מה שמבדיל ג'יפאי-מטייל מכל סוג אחר של מטייל הוא הדחף הבלתי נשלט להכניס את כל מה הבית (והמחסן. והגינה) לתוך הג'יפ, "שיהיה על כל צרה". מין אינסטינקט פולני. בפועל הג'יפאי הממוצע יגלה אחרי זמן קצר מאוד שברכב השטח שלו יש נפח אכסנה נתון שלא ניתן לשינוי, והאופציה היחידה להשיג עוד מקום היא להשאיר את האישה בבית, מה שנראה נחמד על פניו אבל עלול לסתום את הגולל על התחביב, במקרה הטוב. אז איך בכל זאת מתקיימת הפשרה בין עומס הציוד לחוסר המקום?
הלאה, יש לנו רכב שטח. איך מעמיסים אותו לטיול? מקובל לחשוב שניצול מכסימלי של נפח האכסון ברכב הוא ניצול כל החללים במרחב על ידי דחיפת כל מני דברים לפינות נידחות. החיסרון של השיטה הזאת בא לידי ביטוי כשצריך לערבב את השקשוקה אבל כף העץ מצויה, בגלל ניצול הנפח המרבי, אי שם בין הגלגל ספייר לארגז הכלים. הדרך הנכונה לדעתי היא לחשוב על הצרכים, לקבץ לקבוצות, למצוא לכל "מקבץ" ציוד את מיכל האכסון המתאים, ולמקם את המיכלים בסדר נוח. את ציוד הלינה למשל נדחוף על הגג, או כמה שיותר עמוק בתא המטען כיוון שהוא משמש אותנו לרוב רק בלילה בזמן שבכל מקרה אנחנו פורקים את כל תכולת הרכב. מנסיוני ונסיון חברים רבים, את הציוד בג'יפ ניתן לחלק בגדול כך...
בשנתיים שלוש האחרונות עובר שוק ארגזי השטח היעודיים "מהפכה" קטנה, בזכות איש חביב בשם חיים רכס, יקיר הפורום. ארגזי האלומיניום והפלדה של חברת רכסים עונים על החסרון הגדול של ארגזי פלסטיק - שרידות. הם מחזיקים לנצח, ואם לא - יש עליהם אחריות לכל החיים.
המקרר לעומת זאת יכול לא רק לקרר אלא גם להקפיא, אפשר להחזיק באמצעותו ארטיקים וגלידות - תענוג אמיתי בצהרי אוגוסט במדבר יהודה. אבל המחיר, המחיר... מקרר אמיתי, כזה המצויד במדחס, עולה 4,000 שקלים וצפונה. הרבה צפונה. נתקלתם ב"מקרר" ממש זול, כמה מאות שקלים? אז זהו, שזה לא מקרר אלא צידנית קרור. הצידניות החשמליות מצוידות במערכת החלפת חום שמסוגלת להוריד כמה מעלות טובות, אבל הן לא מתקרבות בכלל לביצועים של מקרר-דחיסה אמיתי, ומנסיון רבים - יעילותם לעומת צידנית רגילה מוטלת בספק. טיפ: נייר עיתון בצידנית, עוזר לשמירת טמפרטורה ראויה וקרח קפוא למספר ימים, מה גם שזה דומה להוא שצועק "ארטיק תות שחמותי תמות", "אני הולך" וכו'... קצת נוסטלגיה זה לא רע ;-)
(כאן המקום להפנות לרשימת הענק, האופוס-מגנום של אייל - ארגז הכלים הג'יפאי המלא - המערכת) עצים למדורה: לבולי עץ יש נטייה לתפוס המון נפח לכן כדאי לחתוך אותם קטן ככל האפשר. דווקא כאן יש את האופציה למלא איתם חללים קטנים וריקים כיוון שבעצים סביר שנשתמש אחרי שנרוקן את האוטו מכל ציוד הלינה והעצים יהפכו לנגישים. יש מי שלוקח משטחים שלמים קשורים על הגג. מי שיש לו נגריה זמינה יכול לחתוך עצים באורך קבוע ולהכניסם לארגזים לטובת קשירה נוחה יותר.
ערכת קפה: ערכת הקפה חייבת להיות נגישה בכל רגע נתון. מי יודע מתי היושבת לצידך תרצה אספרסו קצר כאן ועכשיו. ערכות קפה נמכרות בתיקים קטנים בתחנות דלק או חנויות לציוד טיולים למיניהן. ניתן גם להרכיב לבד ערכה אולטימטיבית או ללכת על ערכות מוכנות באיכות גבוהה דוגמת הערכה של "רכסים". מנסיון, הזמן והעלות שידרשו בנסיון ליצור את הערכה האולטימטיבית (והזולה) ביותר לא שווה את ההשקעה וזה לא תמיד מצליח... (ואם הקפה עצמו מעניין אותכם, לא רק הערכה... מדריך ג'יפולוג לקפה טוב בשטח - המערכת) פיצ'אפקס: כל הדברים הקטנים והמעצבנים שמסתובבים בתא המטען בלי יעוד אמיתי. הדברים הללו יכולים למלא חללים ריקים ויכולים לגור בפאוצ'ים בצדי הרכב על גבי החלונות האחוריים. וזו גם מילה מגניבה שמעידה על כבוד לעדה הפולנית!
מצידה הפנימי של הדלת יש פוטנציאל אכסון פיצ'אפקס אדיר. ניתן לחבר רשת ייעודית ועליה פאוצ'ים בגדלים שונים לדברים שנחוצים בשליפה מהירה: מגבונים לחים, חיתולים לילד, פנסים, המפות הבאות של הטיול, חטיפים זמינים ועוד.
כל מה שנקשר על הגג חייב להיות קשור היטב. מזרון שעף בכביש החוף ונדבק לשמשה של רכב נוסע מאחור = מתכון בטוח לתאונה. גם בתוך הג'יפ הכול חייב להיות מאובטח היטב. שיפוע צד, בלימה בריאה, או לא עלינו, התהפכות קטנה עלולה להביא דברים שלא היו אמורים להגיע עד למחוזות לא רצויים. בנזין/סולר רצוי ביותר לקשור מחוץ לג'יפ ובג'ריקן תקני ואטום. דלק עלול לדלוף מהג'ריקאן והוא מסריח (סולר מסריח המון זמן). וסיבה שנייה כרוכה בזה שהחומרים הללו דליקים מאד. בטיולים בהם מעורבים ילדים יש לשים בהישג יד חפצים מרגיעים וחשובים כמו חטיפים, מגבונים לחים, דובי אהוב ומשחקים שונים בעלי פוטנציאל הרגעה אשר יאפשרו להורים עוד כמה שניות של שקט. ילדים זה בעצם עולם ומלואו... כדאי לקרוא את ג'יפאים מלידה. |
הודעת מערכת