מבחן דרכים: יונדאי סנטה-פה 2013

מי שהיה פעם ג'יפון תפנוקים עירוני מובהק, מוצא את עצמו לפתע, בוודאי שלא מתוך כוונה מפורשת של מתכנניו - במשבצת רכב הכביש-שטח "היותר קשוח" בהיצע של יונדאי בישראל. הדור השלישי של יונדאי סנטה-פה כבר כאן, מציג קפיצת מדרגה של ממש בכל הקשור לעיצוב ועידון, מתיימר להיות חסכוני מאי פעם ועדיין מבטיח יכולת שטח קל-בינוני אמיתית. לקחנו אותו לסופ"ש ארוך כדי לבדוק האם השיפור נוכח גם תכל'ס בשטח.

(צילומים: דרור ברלי)

לפני 12 שנים, כאשר הוצג הסנטה-פה של יונדאי והגיע לראשונה לישראל, היה לנו קל אז לפטור אותו כעוד סטיישן ארבע על ארבע לאמהות אמריקאיות שאוהבות לשבת גבוה - עגלת קניות מגודלת ועם אופי רך ונינוח, שתפקידה מתמצה בשינוע ילדים לביה"ס ולחוגים וסלי מצרכים מהסופרמרקט. עבורנו הציע היצרן SUV אמיתיים עם הילוך כוח, מרווח גחון סביר, יכולת שטח מתקבל על הדעת ואפילו אפשרות לשיפורים. מאז עברו שנים, הגאלופר והטראקאן נגנזו לבלי שוב - היצרן בקוריאה שעדיין אין לו סנטימנטים ל"מורשת" או "ערכי מותג" שכובלים אותו כפי שקורה ללא מעט יצרנים ותיקים ובעלי מוניטין (ראו לנד-רובר וג'יפ) שמתמחים בנישה מסוימת והתנתקות ממנה עשויה להיחשב כ"בגידה" לא רק באותה מורשת אלא לעתים אף בלקוחות נאמנים , קיבל החלטה מודעת - רכבי שטח ו-SUV גדולים הם OUT, ג'יפונים עירוניים וקרוס אוברים זה IN. על כל ג'יפאי מסוקס שממילא רוצה - ויקנה - רנגלר או דיפנדר, יש מאה אמהות עם ילדים צווחים, שקיות של במבה וחבילות של קניות שרוצות סנטה-פה - גדול, עצל, שקט, רך, נוח, מפנק. מיותר לציין שהקונספט של סנטה פה ניצח ובגדול - נולדו לו אחים קטנים ומוצלחים בדמות הטוסון ואחר כך ix35, הוא עצמו גדל והשמין, התעדן והתנמך ובעיקר - התרחק מהשטח כמו מאש.

זה הצליח בחו"ל והצליח גם בישראל. סנטה פה נתן ללקוחותיו המיועדים/ות את כל היתרונות של הז'אנר - אוטו גדול עם הנעה "ארבע על ארבע" והרבה פוזה, רך "כמו באמריקה" עם ישיבה גבוהה, שבעה מושבים (למרות שבמשפחה ישראלית ממוצעת יש בין שני ילדים לשלושה. אז מי באמת צריך שבעה מושבים?... כמעט אף אחד? אז מה? שיהיה!...) אבל בלי לשלם מחיר בניהוג מסורבל, צריכת דלק גבוהה מאוד ותחזוקה מורכבת ויקרה של מערכות מכניות כפולות תמורת יכולות שטח שלא קיימות וממילא כמעט אף אחד לא רוצה או צריך.

הדור השלישי ששיווקו החל בימים אלה, מיישר קו עם כל ליין המכוניות החדש של יונדאי מעוצב לפי פילוסופיית העיצוב החדשה "פיסול נוזלי" שעל פי מליצות היצרן "מביאה את המראה והדימויים שנוצרים על ידי הטבע במהלך היווצרותה של סערה"... נו, שויין. שיהיה ככה. סימן ההיכר המרכזי ממשיך להיות גריל משושה כפי שאנחנו מכירים מדגמי יונדאי האחרונים – ix35, i30 ו-i35, והמראה הכללי גדול מאוד, עם מעט פחות קימורים וחיטובים דרמטיים מדגמי יונדאי האחרים, צדודית יותר נקיה ובתי גלגל מודגשים יותר (מישהו שם למד את הלקח מה-i25 והix35 - שבתי הגלגל שלהן קטנים, פשוט הולכים לאיבוד) אבל עם תשומת לב מופגנת לעיצוב ועידון של פרטים קטנים – התוצאה לפחות לטעמנו – נאה למדי, קצת שמנמונת שכזו, אבל במובן החיובי. וזאת משום שעל צד השלילה אפשר למנות סרחי עודף נדיבים מלפנים ומאחור ומימדים גדולים לא רק במראה אלא גם במציאות. במבט ראשון הסנטה פה החדש מזכיר קצת את הטריבקה B9 של סובארו, וזו לא תמיד מחמאה.

אמרתם יונדאי? אמרתם תמורה יפה לכסף בדמות איכות כוללת גבוהה ורשימת אבזור יפה. סנטה פה החדש מציע שלוש רמות איבזור נדיבות שמצ'פרות את ג'יפאי המדרכה העירוני ברשימת פינוקים ארוכה מאוד גם בגרסאות הבסיסיות - מערכת מולטימדיה, בקרת אקלים, מיזוג לשורת המושבים השלישית, תפעול מערכת השמע מגלגל ההגה, בקרת שיוט, מצלמת רוורס עם תצוגה במסך מערכת המולטימדיה, גלגל הגה מצופה עור, כניסות USB ו-Ipod, מושב נהג עם כוונון חשמלי, ריפודי עור למושבים (בדגמי 7 מושבים), תא אחסון מקורר, מושב נהג עם כוונון חשמלי, קיפול מראות חשמלי, ספויילר, מסילות גגון ותוכנית נהיגה ECO חסכונית שולטת בתפוקת המזגן ובניהול פעולת המנוע ותיבת ההילוכים על מנת להשיג תצרוכת דלק מיטבית.
דגמי ה"Supreme" יוסיפו לחבילת האבזור הנ"ל גם גג שמש פנורמי מלא. דגם "עלית" מוסיף לכל זה גם מצלמת רוורס עם תצוגה במראה הפנימית, כוונון מראות אוטומטי בשילוב למצב רוורס, התנעה ללא מפתח ומפתח חכם, בלם חניה חשמלי, Autohold - מערכת אוטומטית לאחיזת הרכב בעת עצירה, פנסי קסנון ומערכת תאורה אדפטיבית המשנה את אלומת האור בהתאם למהירות הרכב ומושב נוסע עם כוונון חשמלי. איבזור הבטיחות משתדרג עם 7 כריות אוויר ומערכת ה- ACTIVE HOOD SYSTEM - מכסה מנוע אקטיבי אשר מפחית נזק פוטנציאלי בעת דריסת הולך רגל ויש אפילו מערכת "בקרת יציבות לנגרר", שמתחשבת בכוחות הפועלים על הרכב בזמן גרירת עגלות.

תא הנוסעים מרווח ונוח דיו (למעט כניסה ויציאה משורת המושבים השלישית, שמיועדת בעיקר לילדים ו/או לנוער צנום מידות ולא למבוגרים בגודל נורמלי) וניכרת היטב עליית המדרגה של יונדאי באיכות החומרים והגימור שלא נופלות היום משל מיטב היצרנים היפניים. מוטיב ה"משושה" שולט גם כאן והנדסת אנוש ברורה וקלה, למעט המצלמה לנסיעה לאחור המשולבת במראה והתמונה שהיא מציגה קטנה מדי ומעוותת.


הדורות הראשונים של סנטה פה עשו שימוש במנוע ה-V6 בנפח 2.7 ליטר שהיה מעודן ונעים אבל עצל ושתיין. כבר במתיחת הפנים של הדור הקודם המנוע הזה ננטש לאנחות לטובת מנוע ארבע בוכנות קטן וחסכוני יותר בנפח 2.4 ליטר. הדור השלישי לא מסתפק בזה ומציג מנוע בנזין ארבע בוכנות חדש לגמרי מסדרת Theta שחוזר למערכת הזרקה ישירה GDI, טכנולוגיה שנדמה היה שנזנחה לאנחות. גם כאן הנפח הוא 2.4 ליטר המספק 192 כ"ס ב-6,300 סל"ד ומומנט של 24.7 קג"מ ב-4,250 סל"ד. תיבת ההילוכים היחידה בהיצע היא אוטומטית-הידראולית המוכרת מהדגם היוצא בעלת 6 מהירויות וההנעה הכפולה שלו מבוססת על יונדאי מצהירים על האצה מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 10.9 שניות. בפועל סנטה-פה מרגיש מעודן ושקט, והוא נשאר כזה גם בזמן האצה מלאה עם מצערת דבוקה לרצפה וסל"ד שטס לכיוון ה-6,000 ויותר, וגם תיבת ההילוכים ראויה למחמאות על פעולה חלקה ומעודנת, ועדיין התחושה מעט כבדה ומסורבלת. המהירות המירבית המוצהרת – 190 קמ"ש, לא רלוונטית ממילא. חשובה יותר האצת הביניים מ-80 ל-120 קמ"ש שמתבצעת תוך 8.1 שניות במצב נהיגה רגיל ועוד עשירית שניה במצב ECO – תוצאה סבירה ותו לא. צריכת הדלק המשולבת במהלך המבחן עמדה על 8.7 ק"מ לליטר – גם זו תוצאה סבירה ולא יותר בהתחשב בתנאי המבחן, שרובו לא התבצע עם רצח בעיניים, והאמת היא שבעקבות הצהרות היצרן ציפינו כאן לתוצאה יותר מרשימה, למרות שמדובר ברכב לא קטן ולא קליל במיוחד. זה המקום לציין שניתן לקבל את הסנטה פה גם עם מנוע הטורבו דיזל CRDI המודרני בנפח 2.2 ליטר המוכר מהדגם הקודם של סנטה פה ומהקיה סורנטו הנוכחי - ההספק שלו, המרשים לכשעצמו - לא גבוה בהרבה מהבנזין - 197 כ"ס, אבל נתון המומנט שלו - 44.5 קג"מ, משנה את התמונה לגמרי והוא גם מבטיח להיות חסכוני יותר. הדגם הזה בהחלט ראוי למבחן נפרד.


מערכת ההיגוי בסנטה פה מציעה שלושה מצבי כיול - רגיל (קל מדי), "נוחות" (קל הרבה יותר מדי, משהו שמזכיר את מצב "CITY" בפיאטים... הקהל המיועד, אותן אמהות מעושרות שמסיעות ילדים בשטח אורבני בדרכן למספרה ואוהבות "לשבת גבוה", ישתגעו על זה. באחריות...) ו"ספורט" עם רמת תגבור מופחתת אותו אנחנו העדפנו בכל מצב ולאו דווקא בגלל מאצ'ואיזם אלא משום שזה המצב היחידי בו גלגל ההגה לא הרגיש כמו סמרטוט שמנותק מהמציאות (מהגלגלים הוא מרגיש מנותק בכל מקרה). בכל מקרה, במהירות גבוהה, בכל שלושת המצבים מערכת ההיגוי מתקשחת על מנת לספק תחושה בטוחה יותר ו"כאילו" בשרנית – אלא שמכיוון שמדובר במערכת סטנדרטית עם תגבור חשמלי במכונית גדולה וכבדה שאין לה שום יומרות דינמיות של ממש, אין מה לצפות ממנה לתחושה או היזון חוזר כלשהם, גם במצב ה"ספורטיבי". ההיגוי הקל הזה מרשים מאוד בתנועה עירונית צפופה, והלקוחו תהמיועדים יברכו עליו, בעיקר בחניונים, משום שהסנטה פה המגודל מציב אתגר לא פשוט בחניות צפופות. שדה הראיה לצדדים לא מדהים, שטחים מתים נרחבים והרבה דונמים של פח נוצץ שעלולים להתגרד ולהתקמט, מאלצים את הנהג/ת לתמרונים רבים שאלמלא ההיגוי הקליל כנוצה היו יכולים לעייף.

למרות המראה הכבד והמגושם והייעוד המשפחתי-סולידי, זה ממש לא מפתיע לגלות אחיזת כביש גבוהה מאד והתנהגות צפויה ובטוחה בכל מצב. אבל התחושה שסנטה פה מעביר בנהיגה בכביש מפותל היא עדיין "אמריקאית" למדי – מעט מסורבלת ומגושמת. זויות גילגול מוחשיות והיגוי די מנותק, ביחד עם מתלים המכויילים לצד הנוח, לא מדרבנים נהיגה נמרצת – זהו מוביל משפחתי שמיועד לנסיעהזורמת ורגועה (בה הוא מצטיין ממש) ולא למשחקים. לפני עשרים שנה אולי הייתי מתייחס למכונית שמתנהגת כך בבוז לא מוסתר, אבל באמצע העשור החמישי לחיי, מצאתי שאני נהנה מהנינוחות הזו - האם צריך עוד סימנים שיהבהבו ויזכירו לי שאני מזדקן?...

כמי שמוגדר "רכב פנאי", סנטה פה יודע - וצריך - גם לנסוע בשטח קל עד בינוני. וגם כאן יש לו כמה מגבלות שקופצות מיד לעין. זה לא רק היעדר הילוך הכוח (משהו שהפך לנורמה ואנחנו כבר לא מקטרים עליו) אלא מבט בוחן מהיר בסרחי העודף מלפנים ומאחור, בפרופיל הצמיגים הכבישי/עדין ובקוטרם הלא גדול במיוחד (כ-29 אינץ'), בגחון החשוף ובמרווח הגחון הצנוע (185 מ"מ) ובמתלים שמהלכם קצר יותר מלא מעט פרייבטים כבישיים למהדרין, שמלמדים על זויות מרכב בעייתיות ועל העובדה שכאן אין מה לחפש משחקים והרפתקאות בדמות כל מיני מדרגות אבן ואמבטיות חול, לא רק ביחס ל-SUV גדולים אלא אפילו ביחס לג'יפונים מהז'אנר, אלא רק יכולת לשנע משפחה לפיקניקים או לטיולי שבילים רגועים ממש, שבילים מפולסים נטו.

מצד שני, מה שיש, באמת מבוצע כהלכה: המתלים מגהצים היטב את שיבושי השבילים במהירויות שפויות, כמקובל בג'יפונים הרכים של יונדאי, גם כאן יש כפתור שנועל את המצמד המרכזי ומעביר את המומנט ביחס 50:50 בין הסרנים לטובת כל מיני תרחישי "שטח" קצת יותר מאתגרים מסתם שביל (נעילת המצמד המרכזי משתחררת אוטומטית במהירויות שמעל 40 קמ"ש), מערכת בקרת האחיזה עושה את העבודה - כבר פגשנו מערכות יעילות ממנה, בעיקר בכל מה שקשור למהירות התגובה - אבל היא עדיין יעילה דיה על מנת לדחוף את הסנטה פה קדימה גם בשבילים תלולים בעלי רמת אחיזה נמוכה. מערכת בקרת ירידה במדרון מאפשרת לרדת בזויות תלולות במהירות קבועה מבלי לגעת בדוושת הבלמים והביקורת שלנו כלפיה נוגעת לאותה "מהירות קבועה" שמתוכנתת לתוך המערכת - 8 קמ"ש שעבור נהגיםשאינם שועלי שטח אולי תרגיש גבוהה מדי והם ימהרו לנסות לבלום את הסנטה פה בעצמם. בסה"כ לנוכח רמת הציפיות הלא גבוהה והשימוש המיועד הנינוח והרגוע, אנו סבורים שסנטה פה, גם אם הוא רחוק מלהיות גיבור אפילו בסטנדרטים של ג'יפונים רכים, עדיין יספק את הסחורה בשבילים. אנחנו נסענו איתו לטייל בשבילים בוציים שלאחר כמה ימי גשם בשבילים שבין יער בית קשת לנצרת, כולל כמה עליות דרדרתיות שאולי לא יאתגרו אף SUV אמיתי, אבל על סיפון הג'יפון לדודות הרגשנו שאנחנו "עושים שטח"... מיותר לציין שהסנטה פה התרגש פחות ועבר את קטעי השביל הללו בלי להתאמץ יותר מדי.

להבדיל מקטגוריית הג'יפונים הקומפקטיים הצפופה והפורחת שלפחות בישראל חיסלה למעשה את קטגוריית מכוניות המנהלים, הרי שלנוכח מחירי הדלק הגבוהים, רכבי פנאי "ארבע על ארבע" גדולים יותר פשוט הולכים ונעלמים מהשוק. שימו לב למכירות ג'יפים גדולים כמו לנדקרוזר ופג'רו - הן הולכות ודועכות. בקטגוריה הבינונית בעלת שבעה מושבים אליה משתייך סנטה-פה, יש לו רק מתחרה אחד עם הנעה כפולה ונתונים דומים - הקפטיבה של שברולט שהוא כבר ותיק מאוד (וזה רק כי אנחנו לא רוצים לומר "מיושן"). מחיר הבסיס של גרסת חמישה מושבים עומד על 224,900 שקלים, לא זול עבור מותג עממי כמו יונדאי, אבל גם לא נורא לנוכח התמורה בדמות גודל, מרחב ואבזור. הגרסה הנבחנת (ELITE) שכוללת שבעה מושבים ואת כל רשימת האבזור, מתומחרת כבר ב-265,000 גבוהים. האם שווה? באמת שקשה להיות נחרץ כאן. כאמור - ג'יפון מגודל שכזה, נטול יומרות שטח וקצת יותר מדי סולידי, אולי לא בדיוק כוס התה הפרטית שלי. אבל עבור רבים אחרים, כנראה שכוס התה הזו טעימה מספיק - יש כאן את כל הגודל, הנוחות והפוזה שאותן אמהות שיכולות ורוצות להרגיש כמו באמריקה ירצו (וגם מי שנוהג מרחקים ארוכים ורוצה ג'יפון נוח, מרווח ונינוח וגם חסכוני, כדאי מאוד שינסה את דגם הדיזל - מבחן בקרוב).

יונדאי סנטה פה בנזין 7 מושבים 2013, מפרט טכני:

מנוע: בנזין, רוחבי, ארבע בוכנות בטור
נפח: 2,359 סמ"ק
הספק: 192 כ"ס/6,300 סל"ד
מומנט: 24.7 קג"מ/4,250 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית/טיפטרוניק 6 מהירויות
הנעה: 4X4, הנעה אחורית משתלבת על פי הצורך או ידנית.
יחס העברה סופי: 3.648:1
מתלה קדמי: נפרד, מקפרסון, קפיצי סליל ומוט מייצב
מתלה אחורי: נפרד, רב חיבורי, קפיצי סליל ומוט מייצב
צמיגים: 235/60R18
בלמים קדמיים: דיסק מאוורר
בלמים אחוריים: דיסק

אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,690 מ"מ/1,880 מ"מ/1,690 מ"מ/2,700 מ"מ
מרווח גחון: 185 מ"מ
זוית גישה: 24.6 מעלות
זוית נטישה: 21.6 מעלות
משקל עצמי: 1,800 ק"ג
נפח מיכל דלק: 64 ליטר
תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): 10.9 שניות
מהירות מירבית: 190 קמ"ש
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 8.7 ק"מ/ליטר
מחיר: 224,900 - 265,000 שקלים