פורום ג'יפולוג 4X4 - סקודה יטי 4X4

מבחן דרכים לסקודה יטי. עוד קרוס-אובר על בסיס פרייבט, מגיע סוף סוף בגירסת ההנעה הכפולה, שאולי תצדיק את העיצוב. לקחנו את איש השלג הנוראי של ההימלאיה לסוף שבוע רטוב בנגב, ונתנו לו לעבוד קשה כרכב הצילום שלנו בבאחה רביבים. האם הוא מקיים את כל מה שהעיצוב שלו מבטיח? ( תצלומים: אסף קציר. לאלבום המלא)

איש שלג נוראי מתגורר במרומי הרי ההימלאיה, בנפאל ובטיבט. "יטי" קוראים לו המקומיים כשהם מדברים עליו בפחד ונשבעים שהוא קיים ואמיתי. אבל כמו בן-דודו "ביגפוט" מיערות אמריקה הצפונית, גיסתו "נסי", המיפלצת הפרה-היסטורית מאגם לוך-נס, והאחיין "צ'ופה-קברה" מוצץ העיזים ממקסיקו, גם את היטי אף אחד עדיין לא צילם ולא תיעד. התיאורים הנפחדים מספרים על מוטציה מכוערת - קצת קוף ענק, קצת דוב וקצת אדם קדמון.

למה החליטו הצ'כים לקרוא לקרוס-אובר המתוק למראה בשם הזה? לא נדע. אולי כי זה שם קצר וקליט, ואולי זה רמז ליכולות המופלאות שלו בשטח "פראי"? פראי בסטנדרטים האירופאיים דהיום, כמובן – כבישים מושלגים, שבילי יערות חלקלקים/בוציים, כאלה מין. מה שבטוח הוא שהיטי הצ'כי הזה רחוק מלהיות מאיים או מפחיד. נהפוך הוא. ג'. יפאית היתה אומרת שהוא חתיך בהחלט, אמנם לא פרא מסוקס בסגנון של רנגלר קצר או דיפנדר 90, אלא בחור יפה ורציני, מסודר ואחראי, מין יורם-ספורטיבי מהסוג שמסחרר את ראשיהן של אמהות עם ילדים.

סקודה יטי הוא קרוס-אובר, מין SUV מוקטן. לא נכנס למשבצת של "ג'יפ" בשום מובן, אבל תוקף את העין בדרכו הייחודית ומדגים כמה קל לקחת עיצוב קופסתי כמעט משמים, ובעזרת הטאץ' הנכון, הכולל ניפוח קטן כאן ונגיעה קלה שם, פה פנס עגול ושם קורה שמשוכה לאחור,חישוקי סגסוגת (17 אינץ') עם צמיגי חתך נמוך, להפוך את הקופסה הבנאלית לאוטו מגניב לגמרי. מי שממש יתעקש, יוכל למצוא בו לא מעט מוטיבים מהרומסטר הפופולרי - זה שהפך להיות רכב טכנאי השירות הרשמי של ישראל. דומים, אבל כל כך שונים, יטי פשוט הרבה יותר נאה וקל לעיכול מהרומסטר. כל מה שצריך זה רק להעמיד אותם זה לצד זה ולשאול את כל מי שרואים מי יפה יותר, וממש לא צריך תואר בעיצוב כדי לבחור נכון.

אז מבחוץ – לא רק שלא מפחיד, נהפוך הוא. איש השלג הנורא מקבל דוז פואה ללא ספק. בכל צבע שתרצו ובמיוחד בחום-ברונזה המטאלי היפהפה אותו לבש כשהתארח אצלנו. ומה קורה בפנים? תא הנוסעים קצת שמרני, ובדגמי Ambition הבסיסיים הצבע השולט הוא שחור קודר. אבל בדגם Experience המאובזר, השחור על שחור מפנה את מקומו לדיפון וריפוד דו-גווניים ששוברים את האיפוק ומכניסים קצת שימח, חיים לכל העסק.

יטי הוא לא אוטו גדול, אבל גם לא קטן. העיצוב החיצוני הקופסתי מבטיח מרחב פנימי נכבד – ואכן, יטי יספק כל צורך משפחתי סביר. מלפנים יש מספיק מקום לנהג ונוסע גבוהי קומה. גם מאחור יש מרחב הולם לרגליים, לכתפיים ולראש של שני מבוגרים גבוהים, והם ייהנו גם ממשענת יד רחבה שכוללת מחזיקי כוסות, המתקפלת מתוך מסעד הגב של המושב האמצעי. למבוגר שלישי בהחלט יהיה קצת צפוף, אבל הופתענו לטובה כאשר שלושה ילדים לא קטנים וולחילופין שלושה מושבי בטיחות הסתדרו זה לצד זה במושב האחורי בלי בעיה מיוחדת. גם תא המטען מסביר פנים לאמהות צעירות, הוא רבוע ושימושי ובולע בקלות עגלת תינוק פלוס תיקים וארגזים למיניהם, ונפחו 405 ליטר עם מושב אחורי בשימוש, דרך 1580 ליטר מרשימים עם מושב אחורי מקופל ועד ל-1760 ליטר עצומים עם הסרת המושב האחורי בשלמותו. כמו בכל אוטו מודרני, גם כאן תוכלו לקפל רק את צד שמאל, או רק את ימין, או את שניהם יחד.

כמקובל במכוניות סקודה מהדורות האחרונים, איכות החומרים וההרכבה, וגם הנדסת האנוש מיישרים קו עם הסטנדרט של חברת-האם פולקסווגן, כלומר – מצויינים. מושב נהג טוב והגה מתכוונן לגובה ולעומק מסייעים למציאת תנוחת נהיגה נוחה, אם כי המדרך לרגל שמאל לא יהיה נוח לנהגים ארוכי רגליים. האבזור בדגם הבסיסי כולל 6 כריות אוויר, בקרת יציבות, בקרת אחיזה, מערכת סיוע לזינוק בעליה, חישוקי סגסוגת 16', פנסי ערפל ומערכת קול מקורית הכוללת שקע AUX. בדגם היקר תמצאו עוד 2 כריות אוויר וגם בקרת שיוט, חישוקי 17', בקרת אקלים, מערכת סיוע לחנייה, פנסים עוקבי פנייה, שמשות מושחרות ומערכת שמע דבל-דין. רכב המבחן היה ברמת הגימור הגבוהה וכלל גם כמה אופציות – גג שמש פנורמי נפתח חשמלית, מערכת ניווט ומצלמה לנסיעה לאחור.

רוב המשתמשים, ולא רק נשים, יתרשמו מאוד מכפתור קטן ונחבא בתחתית הדשבורד, שכתוב עליו P לצד ציור סכמטי של גלגל הגה קטן. זו מערכת ה-PARKING ASSIST, שכשמה כן היא – מערכת לסיוע בחנייה. בפועל, כל מה שצריך זה לאתר מקום חנייה (בגודל סביר, לאורך מדרכה ולא בניצב אליה), לשלב להילוך אחורי וללחוץ על הכפתור. חיישנים לצד הרכב מודדים סימולטנית את המרחקים מהמכוניות החונות ומשפת המדרכה, וכעיקרון, איש השלג אמור להחנות את עצמו. לגמרי לבד!

האם נמצאה התרופה למכות הפח המקשטות כל רכב תל-אביבי? לא בטוח, העניין מתבצע מהר מדי ולא מספיק בעדינות אפילו לטעמי, שגם אחרי הרבה נסיונות, עדיין היססתי מלהרשות לו לעשות הכל בעצמו, ובלמתי אותו שבריר שנייה לפני שנישק באלימות עצמים קשיחים ממנו. אם תשאלו אותי? גימיק ותו לא. אני מניח שבעוד כמה שנים המערכות הללו יהיו אינטיליגנטיות ומעודנות בהרבה ונמצא אותן בכל מכונית. היום עדיין אין מה להתרגש (ואולי הבעייה אצל הבוחן שלנו שלא מסוגל לשחרר, לסמוך... - המערכת).

כמו בכל מכונית מבית היוצר הנוכחי של פולקסווגן, גם יטי מציעה מבחר של מנועי ארבעה צילינדרים מתוחכמים, תיבות הילוכים משובחות ומערכות הנעה יעילות. קטלוג היצרן כולל שני מנועי טורבו-בנזין TSI בנפחי 1.2 ליטר -105 כ"ס, ו-1.8 ליטר עם 160 כ"ס. מבחר הדיזלים כולל שלוש גירסאות של אותו מנוע TDI בנפח 2.0 ליטר עם 110, 140 ו-170 כ"ס. תיבות ההילוכים הן ידנית 6 הילוכים, ושתי גירסאות של נתיבה נרובוטית כפולת נמצמדים DSG, עם 6 או 7 הילוכים. את כל המפרט הטכני הזה ניתן לקבל עם הנעה קדמית בלבד, או הנעה כפולה קבועה מהדור הרביעי של מערכת "הלדקס". היבואן הישראלי עשה לעצמו חיים קלים, ומביא מנוע בנזין אחד – 1.2 ליטר, עם תיבת DSG בת ושבעה הילוכים והנעה קדמית בלבד. אנחנו, שלא מוכנים לשמוע על שום דבר שאינו 4X4, יכולים לקבל את מבוקשנו רק עם מנוע TDI בגירסת 140 כ"ס ותיבה ידנית או DSG שישה הילוכים. למה? אים הסברים, זה מה יש. אבל ותאמינו לי, זה מספיק.

140 כ"ס מדיזל בנפח שני ליטר כבר לא מפילים אותי לריצפה וגם לא עושים יותר מדי רושם, לא בכביש ולא בשטח. אבל 32.6 קג"מ בין 1,750 ל- 2,500 סל"ד, זה נתון מומנט מכובד מאד למנוע בנפח כזה (ונא לא לזלזל – זה יותר ממה שנותנים כל מנועי הטורבו-דיזל מהדור הקודם בדיפנדרים, דיסקו, פאג'רו, טראנו, טנדרים יפניים לסוגיהם... וגם טיפה יותר מה שנותן מנוע הבנזין הגיבור בסופה שלי). תחברו את זה לתיבה זריזה וחלקה כמו ה-DSG עם הרבה הילוכים, ולמרות משקל עצמי של 1,555 ק"ג, (כמו ג'יפ צ'רוקי XJ) ותקבלו זריזות וביצועים טובים, בכל מצב. דף הנתונים טוען לתאוצה ל-100 קמ"ש ב-10.2 שניות. לי משום מה זה הרגיש יותר מהיר, אבל מי אני שאתווכח? בראש של מי שנוסע ברכב שטח, לא ניסיתי לאמת את הצהרת היצרן ל-187 קמ"ש מירביים, אבל מהקצב בו יטי דהר על כביש 6 בדרך דרומה לבאחה רביבים, היה לי ברור שבמקומות אחרים, בהם שופטי התעבורה סלחניים יותר, הנתון הזה יהיה קל לאימות.

עניין אותי יותר לדעת האם יש ל-TDI כפול ההנעה השרירי הזה יתרון כלשהו על TSI1.2 בעל הנעה קדמית, ובכן – כן, הדיזל מהיר יותר, אבל הפער קטן להפתיע. שניה וקצת בהאצה מהמקום, ובאיזור חצי שניה בסימולצית עקיפה מ-80 קמ"ש ל-120 קמ"ש. אני נוטה לייחס את הפערים הקלים הללו לחובת המשקל הנוסף (כ-200 ק"ג) של הרכב עם מערכת ההנעה הכפולה, ולחסרונו של הילוך אחד בגיר ששת ההילוכים של יטי 4X4 לעומת שבעה הילוכים בדגם הבנזין.

פרמטר אחד בו ל-TDI יש יתרון מובהק הוא צריכת הדלק. גם ה-TSI זכור לי כחסכוני, אבל לא באופן מרשים כמו ה-TDI. ראשית, אל תאמינו למה שמספר מחשב הדרך האופטימי להחריד. כנראה שהחסכנות עלתה לו לראש והוא מתלהב ומספר על יותר קילומטרים לאותו ליטר סולר... אבל בסופ"ש של מבחן דרכים לסקודה יטי שכלל הרבה מאוד קילומטרים ברוב סיטואציות הנהיגה המקובלות – פקקים בגוש דן, שיוטים ארוכים במהירות חוקית פלוס-מינוס, טיפוס ספורטיבי מהיר לנס-הרים ובחזרה, טיסה נמוכה על כביש 6 ונהיגת שטח לא קצרה ולא חסכונית במיוחד בדיונות של רביבים, קיבלנו תוצאה של 13.5 ק"מ לליטר בממוצע, נתון יוצא דופן לטובה.

מה שיפה בביצועי ה-TDI הזה הוא הקלות בה הם מושגים. המון מומנט בסל"ד נמוך ובינוני, תגובת דוושה נהדרת. אל תצפו לתחושה ספורטיבית במיוחד כי בכל זאת זה דיזל, וטורבו-דיזלים כידוע גומרים מהר, אין טעם למשוך גם אותו הרבה מעבר לשיא ההספק ב-4,200 סל"ד, שמעליהם מורגשת נפילת כוח, אבל עד לשם התגובה שלו מיידית והכל קורה מהר מאוד, ובו בזמן גם חלק כמשי ורגוע כחתלתול. איש השלג שלנו הוא טיפוס שקט למדי, שמבודד היטב את נוסעיו מההמולה המיכנית שמתחת למכסה המנוע שלו, וקל מאוד לגמוא איתו בנחת קילומטרים רבים ומהירים ולצאת ממנו רענן ועירני. גם כשהכביש לא ישר, איש השלג מפגין יתרון מובהק על פני רכבי שטח וג'יפונים למיניהם – פשוט כי הוא קודם כל פרייבט, וגם מתנהג ככה. המתלים שלו, הם מתלים של מכונית כביש במובהק – הם קצרים והדוקים ותומכים היטב בהעברות המשקל, ובכבישים מפותלים יש לו יתרון בולט על כל הג'יפונים והקרוס-אוברים מסוגו. אם בדגם ה-TSI עם ההנעה הקדמית היה קל לחוש בלחימת הגה, באיבודי אחיזה רגעיים ובהתערבויות בוטות של מערכת בקרת היציבות על אספלט רטוב, כאן התופעה הזו כמעט ולא קיימת. למי תודה ולמי ברכה? למערכת ההנעה הכפולה שיודעת להתערב ולהעביר מומנט גם לגלגלים האחוריים, לשפר את המשיכה ולהקל על העניינים. גם ההגה המתוגבר אלקטרו-הידראולית, סעיף שמקבל הרבה מאוד ביקורת לא חיובית במכוניות חדשות, יוצא כאן לא רע בכלל, עם תחושה ודיוק סבירים לגמרי. לא מכונית ספורט, אבל גם לא ג'יפון. אני ממש נהנה ללחוץ את איש השלג בעליה של נס-הרים, ורק בירידה אני נוכח שהבלמים שלו לא נושכים מספיק חזק כמו שאני אוהב. מה לעשות, בסופו של דבר, הוא יותר בריה משפחתית רגועה מאשר חיית טרף ספורטיבית.

איש השלג המקורי, הקשוח והמפחיד ההוא מההימלאיה, משוטט בטרשים וברכסים הקפואים בגובה קילומטרים רבים, היכן שאף ג'יפ לא יוכל לעקוב אחריו. לאיש השלג שלנו יש מרווח גחון של 18 ס"מ בלבד, צמיגים ספורטיבים בחתך 50 וסרח עודף קדמי גדול שמראש לא מבטיחים הרבה. אני קצת סקפטי כשאני דוהר בבוקרו של יום שישי באחד משבילי השדות של השרון. רק בלילה הקודם ירד קצת גשם, והשביל בוצי. לא בוצי-טובעני כמו בשיא החורף, אלא מוצק-חלקלק שכזה. רונן שיושב לצידי טוען שהפורסטר שלו מגהץ כאן טוב יותר. יכול להיות. פניית 90 מעלות מתקרבת. אני מוודא שבקרת היציבות מנותקת כדי שלא תפריע לנו להינות. העברת משקל קטנה ימינה, הגה שמאלה, לא יותר מדי, איש השלג משתף איתי פעולה ומעיף את זנבו ימינה, הגז נסחט בהדרגה, הגה ישר ואנחנו בסחיפה מענגת, תיקון הגה קטן ימינה ואנחנו יוצאים מהפנייה בהחלקת כוח כאילו אנחנו ב-WRC. הכל קל ונשלט וכיף גדול. ניסיתי שוב ושוב את התרגיל הזה אחר כך, ושוב אני מגלה שבתנאים מסוימים, פרייבט כפול הנעה שכזה יכול להיות מהנה יותר מהרבה ג'יפים. נהגי ראלי בטח לא מתרגשים מדברים כאלה... אבל לנו הקטנים, השתובבות קטנה כזו בהחלט עושה את הרגע.

למחרת, על שביל הגישה המחבר את כביש צאלים-רביבים לפיטס של מירוץ הבאחה הקפות. השביל כבוש היטב ומאוד מטעה – כי הוא רצוף בגלים. הרבה גלים. שוב אני מוצא את עצמי לוחץ למהירות גבוהה. אבל רק לפני שעה וקצת התהפך כאן פאג'רו-מירוץ של אחד המתחרים שדהר מהר מדי – גלי הקרקע כאן מעיפים גם אותנו מעלה-מטה ובכל נחיתה המתלים נסגרים לנו בחבטה. לפני שמשהו יישבר או שנמצא את עצמנו בוחנים את חוזקו של גג הזכוכית, אני מרפה מהגז. בכל זאת יש לי שני ילדים באוטו סדרתי ללא כלוב התהפכות, וכמובן שלא לזה התכוון המשורר (או המהנדסים הצ'כיים) וממילא אף ג'יפון סדרתי מהחנות לא היה עושה את זה מהר יותר או מרגיש בטוח יותר.

בפיטס של הבאחה אוספים את הבן של דובי שיצטופף מאחור עם עידו וליהי, ואת אסף ותיקי הציוד שלו מלפנים, ויוצאים לרדוף אחרי המתחרים בעקבות שמוליק, שדוהר לפנינו בפולריס ריינג'ר. מין הסתם אנחנו לא רוצים להיכנס לתוך מסלול הראלי, ואנחנו מפזזים על גבעות החול לצידו. בהתחלה אני חושש שאיש השלג העמוס לעייפה לא יעמוד בקצב, ואטו-טו-טו נמצא את עצמנו חופרים כדי לחלץ אותו מאיזה אמבטיית חול... אבל הגשם שמטפטף כל הזמן ברקע, דואג שהחול יישאר רטוב כראוי, מה שמסביר את הקלות היחסית בה צמיגי הספורט הללו מתמודדים בלי להוריד אוויר – על חולות קיץ יבשים זה יהיה הרבה פחות סימפטי, כי עם צמיגים כאלה מאוד לא בריא לנסוע בלחץ אוויר נמוך. בורר הילוכים על מוד ידני והילוך ראשון, מומנט יש לנו בשפע, DSG כזכור הוא גיר רובוטי, כלומר גיר ידני עם מצמדים ולא אוטומטי עם ממיר מומנט או רציף עם חגורה, שבתנאים כאלה מחליקים ומתחממים, ואיש השלג מגלה נימוסי חולות נאים בהחלט וגם בהילוך שני הוא מסתדר יופי. כמה טיפוסים תלולים יותר חולפים די בקלות, למרות שפה ושם יש לנו קוליסים שנראים עמוקים קצת יותר ממה שמרווח הגחון הצנוע מרשה – בכל זאת זה חול, וחול הוא רך ונוח וידודתי יחסית לגחונות נמוכים, גם אם הוא רטוב. גם אם פה ושם אנחנו שומעים רעשי שיוף, אנחנו רגועים כי נזק לא יהיה כאן. אפילו בפעם אחת בה תחתית הפגוש הקדמי משפשפת תלוליות חול כשאנחנו גולשים בסיומו של שיפוע תלול.

תצפית ראשונה על המסלול לצורך צילומים. דילוג מהיר לתצפית שנייה, כולל כמה מאות מטרים על מסלול הראלי עצמו, המשובש והחפור נואשות, מגלים לנו שמתלי הפרייבט בכל זאת עובדים כאן קשה ולא בדיוק נהנים. הם לא מתוכננים לגהץ ולספוג חבטות בתדירות שכזו, ומאלצים אותנו לשמרו על מהירות רגועה יחסית. במדרונות תלולים כיף לגלות כפתור קטן שכתוב עליו OFF-ROAD, שדואג לשמור על מהירות נשלטת בגלישה במורד, ואם נישאר ב-D הוא גם יתזמן אחרת את החלפת ההילוכים וידאג שמערכת ההנעה תעבוד באופן מתאים לשטח ולא תאבד גרם של אחיזה, בסופו של יום – רכב שטח זה ממש לא, אבל פרייבט שיודע לטוס מהר ונמוך על כביש, ובין לבין לרדת מאספלט לשבילים ואפילו מעבר להם, בזהירות כמובן ובמגבלות הגחון הנמוך והפגוש הקדמי הבולט – בהחלט. למה לא. אפילו כיף. זה בהחלט יופי של רכב מרדפים לצלמים שמסקרים מירוצי ראלי.

איש השלג מסיים את המבחן שלנו בחברה טובה – אחד מנבחרת מכובדת של מכוניות טובות שאנחנו לא ממש מתלהבים להחזיר ליבואן. צריך רק לקחת אותו בפרופורציות הנכונות – למרות שמאד נהנינו ממנו דווקא בנהיגה בחולות ובשבילים, זה ממש לא רכב שטח. תגידו שברור – גם שאר הג'יפונים אינם רכבי שטח. אבל כאן יש לנו מקרה מובהק של פרייבט בכל רמ"ח אבריו, שכבונוס מגלה כשרונות לא קטנים מחוץ לכביש. אבל בסופו של דבר נשאר פרייבט. עניין של צמיגים עדינים מדי, גחון לא גבוה ובעיקר מתלים שבנויים במובהק לעבוד בנהיגה מהירה על כביש ולא אוהבים לגהץ מהמורות רצופות, אפילו כאלה שתמצאו בהרבה שבילים תמימים לכאורה. כחבילה משפחתית הוא דווקא מצטיין – אוטו רב שימושי ורב תכליתי שיידע לעשות כמעט הכל בקלות ובנוחות – מהסעת ילדים לגן דרך העמסת קניות, נסיעות ארוכות בהרכב משפחתי מלא + כל הציוד, הובלת אופניים וגלשנים ועד טיולים רגועים בשטח רך, בזהירות המתבקשת כמובן. וחוץ מזה הוא גם יפה (תשאלו כל אישה), ואהה – חסכוני מאוד, וזה לא פחות חשוב, בימים מוטרפים אלה.

תמורת מכלול הכשרונות הרחב הזה, איש השלג כפול ההנאה הוא טיפוס לא קל להשגה, במושגי פרייבטים כמובן. בגרסה הבסיסית (Ambition) הוא יעלה 172,500 שקל (או 162,500 שקל עם גיר ידני) ובגירסת Experience המאובזרת יותר 182,500 שקל (172,500 לידני, בהתאמה). מחיר לא חריג מול המתחרים, בשורה התחתונה, עבור קרוס-אובר מצויין.

בעד: עיצוב, מנוע, גיר, חיסכון, התנהגות כביש, נוח ושימושי למשפחה, מפתיע לטובה בשטח רך.
נגד: לא באמת רכב שטח, מרווח גחון, תחושת בלמים, מחיר
סיכום: מרשים ומהנה.

סקודה יטי TDI 4X4, מפרט טכני:

מנוע: טורבו דיזל, 4 בוכנות בטור, רוחבי, בנפח 1,968 סמ"ק
הספק: 140 כ"ס ב-4,200 סל"ד
מומנט: 32.6 קג"מ ב-1,750-2,500סל"ד
תיבת הילוכים: DSG רובוטית כפולת מצמדים, שישה הילוכים
הנעה: כפולה קבע Haldex
הילוך כוח: אין...
עזרי אחיזה/עבירות: בקרת אחיזה אלקטרונית, מתג תוכנית "שטח".
בטיחות: 5 כוכבים במבחן ריסוק NCAP, 6/8 כריות אוויר. מערכת מניעת הדרדרות בירידה, ABS, בקרת יציבות ESP, בקרת אחיזה ASR, סיוע בבלימת חרום EBA, מערכת חלוקת מאמצי בלימה EBD
אורך: 4,223 מ"מ
רוחב: 1,793 מ"מ
גובה: 1,691 מ"מ
משקל: 1,555 ק"ג
בסיס גלגלים: 2,578 מ"מ
מרווח גחון (נתוני יצרן): 180 מ"מ
נפח מיכל דלק: 60 ליטר
בלמים קדמי/אחורי: דיסק מאוורר/דיסק + ABS
צמיגים: 225/50R17
תאוצה 0-100 קמ"ש: 10.2 שניות
מהירות מירבית: 187 קמ"ש
צריכת דלק: 13.5 ק"מ/ליטר (מבחן)
זיהום אוויר: 169 גרם 2CO לק"מ, קבוצת זיהום 13 מ-15
מחיר: 162,500 - 172,500 (ידני), 172,500 – 182,500 (DSG)

12 תגובות

נמרוד - 13-05-11, 16:07
- תגובה
דרור, אם להיות חדים ולעניין - היטי הוא חלופה לסובארו פורסטר?

asafk - 13-05-11, 16:22
- תגובה
ממש לא נמרוד.
פורסטר בנוי הרבה יותר לשטח. היטי, בשביל קטגוריית ה"אל תקחו אותי לשטח" הוא מאוד סולידי, שלא תהיה טעות, אבל הוא רחוק שנות אור מהבטחון שמעניק לך פורסטר, אפילו רק בשבילים חוליים.

אסף.

דרור ברלי - 13-05-11, 17:03
- תגובה
לא, לא משתווה לפורסטר בשטח.

shay_love_off_road - 14-05-11, 12:48
- תגובה
תהיה - למה אנשים בעצם קונים רכב 4X4 במחיר מופקע שיש את אותו רכב ב4X2
עם מנוע1.2 יותר זול ויותר חסכוני? הרי זה די ברור שאנשים שקונים ג'יפון או קרוס
אובר לא באמת נוסעים איתו בשטח, אז למה בעצם לשלם את המחיר הזה, אותו
דבר אני אומר גם על הקאנטרי-מאן, נתנו למכונית על שלט שם חיבה של בוקרים,
וגם המחיר שלה מפוקע שבמופקעים,

דרור ברלי - 14-05-11, 19:30
- תגובה
שי, וכמה אנשים שקונים ג'יפים של ממש כמו רנגלר ופג'רו ולנדקרוזר, באמת צריכים אותם כדי לנסוע בשטח?
כל מי שזוחל לעבודה בפקק במזדה 3, באמת צריך משפחתית? סוזוקי אלטו בחצי מחיר לא תעשה את זה לא פחות טוב?
תשובות למקצועיות לשאלות כאלה תוכל לקבל מפסיכולוג, אבל אם אתה שואל אותי (ואני לא פסיכולוג), אז אני אומר שאנשים לא קונים מה שהם צריכים, אלא מה שהם רוצים. כמובן בתנאי שהם יכולים.
רוצה את הדוגמה הכי טובה? תסתכל במראה על עצמך. אתה באמת צריך טנדר של ירקנים?....מה פתאום. אבל אתה אוהב ורוצה ונהנה מזה. אז לבריאות!
אם מישהו רוצה דווקא מיני קאנטרימן, ומוכן לשלם המון עבור זה כי זה עושה לו כל מיני דברים - אני בעד. שיהיה גם לו לבריאות.
כנ"ל סקודה יטי. לנסיעה יומיומית בכביש, מנוע 1.2TSI והנעה קדמית זה מספיק. עבור מי שרוצה יותר (לא אמרתי "צריך", אלא רק "רוצה"),יש אופציה יקרה ולגיטימית של 4X4.

IlanHadar - 14-05-11, 20:54
- תגובה
דרור, הגדרת נכון, אין כאן צריך יש כאן רוצה. לקנות אופציה 4X4 לג'יפון כאן זה ממש מיותר. אבל מי שיש לו את זה יכול לשכנע את עצמו שהוא יכול להגיע לכל מקום ולעולם לא ינסה.

אנחנו שוכחים את המהות של הרכבים האלה, נסיעה בשלג, או במשטחי הדשא האירופאים, לא ממש מיועד לנחל נקרות.

רציונלי ממש חבל לרכוש 4X4 ברכבים האלה, חבל על הכסף ברכישה ועל הדלק, פוזה וגובה ישיבה יש גם ב 2X4, מספיק לראות את כמות הקיה ספורטז החדשות שעולות על הכביש, הם הבינו את העניין שם.

דרור ברלי - 15-05-11, 09:06
- תגובה
למה אנחנו אוכלים סטייק אנטריקוט ב-100 שקלים לקילו ואוהבים וויסקי סינגל מאלט ב-60$ לבקבוק? הרי מנה פלאפל בעשרה שקלים ובקבוק מיץ ענבים בחמישה שקלים עושים את אותה עבודה בדיוק. זהו, שלא. בשביל לשבוע נטו מספיק הפלאפל ולא יהיו טענות. בשביל להינות ממשהו אחר, אתה רוצה גם דברים אחרים.

בגלל זה אני משתדל לא למתוח ביקורות על מחירים של כל מיני דברים (המקרה של מיני קאנטרימן באמת יוצא דופן גם בנישה המצומצמת שלו) ועל רצונות לגיטימיים של אנשים אחרים. כל הטיעונים האלה של "מי צריך את זה" בהקשר של אוטו כזה או "אין מה לעשות עם אוטו כזה בארץ" בהקשר של אוטו אחר, לא תופסים מבחינתי. יותר מזה? הם צבועים ומתחסדים. אתה מאוד רוצה משהו? המחיר המופקע שלו מתאים לך? אתה יכול להרשות לעצמך? לך על זה. חיים רק פעם אחת.
הכי גרוע בעיני זה כשמישהו שמנכס לעצמו את הפריבליגיה להחליט עבור אחרים ולקבוע גורלות, כמו פוליטיקאי למשל, קובע להם מה הם "צריכים" ומה לא.
זה המקרה הקיצוני, אבל יותר מיבואן רכב אחד בישראל כבר מחליט עבורך שמה "שאתה צריך" זה רק משפחתית במבנה של סדאן עם מנוע 1.6 וגיר אוטומטי, צבועה בכסוף ומרופדת באפור כי זה מה שקונות חברות הליסינג, ולא שום דבר אחר ששונה מזה. אל תאמינו כשאומרים לכם ש"הלקוחות לא רוצים משהו אחר". זה שטויות. הסיבה הפרוזאית לאחידות הזו היא שזה מה שהליסינג לוקח, וזה עושה ליבואן חיים קלים בכל מה שקשור לחלפים ושירות ותו לא.
נוצר מצב שכל לקוח שבא ורוצה משהו קצת שונה - גיר אחר, מנוע אחר, צבע אחר, פשוט מראים לו את הדלת ואם הוא מתעקש אז שיזמין עכשיו וימתין חודשים, לפעמים עד חצי שנה... אז מין הסתם הרוב מתפשר על מה שיש, ובעיקר על מה שיש במלאי, שזה בדרך כלל המיפרט הדי אחיד של הליסינג-אדישן. זה אבסורד בעיני. ואז מה שקורה זה שה"צריך" הופך מהר מאוד לנורמה, מה שהרוב כאילו "רוצים", או יותר נכון לומר - מסתפקים. שוב - מי שזה טוב לו - שייהנה. אני חשוב שלא להיות חלק מהעדר זה גם לגיטימי.

בגלל זה אני מעריך יותר יבואן שמביא כמה דגמים, כמה קומבינציות של מנוע וגיר ומערכת הנעה. רוצה משהו אחר? חזק יותר, מאובזר יותר? משוכלל יותר? יקר יותר? תשלם. אבל אם אתה רוצה ויכול, לפחות יש לך אפשרות לבחור.

talroze - 15-05-11, 09:54
- תגובה
דרור לגבי ג'יפונים ושטח,
אולי אני במיעוט אבל כשהחלטתי לרכוש את הראב4 שלי התלבטתי נורא והחלטתי שבתור רכב שטח ראשון ,
אני מעדיף להתחיל בקטן ולא לזרוק מאות אלפי שקלים על לנד קרוזר,
גם רציתי לראות אם חיידק השטח יתפוס אותי,
אחרי מספר חודשים אני יכול להגיד שגם אני נדבקתי ואני חולה שטח,
אז אני לא עולה בולדרים ונזהר בכל טיול שטח עם הג'יפון העדין אבל אני בהחלט עובר עם ה"ג'יפ כוסיות" שלי הרבה מאוד מכשולים שהרימו גבה אחת ושניים אצל החברה המקצועיים אצלנו בקבוצה,
אני לא יודע אם זה רף הציפיות הנמוך או המשקל הקל ביחס למנוע החזק שלו אבל הראב 4 בהחלט נוסע בלא מעט מקומות שג'יפים מסוקסים עוברים [הספקתי לעלות את הדיונה הגדולה באשדוד, לעלות על הר חורשן ואפילו לשחק בבוץ שפאגרו שקע בו],
ברור לי שהרכב הבא יהיה לנד קרוזר וזה רק עניין של זמן עד שהמצלצלים שבכיס יאפשרו לי לעבור לג'יפ ג'יפ אבל כל החפירה הארוכה הזאת מנסה להראות שאפשר גם להנות עם ג'יפון [ספציפית ראב4 ]

דרור ברלי - 15-05-11, 10:11
- תגובה
אם אתה מנסה, מצליח ונהנה מהראב4 - סבבה לך! אין לנו בעיה עם אף אוטו, כל עוד בעליו מרוצה ממנו.

amoss - 18-05-11, 12:10
- תגובה
לפני כמה חודשים היתה תוכנית בTopGear על ה יטי
תכנסו לקישור המצורף http://www.youtube.com/user/TopGear#p/a/u/1/E7kEJ-pHkWA
בסיכום הקלרקסון אמר שזו המכונית הטובה בעולם
מאחר שהוא מידי פעם מגזים, אז אפשר לקבל את זה בזהירות, אבל מילה שלו יכולה להשפיע על שוק עולמי.
הוא בדק את
נוחות הנסיעה באמצעות ביצוע קיעקוע תוך כדי נסיעת שטח
חוזק הריפוד בכך שהוא נתן לכבאים לעבור דרך הרכב עם כל הציוד שלהם
עוצמת המיזוג על ידי הכנסת הרכב לכבשן ואכילת גלידה תוך כדי כך
חוזק המרכב על ידי הנחתת מסוק על הגג של האוטו
ונסיעת שטח בבוץ
זו יכולה להיות תוספת לסקירה הנפלאה שיש לנו מדרור

נמרוד - 20-05-11, 14:11
- תגובה
יש הצדקה למכונית שנמכרת. היו בהיסטוריה לא מעט מכוניות "שונות" שנכשלו כלכלית ונעלמו כלעומת שבאו, העובדה שיש קונים רבים לקרוס-אובר = "רכב דמוי ג'יפ" - מוכיחה שיש מקום לנישה. כמו שאני רואה את זה, הסיבה שאנשים קונים אותם היא שימושיות - כל הקרוסאוברים, הם בסופו של דבר מכוניות סטיישן מרווחות, לפעמים גם עם גג מוגבה. מה ששונה בהם הוא העיצוב - והמדבקה 4X4, כמו גם מכלולי ה4X4 עצמם - הן חלק מהעיצוב.

מה עדיף ס180K שקלים - קרוסאובר כמו היטי - או כל אחד ממתחריו - או מכונית סטיישן גדולה ואיכותית - נניח פורד מונדאו?

asafk - 21-05-11, 00:31
- תגובה
לדעתי, חד משמעית, סטיישן אמיתית.
(זה אני כותב בתור מישהו שמחזיק סטיישן אמיתית)

לקרוסאוברים אין את נפח ההעמסה שיש לסטיישנים אמיתיים - כי הם ברובם בנויים על פלטפורמות של מכוניות קטנות.

אבל כן, זה נראה יותר טוב, זה משדר משהו אחר, ואנשים מבסוטים עד הגג כשהחברים שלהם אומרים שהם קנו ג'יפ.

אסף.