישובי העומסים שלי ובמומנט הטריקה הנכון לברגים האלו.

החיתוך של שלושת הזרועות (באותו צד) לאותו אורך בדיוק היה השלב הקריטי ביותר בפרויקט, שכן היות והשתמשתי ביותר משתי תושבות לכל מדרך היה סיכון שבחיתוך לא מספיק מדויק, ייוצר מרווח מול אחת התושבות. בנוסף לכך, חשדתי שמסור הסרט שלי (NG120XL של Femi) מכניס סטייה קלה במישור החיתוך, כך שהקפדתי על אחידות בכיווני החיתוך השונים, כדי להבטיח אחידות במישורים לשלושת התושבות. תוצאה סופית כמו שציינתי היתה ממש מספקת – ללא מרווחים (נראים לעין) בכלל.

מדרך מונח מול הזרועות לצורך בדיקת התאמה – יצא פיקס:

6 תושבות קדוחות ומרותכות (כמעט לגמרי) לפני צביעה:

תושבות ב"תנור הצביעה", אחרי שלוש שכבות של FD-22 של טמבור בהתזת איירלס:

תכנון ובניית קורת המדרך

ההחלטה הראשונה שנדרשתי אליה כאן היתה האם המדרך יהיה גאומטריה פתוחה או סגורה. כאמור לעיל, שיקול האסתטיקה הכריע; אם כי בשיקול הפרקטיקה כנראה שנכון היה לבחור בגאומטריה פתוחה. יחד עם זאת, רוב השינויים שקורים בדיעבד, קלים יותר ליישום כאשר מדובר בחיתוך ולא הרכבה.

דוגמאות למדרכים אפטרמרקט ישראליים, גאומטריות פתוחות וסגורות:

קידוח החורים ששימשו להידוק אל התושבות התחיל מ-קדח פיילוט (סה"כ 6) בזמן שהמדרך היה ממוקם על התושבות, בעודן מורכבות ארעית על הטנדר, לטובת מיקום מדוייק בין 6 החורים של המדרך ל- 6 החורים של התושבות. בדופן הנגדית של כל קורת מדרך, מול כל בורג, קדחתי חור בקוטר 32 מ"מ לטובת הכנסת בוקסה 22 מ"מ להידוק האומים מתוך הקורה.

לאחר ההתקנה הסופית על הטנדר, החור הזה נסגר ע"י פקקי פלסטיק פשוטים מ-דוד עלי, כאלו שמיועדים לקוטר צינור נומינלי של 42 מ"מ. הפקקים נתפסים בצורה הדוקה על הקדח, כאשר בזמן ההתקנה שלהם הוספתי נגיעה של סיליקון על היקף החור בקורה על-מנת לצמצם כניסת מים לתוך החלל הסגור של הקורה. נראה כמה זמן יעבור, וכמה אמבטיות בוץ אחצה, עד שאחליט שהצטבר בתוך הקורה מספיק ג'יפה כדי לפתוח עם דיסק את כל הדופן התחתונה שלה. עד אז, זרקתי בטנדר כמה פקקים ספייר כדי להשלים את אלו שייתלשו לי מהמדרך במעברים סלעיים צפופים.

החלק הכייפי ביותר בפרויקט ללא ספק היה לייצר את הגאומטריה של קצה המדרכים. השתמשתי בפלאח עובי 3 מ"מ (זה מה היה בערימה בחצר) כדי לסגור את הפתח בקצה המדרך. תקציר התהליך בתמונות:

קורות קדוחות, מרותכות, משויפות ומקורצפות, מוכנות לצביעה:

הקורות הללו צפויות להשתפשף הרבה במהלך חייהן ולכן חיפשתי צבע שיעמוד בתנאי סביבה מאתגרים וגם שניתן לעשות בו בקלות תיקונים. צביעת רפטור היתה לי too-much מבחינת עלות/תועלת.

השתמשתי בצבעBarricade Bedliner שקניתי במקור לצביעת הארגז בטנדר, לאור ניסיון חיובי של אסף קציר בצביעת הארגז של ההיילקס שלו. הצבע מגיע מוכן לשימוש במרקם סמיך מאוד, ללא צורך בדילול, נוח מאוד ליישום ברולר, בוודאי למשטחים יחסית רחבים ללא פינות או גאומטריה מורכבת כמו המדרכים החדשים שלי. וגם, הוא מסוג המוצרים עם MSDS ידידותי – על בסיס מים - הן לצבעי הביתי והן למשנע במזוודה מארה"ב.

התוצאה של הצביעה מצאה חן בעיני מאוד: טקסטורה מחוספסת קלות שמזכירה נייר זכוכית עדין, מאוד יעיל כנגד החלקה גם אם המשטח רטוב/בוצי/פודרתי, ומצד שני נעים למגע גם לכפות רגליים יחפות. הצבע מספיק עבה כדי לכסות בצורה אחידה את תפרי הריתוך החובבניים שלי ולגשר מעט על הפרשי חיבורים בין פלאחים. לאחר יישום 3 שכבות, עושה רושם עמיד מאוד, ימים יגידו.

הקיט המלא והמוכן להתקנה:

על הברזל המאסיבי שקניתי "בחינם" שילמתי במשקל. שלוש תושבות צבועות שוקלות ביחד כמה גרמים מעל 10 ק"ג. מדרך בודד שוקל 15 ק"ג(!), תוצאה של דופן עבה. כל הפרויקט מותקן על הרכב, כולל שלוש שכבות צבע וקשיחים, מבטא תוספת משקל של כ- 50 ק"ג.

בהחלט אפשר ונכון לצמצם כאן לסביבות ה- 30 ק"ג ומטה, בעיקר ע"י ירידה של עובי דופן המדרך מ- 4 מ"מ ל- 2 מ"מ, ועוד ק"ג-שניים בצמצום הגאומטריה של ששת זרועות התושבות, ע"י שימוש ב"אלכסון" אלגנטי ולא הנוכחי שהינו אוברקיל. לטעמי לא נכון להקטין את עובי הפלאחים של התושבות (8 מ"מ אצלי) שכן החיסכון במשקל זניח לעומת הגריעה במאסיביות.

תהליך ההתקנה הסופי עבר די חלק, ויכלתי לו בקלות לבדי וללא עוזרים, בטח לאחר שצברתי מיומנות בפירוקים והרכבות תו"כ המדידות המקדימות. ההחלטה להפריד את התושבות והמדרכים לחלקים נפרדים עזרה מאוד לתמרן את התושבות למקומן, כאשר ההידוק הסופי בוצע רק כשכל החלקים היו במקום. את כל אחד משנים-עשר ברגי ה- M14 שבין התושבות למדרכים הידקתי ל- NM110, הקצה העליון של הסקאלה בידית מומנט שיש לי, ואז עוד קצת. ברגי ההידוק של התושבות לשלדה הם M10 ואותם הידקתי לערך הגרמני כפי שמופיע בספרות – ""Guttentight". לא שכחתי להחזיר למקומה את צנרת הדלק ליד קורת השלדה השמאלית.

תוצאה סופית

המדרך החדש ממוקם כ- 130 מ"מ מתחת למפתן הדלתות, כאשר המדרגות המקוריות היו כ- 160 מ"מ מתחת למפתן; הבדל שאליבא דה-ילדודס לא מורגש. מהכיוון השני, "מרווח הגחון" של המדרגות השתפר בכ- 20 מ"מ ביחס למדרגות המקוריות.

במישור הצידוד, המדרגות הללו בולטות במ"מ בודדים החוצה ביחס למקוריות, שום דבר מורגש. ניתן כמובן לשפר נתון זה, על חשבון משטח הדריכה האפקטיבי, אם בוחרים מלכתחילה לבנות זרועות קצרות יותר.

משתמשי הקצה מרוצים -> כולם מרוצים. אפשר להמשיך לטייל.

5 תגובות

נמרוד - 25-09-24, 13:29
- תגובה
וואו, עבודה יסודית ביותר!

ehudzeelim - 25-09-24, 20:00
- תגובה
רציני ויסודי,
תחרות קשה בין ההשקעה בכתיבה להשקעה בפרוייקט, והתוצאות מרשימות בהתאם
יישר כוח 💪

ishc - 25-09-24, 20:24
- תגובה
מרשים מאוד, תתחדש

Sent from my CPH2465 using Tapatalk

erezgur - 26-09-24, 09:30
- תגובה
כתבה מפורטת ועבודה מרשימה!

ehudzeelim - 26-09-24, 10:51
- תגובה
דרך אגב בהקשר לסקירה שלך על שיטות עיגון לשאסי,
יש רכבים שבהם יש הכנה במקור לעיגון מדרגות.
בלי לציין שמות

קובץ מצורף 147730