פורום ג'יפולוג 4X4 - Z-MAG במבחן שטח בלעדי בג'יפולוג

המשפט בכותרת הוא סיסמא של מדריכי הנהיגה הקרבית. לא בטוח מי הקופירייטר, או מי הכניס את הסיסמה לתוכנית הלימודים, אבל בואו נאמר שלמרות ההגיון שבה, עדיין לכל מכשול יש מכשול גדול יותר, אבל גם מול כל גלגל גדול - יש גדול יותר. במהלך השבועיים שביליתי מאחורי ההגה של Z-MAG שמעתי יותר מפעם אחת את השאלה "מה זה ההאמר הזה?" ועניתי, לרוב, "זה כמו האמר - אבל בשביל בנים". כי האמר נראה על יד הZ-MAG קצת קטן. זה לא הגודל שקובע,אבל כשמדובר בגלגלים ומכשולים - אולי דווקא כן?

הקדמה להקדמה. המבחן הזה נכתב לפני שנתיים, בדצמבר הקר של 2017. חלקכם פגש אותנו באותו מפגש חורפי מדברי ומישש במו ידיו את הZ-MAG. מסיבות שונות לא יכולנו לפרסם אותו עד כה והוא חיכה בצד ליום בו יהיה אפשר לספר את הסיפור. עכשיו כשהוסרו המגבלות קיבלנו אישור לפרסם את המבחן, מנותק מההקשר המקורי בו שמנו יד על הZ-MAG. אז אפשר להתחיל.

כשאתם רואים בכתבת מבחן שמישהו כותב על המבחן עצמו ומספר סיפורים על ימיו עם הרכב הנבחן, זה אומר בדרך כלל שאין לו מה לומר על הרכב כוכב המבחן. אבל כאן אני באמת חייב הקדמה. בדרך כלל אנחנו עורכים מבחני שטח של 48 שעות מתוכן שני לילות הרכב נשוא המבחן נח בחניה ליד הבית, עוד כמה שעות מוקדשות לסידורים, מירב הקילומטרים הם נסיעה בכביש ועוד לפחות מחצית משעות השטח מוקדשות לצילומים.

נדירים המקרים בהם אנחנו עושים קילומטרז' שטח באמת מכובד במסגרת מבחן אבל זה מספיק, כי אחרי ככה וככה מבחנים כל אחד מהצוות כבר יודע להתרשם ממש טוב מכל רכב שטח שייפול לו לידיים. יש יוצאי דופן כמו הסופה-3 שזכתה אצלנו למבחן של מאות קילומטרים לשתי סופות ומתוכם לא מעט בשטח. זה לא מקרה מייצג, בכלל לא. ובתכלס, זה לא שרכבי השטח שאנחנו בוחנים הם כאלו שאנחנו רק רוצים לנהוג בהם עוד ועוד, לאתגר אותם בשטח בסרגל מאמצים עולה - הרוב מגיעים למיצוי ממש מהר, ואנחנו גם לא רוצים לשבור או להרוס. וכמה רכבי שטח אמיתיים כבר יש שם בחוץ?

ואז בא המקרה המוזר הזה. בלי להתכונן באמת, די בהפתעה, נופל עלי רכב השטח הכי קיצוני, רב יכולות באופן מוחלט, ולא למבחן בזק של כמה שעות בחולות פרדס חנה, אפילו לא ל48 שעות של טיול. הכוכבים הסתדרו בשורה, פרפר ריפרף אי שם בכנפיו, ומפה לשם אני מחזיק ביד מפתח של Z-MAG ומבטיח להחזיר אותו... בעוד שבועיים. ובשבועיים האלו אני גם ככה מתוכנן להיות רק בשטח, לישון בשטח, לטחון מאות רבות של קילומטרים, ואפילו להספיק לסוף שבוע ארוך של מפגש ג'יפולוג.

ואלו היו שבועיים לא קלים. בכלל לא. חוץ מנסיעות כביש דרומה וחזרה, שבועיים שלמים ביליתי כמתוכנן בשטח. אתם כבר מבינים לבד שזה זמן מספיק להתחבר וללמוד לנגן על כל רכב, לא כל שכן רכב כזה שאפשר להגדיר אותו בהרבה מילים גדולות ואני אמנע מלכתוב את המילה "האולטימטיבי". יש שיאמרו שאת כל ההקדמה הארוכה הזו כתבתי כדי להשויץ. אבל לא. טוב, אולי קצת. כך או כך היה לי חשוב לכתוב את הדברים כדי שתבינו, קוראי ג'יפולוג היקרים, שהדברים שתכף תקראו הם באמת ממבחן עמוק וארוך, מאות קילומטרים בשטח מסוגים שונים, ובמשימות שונות, ובלי יותר מדי דיבורים - זה מבחן השטח המקיף ביותר שערכנו לרכב שטח כלשהו אי פעם.

אז אחרי שכתבתי את המילה 'שטח' בהקדמה כל כך הרבה פעמים, ניגש לעסק. מה זה בכלל Z-MAG? את משפחת הזיבאר של עידו כהן אנחנו כבר מכירים, ומפה לשם יש איזה 100 או 150 כלים כאלו מסתובבים בעולם, בפינות די קשוחות של הגלובוס. אבל לא בישראל. "אין נביא בעירו" זה לא המקרה -פשוט עד כה לא היה צורך אמיתי ברכב צבאי כל כך מוגזם כאשר מצד אחד יש האמרים באיזה כמות שרק יחפוץ בה צה"ל, עודפים של כל המלחמות שכבר נגמרו בהם לחמו הכוחות האמריקאיים - ומצד שני היחידות המיוחדות המוסקות והחרישיות משתמשות בלנדרוברים מוסבים שכבר הוכיחו את עצמם בכל כך הרבה מקומות שעליהם כנראה לא נדע אף פעם.

אבל כשאין יותר לנדרוברים - כלומר יש אבל לא דיפנדר שפס הייצור שלו נסגר, ובינינו זה אמנם נחמד לצאת למשימה בעורף האוייב עם ריינג'רובר חדש אבל זה לא הכי קרבי.
אז צה"ל מחפש רכב ליחידות המיוחדות וזה לא סוד שבין השאר נבחנו מרצדס G וטויוטה סדרה 70 וגם פלייר, הרכב של הכוחות המיוחדים האמריקאיים. וגם הגרסה הצבאית, יבילת אויר של הזיבאר - שלהלן תיקרא על ידי יוצריה ומשווקיה - Z-MAG. ועל זה בדיוק רצינו לדבר אתכם.

חשוב להתחיל בגלגלים. 40 אינצ'. מידה מרשימה בשביל רכב שטח אבל הגיונית בסך הכל. במירוץ החימוש של הרוביקונים המשופרים השטח כבר בשל למידה כזו וכמה זה משמח שיש רכב שלא מתבייש לעשות שימוש במידה הזו גם בגרסתו הסטנדרטית. הגלגלים מונעים על ידי צמד סרני דנה 60, או יותר נכון סופר 60 - ושוב מדובר בבחירה סטנדרטית והגיונית. המנוע הוא מנוע בנזין GM, מוכר מהסילברדו בנזין - מנוע LQ9 בנפח 6 ליטר, עם לא הרבה יותר מ 300 כוחות סוס - משודך לתיבת 4 הילוכים עתיקה ואמינה ותיבת העברה מכנית לחלוטין, מהסוג הרועש. גם כאן מדובר בבחירות הגיוניות וקלות לתחזוקה ושימוש. שילדת צינורות, ארבעה מושבים, תא מטען ענק ובאמת לא צריך יותר מזה.

העיצוב הוא זיבארי באופן שאין לטעות בו - מהגלגלים הקדמיים המאפשרים טיפוס על קיר דרך הגריל האליפטי וכלה בבתי הגלגלים המזוותים. מכסה המנוע והכנפיים מוטים מטה לשדה ראיה גדול ככל האפשר וכלוב ההתהפכות מתאים לכניסה למסוק, מתקפל בעזרת כמה חבקים עם שיחרור מהיר.

תא הנהג מינימליסטי, מחוונים עגולים של סירות ומפסקים של טרקטורים. הכל עשוי פח, אין מקום לעידון אבל יש מקום לשבת ולנהוג. אני כל כך שמח להיכנס לרכב שתוכנן על ידי אנשים גדולים - יש לי מקום לכל הגפיים ואני כל כך שמח להיכנס לרכב שתוכנן על ידי אנשים שאוהבים לנהוג - דוושת הבלם יושבת בול איפה שהיא צריכה להיות כדי לבלום עם רגל שמאל, ההגה בדיוק בגובה הנכון וחגורות ארבע הנקודות מהדקות אותי למושב כדי שיהיה אפשר, בפשטות, לנהוג מהר בלי להרגיש לא נוח.

חלונות הם מותרות ויש שיאמרו שכל העניין ברכב שטח הוא לנסוע ללא חלונות, אז כאן זו אפילו לא אופציה - כי אין חלונות חוץ ממסיט רוח עשוי פרספקס שעושה עבודה לא רעה במהירויות של כביש מהיר. את ההילוכים מערבב שיפטר SIDEWINDER שאני אישית לא אוהב אבל זה עניין של טעם, בכל מקרה זה חתיכת שיפטר ממתכת בלי התחכמויות ובלי שום חלקים מעודנים או שבירים, ולצידו ידית תיבת ההעברה בעלת המצבים הסטנדרטיים של הנעה אחורית, 4X4 ניוטרל ו LOW. הכל, עד כה, חף מהתחכמויות ובנוי לשרוד.

אז נוסעים. וכמו כל פרק זמן בשטח, גם השבועיים האלו מתחילים באי אלו מאות קילומטרים בכביש. השעה 0600. בחוץ קצת פחות מ 10 מעלות. במהירות החוקית בכביש החוף הדרומי כובע הפליס מאיים לעוף לי מהראש. המשקף הסמלי מסיט יפה את הרוח עד גובה העיניים ואני יכול לנהוג במשקפי שמש.

הZMAG מהיר אבל לא באמת זריז. בדיוק מה שהיינו מצפים ממנוע של סילברדו בנזין משודך לגיר ארבעה הילוכים וגלגלים 40 אינצ' שזה קצת יותר ממה שהוא אמור להזיז. ולא שיש לו בעיה, רק שהתאוצות לא מדהימות. מצד שני לא הייתי רוצה שרכב צבאי היה כזה שמאיץ בפראות.

מהירות השיוט החוקית נוחה מאוד בסך הכל, אם מתעלמים מרעש גלגלי השיניים בתיבת ההעברה או השד יודע מאיפה, מכללים מיושנים שמסתובבים מהר יותר ממה שהם היו מצפים כאשר תוכננו להניע כלים עם צמיגים במידות קטנות יותר ובמהירויות שיוט דו ספרתיות. מנוע הבנזין אמור להיות חרישי כבר הבנו, אבל תכלס כשלוחצים יש צליל שלא נותן לי מנוח ודורש עוד ועוד, גורם לי לנהוג קצת כאחרון החוליגנים שרק רוצה שישמעו את שמונת הצילינדרים מגרגרים תחת עומס.

שדה הראיה מצויין כצפוי מרכב ללא חלונות, המראות הלקוחות מג'יפ רנגלר קצת מאכזבות בעמידותן וקובעו למשום בעזרת לוח אלומיניום וכמה ברגים - ונראה שעל ידי מישהו שלא מרגיש צורך להביט בהן. קצת עבודה יצירתית והמראות מכוונות כהלכה - ואפשר גם לצאת לעקיפות ולחזור מהן בביטחה כי בשביל זה יש מראות.

נוחות הנסיעה מצויינת, והמרכב מתגלגל בגמלוניות בכל תנועת הגה. ואם מדברים על ההגה, זה חד במיוחד, לא רק קצר אלא גם רגיש, תנועה זריזה שלו מאפשרת פניות הדוקות בכל מהירות - התנהגות שמחזיקה את הנהג גם היא, ממש כמו צליל המנוע, בנטיה תמידית לדחיפה למעטפת. זוויות הגלגול המורגשות בכביש כצפוי מרכב שטח בעל שני סרנים, הן מה שיהפוך ליתרון בשטח וזו הרי כל מטרתו של ה Z-MAG, אבל צורת הגילגול מעט לא טבעית, מרגיש אולי כמו טרופי טראק. גם זה נסבל בהחלט ברגע שמתרגלים, וגם זה לא דבר שבשטח יפריע לנו.

הימים הראשונים בשטח הם בשבילים חוליים. אני מראש בלחץ אויר נמוך, בסביבות 20 PSI, ולא מרגיש שום צורך לרדת יותר מזה. רוב הזמן בהנעה אחורית בלבד, לא כי ככה צריך אלא כי כמו שכבר הבנתם החיבור לכלי הזה הוא לגמרי מהתחושות - ובהנעה אחורית חייבים הרי לנהוג בברוטליות מה, עם צליל המנוע המשכר ובאופן כללי זה יותר כיף. יש קטעים בהם אני מחליט לשלב את ההנעה הקדמית ואז העולם נהיה פשוט יותר ורגוע יותר. לZ-MAG אין בעיה עם חול עמוק, שיפועים תלולים בכל כיוון - פשוט כוון את ההגה ותן גז, אפילו לא הרבה גז - ואתה שם. קצת תחושה של נסיעה בטרקטורון או SBS, אבל עמוס באיזה טון וחצי מטען ואנשים - לא רע בכלל.

השבילים החוליים הארוכים שנבלעים תחת גלגליו של האמר, נאמר - עם נהג מיומן מאוד - במהירויות של 60 עד 80 קמ"ש, דורשים ממני להחליט על מהירות מירבית בה אני מגביל את עצמי - לאחר שאני מוצא את עצמי משוחח בנעימים עם היושבת לצידי במהירות נסיעה תלת ספרתית. אז אני מגביל את עצמי, מנטלית, ללא יותר מ100, וגם רק כשהשביל פתוח ושדה הראייה טוב. זה לא מירוץ ואין סיבה למהר יותר מזה, אני חוזר ומזכיר לעצמי שוב ושוב.
לא מפתיע אבל מרשים הוא הקלות שבה באמפים גדולים יחסית נבלעים במהירויות האלו תחת גלגלי ה 40 אינצ' השמנמנים. הפוקסים ארוכי המהלך מרסנים את הנחיתות מגובה וגם הנוסעים והציוד לא מרגישים חוסר נוחות. מה שכן, כמו כל רכב עם סרנים חיים, כאשר גלגל אחד נכנס לבור או עולה על באמפ, כל המרכב מטלטל הצידה - וכאשר המשקל של הסרנים והגלגלים גדול כל כך, זה לא רק מורגש אלא אפילו לא נעים. מצד שני, ברגע שמתרגלים, ומזיזים קצת את קו התקיפה של אותו בור, המצב מרגיש לחלוטין תחת שליטה.

המשך פרק השטח בשבילי שדות מהירים, משובצים בבוץ של השקייה ובורות שמרסקים לתוכם את רוב רכבי השטח. אני יודע שעם כזה בוץ צריך להיזהר. כבר אכלתי אותה פעם בשבילי שדות בדיוק כמו כאן ואני לא מתכוון לחזור הביתה עם צלקות חדשות. אבל ל Z-MAG מחשבות אחרות על העניין. בהנעה אחורית זה פשוט כיף מדי, אז מה? לא נלחץ קצת? ועוד קצת? הנה בור אז צריך גז כדי לפתוח את המתלים. והנה עליה אז חייבים ללחוץ.

וירידה, ברור שירידה זה מקום להאיץ. בקיצור, לא רק שאין תלונות הZ-MAG מבריק בשבילים הללו. הבורות לא מורגשים בכלל, אבנים שצצות מדי עם מהאדמה החומה הכבדה גם הן לא מורגשות. אם בשבילים החוליים הפידבק מהקרקע עמום ומעורפל, האחיזה על האדמה היבשה מצויינת וההיגוי החד והמדוייק הופך להברקה כאשר הZ-MAG משנה כיוון כמעט בכוח המחשבה ומינימום הפעלת שרירים על ההגה הקטן. ואחרי יומיים כאלו, הגיע הזמן למדבר.

מאזור לכיש לנחל דימונה בדרך הארוכה דרך צומת הנגב - אני נכנס לנחל דימונה עם אור אחרון. יוני ואורי ועוד כמה יגיעו לעץ יותר מאוחר לקראת מפגש ג'יפולוג שיהיה מחר ואני אפגוש אותם שם. שביל הכורכר הופך לשביל אבנים. אתם מכירים את השביל הזה - לפניו בדרך כלל עוצרים. מורידים אויר. משלבים. נוסעים אותו לאט לאט. אני משלב הנעה קדמית ונוסע לאט ובזהירות. משהו מרגיש לי לא נוח. הקוליאוברים הקדמיים לא עובדים טוב במהירות נמוכה והZ-MAG מתנדנד. ברכות ובגמלוניות אבל מתנדנד. במחצית הדרך לעץ יש מעבר של ערוץ, צריך טיפה גז, לא? ואז הכל שוב נהיה הגיוני. הבנתי. הוא לא רוצה לזחול. הוא רוצה גז. הוא פשוט - רוצה גז! ואז זה עובד. בשביל הכיף אני נוסע חזרה עד לכביש ועוד פעם עד העץ. זה לוקח דקות ספורות, ואז אפשר לפתוח את המיטה המקפלת ולנמנם קצת איזה שעה, עד שיגיעו כולם.

למחרת יוני מוביל אותנו בשבילים שסביב הר כמריר בואכה סכיני דימונה. אין אתגרי עבירות מיוחדים ואני מגלה שגם בקצב שיירה מטיילת ה Z-MAG נעים ונוח כשמזג האויר מושלם כמו היום. עליה תלולה וזרועת בורות מכניעה את ה"קינג" שבשיירה, מהלך המתלים לא מספיק, הגחון נמוך, והנעילה לא מספיקה. אם הוא יתעקש הוא יצליח אבל למה להתעקש סתם? עם ה ZMAG אני מטפס ועוקף אותו בשיא העליה, מסתובב והנה גם הכננת מושכת, תוך כדי נסיעה ברוורס.

רגע לפני ארוחת הצהריים יוני מוביל את השיירה לערוץ מקביל לשביל. שני מפלים. לא נמוכים בכלל, הסמוראים מתאמצים ובוחרים קו מדוייק. מניחים אבנים לסיוע. לא קל. ההיילקס דופק גל הינע אחורי. ממש לא קל. אני ניגש כמו מפגר בלי שום כיוון דוך לתוך המפל. קצת גז, קצת לשחרר. ו... היה פה מפל? דווקא די קל.

אחרי ארוחת הצהריים ההיילקס כבר נכה, את גל ההינע יישרנו עם ג'ק אבל אין סיבה לקחת איתו סיכונים מיותרים. בעלייה התלולה הבאה - והיא באמת תלולה, יש באמצע סיבוב עם מדרגה אכזרית בגובה של בערך מטר. כולם עוקפים אותה מימין. אנחנו מחברים את ההיילקס הנכה לZ-MAG, ויאללה עולים. אני, כאמור, במצב רוח של לא לסובב ויתר מדי את ההגה ועולה - שוב - דוך במדרגה. שוכח שבמרחק שתי רצועות מאחורי היילקס עמוס ששותל את הגלגלים האחוריים של ה Z-MAG לבור שמתחת למדרגה וזה לא זז לשום מקום. פדיחה. לא נורא - רוורס קטן ואנחנו ממשיכים עם תמרון קטן בעיקוף של המדרגה. תכלס המשקל של ההיילקס לא באמת מורגש בהילוך ראשון נמוך.

הבעיה שכן יש בהילוך הנמוך היא בלימת מנוע - הגלגלים הגדולים מאריכים את יחסי ההעברה כך שבלימת המנוע לא מספיק אפקטיבית. בירידות שבהן צריך לתמרן לאט, אני נאלץ להשתמש בבלמים. זה המחיר של גלגלים 40 אינצ', וזה מחיר סביר לחלוטין - אבל הנה נקודה שהייתי מנסה לשפר.

למחרת המפגש אנחנו נוסעים למסלול קל. מעלה אברהם בירידה, וקצת נחל צין. גם כאן אין אתגרים עבירות עבור ה Z-MAG, ובכל זאת דווקא במסלול הקליל הזה מתגלה נקודת תורפה ענקית - רדיוס הסיבוב הבלתי אפשרי. יותר מדי פעמים אני נדרש לרוורסים, בעיה ממשית שעם כל הכיף של התקדמות מהירה בשטח, עוצרת את ההתקדמות. הרוחב גם הוא גבולי במעבר שליד גבי שיש - ועם סנטימטרים בודדים מכל צד, אנחנו עוברים.

יום הטיול הזה מסתיים גם הוא בלי שום דרמות, ואנחנו מתדלקים בדימונה בשעת לילה מוקדמת. מחר בבוקר אני צריך להיות אי שם בצפון הנגב והנה אני ברכב שבו מזג האוויר הוא שיקול מכריע אם לישון כאן באזור ולנהוג שעה בכביש מחר בבוקר, או להשקיע את השעה הזו עכשיו. התחזית היא שאמנם עכשיו קפוא, אבל מחר בבוקר יהיה קר יותר, וגם יש סיכוי לגשם - וזה כבר יותר מדי בשבילי.

נסיעה לילית קפואה מסתיימת אחרי כשעה - ולמחרת אני שמח שהחלטתי לא לחכות לבוקר. כי ממש קר. והשמיים מתקדרים ותוך 24 שעות יורדים משהו כמו 50 מ"מ גשם על חבל לכיש וצפון הנגב, באחד מאירועי הגשם הרציניים אי פעם.

וכשנוסעים בשטח, אחרי הגשם, בשבילים החקלאיים- יש לזה רק משמעות אחת. חומה, דביקה ומשמחת אם זה לא האוטו שלך. בוץ. הרבה בוץ.

ובואו נגיד שעל גלגלים 40 אינצ', הנעה אחורית ומרווח גחון שנותן ל Z-MAG לרחף מעל הקוליסים שחרצו באדמה הכבדה נגמ"שים ומשאיות - החיים טובים. צריך לעבוד קשה על הבוץ החלקלק הזה, וכצפוי רוב הבעיות נפתרות עם ליטוף החלטי על דוושת הגז יחד עם תיקון נכון בהגה. קשה לנהוג אבל לפחות אפשרי שלא כמו בכמה כלים אחרים סביבי שחווים יום בלתי אפשרי לתנועה. אני מוטרד מאוד מנטייה לא מוסברת ולא מוכרת לי מאף רכב אחר להעיף גושי בוץ מלפנים, דרך האין-חלון ישר לכיוון הנהג. אילולא המשקף הסמלי שלפני, זה היה יכול להיות ממש כואב. ככה זה סתם דורש ממני להתחמק מדי פעם. שוב ושוב אני מצליח להגיע ממקום למקום בשטח בזמנים בלתי הגיוניים עבור שבילים כל כך חלקים בחלקם ורצופי מלכודות שבולעות מה שנוסע עליהם בחלקם האחר.

ה Z-MAG הופך גם למלאך מציל עבור כמה כלי רכב שמוצאים את עצמם שקועים עד פגוש בעיסה החומה שבין המטעים והשדות, הכננת נפרסת ומתגלגלת, ושוב נפרסת ושוב מתגלגלת, נותנים עבודה.

לא הרבה פעמים בחיי הג'יפאות שלי הרגשתי שצריך לשכוח כל מה שאנחנו יודעים על ג'יפים וללמוד מחדש. שבועיים עם Z-MAG בשטח גרמו לי בהדרגה להבין שכדי להבין אותו צריך לכייל מחדש את מה שאני יודע על ג'יפים וג'יפאות ונהיגת שטח. יש כאן שילוב שהוא לא חדשני, לא איזו המצאה, אלא אבולוציה של בחירות נכונות ומדוייקות שעובדות מצויין יחד לחבילה קיצונית מאוד מצד אחד אבל מלאת פשרות מצד שני. המתכון המשונה הזה הוא שילוב של גלגלים שרק אתמול נראו לי גדולים מדי לרכב קל, עם מנוע לא ממש חזק מדי ויחסי העברה ארוכים כמעט מדי, וכל זה מתחת לבהמה ששוקלת כמו דיסקברי, בערך 2.5 טון משקל עצמי, אבל יכולה גם לסחוב את אותו משקל בלי להתלונן ובלי להרגיש - בזכות מתלים שהם בעת ובעונה אחת מתלים של מכונית מירוצי מדבר ומתלים שנועדו לסחוב ולתת עבודה.

מצד אחד זה רכב מוחצן, ברוטאלי, מצד שני מזמין ונוח - האם זהו רכב השטח האולטימטיבי? בעצם התכוונתי לא להשתמש במילה הזו...

סוף דבר. 4 לפנות בוקר. 5 מעלות בחבל לכיש. גופיה טרמית, חולצה, פליס, מעיל. כפפות. חם צוואר. אטמי אזניים. בלקלאווה. משקפי אבק. יוצא ממשטח העפר בפול גז, הצמיגים משאירים מאחוריהם שובל בוץ קפוא באוויר. מהמשטח עולה סוללת עפר לכיוון הכביש הפנימי הנטוש, עדיין פול גז, דרך אי תנועה של חניונים, עדיין פול גז, הכביש מתחבר לכביש המהיר. הרגל עוד על הגז, איתות, והכביש נבלע מולי מתחת למכסה המנוע והכנפיים. אני צוחק בקול רם מתחת לכיסוי הפרצוף, זה מרגיש משום מה כאילו אני חוזר מהפשע המושלם, שבועיים עם הדבר הזה, בשטח. עד שש בבוקר הוא יעמוד במגרש החניה הביתי שלו. את הקילוגרמים הרבים של הבוץ נשטוף ביום ראשון אחרי שיתייבשו. ואחרי שהחוויה תתעכל אני אכתוב מבחן לג'יפולוג. את השורה התחתונה אני כבר יודע. אין דברים כאלו. פשוט אין.

29 תגובות

talw - 01-01-20, 20:14
- תגובה
איזה כיף לקרוא, תודה.

nirs - 01-01-20, 20:18
- תגובה
לא שמעתי הרבה זמן את האימרה הנדונה וכמה שזה נכון...

Sent from my iPhone using Tapatalk

יואב פולס - 01-01-20, 20:32
- תגובה
ביג לייק!

נדב ש. - 01-01-20, 21:03
- תגובה
וואו! תענוג....

yoni_0000 - 01-01-20, 22:29
- תגובה
בעולם מקביל זה רכב הטיולים האידאלי.

KOOKE - 01-01-20, 23:14
- תגובה
לא ראיתי בכתבה איזכור לנעילות ...מניח שיש לו ?

מוטי ג. - 02-01-20, 00:31
- תגובה
איזה קטע, בטאפאטוק נראה שזו כתבה מ2011

Sent from my LG-H930 using Tapatalk

ד ו ר ו ן - 02-01-20, 00:43
- תגובה
איזה כייף!

סולי - 02-01-20, 01:54
- תגובה
רכב שטח מזוקק!
ביג לייק!

Sent from my SM-A530F using Tapatalk

boaz avrahami - 02-01-20, 04:08
- תגובה
[emoji1134]
תודה

Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

ronen7k - 02-01-20, 08:26
- תגובה
בטוח יש לו הכנה לנעילות דיפרנציאלים

ללקק את האצבעות .

מיכה100 - 02-01-20, 08:59
- תגובה
אושר גדול

אומי5 - 02-01-20, 09:18
- תגובה
שום מילה על מערכת מולטימדיה? איכות ריפודים? מהירות וישרים? עיצוב הטמבון? באמת....

(לאן צריך להתנדב ? )

asafk - 02-01-20, 09:46
- תגובה
לכל מי שהיה מודאג - יש נעילות.

אסף.

נמרוד - 02-01-20, 09:50
- תגובה
חבל, היית אומר שאין נעילות וזה הכל הנהג.

נדב ש. - 02-01-20, 10:04
- תגובה
נכתב במקור על ידי נמרוד

חבל, היית אומר שאין נעילות וזה הכל הנהג.

הוא לא כתב כלום על הנעילות כי לא היה בהם צורך.