צוות אודי מזרחי - התימנים באים

סיפורים על אנדרדוגים לא חסר.  וכל סיפור בפני עצמו מהווה דוגמא לאיך שרצון גובר על יכולת. מילות השיר,  "לפעמים חלומות מתגשמים...", המנון כלבי החסר, מתארות גם את צוות המרוצים הזה. תחרות סופ"ש בצפון הארץ  אי שם בשלהי שנת 2005, באיזור הבוצי והמוכר של יבניאל, בהנחיית מיקי יוחאי וקרוס קאונטרי הפקות, הביאה אותם למסקנה שאת העונה הבאה הם יראו -  אבל הפעם מבפנים.

האמצעים הנחוצים ידועים – רכב שטח תקין ומתוחזק, מצויד ברכבת כוח מתאימה עם מכלולים חזקים, דיפרנציאלים נעולים, כננת, ציוד בטיחות והכי חשוב – צוות מפעילים מיומן שמכיר את יכולות הרכב ויכולותיו האישיות. צוות יש – צמד מורעלים בצבע מוקה כהה (מאד!), שחברותם נגררת שנים רבות, האחד קורא והשני כותב, הראשון הוא צחי מדהלה והשני הוא אדיר מזעקי.

את הרכב הקיים היה צריך קצת ליישר (תרתי משמע) – סמוראי קצר סגור וקצת חבוט עם צמד סרני טויוטה נעולי דפרנציאל ונועלים צמיגי 31. מנוע 1600 סמ"ק, תוספת אביזרי בטיחות וניווט וחיזוק ברגים פה ושם בשביל להגיע לאירוע הראשון. ההתראה על האירוע הקרב הגיע די בסמוך לו ולכן לחץ הזמן נכנס כאלמנט מכריע להשגת הציוד הנחוץ, אבל כמה טלפונים להוא* ופגישה קצרה עם השני* והרכב עומד על שתי רגליים אחוריות (לא כולל הספיירים), מחכה לקרב (סקרנים לדעת למה הכוכביות...תתאפקו).

עונה חדשה בליגה אכזרית ומתוכננת בקפידה – יש, עמוסה בכל טוב בוצות וסלעי הארץ, בקינוח דיונות פה ושם. מתניעים ונוסעים מאירוע לאירוע, שבת בצפון, שבת בשפלה, שבת במרכז, לא עובר הרבה זמן והצוות פוקד את הפודיום – מקום שלישי, מקום שני ואפילו מקום ראשון(!) באירוע וראשון כללי, עולים מקטגורית הסטנדרט לאדוונצ'ר ועוברים את המפלצות רבות המומנט וגדולות הגלגלים, בין מפיק ליגה אחד למשנהו במרוצת השנים. הרכב מקפץ מעל מכשולים, מרים גלגלים באויר ומצטלם לא רע לדעתם של צלמי הספורט והצופים המעודדים להתהפכות, תודות לנטיות האובדניות של הרכב הקצר והנהג העצבני, בליווי הנווט המכוון מביצה לביצה, מסלע לסלע. במרוצת האירועים,  קלאצ' הולך פה, שם מנוע מוחלף, מערכת מתלים חדשה מתווספת לשיפור מהלכי המתלה ורכות הנסיעה, אבל משתדלים לא לפספס שום אירוע. כל זה בזמן שמתחזקים גם משפחה ברוכת ילדים ומעביד שתוהה למה צריך לצאת מוקדם מהעבודה שוב ושוב ושוב או לא לעבוד ביום שישי.

עד פה הכל טוב ויפה למתבונן מהצד, הם אפילו חוזרים הביתה מהאירוע בנסיעה ולא על גרר כמו חלק מהמתחרים (עוד לא החלטנו אם זה טוב או לא ). קלי קלות, לא? אז איפה הקאצ' בכל הסיפור הזה? מהות הסיפור היא על אנדרדוגיות אבל כל מה שאנחנו רואים זה צוות מן השורה עם רכב מתוחזק ומגיע לתוצאות יפות... מה לא בסדר? המובן מאליו אינו כזה מובן מסתבר, כי היכולות הללו לא היו מתקיימות אילולא ההוא* והשני* מהפסקה למעלה– אלה התומכים בצוות לכל אורך הדרך. דואגים לחלפים, מיתקונים, שידרוגים ושיפורים ומחזיקים את הצוות עם הראש מעל המים העכורים של חשבונות הבנק והאישה הזועקת חמאס על היקף ההוצאות והזמן המושקע.
הבנתם נכון – הצוות הזה הוא דוגמא מובהקת לחשיבות ותרומת נותני החסות לספורט המוטורי:

בתפקיד ההוא* - מוסך אודי מזרחי
ובתפקיד השני* - חמילבסקי קפיצים

אפשר להחליף בין המקומות – את המסר אני מניח שהבנתם. אילולא שני אלה ועוד כמה תורמים קטנים וברוכים בדרך, הרכב היה עדיין עומד על הבוקים, אי שם במושב בני ראם. כננת חדשה, מנוע חדש, קלאצ' חדש, מיסבים מכל המינים והסוגים, דרייבשאפטים וצלבים, מצבר חדש, כסאות ספורט תקניים בשילוב חגורות חדשים, מכשיר טרה-טריפ חדש, קפיצים חדשים ועוד קפיצים ועוד עלים משלימים ועוד בושינגים תואמים,סטים של צמיגים ובולמים וכמובן כמובן מקום לעבוד על הרכב כשצריך, כי אי אפשר לעשות הכל בגינה הירוקה בפתח הבית. אילולא כל אלה, הרכב והצוות היו נשארים עם החלומות בראש והרגשה חמוצה.

אז כאן המקום לומר לכם תודה – זו למעשה הייתה הבקשה של צחי ואדיר והסיבה לכתבה. תודה שתמכתם ועזרתם, שהסכמתם לתת מכיסכם וממונכם בשביל להגשים חלום למישהו אחר, ללא תמורה.

עופר חמילבסקי ואודי מזרחי – תודה על שנים של תמיכה!