Article Detail

הבוקר מקבלים צ'ופר, השכמה מאוחרת בחצי שעה ממועד ההשכמה בשגרה. מכיוון שאנו יודעים שתחילת היום אינה בשטח אלא ב"מלא מחדש" בערד הכול נעשה בשלווה. במקביל להכנת ארוחת הבוקר המסורתית(אומלט א-לה-שוקי), צוות מומחי המכונאות מתקבץ לפרק ההמשך בטיפול באיסוזו של בני, הממאן לשתף פעולה בנגישות לצינור המים הסורר. בעוד משתתפי המסע יוצאים עצמאית לערד לקניות, צוות ההדרכה מתוגבר בתומר וסביון ממשיך ב"ניתוח המעקפים" המורכב להחלפת צינורית המים הדולפת.

(צילומים: אורית גררו)

תזכורת:

מסע חוצה ישראל - היום הראשון

מסע חוצה ישראל - היום השני

מסע חוצה ישראל - היום השלישי

בתחנת הדלק בערד מתפתחת חגיגת גלידות וארטיקים המלווה בניסיון בלתי מוצלח להשיב על כל ההודעות בשלל הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת השונים אשר לא הגיעו לתעודתם בגין שהייתנו ב 36 השעות האחרונות באזור קשה תקשור.

צוות ההדרכה חבר לחבורה הצוהלת לאחר השבתו לחיים של האיסוזו של בני. אנו נפרדים לשלום מסביון אשר נאלץ לסיים את חלקו במסע ולשוב לביתו (באיחור של 12 שעות, אבל מי סופר, חוץ מאשתו). מעתה יצטרך כל משתתף להתאמץ קצת יותר בנושא בדיחות-הדעת כדי לכסות על החלל שמשאיר סביון.

משתמו שעתיים של חזרה לציוויליזציה מסתדרים שוב בסדר התנועה היומי ופונים לכיוון מנחת ערד, בואכה ציר הגז. חולפים ביעף על פני מסלול הנחיתה של מנחת ערד(מהכרות עם הקבוצה, היינו נשארים שם שעות, אם היו מתוודעים לפוטנציאל הנסיעה על המסלול) עולים על דרך עפר מהירה עד להר קינה, מתרגלים למהירות הנסיעה ועוברים לדרך פחות נוחה. באותה מהירות ומבלי להאט מגיעים לחוות איסוף הגז "זוהר", הצצה כאילו משום מקום.

עצירת התהייה, מה פשרה של חווה זו? מחזירה את חוש הקצב המתאים לדרך. במעלה הדרך להר יעל והר כפון נגלה נוף מדהים: במזרח השתפלות לכיון ים המלח, בדרום מישור רותם, הרי דימונה ובאופק אזור המכתש הקטן. הירידה מהר כפון תלולה ומדרגתית ומאטה את קצב "הסוסים הדוהרים" שטרם קיבלו את מנת הריצה היומית שלהם.

חוצים את הכביש המקשר בין צומת צפית לצומת חתרורים ונרגעים בנסיעה שלווה על דרך כבושה עד לפנייה לכיוון הר קומות. טיפוס מעלה קומות הצפוני מחייב עלייה נפרדת לכל רכב תוך הכוונה לכל אורכה של העלייה. נוסעי הרכב המסיים מצטרפים לצופים והמצלמים בעליית הרכב הבא.

מאחר ולא התעוררו בעיות בעלייה, הופתע שוקי לראות שכשהחל לטפס התפתחה דרמה בדמות ריצה של כל הקבוצה לצפות בו ולצלמו. האם מצפים לביצוע מיוחד? שמא מצפים שיתקע במעלה? או שוב רוצים לראות גלגל מתרומם במרחק מהקרקע לנוכח הצלבה? לא זאת ולא זאת: הריצה נועדה לשם הגעה לעמדת צילום אופטימלית למראה שני מסוקי קרב אשר הגיעו מצפון, בגבו של שוקי. מסוקי הקרב המשיכו לרקוד מספר דקות סביב הגבעות במרחב הקרוב לחנייתנו עד שהמשיכו בדרכם ב"חוצה ישראל" משלהם.

יורדים בקלילות את מעלה הר קומות הדרומי ופונים מזרחה על הציר המוביל למישור עמיעז. ציר נוח, המאפשר נסיעה יחסית מהירה וחלקה ללא קפיצות ורעידות. מצפון לשביל נגלה מעת לעת צינור הגז הקבור באדמה ומדרום נחשף קניונו האדיר של נחל אשלים. המרחב עליו נעים נעשה צר יותר ויותר כאשר מצוקי הנחלים עזגד מדרום וחמרמר מצפון קרבים אל הדרך ומחדדים סכין עליה נוסעים עד לנקודה בה נגלה לפנינו ים המלח (יותר נכון מה שהיה ים המלח) בתצפית נחל עזגד, בראש מעלה עזגד. מקום טוב לעצירה, לשאוף את הנוף, להצטלם ולמתוח אברים לפני הירידה התלולה והפתלתלה של מעלה עזגד (בנסיבות אחרות מקום קלאסי להפסקת קפה אך בהעדר צל ביום חם אנו מעדיפים את ההפסקה במקום מוצל, ועצלים מכדי להכין לעצמינו כזה).

יורדים את מעלה עזגד תוך השתאות מהנוף הנפלא. הירידה ארוכה, הקרקע תחוחה ומחייבת ירידה בהילוך נכון שיבלום את הרכב וימנע שימוש יתר בבלמים. הפסקות הצילום המתחייבות מהנוף המרשים יוצרות זנב ארוך לשיירה כך שכשהמוביל מסיימה, אחרוני הטור עוד בראש המעלה.

מתכנסים לחניית צהרים תחת עץ אשל חסון אך לא רחב ענפים די כדי להכיל את כלל החבורה, כך שאנו נאלצים לפרוס רשת צל בין הג'יפים וליצור תוספת צל מלאכותית. מציעים איש לרעהו ממיטב הקניות האחרונות בערד, החום לא מוסיף לתאבון אך כל מה שמוצע נאכל עד תומו.

בתום מנוחה קלה וקפה לעוררות יוצאים לנהיגה שונה מעט אך כפיית בפיתולי נחל סדום.
תדריך קצר והחברה מוזנקים אחד אחד במרווחי זמן המאפשרים לכל אחד נהיגה בקצב המתאים לו, בסללום הטבעי שנוצר מחריצת מי השיטפונות בערוץ נחל סדום. הנסיעה בנחל נוחה יחסית, משני הצדדים צוקים הסוגרים על הנחל במרווח שנע בין 5-10 מטר בין צד לצד, מדי פעם הצלבה קטנה, שיפוע צד קליל או סיבוב שיש לקחת באופן שלא ישפשף את גוף הגיפ בקיר הנחל.

בנקודת הסיום מסתבר שחסר גיפ אחד. נמרוד יוצא לאתרו. ברור מאוד היכן הוא, גם בסיור ההכנה למסלול סטה ג'יפ אחד בנקודה זו. לא ברור מה יש בבריכות נאווית שמושך אליהם גיפאים... אם בברכות עסקינן אז יש גם אחת מתוכננת, עשינו דרכינו על כביש 90 מצומת זוהר ועד כמעט צומת הערבה חולפים על פני מפעלי ים המלח וברכות האידוי ומקנחים את פרק מדבר יהודה ברחצה במעין האהבה בקרבת עין תמר. המים חמימים מעט גופריתיים אך צריך לדעת להסתכל על החצי כוס המלאה ביחוד עם נמצא גם צדיק שידע להכין במקביל גם חצי כוס קפה טובה.

לקינוח היום נכנסנו לנחל אמציהו ובנסיעה מהירה התקדמנו בערוצו מלא הסחף. השעה הינה שעת בין ערביים השמש הנמיכה במערב והאור הלך ונחלש. אמנם אין זה תחליף לנסיעת ליל ירח בנחל אמציהו אך בהינתן האיסור לנסיעה בנחל בלילה, זו החלופה הקרובה ביותר. בהגיענו למפגש עם נחל אביה נערך משאל קצר בקרב הקבוצה לגבי הרצון להמשיך עד עידן או לחתוך לכביש - פה אחד השאיפה להמשיך שטח בלבד. באור אחרון סיימנו את מסלול נחל אמציהו החביב וגששנו את דרכנו לחניון הלילה במרפסת עידן בנחל ביתרון. רק לאחר מיקום הרכבים ופריקת הציוד עלה ירח והאיר את האתר הפסטורלי שבו התמקמנו ללינה – בראש מפל פרסה אשר זכה לשם התואם, אותו מרפסת עידן.

כיאה לקבוצה שהתגבשה ואף ערכה הבוקר קניות תואמות למגוון הקולינרי של החבר'ה, רמת ארוחת הערב קפצה כיתה. בנוסף למנגל ומגוון הבשרים הקבוע נוספו מנות השף - תבשיל תפוחי אדמה ונקניק בבירה, דגים בעשבי תיבול שהכין אלדד במיוחד לזוגתו זהר. יתרת הבירה שלא נמזגה לתבשיל ושאר משקאות בעלי אחוז אלכוהול דו ספרתי שנלגמו עזרו לרוב הקבוצה להירדם. המתקשים להירדם, שסבלו מהחום הכלוא במתחם המרפסת ומהיתושים (תושבי הקבע של אזור צפון הערבה) זכו לבריזה נעימה בסביבות חצות אשר העבירה אף את היתושים ואפשרה ליל מנוחה גם לאחרוני הנרדמים...