Close

  • באחה חוצה ישראל 2010 - סיכום

    by
    Jeepolog
    Published on 14-06-10 10:00
    0 Comments
    באחה גולן-אילת 2010 היה הגדול והמוצלח ביותר עד היום. קשה, מותח, מרתק: ספורט הראלי רייד ממשיך להתפתח ולהשתנות מול עיננו. אך יש דברים קבועים עדיין - השמות של האנשים המהירים ביותר במדבר. (Photographs: )

    באחה חוצה ישראל 2010, הספורט המוטורי בישראל עולה עוד מדרגה. מאה צוותים מתחרים, צוותי מרדף וסיוע, חמישה סטייג'ים מדודים, מרשלים, שלטים, כרטיסי זמנים, עמדות מחשב לטעינת GPS (עם שרות מקצועי ומחויך של צור ליסבונה). אוהלי צל, אבטיחים ופחי אשפה. מהתמונה הגדולה ועד הפרטים הקטנים, צוות באחה ישראל העלה את הרף, שוב. והתחרות - אמיתית, מגוונת, מרתקת, עצובה לפרקים. אבל בואו נתחיל מהשורה התחתונה, שלא משתנה גם השנה. הרכב המהיר ביותר במרוץ של המדינה הוא אופנוע, אפריליה לשם שינוי, אבל האיש שעומד עליו כל הדרך לאילת לא השתנה - זהו יוני לוי, זו השנה החמישית. גם האיש השני לא השתנה - ערן וולנברג על הקי.טי.אם. לאופנוענים יש חבורת חוד מקצוענית ש440 קילומטרים מדודים נטו (600 ומשהו ברוטו) נראים עליהם קטנים. אחריהם מגיעים לחוף הצפוני באילת ערב רב של אופנוענים איטיים יותר, ואיטיים מאד, טרקטורונים (בראשם אלי אוחיון הנצחי), רכבי שטח קלים ומכוניות, סדרתיות ומבנייה עצמית, חלקן שלמות עם נהגים מחיכים, חלקן מרוסקות במידה כזאת או אחרת. יש כאלו שהגיעו על גרר, בלילה, וכאלו שלא הגיעו כלל, שפרשו במהלך הדרך. הם ישנים ביום שישי בבית, זכו לצפות במשחק הפתיחה של המונדיאל, מעכלים שהכנות יקרות, לעיתים שנה של עבודה, ירדו לטמיון.

    מי ששרד את שבילי הטנקים של רמת הגולן וציר הנפט, את הפרעות המשטרה בצומת צמח (בסוף הם נעלמו כלעומת שבאו), את רמת סירין, את יערות מנשה, את שדות השפלה, את בקעת באר-שבע וציר הגז, ואז את ציר המערכת על גבול ירדן, בחום של 41 מעלות וסופת חול שהשחיזה את פני האופנוענים והורידה צבע ממכוניות, לא יכול למחוק את החיוך מהפרצוף. וזה כולל גם את מסע הRaid, אותם ג'יפאים כמונו-כמוכם שיצאו באמצע הלילה מהגולן ונסעו את כל המסלול ברציפות עד אילת, ואת קבוצות רכבי השטח הקלים ורכבי העבירות שהשתתפו בחלק הדרומי בלבד של המסלול. תחושת הסיפוק תתדלק את כולם עד לשנה הבאה. חוצה ישראל - בפעם השביעית. מסורת אמיתית.

    T1 4X4

    הקטגוריה הבכירה מאז ומתמיד, התחילה להיות מאוימת השנה – כבר שני מרוצים בהם עידו כהן, בTT שברולט השחור, מהיר יותר. הרבה יותר... אבל ביום שבו עידו כהן סובל מתקלות, עליהן עוד נרחיב, הבכורה חוזרת למה שפעם כינינו "המיצובישים". ארבעה זינקו למרוץ. בראשם רז היימן והלל סגל במיצו-ב.אמ.וו. אל תאמרו יותר "הצוללת הצהובה". אמרו ה"רוצח השקט", או משהו בסגנון. מנוע הטורבו-דיזל האולטרה מודרני שהלל סגל סיים להשתיל מתחת לחיפויי הפיבר הצהוב, שקט כמו לילה במדבר. יכולנו לשמוע בקרב הקהל בזינוק דיבורים ידעניים על כך שמדובר על רכב מרוץ היברידי... עוד לפניהם, בסדר זינוק שנקבע על פי תוצאות באחה ההקפות בצאלים (שהוגדר כפרולוג לבאחה ישראל), עמדו גל שחם ובן לאוטרבך במיצו-שברולט-T1 האימתנית של צוות IRT. עוד בקטגוריה בלט דרור כהן במיצו-סילברדו התלת מושבי, שי שמעוני במיצו-האנטר-שברולט (שלושת המכוניות האחרונות מושתלות מנועי שברולט LS על ידי עידו כהן) והנבארה-T1 של שלומי ארז. האווירה הידידותית-עוינת בין הצוות הכחול והצהוב הגיעה לשיא בזינוק. רז וגל נשארו צמודים בכל החצי הראשון של המרוץ, עד סיום  SS3 בכפר קרע, שם ניתנה הזדמנות ראשונה היום לצוות הסיוע של קבוצת IRT להוכיח את גדולתו, בהחלפה מהירה של 2 ציריות ברכב הכחול. גל שחם הגיע לזינוק בתל צפית באיחוד של 3 דקות בלבד, אבל שלוש דקות אלו מחקו את הפער שהיה בינו לבין רז היימן, כך שמצפית הם זינקו אחד אחרי השני, בהפרש של 30 שניות, ואולי פחות מזה בזמן משוקלל. המרדף הצמוד המשיך, כשלא הרבה אחרי תחילת SS4 טעות ניווט אפשרה לרז לעקוף ולהוביל את המרדף מכאן והלאה.

    בעוד שי שמעוני ונווטו גדעון בן שמואל נתקלים בצרות בצרורות מכיוון מערכת הדלק ותיבת ההילוכים, ומאבדים עוד ועוד זמן על תקלות עד לפרישה העצובה בואך הערבה, ושלומי ארז בנבארה משתרך מאחור (יחסית למובילי הקטגוריה כמובן) היה זה דרור כהן שבשקט ובעקביות זינב בצמד המכוניות המובילות, מחכה שבלהט הקרב אחד מהם – או שניהם – ישמטו את הכדור. והציפייה שלו השתלמה. על ציר המערכת, באזור מושב פארן, בעודם דוהרים לקראת עקיפת זוג אופנוענים מאספים, נכנסו רז והלל לאבק ומצאו את עצמם מרחפים, תרתי משמע, אחרי פספוס סיבוב. על גובה המדרגה ממנה קפצו לערוץ נחל מבולדר, נעות ההערכות בין 2 ל3 מטרים. הנחיתה הייתה קשה – למעשה, אחת הקשות ביותר הזכורות לרז והלל, הצוות בעל הניסיון הישראלי והבין-לאומי הרב ביותר. שניהם היו בטוחים ברגעים שאחרי הנחיתה שזהו, אלת הגורל סוף סוף השיגה אותם וזה הסוף של רכב מרוצים עם היסטוריה מפוארת.. אבל לא. הרכב מניע, ונוסע, לא ממש ישר, ולא ממש מהר, אבל זה מה יש ואם זה מנצחים. כעבור כמה קילומטרים, תפוח הגה מתנתק, והלל ממהר להחליפו, אך עכשיו הדקות עוברות ובאמת נראה שהיום הזה אבוד.

     

    כשהם מגיעים לסיום, עדיין המומים מהנחיתה, גלגלים קדמיים מפושקים ושמשה קדמית סדוקה הם מופתעים לגלות שגל שחם לא משתכשך כבר במימי הים האדום. שכן אותה אלת מזל המניאקית הכתה גם בו, אך קילומטרים ספורים לפני שחבטה בהם.  "אני על הזנב של רז, מוכן לעקוף, כשכל השעונים קופצים ואדים יוצאים ממכסה המנוע..." מספר שחם.  בפעם המי יודע כמה צוות הסיוע הצמוד של IRT מגיע תוך דקות, מסתער על תא המנוע הרותח, מפרק את הרדיאטור, מתקן תיקון שדה עם פלסטלינה אפוקסית, מחזיר הכל למקום, ומשגר את גל ובן להשלים את הזמן האבוד. בינתיים חלף על פניהם הסילברדו של דרור כהן,  מגיע לאילת דקות ספורות אחרי  רז והלל, וקוטף את המקום השני בקטגוריה ובקרב המכוניות בכלל, באלגנטיות. הישג נהדר לטייס הקרב לשעבר, ספורטאי רב תחומי שמגיע פעם בשנה למרוץ הראלי רייד החשוב והקשה ביותר, נוהג  בעקביות, שומר על הרכב וזוכה לעלות עם כסא הגלגלים על הפודיום.

     תוצאות, T14X4:

    1. רז היימן והלל סגל 2. דרור כהן וגדי פרידמן 3. גל שחם ובן לאוטרבך

    טרופי טראק

    כאמור, מאז תחילת העונה הנוכחית, ההגמוניה של רכב ה4X4 בכלל ורז היימן בפרט כבר אינה ברורה מאליה. הרכב המהיר ביותר, בהפרש אדיר, הוא עידו כהן בTT, שמשביח ממרוץ למרוץ. העונה הוא כבר היה מהיר גם מהאופנוענים במרוץ אחד, ושני רק ליוני לוי במרוץ ההקפות. עידו וקיד אופיר במושב הנווט טסים, עפים, מגמדים כל מכונית אחרת, בהפרשי זמנים שנדיר לראות בספורט מוטורי כלשהו.  עד שקורה משהו, ולצערם זה לא נדיר...

    בסוף הסטייג' השני עידו היה מהיר יותר במצטבר מכל אחד אחר, כולל האופנוענים! הוא נראה בדרכו לניצחון כולל היסטורי, ובהפרש שילך ויגדל כשיגיע לערבה – הרכב היחיד והנהג היחיד שמסוגלים לשייט במהירות של עשרה ח"י קילומטרים בשעה. אבל בזינוק לSS3  פגשנו פנים עגומות בתוך הקסדות המדוחסות. הם נגעו במרשל, זינקו רשמית לסטייג' ומיד פרשו הצידה לתחנת הדלק בצומת מגידו, שם חיכה להם צוות הסיוע של קבוצת IRT, וביצע את הנס המרשים ביותר של היום – החלפת תיבת הילוכים, בתנאי שטח, בזמן קצר. הצוות שילם באיחור של 36 דקות בלבד. לג'יפולוגים, הנה טיפ טכני – להחלפה מהירה של תיבת הילוכים, החליפו, מראש, את הברגים המחזיקים את תיבת ההילוכים למנוע בגוז'ונים בולטים.

    בינתיים, מנהלים שלושת צוותי הTT האחרים מאבק צמוד למדי במהלך כל החלק הצפוני של המסלול. אלון שחף ודודי פרץ בTT של ברוך טולידאנו הולכים על אסטרטגיה של נהיגה איטית ומחושבת שמטרתה שימור הרכב. לא רק זה, אלא שלפני המרוץ קיבל בעל הבית החלטה לוותר על הצמיגים הגדולים ולרדת 4 מידות – מ37 אינץ' ל33 צנועים, המקלים על כל המכלולים ברכב. הTT הלבן של צוות שעוני סרטינה, נהוג על ידי  לירן סברוב ואייל אפרתי, נוסע יפה, אך מגלה במרוץ הרביעי של עונתו הראשונה שוב בעיות ילדות. ברמת הגולן המנוע משהק ואף כבה, מה שעולה להם ב12 דקות לאיתור ופתרון תקלת חשמל. בהמשך הוא מצלצל ולא מאפשר לנצל את כל טווח הסל"ד, וכדי להחמיר, ככל שמתקדם היום, השמש עולה ברקיע והמרוץ מדרים לתוך המדבר, תיבת ההילוכים האוטומטית שוב מתחממת – מיקום המצננים החדש לא פתר את הבעייה של מרוץ ההקפות. כדי לשמר את הגיר מרתיחה הרסנית, לירן המתוסכל מוגבל ללא יותר מ100 קמ"ש. ניר זהבי ורני שוקלנדר ב"שד המדבר" הצהוב, יצירתו של איציק מיני, סובלים בין היתר מנפילת קשר הפנים, שברכב פתוח הינו קריטי במיוחד.

    בסטייג' הרביעי הקשה, עידו וקיד חוזרים לעוף, סוגרים באגרסיביות עוד שניות ועוד דקות על המתחרים, ואף עוברים להובלת הקטגוריה בערבה. ואז, בדיוק באותו סיבוב שהפיל מוקדם יותר את רז והלל, גם הם מנתקים מגע עם הקרקע. הפעם לא בגלל אבק של מתחרה לפניהם – הם פשוט נוסעים במהירות אדירה. הם נוחתים על מצע הנחל, גלגל אחד מנופץ ומתלה קדמי מרוסק. כמעט מידית צוות הסיוע שעוקב אחריהם על כביש הערבה חובר, רתכת וכלי עבודה נשלפים – המילה "כניעה" לא נמצאת אצלם בלקסיקון. או אז מגיעים עוד שני כלי רכב... הנבארה של שלומי ארז ניצלת ממש על חוט השערה וממשיכה בסיבוב, ומיד אחריה שועט הTT הלבן של צוות סרטינה – וממשיך באוויר, מול עיני צוות הסיוע של עידו, כמו אותו קויוט מצויר שרץ מעבר לקצה הצוק... אייל אפרתי הנווט מתאר: "היינו באוויר הרבה זמן, הספקתי להבין מה קורה ולשפר אחיזה בצידי המושב, ופשוט לחכות לנחיתה. הרכב המשיך והמשיך, מאוזן להפליא, ונחת על ארבע הגלגלים, והמילה "גיבור!" יצאה לי מהפה. אחד מאנשי הצוות של עידו סימן לנו עם בוהן למעלה, ניגש אלינו ואמר – אתם בסדר, רק גלגל נשבר". הנס היה ששתי המכוניות לא נחתו אחת על השנייה. בעוד הצוות של עידו מרתך ומתקן, לירן ואייל החליפו גלגל (מהמקורי נשארו רסיסי אלומיניום) – והמשיכו בנסיעה, ללא נזקים נוספים.  אלון שחף בינתיים הדביק אותם, ולאילת הם מגיעים צמודים-צמודים. רבע שעה אחר כך מגיע לחוף הTT השחור. לאחר שקלול הזמנים, התוצאות מתבהרות – ואלון שחף הוא מנצח הקטגוריה. ללא תקלות, אף לא פנצ'ר בצמיגי הגודייר החדשים, הוא רושם סוף סוף הישג לעצמו, לנווט ומעל כולם לברוך טולידאנו, האב הגאה, שרואה את פרי עמלו מנצח.

    תוצאות, טרופי טראק:

    1. אלון שחף ודודי פרץ 2. עידו כהן וקיד אופיר 3. לירן סברוב ואייל אפרתי

    רכב שטח סדרתי משופר T2

    פאג'רו קינג שלטו פעם במרוצי השטח בארץ. זה לא היה מזמן, אבל נראה רחוק כמו עידן הדינוזאורים. עם מעבר הקטגוריות הפתוחות באופן גורף למנועי שברולט (וב.אמ.וו אחד, לא לשכוח!) נשארו המיצובישים דומיננטיים בקטגורית T2 לרכבי שטח משופרים. שלושה כאלו התייצבו על קו הזינוק, ולצידם טויוטה FJקרוזר אחד, צהוב ופוטוגני שמושך תשומת לב כבר מתחילת העונה. ארבעת הכלים הגיעו לסיום, עם מוביל ברור, בהפרש זמנים גדול. שי שפירא והראל גולסט היו לא רק הT2 המנצח אלא גם המכונית הרביעית על קו הסיום - עם זמן טוב יותר מכל הטרופי-טראקס! החברים האחרים בקבוצה סבלו כל אחד מצרותיו, אך כולם זכו להשלים את המרוץ הארוך ביותר גם השנה.

    תוצאות,  T2:

    1. שי שפירא והראל גולסט 2. צביקה נפתלי וחזי בצלאל 3. דודי עמר ואודי פורת
    T2S (סטנדרטים)

    בעוד רוב רובם של הצוותים בקטגוריות המכוניות הבכירות  נאבקים בקשיים פיזיים ומכאניים שונים ומשונים, דווקא הקטגוריה הצנועה סיפקה לחבריה את האקשן הצפוף ביותר. הביטו בזמנים - את SS1 הקשה של רמת הגולן, סיימו ארבע צוותים בהפרש של פחות מדקה זה מזה (!) כשבראשם סביון עזר וצחי הרצוג בסופה האדומה והחבוטה של צוות ג'יפולוג. הדבוקה המדהימה המשיכה בSS2 ובSS3 - בסיום החצי הצפוני בכפר קרע, צוות ג'יפולוג הוביל את הקטגוריה בפער של שניות לפני איציק אסולין ואורי יעקובוביץ מצוות אוטוויק ורוני פישמן ומנור מאירי מצוות תרמודן. למעשה, ניתן לומר שהיה זה המרוץ הטוב ביותר של צוות ג'יפולוג - הסופה ניגנה - וכך גם טנדר המגנום, הפראדו והפאג'רו של המתחרים - ממש תזמורת. אייל וגלי גונן, צוות הסיוע של ג'יפולוג הראו שהם בליגה של צוות IRT... כמעט. בכל מקרה כשמדובר בהחלפת ציריה חורקת של סופה בלי לחרוג מזמן הזינוק בצפית. בSS4 נמשך הקרב הצמוד-צמוד בין ארבע רכבים (החמישי, איתן אזולאי, פרש עוד בגליל) כשצוות אוטוויק תופס את ההובלה. ואז, אי שם בציר המערכת, כשהם כמעט מריחים את בריכות הדגים של אילת, שבקה הסופה האדומה... האמצעים הדלים בטנדר הסיוע לא הספיקו הפעם, והצוות נאלץ לפרוש, ולהגיע לאילת על גרר המטאטא. אסולין ויעקובוביץ העניקו לטנדר הוותיק שלהם תזכורת לימי תהילת העבר, כשעופר קוקוס ורוני פישמן אחריהם, בפערי זמן קטנים. יופי של תחרות!

    תוצאות, T2S:

    1. איציק אסולין ואורי יעקובוביץ' 2. עופר קוקוס ונועם שמיר 3. רוני פישמן ומנור מאירי

    קטגורית T1 2X4

    קטגורית הבנייה העצמית הצבעונית והאהובה על קוראי ג'יפולוג, שינתה את פניה בשנה האחרונה, ולא לטובה. מצד אחד איבדה את ראשיה, עת עזבו אותה הכלים המרשימים ביותר - אלו עם מנועי הV8 והגלגלים הגדולים, הטרופי טראקס. מצד שני קוצצו הרגליים עם פריחת קטגורית המיניבאגים. כך נשארו בקטגוריה כמות מצומצמת של כלים, ברמה לא אחידה. הפעם כולם סבלו מכשלים וקשיים מכאניים, ורק שני כלים הגיעו לחוף הים האדום בתוך זמן הגג. ניר שני ועומרי רשף מכפר מסריק, בבאגי הכחולה שלהם, המתמידים כבר שנים ארוכות, היו הראשונים, בזמן כולל לא מרשים עקב תקלות עוד בצפון הארץ. גלעד מוניקדם ושי יחיאלי בבאגי התלת מושבית הייחודית (מבית היוצר של רמי לוי) בניגוד אליהם אינם מהמתמידים, אך למרות היעדרותם מרוב המרוצים הגיעו לאילת ולמקום השני. אל אילן יעקובי בחיפושית הבאחה המדהימה שלו, אחרי מרוץ הקפות מוצלח בצאלים, הצטרף כנווט ונותן חסות ניצן שקל, יו"ר עמותת הראלי רייד. תקלת חשמל קשה לאיתור עלתה להם בשעתיים עוד ברמת הגולן ולמעשה הוציאה אותם מהתחרות, אך הם המשיכו עד אילת בנחישות עד שנתקלו בחושך. כמוהם גם אלי זוהר ועופר כוכבא בבאגי הכחולה המרשימה אך חסרת מזל עד כה, שחלקו איתם את המקום השלישי. האחרונים להגיע היו תמיר אהרון ויואב מנושביץ', מעבר לזמן הגג.

    תוצאות, T1 2X4:

    1. ניר שני ועומרי רשף 2. גלעד מוניקדם ושי יחיאלי 3. אילן יעקובי וניצן שקל/אלי זוהר ועופר כוכבה

    קטגורית רכבי שטח קלים

    הקטגוריה הצעירה ביותר, ועם זאת התחרותית ביותר, והגדולה ביותר בין כל הדברים שיש להם הגה, היא הדובדבן של המרוץ, לדעתנו. כלי אחד, פולאריס RZR, פשוט יצר שוק משל עצמו. איפה עוד תמצאו רכב סדרתי, חוקי לגמרי, שאפשר לקנות בישראל, ופשוט לזנק איתו לחרמון אילת - וגם לסיים, ליהנות, ועוד לעשות היסטוריה? איזו היסטוריה, תשאלו. ובכן, כל אחד מהמתחרים יוכל לספר לנכדים שהוא התחרה ראש בראש (והפסיד, אבל את זה אפשר לחסוך מהם) מול יובל שרון, כבר היום אגדה, ומי יודע לאן עוד יגיע. כל הנהגים והרוכבים חרדים מהיום שבו יובל יעבור לרכב שמסוגל לעבור את ה100 קמ"ש... איזה T1 או טרופי-טראק, רחמנה ליצלן, או אולי משהו דמוי פולאריס אבל עם מנוע אופנוע כביש משוגע - אם יש מישהו שמסוגל לאלף כל כמות של סוסים, צ'ופלה הוא האיש. היום הוא הסתפק בניצחון בקטגוריה. 13 RZR זינקו, כולם כמעט זהים בביצועיהם. את הפלפל הכניס ליובל עומרי ארבל  עם הRZR המשופר בידי עידו כהן, שהעז לנצח במרוץ האחרון! ברמת הגולן ניטש קרב מרתק, של שניות, בין השניים כמו גם יוני ויניב רווה ותומר וולף - למעשה הקטגוריה כולה הייתה צפופה מאד. הלחץ נתן את אותותיו בעומרי ארבל ראשון, וזה ריסק את המתלה הקדמי למול מצלמתו של אסף קציר ליד בית השיטה... משם ועד אילת יובל שרון נאבק עם תומר וולף, שהגיע בסופו של דבר רבע שעה אחריו. אל המקום השלישי הגיע אחד משני הלא-RZR בקטגוריה - חיים אוחנה וליאור הראל בבאגי השחור מבנייה עצמית. הישג נאה ביותר נרשם על ידי אליקו אוחנה ורפי פדלי בלא-פולאריס השני - באגי PGO המיוצר במזרח הרחוק, בעל מהירות מרבית של 75 קמ"ש, ששרד בכבוד את המרוץ כולו וסיים במקום העשירי.

    הערת צלם המערכת: "ראבאק, איך אני אמור להבדיל בין הכלים בקטגוריה? יש RZR לבן, ויש אדום. צילמתי אחד כזה ואחד כזה, אני יכול ללכת הביתה. אנשים, תתחילו לקשט, לצבוע, לבלוט בשטח!"

    תוצאות, רכבי שטח קלים:

    1. יובל שרון 2. תומר וולף 3. חיים אוחנה וליאור הראל
    סיכום:

    בבוקר המחרת, בלובי וסביב הבריכה של מלון פרימה מיוזיק באילת, המתח נפרק. אם ביום המרוץ תמונת המצב לא הייתה ברורה, עקב עיכובים שונים שלא באשמת המארגנים, ושינויי מסלול של הרגע האחרון, הרי שבבוקר שבת פורסמה טבלת תוצאות חד משמעית. המערכת עובדת, והתלונות על הארגון הצטמצמו למינימום. ההבדלים בין הקטגוריות בהם מתחרים רכבים סדרתיים, חדשים - האופנועים, הטרקטורונים והRZR - לבין קטגוריות המכוניות, ניכרים לעין. להתחרות עם מכונית בישראל יקר, יקר מאד, ומעטים הצוותים שמסוגלים לעשות זאת ברמה. השאיפה כלפי מעלה מבורכת, אבל באה עם תג מחיר. יצאנו עם תחושה ברורה, שמי שרוצה להתחרות וצריך לעשות זאת בישיבה ועם הגה עגול בידיים, יש לו כרטיס כניסה אחד בטוח - פולאריס RZR. במכוניות הכל יותר כבד, יקר, וקשה. לא זכינו לראות בניצחון היסטורי של טרופי טראק עדיין לא, אבל חזינו בתצוגת תכלית של צוות סיוע ברמה בינלאומית. עידו וצוותו כמעט מוכנים לייצג את דגל ישראל בבאחה 1000. רז היימן והלל סגל לימדו אותנו שוב מהי נחישות, רוח ספורטיבית ועל מה זכו לאות הצטיינות מאת שרת הספורט.

    טבלת סיכום הזמנים המלאה של באחה חוצה ישראל, גולן-אילת, 2010

    דיון - חוצה ישראל 2010 - רשמים, תמונות סרטונים >>>

    (הצילומים, כבכל שנה, הם פרי עמל משותף של האתרים ג'יפולוג ופולגז. חתומים עליהם: אורי וייסלר, אייל גונן, אסף קציר, אסף רחמים, טל זהר, ינוקא, מיקי קגן, נמרוד מלר, נעם יעקבסון, תמר עמית. קישורים לגלריות המלאות, בהן כל מתחרה ימצא את עצמו)

     

    Untitled Document