פרק השטח במבחן של שברולט קפטיבה, נגמר בערך אחרי רבע שעה, בשקיעה. לא של השמש, של הקפטיבה. על שביל. שביל שסתם מכוניות נוסעות בו בלי לשקוע. כשהאיש באולם התצוגה נתן לי את הקפטיבה, הוא הסביר בגאווה ש"ה4X4 נכנס לבד". אני, לעומתו, תהיתי אם אפשר לגרום לו להיכנס לא לבד, ואם הוא כבר נכנס, איזה דלת צריך לסגור כדי שהוא יישאר ולא יצא. אבל אין כזו דלת. מנגנון ההנעה לכל הגלגלים אכן משתלב לבד, בתזמון מושלם. רגע אחרי שהקדמיים מתחפרים, הגלגלים האחוריים משתלבים, ומתחפרים בשנייה גם הם. האמת היא שהגעתי למבחן הזה חמוש בדעות קדומות, ועם רף ציפיות נמוך. אחרי כל הג'יפונים הקוריאניים, היפניים, הארופאיים והאמריקאיים שאנחנו בוחנים בג'יפולוג (וככל השילובים הבין-יבשתיים), נדמה שקטגוריית רכבי השטח הרכים היא כמעט היחידה שיש בה מכוניות לבחון. למרבה הצער, רובן מכוניות אפורות, לא מבריקות בכביש, לא בשטח. מיעוטן מכוניות לא רעות בכביש, בודדות מכוניות מוצלחות ממש, אבל בשטח, גם הטובות לא ממש מככבות. על הנייר הקפטיבה, קרוסאובר קוריאני עם סמל אמריקאי על החרטום, לא אמור להתבלט לטובה באף תחום. אבל אתם יודעים מה? אני תמיד מוכן להיות מופתע לטובה.
בכבישים המהירים אני ממשיך להיות מופתע לטובה. רובו של סגמנט הג'יפונים מאוכלס בסמרטוטי כביש רופסי מתלים וחסרי הגה, עם נקודות אור בודדות. והשברולט קפטיבה דיזל, מכל הג'יפונים, מתגלה כנקודת אור. לא בוהקת וזוהרת, אבל נקודת אור. ההגה לא רע, מרגיש הרבה יותר מוצלח מזה של גרסת הבנזין בה נהגנו בעבר, והמתלים מכוילים לנסיעת כביש, קשיחים במידה, מאפשרים לגוף הגדול לגלגל במידה, ונוחים במידה. לא, עדיין לא הייתי לוקח את הקפטיבה לכבישים מפותלים לנהיגה של שבת בבוקר, אבל לנסיעה ארוכה בכבישים מהירים שברולט קפטיבה נעימה מאוד לכל הנוסעים, וגם לנהג. בנסיעה עירונית מתגלים כמה חסרונות משמעותיים של הקפטיבה המגודלת. שדה הראיה בעייתי, בעיקר כלפי הפינות הקדמיות, והמימדים הגדולים ממה שנדמה לא נוסכים בטחון. אני לא גמד, ונוהג לא מעט על מכוניות גדולות באמת, והנה, דווקא בקפטיבה, אני מרגיש "איש קטן באוטו גדול", וזו לא הרגשה נעימה. מין חוסר בטחון בסיסי במידות הרכב, חוסר התמצאות בסביבה המיידית, שמפריע מאוד גם בעיר וגם בשטח. אה, כן, עוד כמה מילים על שטח. בשבילים מהודקים הקפטיבה נוחה לנסיעה, ותתקדם בזריזות כל עוד תנאי האחיזה לא יגרמו לה לשקוע. ברם, המתלה הקדמי מתגלה כרכרוכי, והמהלך הקצרצר שלו מביא אותו לסגירה ונגיעות של הגחון בחול הרך. אם היו אלו סלעים, זה היה פחות נעים. השילוב העצמאי של ההנעה האחורית לא מבוצע נכון. כשהגלגלים האחוריים משתלבים בהפתעה, בזמן הלא נכון, זה עלול להגמר ממש רע. דוגמא מוחשית: באמצע סיבוב עם קצת חול וקצת חריץ, בשביל בין שדות, כשהרכב כולו בתת-היגוי חריף של מכונית הנעה קדמית, ההופך בשבריר שנייה למשהו אחר, ששייך למכונית עם הנעה לכל הגלגלים, ודורש תיקון מיידי, או שנמצא את עצמנו מחוץ לשביל. ושלא תבינו לא נכון- הכל קורה במהירות איטית, לא באיזו נהיגת שבילים אה-לה-ראלי, אלא בטיול שדות רגוע עם הילדים במושבים האחוריים. שברולט קפטיבה משווק כאחת המכוניות הגלובליות של הגנרל (מוטורס), וברוב העולם הוא לא יותר ממיניואן משפחתי מרווח. ההנעה לכל הגלגלים עדיין לא הופכת אותו לרכב פנאי-שטח אמיתי, למרות מידותיו הנדיבות, רק מעט פחותות משל רכבי פנאי-שטח בגודל מלא. לזכותו של שברולט קפטיבה דיזל נמנה את יחידת ההנעה ואת המרחב הפנימי, בתוספת שלדה בעלת התנהגות כביש סבירה בהחלט. לחובתו נזקוף בראש ובראשונה את היעדרה המוחלט של יכולת שטח – וזה הדבר שבשבילו אנחנו כאן, אחרת היינו בוחנים סטיישנים ומיני-וואנים, לא ג'יפונים. לכך נוסיף את שדה הראיה המוגבל ותחושת ה"פיל בחנות חרסינה" בנהיגה עירונית ובשטח, וגם את המנוע המחוספס עם "טעם של פעם". בסיכום היתרונות והחסרונות אני מתקשה לראות בשברולט קפטיבה בחירה ראשונה עבור מי שמחפש מיניואן עם הנעה לכל הגלגלים, או ג'יפון עם שבעה מושבים. עם זאת מדובר ברכב שכדאי לשקול בגלל יתרונותיו, אשר במחיר של יותר מ220 אלף שקלים, ועבור מי שאין לו כל שאיפות שטח, מתקשים להאפיל על חסרונותיו. שברולט קפטיבה LT דיזל, נתונים טכניים מידות: אורך 463.5 ס"מ, רוחב 185 ס"מ, גבה 175.5 ס"מ, בסיס גלגלים 270.5 ס"מ מנוע: טורבו דיזל, 4 צילינדרים בטור, 1991 סמ"ק, 150 כ"ס ב4000 סל"ד, 32.6 קג"מ ב 2000 סל"ד תיבת הילוכים: אוטומטית, 5 הילוכים זווית גישה: 24 מעלות זווית נטישה: 22 מעלות מרווח גחון: 19.2 ס"מ צמיגים: 235/70R17 משקל עצמי/כולל: 1905 ק"ג/2505 ק"ג בטיחות: ABS, בקרת יציבות אלקטרונית, 6 כריות אוויר, חיבורי איזופיקס צריכת דלק (יצרן): 11.5 קילומטר/ליטר מחיר: 220,400 שקלים קריאה נוספת: מבחני דרכים למתחרים בקטגורית הג'יפונים >>>
|
||
|