טיול ג'יפים: Rubicon trail - Shomron edition

מאת

פורסם בתאריך 20-06-14 08:00 מספר צפיות: 26388

43 תגובות

אחרי הטיזינג שעורר כאן מהומות, הגיע הזמן לספר מה קרה שם באמת, בואדי ההוא שבחבל בנימין. מה שהיה אמור להיות סתם עוד יום טיול תמים של החבורה המחורפנת, הפך למסע מילוט והישרדות בעבירות קשה+++. קצר, אבל כזה עבה... חמש סופות, שני דיפנדרים, כמה פריטי ציוד ייעודי וחבורה גדולה של אנשים טובים עם ידיים חזקות וכוח רצון מברזל. אדם ומכונה נגד הואדי, ואדי אל עין. או בשמו החדש - מסלול הרוביקון, שומרון אדישן.

לאלבום התמונות המלא

לפני כמה חודשים, יצאנו לעוד טיול אחד מני רבים בשומרון. התוכנית היתה לטפס לאחד הג'בלים הנישאים, לרדת, להמשיך למסלול טיול ולשוב הביתה מנופחי חזה - כי הסברה השולטת היא שמעולם לא טיפסו ג'יפים להר ההוא בכוחות עצמם וכמו שאומרים - הגיע הזמן שג'יפים יניחו צמיגים עזי פרופיל בפסגה.

אבל הטיפוס לאותו הר תמים לכאורה הפך למלחמה, ובמלחמה יש אבידות. רק חלק מהכלים שבחבורה עלו בכוחות עצמם. היתר נזקקו למשיכה עם כננות ואחד ניזוק בצורה שחייבה אותו לחזור על עקבותיו הביתה. הירידה מאותו הר לעומת זאת, התגלתה כסכנת נפשות ממש והפכה את הרפתקאת העלייה אליו לבדיחה. אחרי שהגענו למטה בשלום נוטפי זיעה קרה והבטנו בשעון, הבנו שטיול כבר לא יהיה לנו, ועל כן גם לא כתבת טיול.

עשרות רבות של מיילים הוחלפו בינינו לאחר ההרפתקאה ההיא. דיברנו על חזרה למקורות, לטיולים הראשונים שלנו, עם פחות עבירות קשה ויותר הסטוריה, נופים ואווירה. היינו בטוחים שהטיול הבא יהיה אכן כזה ולא ידענו מה מחכה לנו...

והנה הגיע הטיול הבא.
כרגיל, גיתאי ויחזקאל עשו שיעורי בית שכללו ניתוח תצ"אות וטופוגרפיה, התייעצות עם אנשים שמכירים חלקים שונים בתוואי שנבחר, ואפילו שני סיורים רגליים מקדימים. כל זה במהלך שלושה שבועות אינטנסיביים של הכנות והתלבטויות, בעיקר בשל קטע מסוים בתחילת המסלול שהיה קשה לחהחליט אם הוא בכלל עביר לג'יפים. לבסוף נפלה ההחלטה - יוצאים. שהרי כידוע אנחנו אוהבים מאוד את אלמנט אי הוודאות, בטוחים שאנחנו יודעים למה אנחנו נכנסים, וגם מצויידים בהתאם...

מפגש ראשון ב-04:00 לפנות בוקר במחסום חיזמה הסמוך לפסגת זאב. מפגש שני עם המתנחלים שבחבורה ב-04:30 בתחנת הדלק "פז" בכניסה לעופרה והנה מתקבצים להם חמש סופות פתוחות ושני דיפנדרים סגורים: גיתאי המוביל, ישי הנווט, ניסן התימני ושמעון המורה בסופה אדומה ארוכה. גל (cj64, האיש והנרגילה), אריק מפצח הגרעינים, יהודה הקודח בסלעים ושניר-החולם-על-ג'יפים, נדחסו בסופה אדומה קצרה, חנן ויחזקאל בסופה ארוכה שחורה על צמיגים ענקיים ומפחידים, שמואל בסופתו השחורה ה"חדשה" - גרוטאה מבחוץ, אבל עם הרבה כוח רצון מבפנים, שמובילה את צוות מזיזי הסלעים הכי נמרץ שפגשתי אי פעם ונושאת גם צמד שפאלות אימתניות על הגג - ואנוכי עם סביון ואומי בסופתי הארוכה בצבע בז' בהיר. את הממלכה המטפטפת ייצגו בגאווה שי יצחקי ואחיו אורן ביחד עם יוני, בדיפנדר 110 TD5 לבן ומדוגם, וגם דרור בן אור ויעקב טבגר בדיפנדר 110 TDI300 צהבהב, ישן וחבוט אך משודרג גם הוא.

תדלוק עד הפקק, תדריך, הרצאה קצרה מיחזקאל על האיזור ועל נוף הקדומים שמסביב, הדתיים בודקים קשר מול ריבונו של עולם בתפילת שחרית ובערך ב-06:00 בבוקר, היידה, לדרך. התוכנית, כרגיל, שאפתנית ועמוסה אטרקציות כמו נופים, סיפורים מהתנ"ך, מעיינות לטבול בהם, ארמונות של חשמונאים וכאלה מין... בין לבין, גיתאי הזכיר קטע אחד קצר בהתחלת המסלול, מעבר באיזה "ואדי אל עין" זניח לחלוטין, שהוגדר על ידו בשפת הטנקיסטים כ"קרב הבקעה". זאת אומרת ש"יהיו איזה 200 מטר קצת קשים, לא יותר. מה שבטוח, זה שאחר כך הכל יהיה יותר קל ולכן טוב שאנחנו נכנסים לקטע הכי קשה מוקדם בבוקר...". מי שמכיר את גיתאי וזוכר לו את הערכות המרחקים בסגנון "אלה רק 50-60 מטר קשים, אחר כך זה מתמתן..." מהטיול הקודם, לא ידע אם לצחוק או לבכות.

הירידה לשטח קלילה ופסטורלית. אוויר הבוקר צונן ורענן, נוף מדרונות הטרשים ומטעי הזיתים השומרוני כרגיל מרהיב עין וסביון שיושב לידי מפטיר "אתם לא רציניים. So far, גם הטרופר שלי מסתדר כאן. למה הייתי צריך להיטלטל בקור הזה בסופה פתוחה?..." אתם הבנתם את זה? פתח לנו עין להמשך... בינתיים, היתקלות ראשונה באיזה שיפוע לא נוראי וכבר אנחנו סופגים אבידות: שי שבר ציריה קדמית ובוחר לפנות את הדיפנדר התקול בחזרה לעופרה עם ליווי צמוד של אחת הסופות. החלטה נבונה ורווח נקי עבור חשבון העו"ש שלו... הוא יחזור אלינו תוך רבע שעה בערך כג'יפלס. עבורנו, מדובר בכננת אחת, היותר חזקה בחבורה, שירדה מהסד"כ. זו מכה קשה, כפי שיתברר בהמשך, אחרי שחציית ערוץ ביובי ופורח בירוק מסנוור תעבור בשלום ואנחנו נפנה ימינה לכניסה אל האם-אמא של כל הואדיות - ואדי אל עין...

והנה זה מתחיל
ואדי אל עין. לא קלילות ולא פסטורליה, לא נוף ולא היסטוריה. אין יותר סיפורים מהתנ"ך, לא מעיינות לטבילה בצהרי יום לוהט ולא ארמונות של חשמונאים. אפילו שאלת הבטחון נדחקת לקרן זוית. ההבטחות ל"קרב הבקעה" עקשני התקיימו ובגדול - מאבק איתנים של אנשים ומכונות מול מכשולים אימתניים כל כמה מטרים, בכל הכיוונים ובכל הגדלים - החל מדרדרות המורכבות מאבנים "קטנות" בגודל של כדורסל שמתעופפות לכל עבר ועד לתפלצות ששוקלות טונות, דרך בולדרים, מדרגות, מתלולים, שפ"צים רצחניים, סוללות, מפלי אבן, גבים בעומקים משתנים - מבורות קטנים של חצי מטר בערך ועד לדרופים דרמטיים של שניים וחצי מטרים וכל זה בערוץ אחד נבזי שאנחנו חוצים לאט-לאט אך בהתמדה, מצד לצד, אינספור פעמים - בעזרת כל מיני אמצעי חילוץ שלא נחו לרגע - החל מפטיש 5 ק"ג דרך ג'ק עגלה, רצועות, כננת, הייליפט, מקדח סלעים HILTI שיהודה חיכה כבר זמן רב לשלוף, כולל ניקוי חולני של הקידוחים בעזרת פומפה קטנה(...) ועד לשפאלות האלומיניום המפחידות של שמואל שבימים כתיקונם מעמיסות בובקט על משאית, ובטיול הזה פשוט הצילו אותנו - לא פחות.

כל שריונר, בוודאי כזה ששירת ב"פלוגת פריצה", זו שכל הטנקים שלה נושאים אמצעים מיוחדים כגון "נוכרי", "מגוב" ושאר תוספות שנועדו לקעקע ביצורים,שדות מוקשים וסתם פיתות סוריות ושתוחלת החיים של אנשי הצוות שלה בקרב נמדדת בדקה וחצי-שתיים לכל היותר, יודע שבקרב הבקעה, המוביל תמיד חוטף - וכך קרה גם לגיתאי. מעבר של גב עמוק חייב מילוי באבנים של בור בעומק של כמטר וחצי. כולם נרתמו למשימה, ואבנים בגדולים שונים החלו להתעופף מכל עבר לתוך הבור, שמעשה שטן, בלע את

כולן וסירב להתמלא... אחרי שהפנמנו שגם אם נמלא אבנים עד מחרתיים עדיין הג'יפ לא יעבור, עברנו לשימוש בשפאלות. רגע של חרדה כשהסופה האדומה כמעט נפלה מהשפאלה, כולם מיהרו לקשור רצועות ולמשוך בגזר, אבל לבסוף הכל הסתדר וגיתאי עבר - אבל השמחה היתה מוקדמת. כיוון לא מוקפד הושיב את הסופה האדומה על בולדר ענק בתשעים מעלות לערוץ ובשיפוע צד מצמרר על סף התהפכות על צידה, ועכשיו המצב נראה בטטה לגמרי. ואם זה לא מספיק, הג'יפ פתאום גם לא מניע... בדיקות מעמיקות מגלות שגשר הגיר התעקם לגמרי, נלחץ פנימה וחשף חיווט שקיצר אל השילדה, גרם לפיוזים ראשיים להישרף ולמחשב להפסיק לתפקד. לקרוא את סיפור המעשה לוקח כמה שניות - בפועל לאתר את התקלה ולתקן אותה - שעה ארוכה... אבל בסופו של דבר גיתאי הצליח לצאת מהמצב הסבוך. בעזרת ג'ק העסק מופרד, החיווט מתוקן, והתקלה נפתרת. מכאן הדרך חלקה, יחסית כמובן, עד לסוף הקטע הקשה, שם הוא מסתובב עם הפנים אל יתר השיירה לשם כינון, אם יידרש.

אחרי הלקח שנלמד על בשרה של הסופה האדומה האומללה, הנתיב הנכון כבר ברור לכולם, הלקחים הופקו, בניית האבנים כבר מוכנה והשפאלות מונחות נכון ויציב יותר. כיוונים מדוייקים מעבירים את כל השיירה "ללא בעיות מיוחדות" - כלומר רק כמה מיכלי דלק שנלחצו, פגושים שאיימו להיעקר, ריתוכי שילדות שנפתחו, סקידפלייטים, תושבות גיר וקפיצים שהתעקמו. כסף קטן.

רק סיימנו את המעבר הקשה מכולם, חשבנו שהרע מכל כבר מאחורינו - הדיפנדר הצהבהב של דרור החליט שעד כאן, וציריה אחורית ראשונה (ראשונה אצלו, שניה בטיול) נשלחת לעולם שכולו טוב. מזל שהוא נעול-כפול, ואפשר לעבור להנעה-3X4. זה ממש לא מבשר טובות, אבל גם לא סוף העולם והוא ממשיך להתקדם.
אבל חיש קל מגביר הדיפנדר הקשיש את מחאותיו בצורת שבירת ציריה נוספת והפעם קדמית, ותוך כמה דקות עוד ציריה אחורית... המצב כעת ממש בכי רע – הדיפנדר הנכה לא מסוגל להתקדם עוד בכוחות עצמו על ציריה קדמית אחת. עכשיו זה כבר לא טיול אלא מסע חילוץ והישרדות - שמואל גורר אותו בהתחלה, אבל מהמעיין וכמעט עד הסוף גיתאי יגרור ויכנן ושוב יגרור ושוב יכנן, וחוזר חלילה.

כבר צהריים, העננים התפזרו ומתחיל להיות חם. "המעיין לטבול בו" המובטח - עין א-תחתא, התגלה כצינור קטן שמזרזף מים לתוך חביות פלסטיק כחלחלות... רק אחד ממזיזי הסלעים שגם רזה מספיק, מצליח להידחק לתוך החבית לרחצה מרעננת ואנחנו יושבים להפסקת צהריים, סנדביץ ומשהו קר לשתות. אם קודם לכן נשמעו כמה מחאות רפות של רכי לבב שביקשו לחזור על העקבות, מכאן כבר אין חרטות ואין דרך חזרה, רק קדימה אל ההמשך הלא נודע, אם כי סיור רגלי של גיתאי ודיווחים של יחזקאל מחזקים את ההשערה שהואדי הולך

ומתרחב, וכמוהו גם הואדי הבא - עד היציאה לכביש.

אנחנו ממשיכים תוך גרירה ומשיכה בעליות קטנות אך תלולות בטירוף, תחוחות ורעות, מדי פעם בצד הערוץ ומדי פעם בתוך הערוץ עצמו. אחרי מה שכבר עברנו, הכל נראה קל וקטן עלינו... כשלוש מאות מטר לפני מפגש הואדיות אל-עין ואל-עסס, הואדי מתרחב ואיתו מתרחב גם הלב והנוף נפתח.

במפגש פונים שמאלה אל ואדי עסס והתנועה נוחה הרבה יותר. השטח עדיין משובש ביותר, אותם בולדרים קטנים לא יציבים שצריך לעבור בזהירות, אבל כבר אין בורות וגבים ותהומות קטנים, שום דבר כבר לא מסוכן וכולם מתקדמים. אבל האתגר הגדול הוא לחצות את הערוץ עם הדיפנדר הרתום לרצועה; יש עליות שבהן הסופה של גיתאי מעיפה אותו בקלות, ואחרות תלולות וארוכות יותר שבהן אין אחיזה וחייבים לכנן. באחת העליות התעכבנו רבות מכיוון שהיה הכרח בקידוח והכנסת עוגנים לסלע, שאליהם נרתמה גלגלת וגיתאי כינן את הדיפנדר בתשעים מעלות ביחס אליו. הכננת - TMAX 8500 צנועה אבל גיבורה, עבדה קשה הרבה מעבר ליכולותיה והתחממה - מדי פעם היא עצרה עבודה עד להתקררות. בסוף הדיפנדר הועלה עד למעלה ממש – ובמטר האחרון נעקרו העוגנים החוצה והוא התדרדר חצי דרך בחזרה למטה. לבסוף נמשכה הנבלה דרך ערוצון צר, תוך קיצור והארכה חוזרים ונשנים של הרצועות (קיצור לשם צמצום רדיוס הפניה, הארכה לשם הקלה על אחיזה לטובת הגרירה).

לפינאלה, דווקא היציאה מתוך הואדי לכיוון הכביש היתה מאתגרת באופן מפתיע, למרות השביל הנוח יחסית. הסופה של גיתאי לא מצאה אחיזה בקרקע התחוחה, במיוחד כאשר היה צריך לקצר רצועה בפנייה הדוקה. גם הכננת למודת הקרבות התחילה לכרוע תחת העומס המצטבר. השמש כבר שקעה והטמרפטורות החלו

לצנוח ולא היתה ברירה אלא לרתום שתי סופות בטור ובכוחות משותפים למשוך את נבלת הדיפנדר בעלייה ולצאת אל הכביש הפנימי שמחבר בין הכפרים דיר דיבואן ורמון ואחר כך בשביל עפר נוח יחסית לכיוון מעלה מכמש. משם בליווי צמוד של הסופה שלי, הוא ייסע בכוחות עצמו על ציריה אחת (!) עד לתחנת הדלק שבכניסה לפסגות, לכוס קפה חם ראשונה להיום ולהמתנה לגרר...

סוף דבר
נכנסנו זחוחים לשטח בתרועה ב-06:00 בבוקר, יצאנו ממנו ביבבה דקה לכיוון הבית כשאנחנו חבוטים, שחוטים, שבורי ציריות, מעוקמי ברזלים, מותשים ומדממים בנזין, סולר ושמן, ואחרי שכל פגרי הרכבים השבורים והנכים (שלושה במספר, חסר לכם דיפנדר לבן אחד בתמונה...) הועלו אחר כבוד על משאית הגרר בסביבות 23:00 בלילה...
מסתבר שבכל פרק הזמן הזה עברנו בערך 9-10 ק"מ!... גיתאי טוען שסך הכל נסענו בטיול הזה 13.5 ק"מ, אבל לדעתי חלק מהקילומטרים שמד המרחק שלו ספר, נספרו כנראה כשהגלגלים מפרפרים חסרי ישע באוויר...

ואחרונים חביבים - כל מודאגי איכות הסביבה ושמירת הטבע, אתכם נוכל להרגיע במצפון נקי לגמרי - הקבוצה שלנו רגישה מאוד לנושא שמירת הטבע ומקפידה לנהוג בו בכבוד הראוי על פי חוק. במקרה של הטיול הזה - השטח המדובר אינו שמורה, ומלבד כמה סלעים שהזזנו, כל מה שנכנס איתנו לשם גם יצא, החל מבדלי סיגריות שנאספו אחד לאחד, דרך כמה גרוטאות שלא קשורות אלינו כלל שהיו מושלכות בשטח ובכל זאת אספנו לשקיות האשפה שלנו, כמובן כל בקבוקי השתיה ואריזות המזון ועד לדיפנדר שבור הציריות קומפלט...

להתראות בטיול הבא!

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

אזהרות וכללים
סוגיית הבטחון בטיולים הללו שבה ועלתה לאחר אירוע חטיפת שלושת תלמידי הישיבה בצומת גוש עציון - הטיול שלנו התקיים באיזור אחר, ימים רבים לפני אירוע החטיפה, ובהחלט יש מצב שלא היינו יוצאים אליו לאחר אירוע שכזה, לפחות עד שהשטח יירגע.

אנחנו מודים שמאוד קשה להתאפק ולא לענות למקטרגים תשובות בסגנון "גם בדיזנגוף סנטר התפוצצו אוטובוסים", משום שזו האמת לאמיתה ואף אחד לא הפסיק לנסוע באוטובוס באותם ימים רעים. כשאנחנו מדברים על טיולים באיו"ש - בשטח הזה מתגוררים מאות אלפי אזרחים ישראליים, מגדלים ילדים, מטיילים, מנהלים שגרת יומיום, נוסעים לעבודה וכו', כך שאנו לא רואים בעיה כלשהי דווקא בטיולי שטח שם.
אלא שלהבדיל מסתם טיול בנגב או בהרי ירושלים או בכרמל, לטיולים הללו בשומרון יש להתכונן קצת יותר ברצינות, ולכן נזהיר מראש, שלא תגידו אחר כך שלא ידעתם - בטיולים במרחב איו"ש אכן קיים אלמנט של סיכון בטחוני מסוים, גם בתקופות של רגיעה. אי לכך יש להיערך בהתאם, כולל קבלת אישורים מתאימים מצה"ל לטיולים באיזורים בהם נדרש אישור שכזה.
מפחדים? לא בטוחים? אף אחד לא מכריח. יש לכם ספק? אז אין ספק. אל תצאו.

1. אין בכתבה זו משום המלצה כלשהי לצאת לטיול. כל מי שיוצא לטיול שכזה עושה זאת מרצונו החופשי ועל אחריותו.

2. למי הטיול מתאים? טיולים מעין אלה מיועדים לנהגי שטח מנוסים בלבד ולרכבי שטח "גיבורים" בלבד - מצויידים בצמיגי שטח מלא, מוגבהים, ממוגנים ונעולים לפחות מאחור. (רצוי שכל הכלים יהיו כפולי נעילות). ראו זאת כאזהרה וכל חיפוף ועיגול פינות בנושא הזה, יעלה לכם אחר כך בתקיעות, עיכובים וחילוצים מתישים.

3. לעולם לא לצאת לבד ולעולם לא ברכב בודד! לטיולי השומרון יוצאים רק בקבוצה המונה מספר כלי רכב ומספר אנשים גדול יחסית (הקבוצה שלנו מנתה 7 כלי רכב ולמעלה מ-20 איש, חלקם הגדול חמושים).

4. לא לצאת ללא כלי נשק! אקדח אחד זה ממש לא מספיק. רצוי כמה אקדחים נורמליים ורצוי גם כמה כלי נשק ארוכים - אף אחד לא יוצא כדי להילחם, אבל תחושת הבטחון חשובה מאוד. 2 כלי נשק ארוכים זה המינימום.

5. אבטחה. רצוי מאוד שהנהגים לא יתעסקו באבטחה אלא בנהיגה. בזמן מעבר טכני מורכב שמעכב את כל הקבוצה לפרק זמן ארוך, חובה שמישהו שמיומן בשימוש בנשק ארוך יטפס על אחד המדרונות ויאבטח/יחפה על הקבוצה מנקודה שולטת.

6. תקינות טכנית מלאה. כאן מדובר בנושא קריטי. חובה! להקפיד על תקינות מלאה של כלי הרכב, על מנת להקטין סיכוי לשבירות ותקלות - כל תקלה מאיטה, מעכבת ואף תוקעת את כל הקבוצה לזמן רב, לעתים עד כדי יצירת מצבי סיכון!

7. ציוד חילוץ. חובה לפחות כננת אחת תקינה בקבוצה. רצוי שתיים ומעלה. כמובן כל מכפילי הכוח, הרצועות, השאקלים, העוגנים למיניהם, השפאלות, מוטות הגרירה וכל שאר אמצעי חילוץ אחר שתחת ידכם - מובטח לכם שתזדקקו לו!

קבצים מצורפים

יהודה מחצבות בעמ.JPG‏ (128.1 קילובייט, 1383 צפיות)
גק עגלה.jpg‏ (129.5 קילובייט, 1327 צפיות)
שפאלות3.jpg‏ (138.9 קילובייט, 1319 צפיות)
גרירה2.jpg‏ (134.6 קילובייט, 1306 צפיות)
גרירה1.jpg‏ (120.8 קילובייט, 1183 צפיות)

קטגוריות

ג'יפ

43 תגובות

boogie - 20-06-14, 08:26
- תגובה
יופי של הרפתקאות !!
מסוג הדברים שמדברים עליהם שנים אח"כ בבור.

אהבתי את הסיפור על הג'יפלס עם ה110 הלבן,יש שמועות עקשניות שהוא שוקל להחליף לטרופר...

בוגי

אבנר ברוך - 20-06-14, 08:27
- תגובה
דרור, התעלית על עצמך ...שוב....
כתבה משובחת על חבורת אנשים יוצאי דופן בניצוחו של גיתאי מולך עמו ישראל, יהודה והשומרון.
אני נושא בכבוד את צלקות הקרב שרכשתי בטיול הקודם ומחכה בקוצר רוח להצטרף שוב.

דרור ברלי - 20-06-14, 09:38
- תגובה
תודה תודה...
אחרי ה"ניצחון" הזה על הואדי, שעוד אחד כמוהו ואבדנו, אנחנו שוקלים גיבוש רשימת דרישות יסוד להצטרפות דיפנדרים... ארבע ציריות מחוזקות זה המינימום... כידוע לכולם, כל עוד הדיפנדר תקין הוא נהדר, אבל כשקורה משהו (הציריות מתפוררות כמו ביסקוויטים) פאק, אלומיניום או לא, הנבלה הזו כבדה! אתה מדמיין לעצמך איך זה מרגיש לגרור דבר כזה בתוואי כזה?

לעניין שי... הוא לא סיפר לאף אחד, לא בטוח שהוא ישמח לאאוטינג שאני עושה לו - מין הסתם עבורו להיות ג'יפלס בטיול כזה זה מבאס, בטח בסיטואציה שקרתה לו (פעמון ציריה קדמית שנשבר על ההתחלה) אז באחד הקטעים הוא נהג בסופה. לא הרבה, אולי 100-200 מטר. ירד עם חיוך דבילי וסינן בשקט, שאני לא אשמע, "איזה כיף האוטו הזה"... הוא רק שכח שמי שלא רואה טוב, דווקא שומע מצוין.

8ball - 20-06-14, 11:44
- תגובה
כתיבה מעולה וחוויה שנשמעת כאלו לקחו אותה מאיזה מערבון קלינט איסטווד כולל המכוער. עושה חשק לצאת לאיזה מסע כזה

דרור ברלי - 20-06-14, 12:19
- תגובה
נכון לרגע זה, הייתי ממליץ לחכות קצת עד שהעניינים באיו"ש יירגעו קצת.
מעבר לזה - לעניות דעתי הלא מלומדת, נקודה אחת בוואדי המדובר בעייתית ביותר למעבר, אם לא כמעט בלתי עבירה - כן, גם לכלים גיבורים יותר שלנו - ללא אותן שפאלות מסיביות.

cj 64 - 20-06-14, 12:25
- תגובה
שפאלות משפאלות ,איפה "אני בתמונה"
איפה כל התמונות?
גל

דרור ברלי - 20-06-14, 12:38
- תגובה
הנה הוא התעורר...

מכל היום המר והנמהר הזה, נמצאה רק תמונה אחת של גל (חפשו אותו בגלריה)

ככה זה כשהמנוול הזה, אחד הנהגים הטובים שאני מכיר, מגיע לנו עם סופה סטנדרטית, נמוכה, בלי נעילות ומדאיג אותנו מה יהיה - ואז מה שקורה זה שהוא מצליח לעבור בלי לייצר דרמות ופוזות פוטוגניות. אחר כך הוא עוצר בצד, מכבה האוטו, זורק כמה אבנים והולך הצידה לפתוח את הנרגילה.

פלא שאין מה לצלם?

אוהבים אותך ודיר בלק שאתה לא מגיע לפעם הבאה...

ofiredri - 20-06-14, 13:04
- תגובה
נכתב במקור על ידי דרור ברלי

תודה תודה...
אחרי ה"ניצחון" הזה על הואדי, שעוד אחד כמוהו ואבדנו, אנחנו שוקלים גיבוש רשימת דרישות יסוד להצטרפות דיפנדרים... ארבע ציריות מחוזקות זה המינימום... כידוע לכולם, כל עוד הדיפנדר תקין הוא נהדר, אבל כשקורה משהו (הציריות מתפוררות כמו ביסקוויטים) פאק, אלומיניום או לא, הנבלה הזו כבדה! אתה מדמיין לעצמך איך זה מרגיש לגרור דבר כזה בתוואי כזה?

לעניין שי... הוא לא סיפר לאף אחד, לא בטוח שהוא ישמח לאאוטינג שאני עושה לו - מין הסתם עבורו להיות ג'יפלס בטיול כזה זה מבאס, בטח בסיטואציה שקרתה לו (פעמון ציריה קדמית שנשבר על ההתחלה) אז באחד הקטעים הוא נהג בסופה. לא הרבה, אולי 100-200 מטר. ירד עם חיוך דבילי וסינן בשקט, שאני לא אשמע, "איזה כיף האוטו הזה"... הוא רק שכח שמי שלא רואה טוב, דווקא שומע מצוין.

חזק דרור.
זה מזכיר לי תגובות דומות שמגיעות מכמה בעלי טויוטה היילקס שסוגדים לרכב שלהם יותר מהרגיל, ועולים לסיבוב על TJ או JK משופר.

גיתאי נוה - 20-06-14, 14:27
- תגובה
דרור, איך יצאתם בלעדי (החגית של החגיתאי), כתבה מעולה על אנשים ומכונות שכנראה לא מוברגים עד הסוף ..

עד העונג הבא
חגיתאי

- - - Updated - - -

אגב, אני לא בטוחה שהשם הראוי הוא רוביקון לטיול הזה - השפאלות הן אלו שצלחו לכם את הדרך :-)

shyy - 20-06-14, 15:17
- תגובה
נכתב במקור על ידי דרור ברלי

לעניין שי... באחד הקטעים הוא נהג בסופה. לא הרבה, אולי 100-200 מטר. ירד עם חיוך דבילי וסינן בשקט, שאני לא אשמע, "איזה כיף האוטו הזה"... הוא רק שכח שמי שלא רואה טוב, דווקא שומע מצוין.

לא מסנן בשקט .
אמרתי את זה גם אחרי הטיול בחושנה וגם אחרי הסיבוב בטיול הזה - אוהב מאוד את האוטו שלך ,הוא כיפי לנהיגה בטח שבשטח כזה. יחד עם זאת אתה חייב לעשות משהו עם המושבים האלו בדרך הביתה הוא היה פחות כיפי לזכותו יאמר שהוא היה במצב נסיעה

גיתאי נוה - 20-06-14, 16:22
- תגובה
(הפעם זה אני...)

כמה הע\ארות:

1. אורך המסלול שהספקנו לעבור הוא 13.5 ק"מ על המפה.
2. המעיין - עין א-תחתא - מקום מעולה לעצירה והתרעננות. את הנביעה מזרימים אל תוך 3 חביות פלסטיק גדולות והמים קרירים, צלולים ומצויינים גם לשתיה.
3. עכשיו הזמן המתאים ביותר לטיולים ביו"ש. כל צה"ל בפנוכו והרעים לא מוציאים את האף מהחלון.
4. אינני מולך על אף אחד, אני יהודי פשוט ששמח בכל טיול שיוצא לאזורים הללו, בין אם בהובלתי ובין ביוזמת כל אחד אחר. לידיעה, כ-70-80% מההסטוריה של עם ישראל מתרכזת ביהודה, שומרון וירושלים.
5. חובה למנות מראש אחראי אבטחה בקבוצה. הנהגים, ובטח לא המוביל, אינם פנויים להתעסק עם זה.
6. שתי כננות חשמליות הן חובה במסלול זה, עדיף יותר. אנחנו יצאנו עם שתיים ונשארנו כבר מההתחלה עם אחת; אם גם היא היתה שובקת חיים - והיא היתה קרובה לזה מאד - היינו נאלצים להשתמש בכננת גיבוי טירפור בעבודה קשה מאד.
7. גלגלות הכפלת כח הן חובה.
8. אחרי שהכלי הראשון צולח את ה-200 מטרים הקשים מאד (כי השאר 'רק' קשה), השאר יכולים לעבור בצורה חלקה יחסית בעזרת כיוון מקצועי 360 מעלות.

בהצלחה
גיתאי

ofiredri - 20-06-14, 17:11
- תגובה
האם המסלול מישורי או כולל מפלים תלולים כמו בכמריר ?

דרור ברלי - 20-06-14, 17:39
- תגובה
לא יודע אם לקרוא לזה "מישור".
אתה יורד לתוך ואדי ואז מתחיל לחצות אותו מצד לצד.
בהתחלה זה באמת פסטורלי ושום דבר לא קשה, כמו שסביון העיר - כל טרופר/פאג'רו/פראדו וכו' ירגיש בסדר גמור. אבל לאט לאט הערוץ נהיה צר וכל העסק הופך צפוף וקשה וחלקים מתחילים להתפרק מהרכבים. לא רוצה לחשוב מה יקרה שם לפגושי פלסטיק, מפתנים ושאר חלקי SUV....

הסלעים הופכים להיות גדולים, מתחילים מפלים, גבים, ירידה אחת תלולה בשפ"צ מאוד מפחיד, ואז נכנסים לקטע הכי קשה.
יש גב אחד עמוק שאי אפשר לעקוף מהצדדים בגלל שהסלעים שם באמת גדולים מדי, ואתה מוכרח להעביר מעליו את צד ימין של הג'יפ, וכאן בלי השפאלה אתה בבעיה.

"אחר כך זה מתמתן" כמו שגיתאי אוהב להגיד. שוב מלחמה עם הערוץ וחציות מצד לצד, כאשר הפעם מצטרפות גם עליות קטנות, תלולות ותחוחות ודי רעות אבל זה כבר באמת בקטנה. אם הדיפנדר לא היה שובר שם ציריות, היינו זורמים שם בקלות ואולי מספיקים עוד משהו עד הערב.

בקיצור - מסלול כיף אמיתי. אבל לא לכל אחד ולא לכל רכב. למי כן? לג'יפים אמיתיים, היילקסים, דיפנדרים (או דיסקברים דור ראשון משופרים), סמוראים. למי לא? כנראה שלכל היתר. לא שלא יעברו, אבל חבל על הנזקים.

ולקרוא לצינור ולשלושת החביות "מעיין".... נו שויין. לא כל מה שטוב לעיזים פלסטיניות מרשים אותי, אבל לפחות המים מהצינור קרירים ומרעננים.

nir.samo - 20-06-14, 18:03
- תגובה
כל הכבוד.
איזור שנמצא ממש "מתחת לאף" במיוחד לירושלמים ובודדים זכו לטייל בו.

דרור ברלי - 20-06-14, 18:54
- תגובה
כל יהודה ושומרון הם "מתחת לאף". מקסימום שעה נסיעה רגועה מהמרכז.
הסיכון הבטחוני, או למען האמת - הדעה הרווחת על קיומו של סיכון כזה, מונעים מרבים להגיע לשם.

cj 64 - 20-06-14, 19:05
- תגובה
נכתב במקור על ידי דרור ברלי

הנה הוא התעורר...

מכל היום המר והנמהר הזה, נמצאה רק תמונה אחת של גל (חפשו אותו בגלריה)

ככה זה כשהמנוול הזה, אחד הנהגים הטובים שאני מכיר, מגיע לנו עם סופה סטנדרטית, נמוכה, בלי נעילות ומדאיג אותנו מה יהיה - ואז מה שקורה זה שהוא מצליח לעבור בלי לייצר דרמות ופוזות פוטוגניות. אחר כך הוא עוצר בצד, מכבה האוטו, זורק כמה אבנים והולך הצידה לפתוח את הנרגילה.

פלא שאין מה לצלם?

אוהבים אותך ודיר בלק שאתה לא מגיע לפעם הבאה...

\ישר כוח ובריאות ,לטיולים כאלו אני לא אגיע??!,עם חברייה כזו,עושה לי חשק גם לעבור דירה ולגור,גל

ד ו ר ו ן - 20-06-14, 19:22
- תגובה
נכתב במקור על ידי דרור ברלי

כל יהודה ושומרון הם "מתחת לאף". מקסימום שעה נסיעה רגועה מהמרכז.
הסיכון הבטחוני, או למען האמת - הדעה הרווחת על קיומו של סיכון כזה, מונעים מרבים להגיע לשם.

שבו אותך לגמרי.. הסלעים סנוורו אותך.
אירועי השבועיים האחרונים לא המחישו יפה שהשטח תמיד רוחש מלמטה?

גיתאי נוה - 20-06-14, 19:32
- תגובה
דרור, בניגוד לעיזים פלסטיניות, אנחנו יכולים להוריד חולצה (ואולי גם קצת בטן ) ולהכנס לחבית...

cj 64 - 20-06-14, 20:02
- תגובה
נכתב במקור על ידי gnaveh

דרור, בניגוד לעיזים פלסטיניות, אנחנו יכולים להוריד חולצה (ואולי גם קצת בטן ) ולהכנס לחבית...

ואת אריק?

אבנר ברוך - 21-06-14, 11:57
- תגובה
נכתב במקור על ידי דרור ברלי

תודה תודה...
אחרי ה"ניצחון" הזה על הואדי, שעוד אחד כמוהו ואבדנו, אנחנו שוקלים גיבוש רשימת דרישות יסוד להצטרפות דיפנדרים... ארבע ציריות מחוזקות זה המינימום... כידוע לכולם, כל עוד הדיפנדר תקין הוא נהדר, אבל כשקורה משהו (הציריות מתפוררות כמו ביסקוויטים) פאק, אלומיניום או לא, הנבלה הזו כבדה! אתה מדמיין לעצמך איך זה מרגיש לגרור דבר כזה בתוואי כזה?

לעניין שי... הוא לא סיפר לאף אחד, לא בטוח שהוא ישמח לאאוטינג שאני עושה לו - מין הסתם עבורו להיות ג'יפלס בטיול כזה זה מבאס, בטח בסיטואציה שקרתה לו (פעמון ציריה קדמית שנשבר על ההתחלה) אז באחד הקטעים הוא נהג בסופה. לא הרבה, אולי 100-200 מטר. ירד עם חיוך דבילי וסינן בשקט, שאני לא אשמע, "איזה כיף האוטו הזה"... הוא רק שכח שמי שלא רואה טוב, דווקא שומע מצוין.

רגע רגע....אתה מקניט את הדיפנדריסטים????

עכשיו ברצינות, זו אכן בעיה, נעילות בכרכרה הזאת מחייבות ציריות מחוזקות אבל מצד שני, המסלולים של גיתאי (עם או בלי הכנה) נראים תובעניים יותר מטיול לטיול , צריך ביצים של ברזל (ואני לא מתכוון רק לביצי הדיפרנציאל), קסדות-קשר וספר תהילים בתא הכפפות.