פורום ג'יפולוג 4X4 - פיצ'ר – מרצדס D814 4X4 של עופר קוקוס

המשימה: גרירת עגלה הנושאת רכב ראלי רייד מסוג פאג'רו T2, הסעת צוות הסיוע והובלת מגוון חלפים, כלי עבודה, צמיגים להחלפה וכו', בתנאים נוחים ככל האפשר, רצוי בעל הנעה כפולה שתאפשר ירידה מכבישים סלולים ותנועה בשבילים ואולי גם קצת מעבר להם. הבחירה הטבעית בישראל למשימות שכאלה היא טנדר פולסייז אמריקאי. אבל עופר קוקוס חשב קצת אחרת, והתוצאה המרשימה לפניכם: קבלו את המרצדס 814D 4X4.

צילומים: דרור ברלי

מגבלה מעצבנת, אחת מיני רבות של חוק הספורט המוטורי שלנו היא איסור התנועה של רכבי מירוץ על כבישים. באירופה, מכוניות ראלי, כולל אבי טיפוס T1 מבניה עצמית, יכולים לנוע על הכביש – למשל – וכפי שנוכחתי בעצמי כאשר ליוויתי את צוות פוינטר – רז היימן והלל סגל - ואת צוות אראן – רועי שפירא ואיתי מולדבסקי - לראלי הבלקן בספטמבר האחרון. הכלים ירדו מהאוניה בפיראוס שביוון, ונסעו על כבישים מעל 800 ק"מ לטיראנה בירת אלבניה, שם הוזנק הראלי. ברור שזה אינו מצב אידיאלי – הכלים נשחקים על הכביש והצוותים מתעייפים, אבל כאשר התקציב מוגבל והובלת רכב גורר באוניה והרשמתו למירוץ עולים אלפי אירו רבים – זה מה שרוב המתחרים בראלי עשו. התנועה על הכביש בכל מקרה מותרת וכולם מרוצים.

אצלנו זה לא כך. יהודים, כידוע לכולנו, תמיד מוכרחים להיות מתחכמים ומחמירים יותר. כסת"ח הוא שם המשחק בקרב הפקידות הממשלתית שעדיין לא יודעת איך לאכול את הספורט הזה... ועל כן "ליתר בטחון" - מכונית מירוץ בעלת מספר כסוף לא מורשית לנוע על כבישים ונדרש פיתרון של שינוע כלי הרכב למירוץ/אימון וממנו. הפיתרון הקל ברמה המיידית הוא משאית גרר – זה טוב למירוץ אחד או שניים, אבל כאשר צוות רציני ומקצועי יוצא לכמה וכמה אירועים בשנה, ובין לבין גם מתאמן, העניין הופך למעיק וגם יקר. ומה עם הובלת חלפים? צמיגים? דלק? כלי עבודה? ומי יסיע את צוות מכונית המירוץ, את צוות הסיוע/טכני?רוב המתחרים בישראל עשו חשבון פשוט, ומשתמשים בטנדר פולסייז 4X4 אמריקני – פורד F-350 או שברולט סילברדו או דודג' ראם, רתומים לעגלה גדולה. זה פתרון טוב למדי, שיתרונו בביצועים המוחצים של הטנדרים האמריקאיים, אבל יש גם חסרונות: בישראל, הטנדרים האמריקניים חדשים יחסית ועל כן יקרים ולמרות הגודל הפיזי הנכבד, עדיין הם מוגבלים יחסית ביכולת הסעת אנשים וציוד. אם רוצים לשמור על נוחות, הקבינה הכפולה שלהם מכילה חמישה נוסעים בלבד, וגם שטח ארגז המטען ונפח האיכסון לא תמיד מספיקים, אפילו בדגמים הארוכים. הפתרון האולטימטיבי היה צריך להיות ואן מסחרי גדול, בעל הנעה כפולה, יכולת הסעת 6-7 אנשים בנוחות ונפח גדול למטען ולאיחסון ציוד, כלי עבודה, צמיגים וכו'. רכב שבין מירוץ לאימון, יכול לשמש גם כקמפר טיולים מרווח ונוח. יש חיה כזו בישראל? מסתבר שכן!

את עופר קוקוס כולנו מכירים. מתחרה ותיק בקטגוריה הסטנדרטית T2S עם פאג'רו קינג ארוך. היעלמותה של הקטגוריה הביאה את עופר לשדרג את הפאג'רו שלו ל-T2, וכמובן שעם קבלת המספר הכסוף הרכב הזה יירד לאלתר מהכביש ויזדקק לגרירה על גבי עגלה. עופר שקל את מגוון האפשרויות שהעלינו קודם לכן, ושם עין על חיה נדירה בישראל – ואן מסחרי גדול מתוצרת מרצדס, בעל הנעה 4X4 שעם כמה התאמות, יוכל לענות על הדרישות. כלים כאלה הם בהמות עבודה שמיוצרות עבור משימות ייעודיות וגם באירופה הם לא נפוצים במיוחד. איפה מוצאים דבר כזה בישראל?לא צריך יותר מדקה של מחשבה כדי להבין שמי שמשתמש בכלי רכב שכאלה בישראל הם גופים מוסדיים גדולים שמבצעים עבודות בשטח – חברת החשמל למשל, ואלה מחדשים את צי הרכב אחת לכמה שנים ומוכרים את הישנים במכרזים. עופר, מהנדס אזרחי וטיפוס מסודר, הלך "לפי הספר" וראשית כל הוציא רשיון נהיגה מתאים. אחר כך החל לעקוב אחרי מכרזי חברת החשמל, עד שמצא בדיוק את מה שחיפש – ואן מסחרי כבד בגרסת גג מוגבה, מתוצרת מרצדס. דגם D814 בעל הנעה 4X4, שהוצע למכירה במכרז. הכלי ותיק למדי, משנת ייצור 1994 (החל מ-1996 נקרא "ואריו") אבל כזה ששימש למשימות ספציפיות ואת רוב זמנו בילה תחת סככה, עם 84,000 ק"מ בלבד על מד המרחק והסטוריית תחזוקה קפדנית כמקובל בחברת החשמל, הוא היה במצב מכני רענן לחלוטין.

המפרט הטכני של המרצדס D814 כולל מנוע טורבו-דיזל ארבע בוכנות בטור בנפח 4,250 סמ"ק עם 136 כ"ס ב-2,200 סל"ד ומומנט של 53 קג"מ בין 1,200 ל-1,600 סל"ד. אלה נתונים שמלמדים על מנוע שמיועד מלכתחילה עבור משאית – כזה שמסתובב לאט ורגוע ומספק את הסחורה שלו בתחום סל"ד נמוך.
תיבת ההעברה של המרצדס D814 4X4 אינה מצויידת ב"הילוך כוח" כמקובל בג'יפים – הכלי נוסע בכביש בהנעה אחורית או כפולה (4X4 קבוע), והשליטה בתיבה מתבצעת באמצעות מעין "ברז" סיבובי, אבל תיבת ההילוכים הידנית, בעלת 5 מהירויות, מצויידת בהילוך ראשון סופר-קצרצר, שמשמש גם כהילוך כוח. בנסיעה בשטח, ניתן ומומלץ לנעול את הדיפרנציאל המרכזי, אבל כמובן שבתצורתו הנוכחית הסטנדרטית, הכלי אינו מיועד לביצועי עבירות טכניים, אפילו לא סמליים. מרכז הכובד מרגיש גבוה והכלי לא ב

דיוק משתגע על שפ"צים, צמד הסרנים החיים המקוריים הגדולים אינם נעולים, אבל קיימת אופציה מקורית של מרצדס לנעילות נשלטות, משהו שעופר מתכוון להתקין, לפחות מאחור בתור התחלה. גם הגלגלים המקוריים הקטנים מדי (מאחור – דאבל ג'נט) אינם בדיוק בעלי אוריינטציית שטח, אבל גם כאן קיימת אופציה מהיצרן לצמיגי שטח גדולים הרבה

ותר עם סינגל ג'נט מאחור. גם זו אפשרות שתיבחן על ידי עופר בעתיד, ובוודאי תמתח את יכולותיו של המרצדס הרחק קדימה.
בנסיעה על כביש הזינוק מהמקום מתבצע בהילוך שני. המומנט הרב בסל"ד נמוך ויחסי ההעברה הקצרים מאפשר לזחול באיטיות ולגרור בקלות משקלים נכבדים (לפחות 3.5 טון לפי המפרט הטכני של מרצדס). מהירות השיוט של הכלי על כביש מהיר היא סביב 90 קמ"ש, מהירות שמעליה נדלקת נורת תזכורת בלוח השעונים - אם כי הוא יכול לטפס מדי פעם מעט מעבר ל-100 קמ"ש. מצד שני, האווירודינמיקה הקובייתית שלו לא עושה חסד עם צריכת הסולר במהירויות שכאלה. עופר מספר על "צריחה" אמיתית, שלא נופלת מאלה של פולסייזים גדולים ולעתים אף עולה עליהם...

תא המטען הגיע מחברת החשמל כשהוא ממותקן בארונות לציוד ובמערכת חשמל משולשת – 12V 24V ו-220V ושני מזגנים, אבל נעדר כל אבזרי נוחות או פינוק – ועופר כבר ידע בדיוק מה הוא מתכוון לעשות איתו. הכלי הגיע לחצר ביתו של עופר, ושם החלה העבודה (שאת חלקה הגדול ביצע עופר בעצמו, ולמרות שעדיין לא הסתיימה לגמרי, כבר אפשר לומר שאפו על איכות הביצוע!). ראשית, הורכב ספסל אחורי תקני, בעל ארבעה מקומות ישיבה נפרדים ומרווחים שהגדיל את כושר ההסעה של הרכב לשבעה נוסעים (1+6). התווספו "תנאי שירות" מפנקים – מדפים מתקפלים, דוגמת שולחנות האוכל שכולנו מכירים ממטוסי נוסעים ושתי מערכות סאונד

– קדמית עבור הנהג ושני הנוסעים שלצידו, ואחורית עבור המושב האחורי, כולל מערכת DVD ומסך טלוויזיה ותאורת LED פנימית היקפית. בתא המטען פורקו הארונות המקוריים של חברת החשמל, הותקנה מערכת מגירות אלומיניום מתוצרת "רכסים" ומעל למגירות – ריצפת עץ על כל תא המטען. למרות שמדובר בדגם בעל בסיס הגלגלים הקצר ביותר בסדרת 814 עדיין מדובר בתא מטען עצום בנפחו, גדול הרבה יותר מכל ארגז של טנדר פולסייז, עם יכולת הטענה של

כמעט 3 טון ושמאפשר עמידה זקופה ונוחה ויבלע בקלות א
ת כל ארגזי הציוד, ארונות הכלים, גנרטור, מדחס אוויר גדול והצמיגים הרזרביים ככל שצריך. אם תחשוק נפשו של עופר לצאת עם המרצדס דווקא לטיולים ארוכים, יש מקום מאחור למזרן זוגי קינג-סייז ועדיין יישאר מרחב רב לציוד טיולים. מערכת החשמל 220V מאפשרת הפעלת מגוון כלי עבודה

ועופר הוסיף לה שקעים חיצוניים מבודדים היטב
ויציאות אוויר חיצוניות מימין ומשמאל להפעלת כלים פניאומטיים או ניפוח אוויר. אחרי שהסתיימו רוב עבודות הדיגום, הפקיד עופר את המרצדס (שהגיעה בצבע לבן המקורי, מנוקדת בלא מעט חורים שנקדחו לצורך התקנות, וכמובן גם בכתמים, שריטות ומכות למיניהם) בידי הפחח אשר שטרית מיבנה, שביצע עבודה יסודית וצביעה איכותית בצבע שחור מט. הפחח הפדנט צבע את הרכב לא פחות מ-7 פעמים, עד שנחה דעתו מאיכות העבודה...
התוצאה כפי שכולכם רואים – מרהיבה.

בסיבוב קצר בשבילי המושב לצורך מציאת לוקיישן לצילום, יכולתי להתרשם מנוחות נסיעה קופצנית למדי – ארבעה קפיצי עלים מסיביים שמיועדים לתמוך במשקל רב, מטלטלים כהוגן את הכלי הריק ממטען. אין גם מה לדבר על מהירות או תאוצות – זו משאית חברים, יש כאן הרבה מומנט והסחיבה חזקה – אבל איטית. ומי שלא מורגל בהתנהלות עם משאיות צריך לשנות סוויץ' בראש. תא הנהג

ספרטני ואפרורי כמקובל ברכב עבודה מוסדי וכמו במשאיות – צריך לטפס אליו, אבל כצפוי ממרצדס, הוא נוח וארגונומי להפליא. תנוחת הישיבה גבוהה, זקופה ושולטת וגם נוחה להפליא והשמשה הקדמית הענקית מעניקה שדה ראיה פנורמי ובלתי מופרע לחלוטין וחווית הנסיעה מיוחדת במינה. טיפוס קצרצר על גבעה קטנה לצורך צילומים נתן את הרושם שהכלי לא באמת מתאמץ וברוב המקרים אין בכלל צורך להשתמש בהילוך הראשון המאוד קצר. באותה סיטואציה עם תא מטען עמוס ועגלה, הילוך ראשון יהיה מין הסתם שימושי יותר.
כפי שכבר הבנתם, לעופר יש עוד הרבה תוכניות לכלי הרכב המיוחד הזה, והוא כבר חסר סבלנות להתחיל להשתמש בו. עבור אוהבי טיולים והשהיה בחיק הטבע בלי לוותר על פינוקים של בית, כלי שכזה יכול לפתוח מגוון אפשרויות לדיגום כקמפר נוח ומרווח בעל יכולות שטח לא רעות בכלל. אז קדימה חברים, רוצו אל המכרזים וחפשו לכם אחד כזה!