פורום ג'יפולוג 4X4 - ג'יפאים בעבודה: חלוקת עיתונים בירושלים המושלגת

כולנו אוהבים אתגרים חורפיים, במיוחד בלילה, במיוחד כשמסביב משתוללת סופת שלגים, במיוחד כשגם משלמים לנו עבור טיול שכזה... כמדי שנה, הבטחות החזאים לשלגים בירושלים מכניסות לאטרף את מערכי ההפצה של העיתונים, שממהרים לגייס בעלי רכבי שטח שיעלו לעיר המושלגת ויסייעו בחלוקת העיתונים למנויים. השנה החלטנו - סופתי ואני - לא לוותר על החוויה. עליתי על חרמונית וכובע פליס ויצאתי להרפתקאה לילית שאין בה אפילו סנטימטר אחד של שטח, אבל התגלתה כחווית 4X4 אמיתית עם הרבה מאוד אקשן.

(צילום: דרור ברלי)

"הג'יפ הזה הוא אבן ריחיים על הכתפיים שלך" קבעה אימא שלי בפסקנות כשבאתי אליה לצהריים לפני שבוע. ככה זה אצלנו - אני בא לאכול (כמה טעים), ובתמורה מקשיב להטפות מוסר צדקניות שמאחוריהן יש תפיסת עולם פולנית שכולה תמיד כוונות טובות אבל מיותר לציין, שהג'יפ תופס בה חלק לא ממש חיובי.

"איזה מין אוטו זה שכל הזמן צריך לתחזק, ולתקן..." משמיצה אמא את אהובי החלוד.

"...ולנעול עם כל הברזלים האלה, ולהחביא אותו כאן ולהחביא אותו שם..." היא ממשיכה.

"...ולפחד משוטרים, וכמה דלק שהוא שותה. מה אתה צריך את זה? תתבגר כבר! עוד מעט בן 47, אתה צריך להתבגר!!!" המשפט האחרון מוטח בי היום ממש כמו לפני 30 שנה, באותו טון דידקטי המקובל על מי שהייתה מורה במשך שלושים ומשהו שנים.

האם שוב להסביר לה בפעם המי יודע כמה שהג'יפ זה הפסיכיאטר שלי?... לא, הפעם נחוצה גישה שונה.

"את יודעת אמא, עם הג'יפ אני לא רק מטייל ומתקן. הוא יכול גם לעבוד לפעמים ולהכניס קצת כסף".

הופה, קלעתי בול. לעבוד ולהרוויח כסף זו נקודה חשובה מאוד אצל אמהות פולניות שמזמן כבר הפנימו שהקריירה של התכשיט שגידלו לתפארת לא תהיה בכיוון של דוקטור, אדבוקט או אינג'ינר, אלא תפנה דווקא לאותם כיוונים מפוקפקים שבהם הוא צריך להזיע דם בשביל להתפרנס. אלא שבין התאוריה של הג'יפ שעובד ומרוויח כסף לבין המציאות, יש היום פער לא קטן....

עבודה עם הג'יפים שלי לא זרה לי. הסופה הקודמת, הירוקה, ההיא שנגנבה בדמי ימיה, פרנסה את עצמה ואותי ממש לא רע בתקופה שבה הייתי כותב מסלולי טיולים עבור מגזיני הרכב בהם עבדתי. פה ושם גם הובלנו קבוצות מטיילים ואפילו הצטלמנו לסרט (חפשו ברשת את הסרט "פצצה מתקתקת") - גם כן כסף טוב. מאז עברו הרבה ליטרים של בנזין במזרקים שלה, בני בלייעל גנבו אותה ובמקומה הגיעה סופה אחרת. אבל מכיוון שהמגזינים נסגרו בזה אחר זה, היא הפגינה נוכחות בוטה רק בסעיף ההוצאות. לא הכניסה לי שקל...

מדי פעם היינו שומעים מפה לאוזן על כל מיני פרויקטים ביטחוניים עלומי שם שדורשים עזרה והשתתפות של ג'יפאים אזרחיים נבחרים תמורת סכומי כסף יפים. פה ושם הפקה של סרט אקשן שתרה אחר ג'יפים במראה כאילו צבאי, ועוד קבוצת מטיילים שצריכה ג'יפאי שיסחב עבורם ציודים ויסדר להם מינהלות בשטח, כאן חבורת רוכבי אופניים שזקוקים לג'יפ מלווה, שם הטמנות מים...
וכמו כל חורף מדברים גם על עבודות 4X4 למיניהן בירושלים המושלגת.

ירושלים עיר גדולה מאוד, הגדולה בישראל. כשיורד שלג בירושלים, היא נכנסת לנוהל של מצור. לא רק שבמסגרת מדיניות כסת"ח ברורה כל הצירים העולים אליה נחסמים, אלא שגם התנועה בתוכה, שמורכבת ומסובכת גם באמצע אוגוסט, הופכת לכמעט בלתי אפשרית עבור כלי רכב רגילים בעלי הנעה לשני גלגלים בלבד. כאן נכנסים הג'יפים לתמונה והעבודה המקובלת ביותר בימי השלג אליה מגויסים עשרות ג'יפאים - היא חלוקת עיתונים למנויים.

הודעה קטנה וצנועה כאן בפורום משכה את תשומת לבי. הבטחה לעבודה של לילה אחד או שניים וקצת נהיגה מהנה בתנאים המושלגים וכל זה תמורת "כסף טוב" שמצדיק לילה לבן (תרתי משמע) - מה יש לנו להפסיד? נבוא, נטייל בשלג ונרוויח כמה לירות, נשתיק קצת את הטרוניות של אימא על הג'יפ ואם יהיה ממש כיף, גם נכתוב על זה.

כמו שאתם כבר מבינים, היה ממש כיף!

יום רביעי, קצת לפני חצות. תחזית מזג האוויר קבעה - הלילה אין אפס - יורד שלג בירושלים. הודעת הס.מ.ס שקיבלתי הורתה לי להתייצב בשתיים בלילה במרכז ההפצה בגבעת שאול, אלא שתוך כדי נסיעה אני מקבל שינוי יעד. הצירים העולים לירושלים חסומים על ידי המשטרה שמנסה להבטיח שכמה שפחות מטומטמים בפרייבטים לא ינסו לעלות לירושלים כדי לראות שלג וייתקעו בדרך/יעשו תאונות מטופשות. אלא שמחסומי המשטרה לא מעוניינים למצוא הבדלים בין פרייבט לג'יפ. הציר חסום לכולם וזהו. בלי ויכוחים - לכן ההתייצבות הוקדמה לאחת וחצי, בתחנת הדלק פז מסילת ציון, הסמוכה לשער הגיא.

על כביש מס' 1, אני מגלה לחרדתי שחסימות ראשונות ממוקמות כבר במחלף לטרון. בירור מהיר מגלה שהמשטרה החרוצה חוסמת גם את צומת נחשון ואת הכבישים המטפסים לבירה דרך צובה ונס הרים... מה עושים? איך נעלה ירושלימה?... אולי בדרך בורמה?... בעצם, כל זה לא בעיה שלי. רבע שעה של המתנה והמחסום נפתח, אני מתייצב בזמן במקום שנקבע, ושהבוסים של כל העסק יחליטו מה עושים.

תחנת פז מסילת ציון הומה ג'יפים וג'יפאים. מיד אני מזהה לא מעט פרצופים ותיקים ומוכרים מהפורום - ממש מיני-מפגש ג'יפולוג יש לנו כאן! הקור העז רומז לי לעלות כבר עכשיו על חרמונית ואני תוהה כמה קר יהיה למעלה, בירושלים?... אנחנו נרשמים אצל האחראי, ובינתיים משאית גדולה של חברת ההפצה מגיעה, ומתחילה לפרוק חבילות גדולות של עיתונים שמועמסים על חלק מהכלים שיוצאים לדרך כבר מכאן. בינתיים אנחנו מרתיחים קפה ופוצחים בנוהל סיפורי הגבורות והדאחקות הרגיל על נשים, ג'יפים ושיפורים. אחד אחד פורשים אנשים מהקבוצה, מעמיסים ויוצאים, והנה הגיע תורי - אני לא מעמיס עיתונים אלא את אחד ממנהלי ההפצה, שיעלה איתי לירושלים, למרכז ההפצה באזור התעשייה של הר חוצבים, שם אמתין למשימות.

העליה לירושלים דרך כביש 1 הריק עוברת מהר. עדיין לא רואים שלג, אולי ממש טיפונת, קצת אחרי מוצא. החימום פועל היטב ודי נעים בתוך הסופה לעומת הקור שבחוץ, והנה הגענו להר חוצבים. יש ממש מעט שלג דקיק בצידי הכביש, לא משהו שבשבילו מוותרים על לילה של שינה. אני רואה את המחלקים וכמה נהגי מוניות שמעמיסים עיתונים ויוצאים לדרכם - יש מצב שאני, שטרחתי ובאתי לכאן בג'יפ, אשאר מחוסר עבודה עד הבוקר?... הקור בחוץ נוראי, ולפתע האוויר מתקרר הרבה יותר, ומין שקט מוזר משתרר בחוץ. אני חש עקצוץ קפוא על האף. ועוד אחד ועוד אחד - השלג מתחיל. בהתחלה הוא מין אבק קפוא עדין כזה, מלטף, שנישא ברוח. נקודות זעירות שמתנוצצות באור פנסי הרחוב, שבהתחלה רובן נמס מיד עם המגע בקרקע. אבל השלג יורד בקצב שהולך וגובר, הפתיתים הולכים וגדלים, מבט על הג'יפ שתוך דקה-שתיים משנה את צבעו ללבן מאשר שהפעם יש לירושלמים סיבה טובה לשמוח - אחרי ציפייה מתסכלת, סוף-סוף יורד להם שלג טוב, כזה ש"יתפוס" וייערם.

כאן במרכזי ההפצה, העובדים מתפעלים מהשלג הרבה פחות ממני. שלג עבורם זה בלגן גדול, עיכובים ושיבושים קשים בחלוקת העיתונים ואפילו נזקים של ממש - כמויות גדולות של עיתונים שנרטבים והולכים לפח הזבל, כלי הרכב פרטיים של השליחים שמחליקים על הכבישים המושלגים. סופת השלג משתוללת עכשיו בכל עוזה, והפרייבטים של המחלקים חוזרים אחד אחד, שמשותיהם מכוסות בשלג, פה ושם אני מבחין בטמבון מעוקם... "אי אפשר לעבוד ככה" הם מקטרים. חיש קל אני מכניס את הג'יפ לתוך החניון המקורה, ואנחנו מעבירים חבילות של עיתונים ושקיות ניילון לחלקו האחורי. שני מחלקי עיתונים ייסעו איתי - שלומי מפסגת זאב שיישב מאחור ותוך כדי נסיעה יארוז עיתונים לתוך שקיות ניילון, ועלי מבית חנינא, שיישב לידי, והוא זה שירוץ לפזר את העיתונים לתיבות הדואר והחצרות.

אנחנו יוצאים לדרך. הנגלה שלנו מרוכזת כולה בשכונת פסגת זאב הגדולה, וכוללת שני קווי חלוקה - של שלומי ושל עלי. הדרך מהר חוצבים לפסגת זאב עוברת לאיטה. הכביש המושלג חלק בטירוף, אני משלב 4X4 ועדיין הג'יפ נוסע לאן שהוא רוצה ויחלפו כמה דקות עד שאתרגל לתגובות השונות שלו ואנהג בהתאם. הראות מוגבלת והמגבים שלי בקושי מתמודדים על המאסה של פתיתי השלג שניתכים ללא הפסקה, מקשים על הראות החוצה. פה ושם מפוזרים בשולי הכביש פרייבטים תקועים בפוזיציות מוזרות - זה מולבש היטב על גדר, ההוא עם מכסה מנוע וחזית מעוקמים. בצמתים, מוניות ופרייבטים שמנסים לזנק, במיוחד בעליות, מספקים לנו הצגות מרשימות של פירפורים והחלקות נואשות במקום - מה אפשר לעשות? מי שמספיק חכם לנסות לנהוג ברכב 2X4 במזג אויר כזה, שיתמודד!

גם זה שהיה מספיק מטומטם לעלות לירושלים בג'יפ סופה עם ברזנט בקור כזה כדי לעבוד שבע-שמונה שעות במקום לצלול בפוך, צריך להתמודד עכשיו... נהיגה על כביש מושלג זה עסק שמצריך המון ריכוז. זה לא שטח, אבל מוכרחים לנסוע כל הזמן ב-4X4. אין בכלל מה לחשוש מנזק לטרנספר, כי הכביש חלק בטירוף וכל ארבעת הגלגלים מחליקים בכל פניה ומפרפרים בכל ליטוף קל של המצערת. כמובן שהחלק הטריקי זה הבלימות, במיוחד בירידות הירושלמיות התלולות.

כדי לא להיכנס למצבים היסטריים אני מקפיד לנסוע מאוד לאט. כמה לאט? 30 קמ"ש במקרה הטוב, פעם אחת הרשיתי לעצמי להגיע אפילו ל-40 בדרך בגין שהייתה ריקה לחלוטין. הנה צומת מרומזרת מתקרבת, אור אדום, ויש שני פרייבטים שעומדים בקו העצירה. עד אליהם יש לי עוד איזה 200 מטרים, אבל כבר אני עוזב גז ומתחיל להאט. והחכמה היא לא להעביר משקל בחדות ולא להפר את האיזון של האוטו, מה שיתבטא מיד בגליצ' בלתי נשלט ובנשיקת מוות שיעניק הג'יפ לאחד סיטרואן C4 ולאחד סוזוקי ליאנה... אבל אני לא מתגלצ', ואחרי שמגיע לאט לאט לשני הפרייבטים, כבר אפשר לשפר עמדות ולהתכונן לעקוף אותם, משום שהסיכוי הוא של -99% שהם לא יצליחו לזנק מהמקום. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו. הם מחליקים גלגלים קדמיים בחוסר ישע, מג'עג'עים לצדדים ובסוף מחליקים אחורה והצידה עד שפוגעים זה בזה. עוד קצת עבודה למוסכי הפחחות הירושלמים שמברכים בוודאי את אלוהים ששלח להם את השלג הזה שמביא איתו כל כך הרבה פרנסה... אני מטפס על אי התנועה, עוקף את החסימה ואנחנו ממשיכים.

ואם חשבתם שרחובות ירושלים יהיו שוממים בשעה הזו, 03:30 לפנות בוקר שהיא שעה פסיכית לכל הדעות גם בקיץ, תתפלאו לדעת שכמעט בכל צומת עומדים כמה חרדים, שקיות ניילון מתוחות על כובעיהם, והם ממתינים לכלי רכב שיגיעו על מנת לרגום אותם בכדורי שלג! זה נשמע לכם הזוי? זה הזוי!!! כדי למנוע הצטברות אדים על השמשה הקדמית אני מתפתה לנסוע עם חלון שמאלי פתוח, ואז זה מגיע - כדור שלג אחד מכוון היטב פוגע לי בצוואר. חשבתם ששלג זה רך?... זה לא רק הזוי אלא גם כואב. יימח שמם של המנוולים. לכו לישון!!! שלומי מסביר לי: "מי שלא עובד בבוקר, יכול להרשות לעצמו להתחרפן בלילות..."

התחלת החלוקה. שלומי ועלי הם מחלקים ותיקים והם זוכרים בעל פה רחובות, כתובות, כניסות ושמות משפחה. אצל מי זורקים רק את "ידיעות", ואצל מי גם את "כלכליסט". איפה זה רק "פנאי פלוס" ואיפה מכניסים גם איזה מגזין של חסידי חב"ד. יש להם מסלולים מסודרים בצורה הגיונית

שמבטיחים מקסימום יעילות במינימום זמן - כי חלוקת עיתונים זו עבודה מובהקת של "גומרים - הולכים", לכן הם מסייעים זה לזה כדי לסיים מהר וללכת הביתה כמה שיותר מוקדם. שלומי סופר חבילות של עיתונים ארוזים בניילון, נותן לעלי שרץ בין הכניסות ואני מתקדם לאט לאט כדי שעלי יחזור לג'יפ, יאסוף עיתונים וימשיך לחלק, ככה הוא

מלוויין מהבתים לג'יפ ובחזרה קילומטרים שלמים במצטבר, והכל כאשר בחוץ יורד שלג בלי הפסקה.

מיותר לציין ששיפועי הטופוגרפיה הירושלמית לא עושים חיים קלים לאף אחד - למרות שבחוץ קפוא, עלי מתנשף ומזיע אבל לפחות נהנה מדי פעם מהחימום הפועל. לעומתו שלומי שיושב בירכתי הג'יפ קופא מקור, ואני מתמודד מדי פעם עם אתגרי נהיגה של ממש - תמרונים ברחובות צרים ומושלגים ללא מוצא וזינוקים בעליות תלולות על משטחים קפואים שזה באמת ממש לא צחוק, ואחרי כמה דקות צריך גם לרדת אותם בלי לאבד שליטה ולהחליק לתוך כלי רכב חונים. שלומי ועלי אוהבים לקטר כדי להעביר את הזמן במשמרת - שלומי על מזג האוויר ועל העבודה הקשה, ועלי על אשתו שלדעתו לא מפרגנת לו מספיק, לעומת אימא שלו שכל הזמן דואגת לו בלי גבול - משהו שמזכיר לי שוב ושוב שכל האמהות, כולל ערביות מבית חנינא, הן בכלל פולניות!

אחרי סיום הנגלה, אני נוסע למרכז ההפצה בגבעת שאול כדי לנוח קצת ולקחת משימה חדשה. כאן זה חניון מקורה ויש סנדוויצ'ים וקפה, אבל ההמתנה היא לא עניין קל. בכל זאת אני עייף בטירוף ולמרות החרמונית, סווצ'ר עבה, גופיית מיקרו פליס, כובע פליס וכפפות, קר לי בטירוף ואי אפשר לישון בג'יפ בקור כזה, כאשר כפות הרגליים קופאות תוך כמה דקות והנשימה של אויר קפוא צורבת את הריאות. עדיף לצאת כמה שיותר מהר לעוד נגלה, שתעביר את הזמן מהר יותר. חוץ מזה שכבר בוקר, האור כבר עלה, וירושלים המושלגת שנוצצת מולנו עם התפזרות ערפילי הבוקר, היא בכל זאת העיר הכי יפה בעולם. עוד חצי שעה השמיים שוב יאפירו ויתחיל שוב לרדת שלג, ואז העיר תיראה אפילו יפה עוד יותר.

אז אני יוצא לעוד נגלה, הפעם במרכז העיר, עם חאלד מסילוואן שמתגלה כמחלק יעיל במיוחד, ואחרי פחות משעה אנחנו מסיימים. סוף המשמרת כבר קרוב ואין טעם לחזור לגבעת שאול, על כן אני משוחרר רשמית לנסוע הביתה - האמת היא שממש בא לי עכשיו על ספל של משקה חם כלשהו - קפה, תה, מרק, סחלב, לא חשוב מה, העיקר שיהיה חם.

אבל ירושלים הנצורה סגורה ומסוגרת - בעלי החנויות לא הגיעו לפתוח את עסקיהם ואין שום בית קפה פתוח לנחמה. כן,אפשר למצוא קפה בכוס מקרטון באיזו תחנת דלק, אבל אחרי לילה נטול שינה אני מעדיף לגמור וללכת כאן ועכשיו חזרה הביתה למרכז וכמה שיותר מהר - לפני שהעיניים ייעצמו לי.

כביש 1 חסום על ידי המשטרה, אז נוסעים מ-443. עוד קצת פרייבטים תקועים, אבל הכביש פתוח ואחרי כמה ק"מ חלקלקים כבר יש פחות שלג ואפשר להגביר מהירות. אחרי בית חורון כבר אין יותר שלג בכלל ואפשר סוף-סוף לנתק 4X4. והנה מודיעין, ובן שמן, מתקרבים לגוש דן ומתחיל הגשם השוטף שמעיף סופית את כל שרידי גושי השלג מהג'יפ, מחלף גנות וחולון... הביתה. עוד לא כיביתי מנוע וכבר מגיע הס.מ.ס ששואל אם אני מעוניין לבוא לעבוד בירושלים עוד לילה...

אז מה את אומרת אמא? נרגעת?

21 תגובות

ItayST - 12-01-13, 15:26
- תגובה
נהניתי מאוד לקרוא את הכתבה. אהבתי את היצירתיות

ishc - 12-01-13, 16:39
- תגובה
דרור, סחטיין

shmulikbg - 12-01-13, 17:10
- תגובה
איך אומרים בפייסבוקית....לייק.

lizard - 12-01-13, 17:19
- תגובה
נחמד מאוד, כמה שילמו?

boaz avrahami - 12-01-13, 17:35
- תגובה
סופה לא בזבזנית יותר מאישה... אתה עדיין במאזן חיובי
כרגיל, כתוב מצויין- נהניתי לקרוא!

רני דקל - 12-01-13, 18:12
- תגובה
כיף לקרוא!

אומי5 - 12-01-13, 18:59
- תגובה
המים בג'ריקנים קפאו?

hadtomer - 12-01-13, 20:13
- תגובה
יופי!! הציעו לנו במערכת להצטרף לחלוקה ובטפשותי סירבתי. בפעם הבאה אגיע בכיף

ronen7k - 12-01-13, 20:39
- תגובה
סחת'ן...
איזה כייף , הלוואי ויכולתי גם ......

shmulikbg - 12-01-13, 20:44
- תגובה
בנוסף לחוויה המדהימה שדרור מתאר, אצלי נוסף מימד מבעס, כאשר במזרח העיר
השמשה הקדמית שלי פגשה גוש קרח ענק ששוגר אלי ישירות מקומה שלישית, והתאבדה.
לנהג ולמחלק שלום...

שי קרנצלר - 12-01-13, 21:37
- תגובה

shay_love_off_road - 12-01-13, 21:47
- תגובה
לייק! מי יתן לנו עוד שלגים כאלו, אני והבהמה באים!

נמרוד - 12-01-13, 22:03
- תגובה
נשמע כמו חוויה שווה בהחלט! אבל אחרי יחסי ציבור כאלו, נראה לי שבשנה הבאה יהיה כזה ביקוש שעוד יבקשו מאיתנו לשלם על החוויה

אגב, כל החברים ברשתות החברתיות - למי שלא שם לב, יש בראש הכתבה, מתחת לכותרת, כפתור לייק.

shainok - 13-01-13, 13:00
- תגובה
יופי של כתבה.

ishc - 13-01-13, 13:04
- תגובה
שיינוק, תודה על הפנייה, היה נהדר.

אייל - 13-01-13, 15:32
- תגובה
ברלי, אמא שלך פולניה??? בחיים לא הייתי מנחש...

דרור ברלי - 13-01-13, 17:26
- תגובה
לא ,היא כורדית...
בטח פולניה. יותר פולניה מאמא שלה שהגיעה מוורשה בשנת 35', והכי פולניה בעולם בפני עצמה. למרות שהיא ילידת ישראל, עיריית וורשה שוקלת לבנות כיכר על שמה עם פסלון של אשה שיושבת לבד בחושך.