"סופה 3 סיור" כתוב באותיות של לייזר על הפגוש הקדמי. מדובר על אבטיפוס, ראשון ויחיד בינתיים של דיגום סיור - חמישיה אם תרצו - לג'יפ J8 המורכב בנצרת ותחת השם המקומי M-243 כבר משרת במספרים יפים בצה"ל. הR-Type כפי שהוא מכונה בברושורים עמד בביתן בתערוכת אוטומוטור בפסח, והוא הספיק לעבור שינויים ועדכונים בין מבחן הרסני ביחידה צבאית כזאת להבאה שאחריה. ובין לבין, נפתח חלון הזדמנויות לבחינה אזרחית, כך סיפרו לנו בטלפון מתעשיות רכב נצרת - שבוע שבו הג'יפ עומד בחצר, מצד אחד תקין ומצד שני באין דורש בעל דרגות.
קפצנו על ההזדמנות כמובן. היינו עושים את זה גם אם היה מדובר על קפיצה דרך חלון בוער, מה שבעצם לא רחוק מהמציאות, בהתחשב במזג האוויר בשבוע האחרון, ובעובדה שיש רק מסגרת חלון ב"אר-טייפ". במסירות נפש התנדבתי למשימה של בחינת ג'יפ פתוח בחום של 40+ מעלות. כיוון הנסיעה הכללי - דרום - ברור. מציאת שותפים לטיול היתה קלה יותר לו היה מדובר ב"סתם" סופה 3 בדיגום מפקדים מפנק, כזה עם חלונות ומזגן ורדיו, אבל בעניין זה לא הייתה לי שום התלבטות. מיד התקשרתי לשני אנשים, שיכונו להלן "קודקוד" ו"ב'-קודקוד". שניהם לא היו צריכים שכנוע והתייצבו בשעה הנקובה בצו.
מי את, "סופה 3 סיור"?
בואו נזכר מה זה סופה 3 בכלל. זהו דגם רשמי של ג'יפ, המכונה J8. דגם צבאי מבוסס על ג'יפ הרנגלר JK המוצלח שהפציע לפני ארבע שנים ומאז הוא להיט מכירות בכל מקום, כולל בישראל. את סופה 3 בגרסאת המפקדים הסטנדרטית היינו הראשונים לבחון, לפני כשלוש שנים - גמרנו עליו את ההלל כבר אז. רק נזכיר בקצרה - מדובר על מרכב רנגלר אנלימיטד ארוך, בעל ארבע דלתות, על שלדה מחוזקת, עם סרן דנה 60 מסיבי אחורי ודנה 44 קדמי (לעומת 44 ו30 ברנגלר רגיל או 44 ו44 ברנגלר רוביקון), הסרן האחורי תלוי דווקא על קפיצי עלים גסים (לעומת מתלה סלילים רב חיבורי בגרסאות האזרחיות) לטובת משקל מותר גבוה משמעותית, ומנוע טורבו-דיזל בשרני בנפח 2.8 ליטר במקום מנועי הבנזין. בלמים מחוזקים, מערכת יניקת אוויר מדברית אימתנית, פגושי פלדה עם שלל ווי גרירה ועוד פרטים שונים ומשונים משלימים את המפרט הצבאי. מצד שני, הוצאו מתוך הרנגלר המותרות, ובמקום ריפודי בד ועור הותקנו מושבי סקאי נוקשים אך קלים לניקוי, במקום מתגי חשמל מנואלות להורדת החלונות (זוכרים?) וכן הלאה.
ואז באו בנצרת, והוציאו את מעט המותרות שנשארו. בג'יפ הזה אין חלונות. גם אין דלתות. המזגן בוטל, ממערכת השמע נשארה קליפה בלבד (סובבו את הכפתורים כמה שתרצו). גם שמשה קדמית אין. היתה מתישהו, שמשה חצויה לא סקסית בעליל, אך בינתיים גם זו נעלמה לבקשת מי מהמדענים במדים. יחד איתה נעלמו כנפי הפלסטיק מעל בתי הגלגלים. ולמעשה נעלמו גם בתי הגלגלים.
אחרי כל מה שירד במעבר מרנגלר לJ8 לסופה 3 ולסופה 3 סיור, נשאר לספר מה התווסף, כי בינתיים הסיפור הולך ונעשה מדכא. זה הזמן לחייך, כי מכאן העסק מתחיל. על השלד האוטומטיבי המצויין של הJ8 הוזמן האמן עידו כהן לפסל בצינורות ופח פלדה עבה ג'יפ כמו שהוא צריך להראות. וכך, בלי הרבה עידון אך עם נסיון וחוש טבעי לפרופורציות, נולד דגם הסיור. הצדעיים האחוריים של הג'יפ נבנו מחדש, מפח עבה, בלתי רגיש למכות בעליל. בתי הגלגלים גבוהים ובנויים צינורות, בקווים פשוטים וקלאסיים של ג'יפ צבאי Flat-Fender. מנשאי ג'ריקנים כחלק בלתי נפרד מהכנפיים הקדמיות הם רעיון מצויין, ומשתלבים נהדר עם שולחנות הקפה הקטנים מפח מרוג. בחלק האחורי של הג'יפ, תא המטען קיבל דפנות מוגבהות, רעיון טוב שמקל על העמסה וקשירה. כמובן שאת הכל קושר ביחד כלוב התהפכות מלא, כולל גג פח פשוט ורועש שעושה את העבודה: מניעת מוות פתאומי ממכת שמש.
במבט שני, מדובר על יותר מכנפיים מצינורות. בעצם, הבודי נבנה מחדש עם פתחי גלגלים גדולים ורחבים בהרבה, כלוב וספי דריכה מברזל כך שאין בעצם בג'יפ מה שיכול להתקמט או להשבר. הייליפט? אפשר להרים מאיפה שאתם רוצים, בלי שום מגבלה. רברס עד ששומעים בום? בהחלט. אין סיכוי לנזק. זויות גישה ונטישה - מצויינות, מעל ומעבר לדרוש.
בתי הגלגלים הגדולים והרחבים מכסים על מה שהופך את הג'יפ הזה למה שהוא - הגלגלים. גלגלי פלדה HD בקוטר 17 אינץ' שנראים מצויין (איפה משיגים?) ועליהם צמיגי שטח מלא מיקי טומפסון במידה 315/70R17, שזה, בשביל המתקשים בחשבון, מידה מקבילה ל35/12.5R17. צמיגים ראויים למכונית מרוץ אמיתית. והם מה שעושה את הרכב. איזה עוד שינויים אוטומטיביים ברכב מלבד הצמיגים המוגדלים? יחסי העברה, הגבהה, קפיצים, בולמים? למען האמת, כלום. זה טוב או לא טוב? נחזור למבחן הדרכים.
על הכביש...
בואו נתחיל ונגמור עם פרק הכביש. זו היתה הגישה גם במבחן עצמו. סופה 3 סיור היא ג'יפ פתוח. החסרונות של ג'יפ פתוח הם בנסיעה מנהלתית. בחורף קר. בקיץ חם. על כביש הערבה, בצהרי יום כשמד החום מראה 43 צלזיוס, הכביש הוא כמו מחבת טיגון, והתחושה בתוך הג'יפ היא של שניצל שכבר עבר את שלב הטעים ומתקרב לשלב השרוף.
תוסיפו לכל זה את החוסר בשמשה קדמית - מאפיין של רכב סיור קרבי, מסיבות שונות ומשונות, שלא כולם מסכימים עליהן (זה מנצנץ בארץ האויב, זה שביר, צריך מקום למקלע המפקד, וכן הלאה...) אבל במקרה שלנו זו עובדה. משקפי אבק יש לנו, אבל שכחנו להביא אטמי אוזניים. לנהגי הטרופי טראק במרוצים יש את הפתרון המושלם - קסדות סגורות, עם ברדסים על הצוואר, מדוחסות אוויר, עם מערכת קשר פנים. את כל אלו אין לנו. היינו מסתפקים בג'נטקס שריונאים, שלפחות היה מאפשר לנו לדבר אחד עם השני.
בג'פס הישן זה פחות בעייה, מזכיר לי ב' קודקוד, שם במילא נוסעים לאט. גם בהאמר - לפחות על הכביש, יש חוקים לנהיגה צבאית. עם סופה 3 לעומת זאת, אין שום בעייה אוטומוטיבית לסוע במהירות חוקית ויותר בכביש 6 וגם לעקוף בנתיב השמאלי. הג'יפ מאיץ, בולם ומתנהג מצויין. למען האמת, יותר טוב מכל ג'יפ עם צמיגים בגודל כזה - וזה כי הוא לא מוגבה בכלל! המתלים כאן לא עברו שינוי מדגם המפקדים של סופה 3, כולל מוט מייצב מקורי. ההיגוי מהודק, הבלמים חזקים, הג'יפ פשוט נוסע היטב. אבל הרעש, או הרעש... והשפריץ לפנים ממכונית שמנקה שמשות מהאבק. והחרק המזדמן שנכנס לפה. לא כיף על הכביש בלי שמשה קדמית.
יצאנו מהבית בחמש לפנות בוקר. השעה תשע ואנחנו מתחילים סוף-סוף לטייל. ובבת אחת - לא בהפתעה מבחינתי, בתור אחד שבעברו ובעתידו ג'יפים פתוחים - הכל מתהפך. ג'יפ פתוח, בלי דלתות, בלי חלונות, זה כיף, כיף, כיף! מיזוג האוויר הטבעי מתחיל לעבוד כבר ב10-20 קמ"ש ואנחנו מתחילים להרגיש את היתרון של הצמיגים הגדולים והרחבים. הנסיעה פשוט נוחה. אפילו בלי להוריד אוויר, הגלגלים הגדולים עושים את כל ההבדל (להסבר מעמיק יותר למה גלגלים גדולים זה טוב) . ובכן, לא את כל ההבדל - כי בכל ג'יפ שעליו נסעתי עד היום עם צמיגים מוגדלים - ואפילו לא מוגדלים - היה צורך בהגבהת מתלים כלשהי. פה, לא. הגובה כולו מושג מהצמיגים, והצמיגים חיים בשלום בזכות בניית הכנפיים מחדש, ללא צורך בהגבהת מתלים. והתוצאה היא לא רק התנהגות דינמית רהוטה בכביש כמו גם בשביל המהיר, אלא גם נוחות - המתלה הקדמי עובד כמו שתוכנן, הזרועות כמעט אופקיות ולכן בולעות את המהמורות שמשאירים להם הצמיגים לבלוע מצויין, טוב יותר מכל רכב מוגבה על סרן קדמי חי.
קודקוד שהשתלט בטבעיות על המושב הימני, קיבל את רכב חלומותיו - לא משנה לאן יצביע על גבי המפה שלו, לשם אנחנו נוסעים. מהר. בלי לספור שום מכשול או מעלה. אנחנו שלושה אנשים, בג'יפ בודד, בלב לבו של הנגב, ביום החם ביותר בשנה. אין מטיילים, אין מבריחים, אין פקחים. במשך יומיים ומאות קילומטרים של שטח לאורך ולרוחב הנגב, לא ראינו נפש חיה. ואנחנו בכלל לא חוששים. כל דבר נראה קטן על רכב הסיור שלנו. צמיגי השטח בריונים, מרווח הגחון מכובד וזאת בלי להיות גבוה ומתנדנד כמו ג'יפ עבירות אופייני. יחד עם בסיס הגלגלים הארוך מאד, והרוחב המכובד שמוסיפים הצמיגים, הבטחון במעלות וירידות מכל סוג, ובעיקר בשיפועי צד, רב.
וכל זה, בלי נעילות דיפרנציאל. אפילו בלי בקרת האחיזה היעילה של סופה 3. מסתבר שניתקו אותה, יחד עם מערכת הABS, לבקשת היחידה הקודמת שקיבלה את הרכב לניסוי. לקח לנו כמה שעות לעלות על העניין - כי כאמור, עם צמיגים גדולים, מרוחקים אחד מהשני, ומהלכי מתלה סבירים בהחלט, לא מגיעים בקלות להצלבות מלאות. כשהגענו להצלבה מלאה והבננו שאין, זה לא באמת הפריע. ב' קודקוד נוהג פה כמו בג'פס או בסופה צבאית רגילה - מבחינתנו אין נעילות, אז אין. תארו לעצמכם את הג'יפ הזה עם נעילות!
נעילות הן חלק מהתכנית להמשך של תע"ר. בעוד הרכב המצולם בתמונות ימשיך לשרת כאבטיפוס לניסויים כאלו ואחרים עוד זמן רב, סדרת יצור מוגבלת כבר הוזמנה על ידי כוחות הבטחון. היא תהיה שונה בכמה פרטים - היא תכלול, תודה לאל, שמשה קדמית מתקפלת. מידת הצמיגים תרד, לדאבוננו, ל33 אינץ' בלבד (הסיבה היא להוריד את תדירות החלפת הנאבות הקדמיות, כפי שהודגמהבניסויים האלימים של הצבא - הג'יפ עבר 60,000 ק"מ של ניסוי עד כה) . תתווסף נעילה אחורית אמיתית. ויתכן שגם יקוצרו יחסי העברה. כרגע הם 4.10 המקוריים, והג'יפ סוחב מצוין - לא פלא, בהתחשב במנוע שהספקו עלה לכמעט 200 כ"ס ו45 קג"מ (זה גם המפרט בסופות 3 החדשות שעונדי הפלאפלים שבינינו מקבלים במילואים לאחרונה) אבל 4.56 יעשו רק טוב.
נקצר בהמשך הסיפור. נסענו ונסענו ונסענו. המון. 85 ליטר סולר במיכל וצריכת דלק משוקללת של כמעט 7 קילומטר לליטר מספיקים להרבה שטח. ואנחנו לא הסתפקנו במיכל אחד. וכל זה כאמור, בלי שום התחשבות מקדימה בשטח. סופה 3 משרה בטחון מוחלט, כמעט מוגזם, וזה יחד עם אותה תחושה נדירה של ג'יפ אמיתי, חזקה יותר מכל רנגלר. תחושות, רגשות... כשאני לוקח סתם רכב שטח למבחן דרכים, אני מעמיס ציוד לטיול בהתאם לאורכו - פק"ל קפה, שק שינה ומזרון אם צריך. אני בוחר מסלול מוגדר, בדרך כלל בלי שום סכנות ובלי להתרחק יותר מדי מהכביש. פה, נתתי חופש מוחלט לקודקוד לקחת אותנו לאן שירצה. שום מגבלה. והרגשתי צורך מוזר להוסיף גם את בנדולירת כלי העבודה, ואת קופסאת החלפים הקטנה, ואת רצועת הגרירה. למה? מה אני מבין במנוע טורבו-דיזל איטלקי? תא המנוע הזה ממש לא מזמין, הוא גדוש ועמוס ומחופה פלסטיק כמו ברכב מודרני. התשובה היא שהג'יפ הזה משדר- לפחות אלי - "ג'יפ!". זה אחת מאותן מכוניות שעליהן כתב איאן פלמינג בספר "צ'יטי-צ'יטי-בנג-בנג" - מכונה שהיא יותר מסך כל חלקיה.
אם לא הבנתם, זה ג'יפ הטיולים שהכי נהניתי לנהוג בו עד היום. הג'יפ הכי טוב, נקודה. מתאים לי כמו כפפה ליד. יותר מכל CJ, סופה או רנגלר משופר. דפנדר? פחחח... מצטער, לא באותה ליגה. זו השורה התחתונה מבחינתי, דעה אישית של ג'יפאי אחד. ואיך מסכמים את המבחן אנשי הסיירת? איך סופה 3 סיור עומדת בהשוואה לרכבם הסטנדרטי - האמר? ב'-קודקוד אומר, שמנקודת המבט האנוכית שלו כאוחז בהגה, הסופה עדיפה. סביבת הנהג נוחה בהרבה, הג'יפ חזק, זריז וחי יותר מהאמר, ולא נופל ממנו בשום מבחן של עבירות. המפקד מצידו מהנהן בהסכמה. המושב הימני נוח, לא מעייף, הוא מסוגל להשאר מרוכז כאן שעות. הרכב גם שקט יחסית, הוא מסכים עם הנהג, ובמשימות שלהם זה חשוב. גם יושבי המושב האחורי לא יתלוננו. אבל סופה 3 בכל זאת אינה האמר. קיבולת המטען שלה אינה באותה ליגה. היא יכולה להתאים למרדפים אחרי סופות המבריחים, ואולי למשימות מיוחדות אחרות, וזה כנראה יהיה יעודה הצבאי, אבל לא כתחליף כללי להאמר הרב-גוני יותר.
מה הסיכוי שיהיה לנו כזה?
לא יודע איך, אבל לי, יהיה כזה! או לפחות דומה. נאחל כולנו למפעלי רכב בנצרת שיזכו לייצר סופות 3 במשך שנים רבות. ונאחל לשוטרינו ולמג"בינו שיזכו גם הם לרכב על סופות כאלו. או אז, נזכה, ביום מן הימים, לשאריות J8 ממכרזים. ומהג'יפ הטוב ביותר אי פעם, נבנה סופות סיור כאלו משלנו. המתכון די ברור - מינימום הגבהה, מקסימום גלגל. ואם לא יהיה J8 - הי, גם רנגלר רוביקון תחליף לא רע, כל מה שצריך זה להוריד ממנו הרבה דברים מיותרים. אני תמיד דגלתי בתחזוקה רדוקציוניסטית של הג'יפ - אם זה מפסיק לעבוד, תעיף את זה, כל עוד הג'יפ נוסע.
ג'יפ תע"ר סופה 3 סיור (M-243 Storm 3 R-Type), מפרט טכני
מנוע: טורבו-דיזל מסילה משותפת, 4 בוכנות בטור, נפח 2.8 ליטר, תוצרת VM
הספק: 194 כ"ס/3,800 סל"ד
מומנט: 45 קג"מ/2,000 סל"ד
תיבת הילוכים: RFE545 אוטומטית, 5 מהירויות
תיבת העברה: NVG241
יחס העברה קצר: 2.72:1
סרן קדמי: דנה 44, מוגבל החלקה
סרן אחורי: דנה 60, מוגבל החלקה.
יחס העברה סופי (בסרנים): 4.10:1
מתלה קדמי: זרועות רדיוס, פנהרד, קפיצי סליל, מוט מייצב
מתלה אחורי: קפיצי עלים
צמיגים: LT 315/70R17 על גלגל17x7.5
בלמים קדמי/אחורי: דיסק מאוורר/דיסק
עזרי עבירות/אחיזה: בקרת אחיזה אלקטרונית (מבוטלת ברכב המבחן)
אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,560 מ"מ/1,900מ"מ/1,920 מ"מ/2,946 מ"מ
משקל עצמי/מותר: 2,200 ק"ג/3,358 ק"ג
נפח מיכל דלק: 85 ליטר
מהירות מירבית (יצרן, מוגבלת אלקטרונית): 130 קמ"ש
צריכת סולר (מבחן): 6.9 ק"מ/ליטר
זווית גישה: 60 מעלות
זווית נטישה: 40.5 מעלות
זווית בטן: 24 מעלות
זווית שיפוע צד: 39 מעלות
זווית טיפוס מירבית: 60 מעלות
עומק צליחה: 812 מ"מ
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
vBulletin Message