פורום ג'יפולוג 4X4 - מבחן דרכים: טויוטה RAV4 פרימיום 2013

טויוטה RAV4, מהאבות המייסדים של קטגוריית הג'יפונים. "ללכת בלי אבל להיראות עם", ושאר קלישאות בצד, הוא תמיד היה "בסדר", כמו רוב מוצרי טויוטה. נטול חסרונות או יתרונות יוצאי דופן. ללא יומרות שטח רציניות גם היעדר הילוך כוח לא הפריע לו יותר מדי. הדור הרביעי שהגיע זה עתה לישראל מתיימר להשתפר בכל פרמטר, כולל נקודות שתמיד נחשבו חזקות והיום הן קריטיות - צריכת דלק למשל. דובי, כתב הספורט המוטורי, לקח אותו ליומיים של כבישים ושטח מדוד, ומביא לנו את רשמיו.

(צילומים: אביתר מילר)

טויוטה RAV4 הראשון בו נתקלתי היה רכב שכור בקפריסין, בשנת 2001. הימים ימי טרום המשבר הכלכלי ומטרת נסיעתי היתה ראלי קפריסין, חלק מסבב הWRC העולמי. ההתקלות זכורה לי, בלשון המעטה, כמדכאת. גוף פח קטן, מנוע 1.6 חלש והרבה פלסטיקים מקרקשים. תריסר שנים עברו, ואני מקווה לחוויה מתקנת.

ואכן, כבר במבט ראשוני, אנחת רווחה. קוים ארוכים וזורמים, עגלגלים משהו, RAV4 דור רביעי הוא רכב יפה והרמוני, בוודאי ביחס לאוטו יצור בזכרוני... אלא מה, בניגוד להוא, הרב הנוכחי דומה ביותר למתחריו בקטגוריה, שיבוטים - נאים ללא ספק - אחד של השני. איפה היצירתיות של המעצב שהביא לנו את ה-GT86 המדהימה? כנראה שטויוטה לא אוהבים להתרחק יותר מדי מהתדמית האפרורית, והברקות עיצוביות הם מחלקים לנו במשורה, אחת לכמה שנים.

טויוטה ראב-4 2013 הוא ג'יפון לא קטן. ארבעה וחצי מטרים אורכו הכולל. שמחתי לגלות שאנחנו באותו הגובה, 1.70, אך 1,550 ק"ג כתובים על שמו במפגש עם הדיאטנית, מה שמעמיד את יחס המשקל/גובה שלי באור חיובי מאד. מה נעשה עם המשקל הזה? עוד נראה.

אני נוקט עם RAV4 בגישה הזורמת. ניתן להיכרות ביננו לעשות את שלה, לזמן הקצר יחסית לעשות את הרושם, ונפתח דף חלק, ללא משקעי העבר בקפריסין. מפתח ההתנעה נכנס למקומו וארבעת הצילינדרים נעורים לחיים, בשקט מפתיע מאד לטובה. המנוע מצויד במערכת Valvematic של טויוטה לתזמון שסתומים משתנה, ומספק 151 כוחות סוס של הספק ו19.9 קג"מ של מומנט ב4,000 סל"ד, מספרים שאינם מרשימים במיוחד מול המתחרים בימינו אלו. רכב המבחן ברמת גימור "פרמיום" מצויד במערכת הנעה כפולה "אקטיבית", כפי שמכונה מערכת זו על ידי טויוטה והיא עוד לא יודעת מה מחכה לה בהמשך.

התזמון של המבחן לחול המועד פסח מביא אותי כבר בתחילת ההיכרות ביננו לפקקים של נתיבי איילון. עמך ישראל מנצל את החופש ואת מזג האויר המצוין בכדי... ובכן, לעמוד בפקק בלתי נגמר. ואנחנו איתם. זמן מצוין להביט סביב. לא, לא לנהגת ברכב ליד, למרות שהגובה היחסי של ג'יפון מאפשר למבטים לצלול עמוק פנימה. הנסיעה האיטית מאפשרת להתרשם מהקבינה, האבזור והאיכות של חלל המכונית בו אנו מבלים חלק ניכר משעות הערות שלנו. אני יותר משמח לגלות שמדובר במכונית משפחתית איכותית לכל דבר ועניין. מיטיב את הישבן על המושב הנוח מאד לטעמי, מלטף את ההגה, בדיוק בגודל הנכון. מסך ה-iTouch (בדרגת הגימור הגבוהה) ממש צועק לי לעזוב את גלגל"צ ולהזרים חומרים מהאייפוד ואני נשמע לו. חמש שניות ושלוש לחיצות ואנחנו כבר שומעים את שלום חנוך מחכה למשיח. וכרגע נראה שהמשיח יגיע בזמן שאנחנו ממתינים לסיום הפקק שמוביל לשום מקום, להזדמנות ללחוץ קצת על הדוושה הימנית ולחיות את הכביש הפתוח.

הפקק משתחרר קצת ואני משחרר את חרצובות רגלי הימנית. למנוע לוקח שנייה או שתיים להגיב, לקחת אויר ולדחוף קדימה. 2 ליטרים בלבד נפחו,ללא מגדש טורבו כמקובל יותר ויותר בימינו, וביחס למשקל בהחלט הייתי שמח לכוח רב יותר. ההגה מוצא חן בעיני כאמור, ומנופי ההילוכים שמאחוריו גורמים לי להרגיש לרגע כמו ווטל או לואב, תלוי איזה נהג ראלי בשם סבסטיאן אתם מעדיפים. שתי לחיצות על הידית השמאלית מורידות צמד הילוכים ומאפשרות לטויוטה RAV4 לזנק קדימה על הכביש הפתוח. בתור מכונית כביש ההתנהגות נחמדה מאד, ואני מצליח לנצל את כל שבעת ה"הילוכים" שמאפשר התיבה הרציפה. האחיזה טובה, מאוזנת ולא גורמת לאי נוחות או לחשש כזה או אחר, והמחוג על הספידומטר רץ קדימה. הפרוספקט מציין מהירות מקסימלית של 185 קמ"ש אליה לא הגעתי אך בגם במהירויות גבוהות הרכב משרה בטחון. האמת שזה החלק הפחות חשוב, חשוב יותר טווח מהירויות הביניים, אלו שיסייעו לנו בזמן עקיפה בתנאי נסיעה ישראליים. בין 80 קמ"ש ל-120 אורכת התאוצה 10 שניות, תוצאה סבירה לכל היותר, וההסבר נעוץ בזמן שלוקח לגיר הרציף לתרגם את הסל"ד הגבוה לדחיפה קדימה ולצבירת קמ"שים.

כמו התאוצה, כך גם הבלימה מגיעה לקראת הפקק הבא שתמיד איכשהו מפתיע. איכות הבלימה טובה: לחיצה כבדה על הדוושה השמאלית והמכונית מגיבה מייד, מנמיכה מעט את האף ועוצרת ללא דרמות, הדיסקים המקוררים מלפנים בהחלט עושים את שלהם.

טויוטה RAV4 כמו מתחריו לקטגורית הקרוס-אובר והג'יפונים, נועד לשרת משפחה בטיולי שבת רגועים, ועל כן החלטתי לצרף עוד חלק מהמשפחה לטיול שבילים קצר. זוגתי וביתי הצטרפו לבני ואלי אחר כבוד ויצאנו לסיבוב קצר באזור אותו אני מכיר היטב מהימים בהם בגדתי באופני הכביש שלי ורכבתי מעט בשטח. בעלת הבית, מיד כאשר נכנסה והתיישבה, התלהבה: "כזה אני רוצה, איזה כייף". הרשים אותה המרחב הפנימי, שפע המקום לרגליים, התקרה הגבוהה. לפני מושב הנוסע תא אחסון גדול פתוח ולמי שזה לא מספיק ישנו אחד, נוסף, בקונסולה שבין הכסאות. בעוד רוב חלקי הפנים עשויים פלסטיק פשוט וחלק, ממש כמו בקורולה, ישנה בRAV4 תחושה של מעט יוקרה בזכות השילוב המוצלח לטעמי, של עור תפור בחלק התחתון.

על השביל הלבן שיוצא ממושב חניאל לכיוון נחל אלכסנדר אני מסנכרן את עצמי לקצב בו יהיה נעים לכלל הנוסעים. התגובות הן שלא מרגישים כלל שנוסעים בשטח. בהדרגה אני מגביר את קצב הנסיעה. מבחוץ אולי נדמה שהקופסה הלבנה מטלטלת מצד לצד, אך בפנים לא מרגישים כלום, כולם רגועים ומחייכים, ואפילו הקיטורים על פסח והמצות נגמרו בשלב הזה.

אנו חוזרים לכביש בצומת כפר ויתקין, פונים צפונה עד לצומת הרא"ה ומשם מזרחה בואכה מענית, לשטח מאתגר יותר. השטח קופצני מעט יותר ולטויוטה אין שום בעיה להתמודד איתו, מבלי לגרום לנו הרגשה מיוחדת שלא הרגשנו קודם. בכניסה ליער מענית אני מפנה את ההגה ימינה לעלייה קלה, "אף אחד לא מת מקצת מאמץ" אני לוחש למכונית. המנוע מגרגר ונענה לאתגר ומקדם אותנו בקצב טוב אל ראש הגבעה המסולעת. ממשיכים לטפס הלאה אל הכיפה הבאה. הכסאות עוטפים אותנו היטב, מחזיקים, לא נותנים לרגע תחושה של חוסר נוחות, גם לאלו שלא אוחזים בהגה.

בירידה הגדולה מכיוון פסגת "זמן אויר" אני משלב את מערכת ה-DAC - בקרת המדרון, זו שאמורה לשמור על הנהג הממוצע בירידות, והטויוטה מצידה כבר מחייכת אליי, כאילו שואלת, זהו? זה הכל? חכי למחר אני עונה לה, חכי חכי...

יום חמישי, שעת בוקר מוקדמת, ואביתר בני ואני מעירים את הטויוטה משנתה. אחרי טבילת השטח הקלילה של אתמול, הכיוון היום הוא "דרך בורמה". אנו אוספים את אמיר בחורשים, מעמיסים ציוד נוסף בתא המטען המרווח (1655 ליטר נפחו, מספיק גדול בכדי לאכלס ציוד למשפחה ליום טיול שלם ויותר). שלושה מבוגרים יושבים בRAV4 בנוחות מלאה, ויש בהחלט מקום לעוד חבר אחד. אך אורח חמישי כבר יצטרך "לסבול", לסגור רגליים ולא בטוח, אם הוא גבר, מה ישאר מהביצים...

בשער הגיא אנו פונים ימינה ולאחר פחות מקילומטר יורדים לשטח מזרחה, בסמוך לאנדרטת מח"ל שמוקדשת לזכר כל אותם מתנדבים שהגיעו מחו"ל בכדי לסייע למדינה הצעירה שבדרך ומלחמתה ברעים. אהוד בנאי מצידו לוקח חלק בלתי נפרד בטיול, בדיוק מתחיל לשיר על השביל שמתחיל כאן בתזמון מושלם.

הרעיון להיום הוא לתקל את דרך המשלטים, לאתגר את הטויוטה ועל הדרך ללמד קצת היסטוריה דרך השטח, הדרך הכי טובה שאני, כמורה ומחנך, מכיר. השביל עצמו, בדרגותיו השונות, מוכר לרוב חובבי השטח. עבורי לפחות, זו פעם ראשונה ברכב ולא ברגל, ונקודת המבט שונה לחלוטין. השביל הלבן חורק מתחת לצמיגים, סלע פה וסלע שם מלמדים כי הצמיגים המקוריים, צמיגי כביש נמוכי חתך כמקובל בימינו, היו יכולים להיות טובים יותר. הם מדי פעם נאבקים, מחפשים להיאחז, לתפוס בקצה סלע שימשוך למעלה, עומדים במאבקים בגבורה יחסית אבל החיים היו יכולים להיות קלים יותר עם צמיגים ראויים יותר לרוח אתר זה. בפיתולים והעיקולים הצרים ההיגוי עושה את העבודה שלו היטב, נוח ולא מעייף, ואנו מגיעים למשלט-16. המכונית מקבל מעט זמן מנוחה כשאנו יורדים לתפוס נוף, מספרים אודות "מבצע מכבי א'" והלחימה שהתרחשה פה, ימים ספורים לפני קום המדינה, על לוחמי הפלמ"ח שעברו כאן, על השיירות שטיפסו בדרך לירושלים.

אנו ממשיכים לכיוון משלט-21, דרך קצרה ומפותלת, לא מאתגרת יותר מדי, והפרטנרית שלנו עמדה בה בכבוד. במשלט 21 עצירה נוספת, מבט מדהים על הנוף שמסביב- ממזרח וממערב, מתחתינו הדרך לירושלים. המקום נותן פרופורציות אחרות לצורך כזה או אחר לשלוט בתא שטח מסוים. המחשבות נודדות שוב ושוב אל אותם לוחמים ששמרו פה על הדרך, נאלצו להתחבא ולהילחם רק מאחורי סלעי האבן האפורים. כמה דם שטף הגשם מהסלעים?

הידיים מגרדות וכך גם רגל ימין ואנחנו ממשיכים לכיוון הר כרמילה, לשטח מעט יותר קשה. מדרגות והצלבות שונות בעלייה ובירידה מלמדות שמרווח הגחון וזויות המרכב של RAV4 אכן מצדיקות את תוספת המחיר לעומת רכב פרטי. זה לא סתם עוד רכב משפחתי כפול-הנעה - יכולת השטח היא הרבה יותר מסמלית. מה שחסר לי הם עוד כמה סוסים וקג"מים. אני נזכר בדוגמנית ההיא שהחליטה להקטין את נפח החזה שלה, ושואל את עצמי מדוע אי אפשר היה להכניס את מה שהיא הוציאה לתוך תא המנוע שלנו. עוד קצת צריך, לא הרבה.

הגענו בהדרגה לשטח כזה שבו הג'יפון שלנו כבר מאותגר. הגלגלים, 225/65R17, צורחים ומעשנים, אך אנו לא מוותרים. תמרונים זהירים לשיפור הגישה, לוקחים עוד קצת תנופה והופ, עוד סלע מאחורינו. בשלב כלשהו הגענו למדרגה גבוהה מספיק כדי שנעמוד מולה ונוותר מראש. זה בכל זאת, ג'יפון נטול הילוך כוח, ובעל גיר אוטומטי רציף, מה שמקשה לעתים על קלות התנועה. הגיר מסרס משהו את התגובה המהירה שאנחנו כל כך רוצים להרגיש, ואנו גם לא רוצים להעמיס ולחמם אותו מעבר לרצוי.

המשך הדרך מוביל אותנו לעין-טייסים על גבי שביל לבן, קליל ונחמד. חזרנו להרגיש כמו משפחה שמטיילת בשטח בשעות הפנאי. עצירת התרעננות במעין, אמיר לוקח על עצמו לנקות את מעבר המים שנסתם בין אזור הנביעה לבין בריכת האגירה ואנחנו נחים, אוגרים עוד כוח לפני הירידה לכיוון נחל שורק. מתקרבים אל הנחל ומגלים זרימה חזקה יחסית. מהצד השני מכוניות מטיילים חונות ולנו זה מאפשר לנסות מעבר מים. עוברים בפעם הראשונה, לאט, מגששים, בודקים, מסתבר שלא עמוק מדי, המים מגיעים למרכז החישוקים. אני מוריד את צוות הצילום בצד היבש ומחליט על מעבר נוסף, בקצב מהיר יותר, מנסה לשחזר את התמונות מראלי ארגנטינה...

אנו חוזרים לכביש הסלול סמוך להדסה עין-כרם. הרחובות הצרים של אבו-גוש מאפשרים לאתגר את הג'יפון המגודל בתנועה בשטח עירוני צפוף, אבל שום דבר לא ימנע מאיתנו להגיע אל החומוס המיוחל. אחרי ניגוב מהיר אנחנו ממשיכים דרך השטח בשביל שנקרא "דרך דיפנבייקר" עד פאתי שער הגיא ומשם, בסמוך למנהרת הרכבת החדשה של פארק קנדה, בואכה מודיעין וחזרה לפקקים בואכה תל-אביב ופרידה מהרכב. יומיים של נסיעה משולבת והרבה שטח הביאו לצריכת דלק לא רעה בכלל של עשרה קילומטרים לליטר, ולטווח מחושב מכובד של 600 קילומטרים.

איך מסכמים? נהניתי ללא ספק. והיומיים האלו במחיצת טויוטה RAV4 גרמו לי לחייך והרבה, למרות החוסר המסוים בכוח מנוע. היום, 13 שנה לאחר הפגישה הראשונה שלנו, RAV4 רחוק מלהיות לבד בקטגוריה מהצפופות והתחרותיות בשוק הרכב הישראלי - סובארו פורסטר, יונדאי ix35, קיה ספורטאז', מזדה CX5 ועוד מתחרים לא מעטים, כולן יכולות לעשות לה חיים קשים. לא מדובר פה על רכב מושלם, רחוק מזה, אבל כן על כזה שמספק את מה שמצפים ממנו- נוחות בכביש ובשבילים, ואפילו הפתעה נעימה ביכולת הטיול בשטח.

האם הייתי רוצה רכב כזה לעצמי? קרוב לוודאי שאם הייתי רווק חובב שטח הייתי מוותר ובוחר משהו הרבה יותר אגרסיבי, אבל עבור משפחה בת ארבעה או חמישה נפשות שרוצה רכב משפחתי פרקטי עם יכולת סבירה לטיולי שבילים לא מחייבים ואף התמודדות עם הפתעות ואתגרים מדי פעם, הוא בהחלט יכול למלא את תפקידו. במשך השבוע בתוך העיר (ולא לשכוח את השכנים שמסתכלים!) ובסופי השבוע לצאת איתו החוצה, למרחבים, לקח את הילדים, האישה (או הבעל) והכלב ולראות קצת את הארץ הנפלאה שיש לנו. תוסיפו את מוניטין האמינות של טויוטה והמחיר לא נראה גבוה כל כך...

טויוטה RAV4 פרמיום 2013, מפרט טכני:

מנוע: בנזין טורי, ארבעה צילינדרים, valvematic עם מערכת dual vvt-i
נפח: 1,987 סמ"ק
הספק: 151 כ"ס/6,200 סל"ד
מומנט: 19.9 קג"מ/4,000 סל"ד
תיבת הילוכים: רציפה 7 מהירויות
הנעה: כפולה, אקטיבית
מתלה קדמי: מקפרסון, קפיצי סליל
מתלה אחורי: עצמות עצה כפולות, קפיצי סליל
צמיגים: 225/65R17
בלמים קדמי: דיסק מאוורר
בלמים אחורי: דיסק

אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,570 מ"מ/1,845 מ"מ/1,705 מ"מ/2,660 מ"מ
מרווח גחון: 187 מ"מ
משקל עצמי: 1,550 ק"ג
נפח מיכל דלק: 60 ליטר

בטיחות: 7 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות, בקרת אחיזה, סיוע לבלימת חירום

עזרי עבירות: בקרת אחיזה, מערכת DAC לבקרת ירידה במדרון, מערכת HAC למניעת דרדור הרכב לאחור בעליה.

תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): 10.7 שניות
מהירות מירבית: 185 קמ"ש
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 13.9 ק"מ/ליטר
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 10 ק"מ/ליטר
פליטת CO2 (גרם לק"מ): 166 גר'
ציון ירוק: קבוצה 4

מחיר: 199,000 ש"ח

4 תגובות

Pilon - 04-04-13, 21:29
- תגובה
רק לא ברורה לי ההתעקשות של טויוטה לקרוא לרכב RAV 4, כשהוא לא מזכיר בכלום את ה ראב המקורי.
תודה על הסקירה !

דובי מילר - 04-04-13, 23:04
- תגובה
אני מניח שזה שקשור בעיקר לעניין של מיתוג ושיווק.
שימוש בשם מוכר שאמור לעשות את העבודה, לאנשים קל יותר להזדהות ולרכוש מוצר שהם כביכול מכירים, לפחות בשם, פחות חוששים מאשר לקנות משהו חדש, אחר.
אבל אני לא מביו במכירות או שיווק ויכול להיות שאני טועה...

נמרוד - 04-04-13, 23:07
- תגובה
נכתב במקור על ידי Pilon

רק לא ברורה לי ההתעקשות של טויוטה לקרוא לרכב RAV 4, כשהוא לא מזכיר בכלום את ה ראב המקורי.

וואלה! המקרה של הראב4 מפריע לך? אז מה אתה אומר על מחזור השם צ'רוקי?!

http://www.jeepolog.com/forums/content.php?r=2913