פורום ג'יפולוג 4X4 - מסעותיי עם דירתי: משאית מרצדס לטיולים

רכב המסעות האולטימטיבי של ישראל? מארגני התחרות החביבה שנערכה לפני כמה וכמה חודשים היו חושבים פעמיים אם היו פוגשים במשאית המרצדס הזו, שלפחות כאן בישראל הקטנה והצנועה, כתבה מחדש את כללי בניית רכבי מסעות.

צילומים: דרור ברלי

בראשית היה איש אחד, שצרר את מעט חפציו ביחד עם כיכר לחם יבש, מעט בשר מיובש, נאד מים, הכל אל תוך יריעת בד או עור, קשר אותם לענף ארוך אותו השעין על כתפו, ויצא לצעדה רגלית לעבר הלא נודע. כשאזלה/התעפשה צידתו, היה צריך לצוד כדי לאכול, ולמצוא באר כדי לשתות, או סתם להתקיים ממה שמצא/קטף מהעצים שבדרכו. אם באמת מצא הנווד שלנו מים זורמים בנחל או מעיין, לא רק מילא את נאד המים אלא גם רחץ את גופו המזוהם... מה לומר? גן עדן! בכל מקרה, הנדודים לא היו עניין של מה בכך, ובתנאים כאלה כנראה שרק מעטים יצאו סתם כך לטייל להנאתם.
אחר כך גילה הנווד שלנו שבמקום לצעוד, אפשר לעבור מרחקים גדולים בהרבה ברכיבה על סוס, או חמור, או גמל. ואפילו להעמיס על גבם הרבה יותר ציוד, שינעים עליו את מלאכת הנדודים. אחר כך הומצא הגלגל, ולפתע הסתבר כי אפשר לרתום את החמור או הסוס, או צמד הסוסים, לעגלת מסע עמוסה בכל טוב. עקרונית, זה היה רכב המסעות האולטימטיבי וגם היחיד במשך מאות ואלפי שנים, אפילו עד לא מזמן (יחסית כמובן, במושגים הסטוריים) - אותם קרונות מחופים ברזנט מדובלל, שיצאו לפני150-200 שנים לחפש זהב ולכבוש את המערב האמריקני, תוך כדי שהם מקווים שלא ייפלו בדרך למארבי אינדיאנים...

היום כבר לא מגלים ארצות בעגלות רתומות לסוסים. בשביל זה יש לנו ג'יפים. האופי האנושי קצת השתנה, הפכנו למפונקים הרבה יותר, גם כאלה שמגדירים את עצמם אנשי שטח מסוקסים ונשבעים שהם לועסים ציריות גזורות לארוחת בוקר. נכון שאפשר לישון בשק שינה על האדמה, להתקלח מג'ריקן ולבשל על מדורה מזרדים יבשים. אבא שלי, אחד מהדור של אנשים שעשויים מפלדה מחוסמת, חי ככה פעם לפני 40 שנה, בג'יפ סיור פתוח במרחבי סיני במשך ימים ושבועות - אבל לנו זה טוב רק ללילה אחד או שניים, שלאחריהם אנחנו חוזרים לנוחות המפנקת של הבית, עם מקלחת מרעננת ומצעים נקיים מדיפים ניחוח מרכך כביסה. מי שרוצה לטייל במשך כמה חודשים נניח, בארצות שלצורך העניין נקרא להן "נחשלות", לאורך אלפי ק"מ שרובם ככולם לא סלולים, ו"בתי המלון" היחידים שיפגוש יהיו פחות נקיים ונוחים משק השינה הצבאי המדובלל (שאפילו אני שומר עוד מהמילואים האחרונים, אי שם לפני המון שנים...), ירצה משהו אחר. רכב שטח המיועד למסעות, שיסחוב את מירב אבזרי הנוחות שיהפכו את חוויית הטיול לא רק לנסבלת, אלא לנוחה ונעימה. מפנקת אפילו.

יש כמה כלים יפים כאלה שאנו רואים לאחרונה גם בישראל – בעיקר דיפנדרים ופטרולים מדוגמים, עם ספק אוהלים/ספק וילות מתקפלות קטנות שמורכבות על הגג, שני גלגלים רזרביים (כן ג'וי, האוטו שלך מדליק!)מיכלי מים, מגירות לאכסון ולזיווד, כננות לחילוץ מלפנים ומאחור, מערכות מתלים מחוזקות כדי שיוכלו לתמוך במשקל המוגדל... אפילו תחרות הם ערכו בינם לבין עצמם – "רכב המסעות האולטימטיבי": מי הכי מדוגם, מי יוכל "לשרוד" כמה ימים ברציפות ללא תדלוק או מילוי מים. הם קצת שכחו שאנחנו לא ב"בוש" האוסטרלי או בסוואנה אפריקנית או בערבות דרך המשי שבמרכז אסיה, אלא כאן בישראל, ארץ קטנטנה עם שפם, מדינונת שמקצה השפיץ הצפוני – פסגת החרמון, לקצה השפיץ הדרומי – מסוף טאבה, בקושי נמתחת לאורך 600 ק"מ בלבד... אבל למי אכפת? עיקר זה הכיף, וטיול ברכב כזה הוא משהו אחר לגמרי מהיטלטלות מאובקת ב-CJ פתוח.

בעל הרכב מושא הפיצ'ר שלנו כבר היה גם בסרט הזה. הוא מתכוון לטיול הרבה יותר אינטנסיבי. מסע שיארך חודשים לאורך אלפי קילומטרים רבים, לא כאן בישראל אלא בתנאים מאתגרים קצת יותר. הוא לא מחפש אתגרי עבירות קיצוניים אבל אם ייתקל באותם מכשולים, כלי הרכב המיועד יצטרך לדעת להתמודד איתם, בגבולות ההגיון כמובן. הטיול הזה מציב אתגר של תנאי מחייה במסע שיימשך חודשים, במרחב שאינו קל או ידידותי למטייל עצמאי. כשמסתכלים על מסע מהסוג שהוא ואשתו ועוד שני זוגות, (כל זוג ברכב דומה משלו) כבר יצאו אליו ונמצא כרגע בעיצומו, מבינים שגם פטרול מדוגם, לנדקרוזר 80 או דיפנדר 110 מצויידים כהלכה היו מהווים לא יותר מאשר פשרה מצומצמת וצפופה – במרחב, בנוחות, בפינוקים, גם בתחושת הביטחון. לשימוש כזה צריך משהו גדול יותר, חזק יותר, נוח יותר, מרווח ומאובזר הרבה יותר. מי אמר משאית?...
כאשר עלה רעיון המסע הגדול במוחם של שלושה חברים, כבר לא כל כך צעירים, אנשים שראו ועשו כמה דברים משמעותיים בחייהם, מבוססים ובעלי משפחות, היה להם ברור שמה שהם צריכים זו משאית ויותר נכון – שלוש משאיות. אחת לכל זוג. שלוש משאיות דומות אותרו באירופה ואחת – זו שאנו עוסקים בה כאן, הגיעה לישראל על מנת להשלים את הדיגום וההכנה שלה בסדנת "רוק סוליד" ביבנה, בבעלות ארנון שושני ורפי כהן.

משאית ה-4X4 הזו מדגם מרצדס 1222 נולדה בשנת 1989 והחלה את חייה בצבע הכתום צהבהב של שירות הדואר השוויצרי. משאית-דואר שתוכל להגיע לכל מיני כפרים נידחים בהרי האלפים גם בשיא החורף כאשר הכבישים מכוסים שלג כבד, ותוכל לצלוח גם שבילים לא סלולים שבאותו חורף שוויצרי הופכים לעיסת בוץ קפוא מעורב בשלג . כאשר יצאה למכרז לפני כמה שנים במצב חדש למעשה ועם כמה עשרות אלפי ק"מ ספורים על מד המרחק, נרכשה על ידי אזרח שוויצרי שבדיוק מהסיבה הזו – יכולת התנועה שלה בדרכים לא סלולות, החליט להפוך אותה לרכב מסעות. המשאית הוכנסה לסדנא גרמנית מתמחה, שבנתה את קרון המסע וצבעה את כל העסק באפור חמור סבר, ומאז יצאה לכמה טיולים לא מחייבים, שלאחריהם פשוט עמדה והעלתה אבק.

המיפרט הטכני של המשאית הזו כאילו נתפר לפי הזמנה עבור מסעות ארוכים בחלקים הפחות מפותחים של העולם: מנוע דיזל V6 אטמוספרי "טיפש" של פעם, נטול חיישנים, מחשבים, ושאר אלקטרוניקה מודרנית חכמולוגית, רגישה, עדינה ומיותרת. זהו מנוע שמייצג נאמנה עידן אחר, מעשי וענייני ונטול בולשיט וחארטה, כזה שלא מכיר את תקני זיהום האוויר ההולכים ומחמירים של האיחוד האירופי בעידן הפוליטיקלי-קורקט הנוכחי, אבל בתמורה יודע לעבוד קשה ולשרוד הרבה יותר ממיליון ק"מ ללא שום תקלה כרונית או שיפוץ, לעשות זאת בתנאים לא עדינים בלשון המעטה, לחיות על דיאטה של סולר מאיכות מפוקפקת ולהסתפק בתחזוקה של "מוסכים" מקומיים בנידחות שבמדינות העולם השלישי. במקרה שלנו, מעט יותר מ-100,000 הק"מ שעבר בחייו מכניסים אותו לקטגורייה של רענן לגמרי, אם לא "בתול" ממש. מנפח של 12 ליטר, הוא מחלץ כ-220 כ"ס (שהתאימו לזמנם, אבל קצת צנועים ביחס לתפוקה המקובלת היום, בעידן מנועי הטורבו החכמים-ממוחשבים) שרתומים לגיר ידני עם שישה הילוכים, תיבת העברה עם הילוך כוח והנעה 4X4 קבועה עם שני סרנים חיים ענקיים ודיפרנציאלים מרכזי ואחורי ננעלים ע"י מתגים בתא הנהג, על חישוקי 22.5 אינץ' חבוקים בצמיגי שטח חדשים ועצומים מתוצרת מישלין במידה 385/85 (בשפת ג'יפאים = קוטר של מעט יותר מ-48 אינץ'. מספיק לכם?...) שאמורים להספיק די והותר על מנת להעביר את 12 הטונות בכל מקום הגיוני.

הקבינה שמלפנים די ספרטנית. היא לא מצטיינת בפאר או פינוקים מיותרים, אבל היא מרווחת, בנויה לתלפיות כמו שרק מרצדס יכולה להיות, פונקציונלית ונוחה. היא מציעה צמד מושבים אורטופדיים על מנגנון פניאומטי ודרגש שינה צר אבל נוח למדי, מקרר בין המושבים, מעמד נוח למכשירי ניווט ומערכת מיזוג אוויר שהורכבה אחר כבוד באיטליה בימים שלאחר ביקורנו, לפני היציאה לטיול. אבל העניין העיקרי – תכלית קיומה של המשאית הזו, הוא קרון המגורים. בכוונה אני כותב "מגורים" ולא "שינה", כי הארגז הזה מתוכנן ומבוצע כמיני-דירה לכל דבר, שמתוכננת ומסוגלת להעניק תחושה מתורבתת של בית גם אי שם בג'ונגלים שבאפריקה או בפאמפאס של ארגנטינה. יושבי האוהלים בשדרות רוטשילד, אילו ראו את הדבר הזה, בהחלט היו מגדירים מחדש את רשימת התביעות שלהם מממשלתו של מר נהנתניהו!

דלת הכניסה היא מאחור, ועולים אליה באמצעות גרם מדרגות עשוי אלומיניום המתקפל אל תוך שילדת המשאית. מולנו – "מסדרון" לאורך כל הקרון כאשר מימין – מטבחון מצויד היטב בארונות, משטח עבודה/חיתוך מנירוסטה, תנור אפיה ובישול בילט-אין וכיריים מופעלי גז עם ארבע להבות, וכמובן מקרר/מקפיא קטן. מצידו השני של המטבח – שולחן אוכל/עבודה, עם ספסלים לישיבה שמתחתם מותקנת ה"טרומה" (מערכת המחממת את המים לצורך קבלת מים חמים וכן חימום האוויר בתא המגורים). בהמשך המסדרון, ארון בגדים מצד ימין, ויחידת מקלחת ושירותים, הכוללת "דוש", אסלה ביתית רגילה, כיור רחצה, ארון אמבטיה ומראות. בקצה המסדרון – "חדר השינה" שכולל מיטה זוגית בגודל מלא, המותקנת לרוחב הקרון. עם ארונות לאיכסון מעל למיטה מימין ומשמאל, וגם פסלון בודהה קטן שידאג לקארמה טובה...

החלק התחתון-קידמי של הקרון, מתחת למיטה, הוא תא מטען ואיכסון ענקי, שמכיל גם את מיכל המים הנקיים – לשתייה ולרחצה, בנפח 300 ליטר. שתי דלתות גדולות משני צידי הקרון מאפשרות גישה נוחה לתא המטען הזה, שמין הסתם יכיל דברים גדולים וכבדים כמו ציוד חילוץ לסוגיו, כלי עבודה, ג'ריקנים, שמנים וכו'. למרות המרחב המצומצם, לא מורגשת צפיפות לחוצה. ניכר כי ניצול המרחב כאן הוא אופטימלי, ולתחושה הנעימה תורמים חלונות לתאורה ואוורור בדפנות ובתיקרה עם סגירה מהירה ואטומים למים, עם רשתות נשלפות נגד כניסת חרקים. על הגג השטוח מותקנים תאים סולריים שלא רק אחראים על חימום המים למקלחתאלא גם משתתפים בהליך הטענת מצברי הקרון.
למרות שעברו כמה שנים טובות מאז הבנייה, עדיין קל להתרשם שאיכות עבודות הבנייה, הנגרות והפירזול שנעשו בגרמניה היא מהרמה הגבוהה ביותר. הכל בנוי מסיבי, מדויק על עשירית המ"מ, נקי ומוצק, עם מנעולים לחיצים לכל דלתות הארונות, וסגרי אבטוח קטנים המונעים מהם להיפתח גם כאשר המשאית נוסעת בשיפועים ובמהירויות שדירות ובתים ואפילו אוהלים, לא חווים בדרך כלל...

במצבה זה, דרש בעליה הקודמים של המשאית כ- 200,000 אירו עבורה. מכיוון שאפילו בעולם הגדול שוק רכבי המסעות מיד שנייה אינו לוהט בלשון המעטה, היה ברור גם לו כי מדובר במחיר פתיחה שאפתני שלוקח בחשבון הרבה מאוד מרחב להתפשרות וגמישות, ואם ירצה לסגור עיסקה מהר יצטרך "לחתוך בבשר החי". ואכן, בסופו של דבר, משא ומתן ארוך וסבלני סגר את מחיר הקניה על קצת יותר מ-50,000 אירו בלבד, מחיר שחיטה שנשמע קצת לא אמיתי, אשכרה קשה לסרב לו ויש לנצל אותו מהר ולקפוץ על המציאה, לפני שיתחרט... אתם שמעתם את זה, שם ברוטשילד? הנה לכם רעיון לפתרון....

למרות האיכות הגבוהה ומצבה הכללי המצוין עד כמעט חדש, היה ברור לבעליה החדש של המשאית, שיש לדגם אותה לא מעט על מנת שתתאים לדרישותיו. וכך מצאה המשאית את עצמה עולה לאוניה, נפרקת בנמל ועולה על מוביל (הבירוקרטיה הישראלית ההרסנית לא איפשרה קבלת היתר לנסוע על כביש בישראל) היישר לסדנת "רוק סוליד" ביבנה, עם רשימת שפצורים ומיתקונים ארוכה שנמסרה לידיהם של רפי וארנון.

היות והמשאית נבנתה לנסיעה על כבישים ודרכי עפר כבושות, דרישתו העיקרית של הלקוח הייתה להעלות את יכולת הניידות שלה בשטח קצת יותר קשה. לצורך כך מודלה המשאית לתוך תוכנת הסוליד-וורקס והחל התהליך של מציאת המקומות שבהם ניתן לשפר את זוויות הנטישה שלה, וכן שיפור מיקום האלמנטים בצידי המשאית לקבלת זווית בטן טובה יותר.
ברשימת הדיגומים שנבנו בסדנא ביבנה ניתן למנות מיגוני גחון, פגוש אחורי מתקפל לשיפור זוית הנטישה (המשאית נכנסה לסדנא עם זוית נטישה מוגבלת של 14 מעלות, ויצאה עם 26 מעלות, שזה כמעט כמו סופה ארוכה סטנדרטית), גגון מסיבי שמותקן מעל לקבינה, מנגנון להרמת הגלגל הרזרבי הכבד אל הגגון וחיבורו הבטוח לשם. מנשא לשפאלות, מיכלי סולר נוספים, מיכלים לאיכסון מים אפורים ו"מים שחורים" (שזה המינוח המנומס והמכובס לביוב, ג'ורה...), מנשא נשלף לגנרטור דיזל קטן הניזון ממיכלי הסולר הראשיים של המשאית, שיספק את כל צרכי החשמל בחניוני הלילה, מערכת תאורה היקפית המורכבת מזרקורי LED באיכות-עילית (וב"זיל-הזול": רק קצת פחות מ-2000 זוזים לחתיכה...) שיודעים להאיר רחוק קדימה בנהיגה מהירה אבל גם לפזר אור רחב ונמוך, שולחן חיצוני מתקפל לקפה, שולחן עבודה נשלף מצוייד במלחציים, ומול המיטה הזוגית גם טלויזיה LCD צנועה בגודל 42 אינץ'. אם כבר אז כבר.

בסיום העבודה, כל הכבודה הועמסה על מוביל ויצאה לסדרת נסיעות נסיון, בשטח כמובן, שתכליתן למצוא תקלות ולפתור אותן כאן בסדנא, לפני שהמשאית עולה על האוניה, ולא להיתקל בהן ולנסות להתמודד איתן בזמן הטיול, בתנאים לא סימפטיים וללא ידע וציוד מקצועיים. כמובן שהתקלות הללו נמצאו גם נמצאו, בדמות בעיה במערכת אספקת הסולר שגרמה גם לבעיות התנעה קשות, כמה נזילות מה"טרומה" שהציפו את ריצפת הקרון, ועוד כמה מחלות ילדות קלות שלא היו מתגלות אלא בנסיעת שטח לא עדינה... אגב נסיעה, יצאנו ללוות את המשאית באחת הנסיעות הללו, והיא הוכיחה כושר ניידות מרשים מאוד בשטח –שייטה על שבילים במהירויות יפות, חצתה בקלות מפתיעה שבילי דיונה ובאופן כללי התגלתה כנוחה וידידותית מאד למשתמש. התקלות שנמצאו טופלו מהיסוד בסדנא עד לשביעות רצון מלאה של הבעלים המאושר, והמשאית עלתה על המוביל ויצאה אחר כבוד לנמל אשדוד כדי להיות מועמסת על האוניה בדרכה לאיטליה, להתקנת מערכת המיזוג המיוחדת, ומשם היידה - שוב לאונייה, לשיט הארוך אל נקודת התחלת הטיול.

הגורל וחוקי מרפי רצו קצת אחרת. בזמן ההעמסה בנמל אשדוד נפגע הקרון ע"י מנופאי רשלן, ונגרם לו נזק לא קטן שלא איפשר העמסה ושיט לאיטליה. המשאית חזרה לסדנא למקצה תיקונים מקיף שדחה את המשך ההתקנות בחו"ל ואת תחילת המסע בכמה וכמה ימים, אבל בסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום, וכדי שהפעם יהיה גם מזל טוב - מדבקות של פרחים צבעוניים הוסיפו טאץ' נשי לקרון האפור הקופסתי, והמשאית אפילו קיבלה גם שם משלה - NYUMBA (שזה משהו בסוואהילית, כך נדמה לי, לא טרחתי לחקור לעומק...) והכלי המגניב הועמס שוב על המוביל בדרכו לנמל, ולטיול הארוך שיש לו רק תאריך יציאה. מתי חוזרים הביתה? הכל פתוח. ובינינו – בתנאים שכאלה, תנו רק לטייל. מי רוצה בכלל לחזור?....

14 תגובות

joy - 16-09-11, 19:41
- תגובה
הי דרור,כתבה מעניינת, מכיר את הסיפור מקרוב מאוד. כיף גדול להגשים חלום כזה.עבודה יפה ונראית מקצועית להפליא.תודה על הפירגון, מקווה להתראות במפגש.ג'וי

gp1 - 16-09-11, 19:48
- תגובה
nyumba = בית בסוואילית

jeep.il - 16-09-11, 22:28
- תגובה
טוב זהו מקרה קיצוני של בעל ממון הרוצה ויכל לעמוד בעלויות של רכב כזה ובשבייל הישראלי הרגיל בואו ניקח אביר(אם רישוי ) נאבזר אותו כמו שצריך במנוע איכותי ומערכת מיתלים טובה יותר מהמקור ויש לכם רכב מסעות גם לא רע בכלל וגם כחול לבן.

ori abr - 17-09-11, 01:14
- תגובה
היי דרוראחלה כתבה. לפי הצורה יכול להיות שאני טועה אבל זה נבנה על ידי חברה גרמנית בשם UNICAT.מומלץ מאוד להיכנס לאתר של החברה הגרמנית המדהימה הזו.WWW.UNICAT.NETיש להם דברים מדהימים! ללא ספק הדרך הכי נוחה להטייל ברחבי העולם....

חנן גולומבק - 17-09-11, 09:58
- תגובה
סיפור מעורר תיאבון, תודה .

אשר צור - 17-09-11, 10:09
- תגובה
jeep il יש לך משהו נגד בעלי ממון? מה קשור עכשיו אביר כחול לבן?תענוג לראות שבארצנו יש לאנשים את הרצון והיכולת ללכת על פרוייקט כזה. מאחל להם מסע מופלא.

sambo - 17-09-11, 11:48
- תגובה
זה לא קשור לממון זה קשור לסדרי עדיפוית בחייםכול אחד יכול להגשים חלום כזה.דרור אחלה כתב נהניתי חיכינו הרבה זמן ארנון ורפי עבודה מדהימה כול הכבוד ויש הרבהסמואל

shay_love_off_road - 17-09-11, 12:10
- תגובה
ללללאאאא.......... רק לא אקטרוס! המשאית הזאת מזכירה לי סיוטים מהמשאיותשל טיב-טעם (בלאט) אם כבר קמפר, אם אני היה לי עודף כסף הייתי בונה אותו מאמבולנס צבאי לשעבר עם יכולותשטח לא מבוטלות http://image.automotive.com/f/featur...mbulance.jpgגם הGMC הזאת בתמונה יכולה להיות מתאימה יותר מהאקטרוס לטעמיhttp://carphotos.cardomain.com/ride_...1_large.jpgאבל בגדול כתבה מעולה, את הרכב אני לא ממש מחבב יש לי זכרונות רעים ממשאיות מרצדס

KOOKE - 17-09-11, 12:21
- תגובה
זהו חלום הפנסיה שלי...אם רק אצליח לשכנע את זוגתי ...

יוש - 17-09-11, 15:21
- תגובה
נכתב במקור על ידי KOOKE

זהו חלום הפנסיה שלי...אם רק אצליח לשכנע את זוגתי ...

אשתך זו הבעיה?
ואני חשבתי שלממן כזה פרוייקט זה האתגר.

BackDoorMan - 01-02-12, 18:03
- תגובה
מנוע V6 בנפח 12 ליטר ???כאילו הנפח בכל צילינדר עומד על 2 ליטר ?כלל אצבע אומר שהנפח המקסימלי לצילינדר יהיה באיזור החצי ליטר.בגלל זה קיימים מעט מאוד מנועי 4 בוכנות בנפח גדול מ 2 ליטר, וגם אז לא בהרבה.מנוע 6 בד"כ בנפח 3 ליטר וכך הלאה.

asafk - 01-02-12, 20:23
- תגובה
אז מה תאמר לזה שרוב מנועי המשאיות הם6 צילינדרים, גם בנפח 14 ליטר?
(רוצה לעשות 14 לחלק ל 6 ? )
אסף.

BackDoorMan - 01-02-12, 21:30
- תגובה
צודק, בדקתי את הענין עכשיו, בדיזל המצב שונה. אם כי לא יודע עד כמה הסיפור יעיל.יש מגבלה בהצתה רגילה במנועי בנזים באמצעות פלגים, אם קוטר הבוכנה גדול מידי, הלהבה תתפשט לאט מידי.הקוטר המירבי אאל"ט נמצא באיזר ה 110 מ"מ, ההצתה בהזרקה כנראה מתמודדת עם צילינדר רחב.או שיש טלטלים באורך חצי מטר.

ד ו ר ו ן - 01-02-12, 21:35
- תגובה
נכתב במקור על ידי BackDoorMan

מנוע V6 בנפח 12 ליטר ???כאילו הנפח בכל צילינדר עומד על 2 ליטר ?כלל אצבע אומר שהנפח המקסימלי לצילינדר יהיה באיזור החצי ליטר.בגלל זה קיימים מעט מאוד מנועי 4 בוכנות בנפח גדול מ 2 ליטר, וגם אז לא בהרבה.מנוע 6 בד"כ בנפח 3 ליטר וכך הלאה.

רק כמעט כל מנועי הדיזל של הטנדרים באשר הם..