בסצנת הפתיחה, מגיע ידידנו במרצדס-קופה SEC כסופה ונוצצת ומחנה אותה מול הכניסה לאותו בר, בין הפיק-אפים, אופנועי ההרלי-דיווידסון וכמה ג'אנק-קארס מקומיות. מתוך חבורה של רד-נקס הלומי-בירה שמתגודדת בכניסה לבר ומחפשת צרות, צועק לו מישהו בהפגנתיות: "What is wrong with Detroit cars?...". והשאלה מהדהדת עד היום. מה באמת הבעיה עם המכוניות מדטרויט? מי שזוכר את האמריקניות של שנות ה80 יודע שבהחלט הייתה בעיה. בעיה קשה אפילו. היום, 20 ומשהו שנים אחרי, המכוניות האמריקניות יותר טובות אולי, אבל עדיין לא טובות מספיק - כל האחרים התקדמו הרבה יותר. היצרנים האמריקאים נמצאים קרוב יותר לפי פחת מאשר אי פעם. אותם רד-נקס שבסרט מייצגים את האווירה הרווחת באמריקה העממית, זו שניו יורק היאפית וקליפורניה המודעת-לסביבה לא ייצגו אז וגם היום. בימים ההם, פטריוט אמריקאי עממי אמיתי לא רק נעל מגפי בוקרים, לבש ג'ינס מזוהם וחולצה משובצת, חבש קסקט וגמע SIX-PACKS של באדווייזר, אלא גם הגיע אל הבר המקומי בפיק-אפ גדול וחבוט מתוצרת פורד, שבי או דודג', או לחילופין, ב"מכונית קומפקטית" באורך של חמישה וחצי מטרים, עם V8 מגרגר שצורך דלק כמו מעבורת חלל, ומרכב שמתנדנד על הכביש כמו ספינה בים-סוער. הצופה המרותק מבין מיד שלהגיע למקום כמו ה- DOUBLE-DEUCE במכונית יוקרה גרמנית, זו קריאת תיגר של ממש שעוד רגע קט תוביל ליופי של סרט אקשן... בדיוק עשרים שנה אחרי יציאת "שומר הבארים" לאקרנים, נראה שאחרוני הרד-נקס של ארקנסו ואוקלהומה כבר לא מתביישים לנסוע לבר המקומי בטויוטה קאמרי או הונדה אקורד. הפטריוטיות, "מפלטו האחרון של הנבל", היא התירוץ היחידי שנשאר לענקי תעשיית הרכב האמריקנית כדי לשכנע את הנשיא אובמה להזרים את המזומנים שיתנו להם עוד חודשי חיים. אותה פטריוטיות כנראה שכבר לא מאפיינת רבים מבכירי הממשל האמריקני, לפחות בכל הקשור למכוניות שלהם עצמם – לאחרונה נחשפה העובדה המשעשעת שאותם אנשי מקצוע בכירים שמונו על ידי הנשיא החדש והנמרץ כדי לטפל במשבר תעשיית הרכב, נוהגים בעצמם במכוניות יפניות מתוצרת טויוטה והונדה... אובמה (שבעצמו החזיק בטויוטה היברידית לפני שנבחר לתפקיד המפקד העליון של העולם וקיבל טנק-קדילק על חשבון העבודה) לא היסס והורה להם להוות דוגמא ומופת ולהתחדש במכוניות מתוצרת מקומית... נכון שהמיתון העולמי הוא לא צרה אמריקנית בלעדית - המשבר הכלכלי מכה ללא רחם בתעשיית הרכב בעולם כולו. אבל אם אפילו טויוטה הגדולה מפסידה מיליארדים ומתחננת לעזרת ממשלת יפן, מה יגידו GM, פורד וקרייזלר? הירידה במכירות סוגרת מפעלים, מבטלת מותגים שלמים ומוחקת מהשוק דגמים שעד שלשום היו רבי מכר. המשבר מכה במיוחד ב-GM, אבל גם בפורד ובקרייזלר המצב בכי רע - אחרי הפרידה ממרצדס, ואחרי שכמעט כל קו המכוניות שלה מתגלה כבינוני עד מבוכה, נראה שהאור היחיד באפילת קרייזלר היא חטיבת Jeep – מותג בעל מסורת וערכים מובהקים ומוצרים טובים, שגם מכניס כסף לקופה המדולדלת. אבל זה לא ממש מספיק. לצד ג'יפ רנגלר וגרנד צ'רוקי הנהדרים, יש גם מבוכות, הקומנדר והקומפאס למשל. שנת 2005. מתקפת הקרוס-אוברים בשיאה
לישראל הגיע בתחילה רק הקומפאס, בתצורת מנוע בנזין 2.4 ליטר, תיבה אוטומטית רציפה והנעה כפולה. במבחני דרכים ראשונים, חלקם השוואתיים ראש בראש מול מובילי הסגמנט בישראל, הקומפאס יצא כשידיו על ראשו... הקרוס-אובר המיועד ל"טעם אירופאי" התגלה כמי שמבוצע ומתנהג באופן אמריקני למהדרין – עם תא נוסעים ש"מצטיין" במושב אחורי איום, איכות גימור בינונית מינוס, התנהגות כביש סמרטוטית שכוללת הרבה מאוד גלגול מרכב והגה לא מרנין. גם העיצוב, נאה לכשעצמו במבט ראשון, אינו מגובש ובעיקר נעדר אופי – אלמלא החרטום, אף אחד לא היה מזהה אותו כ- Jeep ואולי טוב שכך... גם היכולת בשטח שהתגלתה כטובה יחסית לקטגוריה, מוגבלת מאוד בסופו של דבר על ידי מרווח גחון מצומצם וגיר רציף, ובעיקר מוגבלת ביחס לשם המשפחה המחייב. לאחר כשנה מגיע גם הפטריוט. לכאורה ועל הנייר – אותה גברת לא מוכשרת במיוחד, באדרת של רכב שטח. אבל שמועות עקשניות על כיול שונה שמשנה במשהו את התמונה שכנעו אותנו לנקות את הראש, ולקחת אותו לסיבוב של יומיים בו יישפט בזכות עצמו. |
||
מהחוץ פנימה הרושם הראשוני מהעיצוב החיצוני חיובי ביותר -בניגוד לאח התאום, כאן יש אופי מגובש בטונות, ואי אפשר לטעות במוצא העדתי של ה- Jeep הזה: המראה ריבועי ומזוות, כאילו נחצב בגרזן, והוא "ג'יפי" מסורתי ברוח הצ'רוקי XJ והגרנד ZJ של שנות ה90'. אם תפעילו עוד מעט דמיון אולי תגלו בו השראה מההאמר H3, אבל נטול הצטעצעויות. הפטריוט מתאפיין במראה נקי, ללא שימוש בפרטים קטנים המקובלים בעיצוב האירופאי, והחרטום שלו ממש פשוט, אבל מצטיין ב"פרצוף" אופייני עם גריל בעל שבעת הפתחים של Jeep והפנסים העגולים, שמשלימים הופעה תכליתית מאוד שמקולקלת רק על ידי פגוש קדמי גדול ונמוך מדי – מישהו בצוות המעצבים פינטז כנראה על "מהיר ועצבני" ושכח שזה Jeep שאמור גם לרדת לשטח קל מדי פעם...
זה אולי יישמע מפתיע כשמדובר ברכב שמגיע מארצם של האנשים הגדולים והשמנים, אבל בניגוד למה שהתרגלנו במכוניות מאמריקה, דווקא נהג גבוה יתקשה למצוא תנוחת נהיגה טובה – המושב לא תומך בירכיים, רגל ימין סובלת ממפגש תדיר ולבסוף גם מכאיב עם הקונסולה המרכזית וגלגל ההגה מתכוונן רק לגובה - כמקובל במכוניות אמריקאיות, יפניות וקוריאניות מהצד העממי של פנקס הצ'קים. הביצועים מפתיעים לטובה: 172 כוחות הסוס מספיקים כדי למשוך היטב את הפטריוט ל100 קמ"ש תוך 11.3 שניות רשמיות שנראות פסימיות-משהו ביחס למציאות הזריזה מאוד, ולטפס גבוה עד ל180 קמ"ש על הנייר. במבחנים השוואתיים הוא גובר בכל בדיקות התאוצה על מנועי ה-V6 של הטוסון והספורטאז' - הסוד נעוץ בתיבות ארבעת ההילוכים העצלות של המתחרים, ובתיבה הרציפה הנמרצת של הפטריוט/קומפאס שלא מתביישת לשלוח את מחט מד הסל"ד גבוה-גבוה במעלה הטורים, ולהשאיר אותה שם למשך פרקי זמן רצופים וארוכים בכל עקיפה או האצה, ולעזאזל הרעש וצריכת הדלק. שהיא אגב 7 ק"מ לליטר על פי המדידה שלנו, נתון שאינו חריג בקטגוריה, למי שמתעניין... ומכיוון שמחיר הנפט חוזר וזוחל כלפי מעלה, כדאי לכם להתעניין.
|
||
את הקומפאס לא אהבתי בכל מצב שהכביש לא ישר כמו סרגל, וגם מהפטריוט לא ציפיתי שיתנהג בפיתולי סדום-ערד כמו מיאטה ואפילו לא כמו סובארו פורסטר המתחרה. מדובר עדיין במתלים רכים שאמנם אחראים לנוחות נסיעה טובה, אבל גם הופכים את התנהגות הכביש של הפטריוט לפחות מדויקת ומזמינה משל המתחרים מיפן וקוריאה. יש קצת גלגול מרכב והתמרחות קלילה לצדדים, אבל – וזה אבל גדול - לעומת הקומפאס מורגש שינוי לטובה. הפטריוט מכוון יותר לשטח ועל כן חש מעט קשיח יותר, רוכן פחות, אוחז טיפה יותר, זה אולי נדמה רק לי שההגה פחות מתדלדל בידיים? אני לא מדבר על מהפך כולל בכיוון של דייקנות אירופאית, אלא על נגיעה קטנה שמשפרת במשהו את העניינים והופכת את הפטריוט לפרטנר יותר נעים לנהיגה ממה שאני זוכר מהקומפאס. |
||
טיול קליל בצפון הקרוב הגבעות הירוקות של רמות מנשה הם שטח טבעי יותר עבור הפטריוט, והם קידמו אותנו בשבילי שדות פתוחים ומזמינים, בהם המתלים דווקא עובדים בכלל לא רע ומאפשרים לאמריקאי הקטן לשמור על קצב סביר ביותר לאורך זמן רב. אלמלא הפגוש הקדמי עצום המימדים לא הייתי מהסס לתת בגז ולתפור את השבילים במהירות גבוהה בהרבה, אלא שבכל פעם שה"קוליס" הפכו מעט עמוקים יותר, גברה הדאגה לשלומו של פגוש העוועים הזה, שאיים לנגוח במרכז השביל ולהתנפץ אל אבותיו באלף ואחד רסיסי פלסטיק לבנים וקטנים.
אבל לא הכל ורוד כמובן. זה לא סוד שאנחנו לא משתגעים על תיבות הילוכים רציפות בשטח. קצת קשה לנו להבין מה לפטנט המוזר הזה ולרכבי שטח – כמו בקומפאס (ובניסאן קשקאי ומוראנו, במיצובישי אאוטלנדר וסיטרואן סי-קרוסר...) גם בפטריוט התיבה עובדת היטב עד שהיא מתחילה להתחמם, וזה קורה מהר מאוד בחולות, ורק קצת פחות מהר בזחילה איטית בשבילים טרשיים ארוכים. איך תדעו שזה קורה? אתם כבר תריחו... ואז צריך לעצור, לפתוח ערכת קפה ולהתפנן על הנוף והאוויר, עד שהוד מעלת הגיר הרציף יואיל בטובו להתקרר. קחו לכם את הזמן לקפה ורוגלך בניחותא. |
||
פטריוט עומד בזכות עצמו
מבחן השוואתי מול מתחרים חזקים כמו הטוסון/ספורטאז' או הניסאן קשקאי היה מדגיש יותר את המגרעות והצדדים החלשים שלו, שקל לשכוח אותם או להתעלם מהם כשנוסעים ברכב יחיד. מה כל כך מציק לי? כן, אני יודע שמושב אחורי בדרך כלל לא מעניין במיוחד – מי שקונה את האוטו לא יושב בו. אבל המושב האחורי ברוב המכוניות הנוכחיות של קרייזלר הוא מחדל שלא עובר. זה נכון לרנגלר, למיניוואן החדש דודג' ג'רני וכן - גם לקומפאס ולפטריוט. עם כל אהבתי והערצתי הכנה למותג Jeep, אני חושב שלילדים שלי מגיע מקום קצת יותר נוח לבלות בו. גם איכות הגימור יכלה להיות טובה יותר, והייתי שמח לקצת פחות רכינת מרכב בפניות, לפגוש קדמי צנוע יותר במימדיו וגם לתיבת העברה FREEDOM II שיאפשרו לפטריוט להדגיש את יתרונו המובנה במקום שעדיין הכי חשוב לנו בג'יפולוג – בשטח. איננו יודעים כמה שקלים יותר אם בכלל יעלה כאן הדגם עם תיבת ההילוכים המשופרת, אבל אנו מבקשים מהיבואן מכשירי תנועה - בשמכם, הקונים הפוטנציאלים - לשקול את העניין בחיוב. מהצד נדמה שכל הטענות על מושב אחורי, גימור והתנהגות כביש הן קטנוניות, אבל הפטריוט כבר די ותיק בשוק וניתן היה לפתור אותן במקצה ליטושים קליל ולהפוך את הפטריוט לאחד הטובים שבג'יפונים. הבסיס של הפטריוט דווקא חביב ביותר, כל כך חבל שמהנדסי Jeep התרשלו דווקא בשלב הפינישים הכל כך קריטי! זה חבל עוד יותר מכיוון שהפטריוט אולי לא מהיקרים שבג'יפונים, אבל גם לא ממש זול. כדי להשוויץ במפתחות שלו תצטרכו לשאוב מהעו"ש שלכם 174,900 (דגם "ספורט") עד 194,900 שקלים (לדגם "לימיטד" המאובזר), ולא נראה לי מוגזם לצפות לאיכות ונוחות ברמה שתיתן פייט לפחות לכלים הקוריאניים. ואם נחזור לסצנה הקולנועית שבתחילת המבחן ונבחן אותה מול המצב בימינו אנו – גם היום, 20 שנה אחרי שפטריק סוויזי הפליא את אגרופיו ובעיטותיו בפרחחים של ה- DOUBLE-DEUCE, עדיין צריך לגלות מעט פטריוטיות אמריקאית כדי להעדיף את תוצרת ארה"ב בסגמנט כל כך לא אמריקאי כמו ג'יפונים עממיים. אולי רק כאשר הנשיא אובמה ינפנף את בכירי תעשיית הרכב מכורסאותיהם וממטוסי המנהלים שלהם, הם יתעוררו מהסרט שהם מעופפים בו, יתחילו להתייעל ואולי גם יישרו קו עם שאר העולם. הניסיונות להבריא את קרייזלר נמשכים שנים ועברו כבר דרך מרצדס שויתרה על התענוג המפוקפק. היום הסיכוי היחיד להרים את קרייזלר מהקרשים מותנה במיזוג עם – רחמנא ליצלן - פיאט האיטלקית. פיאט היא פרטנרית גדולה וחזקה אבל בעלת הסטוריה ניהולית בעייתית משל עצמה... אתם מדמיינים את הלוגו של פיאט על חרטום הפטריוט, הקומפאס, הצ'רוקי והרנגלר? לנו לפחות, זה מעביר צמרמורת בגב... עד שזה יקרה, אם בכלל, הפטריוט הוא ג'יפון נחמד - נראה טוב מאד, נוסע לא רע בכביש ומפתיע לטובה בשטח, אבל משאיר תחושה מרושלת-משהו של מוצר לא גמור עד הסוף. וחבל. באולם התצוגה הוא ניצב לצד הקומפאס - מדובר באחים כמעט תאומים, פטריוט מעט יותר זול והרבה יותר יפה - ומבחינתנו, כל עוד נשארים במשפחה, זה מספיק כדי להעדיף אותו חד משמעית. אבל כשמביאים בחשבון את הקונקורנציה החזקה מהמזרח עדיין צריך להיות פטריוט אמריקאי כדי לבחור דווקא בו. ג'יפ פטריוט 2009, מפרט טכני מנוע: בנזין, 4 בוכנות בטור, רוחבי נפח: 2,360 סמ"ק הספק: 172 כ"ס/6,000 סל"ד מומנט: 22.4 קג"מ/4,400 סל"ד תיבת הילוכים: אוטומטית רציפה CVT, 6 הילוכים הנעה: כפולה קבועה + נעילת דיפרנציאל מרכזי. תיבת העברה: אין יחס העברה ב- Low: לצערנו לא הסתייע... מתלה קדמי: נפרד, תמוכות מקפרסון, מוט מייצב מתלה אחורי: נפרד, רב חיבורי, מוט מייצב צמיגים: 215/60R17 בלמים קדמיים: דיסק מאוורר בלמים אחוריים: דיסק אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,408 מ"מ/1,785 מ"מ/1,667 מ"מ/2,635 מ"מ משקל עצמי: 1,570 ק"ג נפח תא מטען: 334 ליטר (1277 ליטר עם מושב אחורי מקופל) נפח מיכל דלק: 51 ליטר תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): 11.3 שניות מהירות מרבית (יצרן): 180 קמ"ש צריכת דלק (מבחן): 7 ק"מ/ליטר |
||