צפייה בגרסה מלאה : החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...
מנפלאות הקורונה
אני חבר בג'יפולוג משנת 2005 וחשבתי שמכיר טוב את האתר (ואת הכותבים, אפילו היכרות שקטה ופאסיבית).
והנה היום נכנסתי לראשונה לשרשור הענק הזה. מודה, לא הכרתי.
וכמו ספר טוב, מיוחד לימי הקורונה, התחלתי בהתחלה. החיים באמריקה. טיול ראשון. כמו הסדרה "האמריקאים" שנתנה לנו הצצה מקרוב לחיי הכאילו אמריקאים, שהם לא באמת, עם כל הניואנסים.
חייב לאמר, מרתק!
יכולת הכתיבה של בנרנד, מהטובות שקראתי לא רק בג'פולוג, בכלל.
ואז הגעתי לעמודים האחרונים...
איזה סיום עלוב סידרו פה התסריטאים לסדרה הנהדרת.
אז אם יש לכם דיבור עם התסריטאים, תדברו איתם, מגיע לכולם סיום אחר.
ושנהיה בריאים :)
כבר דברו. סידרו. קלקלו שוב. ונראה שחלק מהשחקנים לא מעוניינים לדבר עם השאר.
Sent from my iPhone using Tapatalk
אני מניח שברנרד לא היה נציגנו היחיד בניכר. אם נבצר ממנו להמשיך לעדכן פה, אולי מישהו אחר רוצה להרים את הכפפה ולספר על חוויותיו?
בנסיבות אחרות אולי הייתי עושה זאת בעצמי, אבל אין לי את הזווית ה'ישראלית' שלו או את החיבור הפיזי לקהילה כאן מעבר למקלדת.
אני מניח שברנרד לא היה נציגנו היחיד בניכר. אם נבצר ממנו להמשיך לעדכן פה, אולי מישהו אחר רוצה להרים את הכפפה ולספר על חוויותיו?
בנסיבות אחרות אולי הייתי עושה זאת בעצמי, אבל אין לי את הזווית ה'ישראלית' שלו או את החיבור הפיזי לקהילה כאן מעבר למקלדת.תרגיש חופשי...או כדברי הגשש זצ"ל "הוסמכת הוסמכת..."
Sent from my Mi MIX 2 using Tapatalk
The_doctor
12-04-20, 15:29
גרתי למעלה מ6 שנים בצפון אירופה, איפה שהמזג אוויר קר, האנשים קרים, וכל אחד עסוק בענינו.
יש יתרונות לזה, אף אחד לא נדחף לך לחיים. ויש לך את הפרטיות שלך (מזכיר לי מה שסבא שלי תמיד אומר, "את החרא שלי אני אוכל לבד, וגם את הדבש").
מבחינת פיננסים וכלכלה, כן החיים שם היו דבש, כמעט הכול זול יותר מבישראל, יש מגוון בכל דבר, מחירים זולים יותר, ודברים שבארץ נראים לא נגישים אלא אם אתה שייך לאלפיון העליון, שם נגישים כמעט לכולם. (רכבי ספורט, מסעדות יוקרה, קניות, כלי עבודה, וכ'ו)
שההיתי בגולה הקפתי את עצמי בישראלים, והחברים שתמיד היו בסביבה היו ישראלים, עד היום אנחנו שומרים על קשר.
לעומת עם עם המקומיים, ועם זרים אחרים כמעט ולא שמרו על קשר למרות שניסתי בתור ההישראלי החם.
אני אישית חושב שלא הכול מתחיל ונגמר בכסף - קשרים, אווירה, הרגשת שייכות שווים יותר מכול סכום, ולכן בסופו של דבר המשפחה עשתה את דרכה חזרה לארץ.
בכללי, משיחות שלי עם זרים אחרים שעשו רייולוקשיין עולה תמיד הבעיה הזאת שלא משנה כמה התאקלמתה, אימצתה את השפה, נימוסין, מנהגים, וכ'ו תמיד תהיה זר. וזוהי האמת. אתה יכול עד מחר לשקר לעצמך שאתה נוורוגי \ גרמני \ אמריקאי אבל בסופו של דבר תמיד תהיה ישראלי, וזר.
ואני חושב שזה מסכם את החוויה שלי באופן הכי קצר וקולע שיש.
+1
לאחר 3 שנים במיניסוטה.
היה חוויה, אבל היה לי ברור שלעולם אהיה הזר ולכן חזרנו ב2000.
Sent from my SM-G950F using Tapatalk
היי חברים
החוויות שלכם בחו"ל יכולות להיות נושא מרתק בפני עצמו . אל תהססו ותשתפו.
אבל יש כאן עניין אחר.
הגיע ברנרד ובמשך כמה שנים תיחזק פוסט סופר מעניין ופופולארי. מעל 1000 תגובות. ועשה זאת כנראה בכשרון גדול, אבל גם משך אש. כמו שקורה לפעמים לנרקומנים של תשומת לב שלא הולכים בתלם.
הסיפור הזכיר לי את הפוסטים הפרועים של חיים רכס, עוד דמות צבעונית שחיה בעולם משלה.
ומה מתברר? גם הוא חסום. האיש שהיה עוף ייחודי, החל מגרוטאות 4X4 רוסיות משונות, דרך דיסקברי שלא הבין מה רוצים ממנו, מתכונים לפנתיאון והמון מור"ק.
אז רגע, אולי אנחנו קצת אובר ריאקטד? אולי אפשר להוציא כרטיס צהוב, ואפילו אדום לכמה משחקים, וחוזרים לשחק?
מזכיר קצת סיפורים על יהודים שלא מדברים בינהם שנים, וכבר לא זוכרים למה.
אני כן סומך על המנהלים בג'יפולוג. עושים עבודה נפלאה ומחזיקים אתר שהוא פנינה של ידע, סובלנות ועוד סופרלטיבים (כולם מוצדקם).
לטעמי האישי, יש פה פיספוס ביכולת ההכלה וקבלת האחר.
יתכן מאד שכל הנושא הזה כבר נדון ונשחק ורק אני לא הייתי בעניינים. ואולי אפשר לחשב מסלול מחדש, אהבה בימי קורונה?
"זר" הוא מונח יחסי, וכנראה שבגלל זה ההגירות שלי עד כה עברו בנימה יותר אופטימית. ישראל מעולם לא הרגישה כמו בית למרות שגרתי בה מגיל מוקדם ושירתתי בצבא, תמיד היה מי שדאג להזכיר לי מי אני ומה מקומי בחברה. המשפחה שלי דווקא לא הייתה מהרוסים האלה של הגטאות - שני ההורים למדו עברית מהר והשתלבו היטב בתעשייה, איבדנו כל קשר עם האקטואליה ועולם הבידור הרוסי למרות שהיו כבלים, וכל הסבים והסבתות נפטרו די מהר אחרי שהגענו. אחותי ואני גדלנו כישראלים לכאורה, אבל מעולם לא הצלחנו ליישר קו ולהיטמע עד הסוף, ובשלב מסויים גם איבדנו את המוטיבציה לנסות. מקרה קלאסי של 'דור 1.5' עם רגל אחת עדיין בתרבות הישנה.
ב-2008 יצאתי לאירופה בפעם הראשונה עם כרית גדולה ומחבקת של מעסיק בינלאומי שדאג לכל צרכיי הלוגיסטיים. אבל הייתי בן 22 ולא כ"כ סגור על עצמי כבן-אדם, תיעדפתי את העבודה מעל הכל כדי לא להיות כפוי טובה לג'וב שהוציא אותי משכונת המצוקה בנתניה ולא השכלתי לנצל את ההזדמנות ולהשקיע בעצמי כמו שצריך, כך שבשורה התחתונה פשוט גרתי בחו"ל אבל לא חייתי שם באמת. וזה נגמר באופן די אומלל, אמנם עם כסף וקשרים שימושיים אבל גם עם הרבה בלבול ותסכול שהצטברו בדרך.
חזרתי לארץ כעבור ארבע שנים וקיבלתי את הכאפה שאף אחד לא מדבר עליה במקרים האלה... הלם התרבות השני. הבנתי שלא אוכל להמשיך כך לטווח ארוך, ושכל שהות שלי שם תהיה זמנית עד שתגיע הזדמנות להגירה נוספת, גם אם אצטרך לייצר אותה בעצמי. ישראל הרגישה כמו ג'ונגל אחרי אירופה, כמו גרסת פיתוח מוקדמת של הדבר האמיתי. הכל היה רועש וצפוף ורופף ועשוי בחצי-כח, ולא כי אין ידע/יכולת/משאבים אלא כי לאף אחד פשוט לא היה אכפת. סדרי עדיפויות שונים ותרבות שונה, על כל המשתמע מכך.
בשנים הראשונות בחו"ל מאד כעסתי על ישראל ועל איך הכל שם 'עקום' לעומת מדינות מפותחות. תגובה טבעית שהתחלפה עם הזמן בהבנה שזו בסה"כ עוד מדינה שגרתי בה, זכותה להיות מה שהיא ולא צריך לקחת את הבאגים שלה באופן אישי. ברגע שהפסקתי לראות אותה כ'בית' (ובלי קשר, התבגרתי קצת ברקע) החיים שם נהיו נסבלים. מצאתי עבודה חדשה ומעניינת שלקחה אותי מסביב לעולם, שכרתי דירה בשכונה נחמדה בכפ"ס, החלפתי שתיים או שלוש מכוניות, ובגדול העברתי קצת יותר משנתיים ברוגע יחסי ובצבירת חסכון נאה.
דא עקא, הסטארט-אפ בו עבדתי לקח כיוון שלילי והבנתי שהגיע הזמן לנטוש. עד לנקודה זו לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד ונמנעתי מהאקדמיה לאור היסטוריה בעייתית עם מערכת החינוך בארץ, אבל ב-2014 זיהיתי שעת כושר ויצאתי ללמוד באנגליה, בעיקר כי רציתי לגור שם וזו הייתה דרך קלה לקבל ויזה. זו כבר הייתה הגירה שונה מאד, קלה יותר בגלל השפה אבל גם כי אני הייתי סגור יותר על עצמי והבנתי מה אני מחפש לקחת מהחוויה. באנגליה חייתי באמת (עד כמה שסטודנט יכול לחיות מהחסכונות שלו) והייתי יכול להמשיך לחיות שם אלמלא משאל העם של 2016. זו לא הייתה תקופה טובה להישאר שם כמהגר, מזג האוויר המגעיל לא עזר וגם הלימודים נהיו קצת משעממים אחרי שנתיים, אז לקחתי את מה שנשאר מהחסכונות וחזרתי לסיבוב נוסף וקצר בישראל.
מ-2017 אני שוב באירופה, וכנראה שהפעם לתקופה ארוכה יותר. את השנה השלישית והתואר סיימתי בלימוד מרחוק, הספרדית שלי הולכת ומשתפרת, ובגיל 32 היה הרבה יותר קל לעשות עוד מעבר כזה. גם כאן וגם באנגליה כבר דאגתי לעצמי לכל אורך התהליך, מלבד קצת עזרה לגאלית מהאוניברסיטה או מהמעסיק, וזה הפך לפרוצדורה מתורגלת עם צ'קליסט וטיימליין מוגדרים. בהינתן ההצעה הנכונה, אני יכול לקום היום ולעבור למדינה הבאה בתוך שבועיים, למרות שבכנות... את ברצלונה כחבילה יהיה קשה לנצח וזו תצטרך להיות חתיכת הצעה.
חשוב להזכיר שאני רווק ללא ילדים ועם צורך מאד מוגבל באינטראקציה אנושית, מה שכנראה תרם גם לניידות שלי וגם ליכולת להתאקלם מהר בכל סביבה שנזרקתי אליה. הרבה מהמתחים אצל משפחות בהגירה או רילוקיישן באות מהכיוון הזה. גם עם המשפחה הקרובה שלי בארץ אני שומר על יחסים די קרים, אנחנו אנשים שונים מאד ומסתדרים הכי טוב ממרחק בטוח, מה שמאד עוזר נגד געגועים ושאר סנטימנטים מעכבי התפתחות.
פעם בכמה שנים אני יוצא לדייט או לאיזו מסיבה עם אנשים זרים, וזה תמיד משעשע לראות את התגובה כאשר ביוגרפיה הקצרה שלי עולה לדיון. כשהם חושבים על סוכן חשאי הם מדמיינים את ג'יימס בונד ולא את מאיר דגן או כרמי גילון, וכשהם חושבים על הייטקיסט עם חינוך בריטי שדובר ארבע שפות ומדלג בין מדינות, הם נוטים לצייר תמונה של מישהו הרבה יותר גבוה וחטוב ממני. השילוב של בלבול ואכזבה בעיניהם כשהם מגלים את האמת - פרייסלס. :D
מבין אותך,
אני יכול להוסיף, שמאז שחזרתי מאותה שהות בחו"ל, אני בהחלט רואה אחרת עולים חדשים וותיקים ומבין טוב יותר האתגרים שלהם ושל הדור השני.
Sent from my SM-G950F using Tapatalk
אחרי שנה וחצי באירופה (ברצלונה, שטרסבורג ולוקסמבורג) למטרת לימודים ועבודה, אני יכול להגיד בפה מלא שעם כל החרא שאנחנו אוכלים פה, קצרה היריעה מלמפרט. אני מעדיף לחיות פה כי האנטישמיות עוד שם ותמיד תהיה שם.
וגם אנשים שהיו חברים שלי אמרו מפעם לפעם דברים בהקשר של יהודים וכסף מבלי לחשוב אפילו, זה כבר בDNA שם.
על שנאת ישראל ואהדת פלסטינים אני אפילו לא מדבר, ספרד אנטי-ציונית, קטלוניה בפרט.
בשטרסבורג שהיא הקהילה היהודית השניה בגודלה בצרפת אחרי פריז, כשהייתי מקבל שיחה מהארץ בטראם, הייתי עונה באנגלית.
לוקסמבורג היא אוסף של מהגרי עבודה, אז אין באמת מקומיים שם.
לפני כשנה התחלתי בתהליך של הוצאת דרכון פורטוגלי, כרגע בשלבים הסופיים לקבלתו. את זה אני עושה בשביל הילדים וכסוג של רשת ביטחון אם המצב יתחרדן פה לגמרי. אבל זה יהיה מבחינתי המוצא האחרון.
Sent from my iPhone using Tapatalk
ישראל מעולם לא הרגישה כמו בית למרות שגרתי בה מגיל מוקדם ושירתתי בצבא, תמיד היה מי שדאג להזכיר לי מי אני ומה מקומי בחברה. המשפחה שלי דווקא לא הייתה מהרוסים האלה של הגטאות - שני ההורים למדו עברית מהר והשתלבו היטב בתעשייה, איבדנו כל קשר עם האקטואליה ועולם הבידור הרוסי למרות שהיו כבלים, וכל הסבים והסבתות נפטרו די מהר אחרי שהגענו. אחותי ואני גדלנו כישראלים לכאורה, אבל מעולם לא הצלחנו ליישר קו ולהיטמע עד הסוף, ובשלב מסויים גם איבדנו את המוטיבציה לנסות. מקרה קלאסי של 'דור 1.5' עם רגל אחת עדיין בתרבות הישנה.
D
אבא שלי עלה לארץ בגיל 17, לבד, סוג של ״ברח מהבית״.
יש לו את הסיפורים על דור הפלמ״ח שניסה לתפוס תחת על העולים החדשים.
אני אומר ״ניסו לתפוס תחת״ כי הוא ובני מחזורו לא נתנו להם לתפוס תחת ומעולם לא הסכימו לקבל יחס של ״אתם לא מכאן/לא ישראלים״.
זו הגישה שלו כל חייו.
אני חושב שהגישה הזו קובעת המון על התפיסה האישית של עולים בארץ, האם הם תופסים את מקומם או מחכים להסכמה של מישהו.
צר לי על הרגשת התלישות שלך, אבל נראה יותר שזה אתה, שלא מוצא מקום בשומקום, אחרת היית מכנה מקום אחר כ-״בית״.
Sent from my iPhone using Tapatalk Pro
דורון. תול קורה.
אני נשוי עם עולה חדשה. 5.5 שנים בארץ.
זה קשה ברמות שלא קל לדמיין. לי מין הסתם. לה ולשאר המשפחה פי מליון.
לא אוהב את ההכרזות הגורפות.
גם אשתי חולמת על לעבור לאירופה. [emoji2372] ישראל מדינה קשה מאד לאנשים כמו דרור או גיא. קשה פי מליון למי שנולד בתרבות רגועה.
יש פה דברים שאני לא יכול להסביר. ויש דברים שלמרות המון הסברים .. אין סיכוי שהיא תבין מאיפה זה בא.
Sent from my iPhone using Tapatalk
דורון. תול קורה.
אני נשוי עם עולה חדשה. 5.5 שנים בארץ.
זה קשה ברמות שלא קל לדמיין. לי מין הסתם. לה ולשאר המשפחה פי מליון.
לא אוהב את ההכרזות הגורפות.
גם אשתי חולמת על לעבור לאירופה. [emoji2372] ישראל מדינה קשה מאד לאנשים כמו דרור או גיא. קשה פי מליון למי שנולד בתרבות רגועה.
יש פה דברים שאני לא יכול להסביר. ויש דברים שלמרות המון הסברים .. אין סיכוי שהיא תבין מאיפה זה בא.
Sent from my iPhone using Tapatalkגיא...אני כל יום נתקל בחבר'ה מרוסיה שהם הרבה, אבל הרבה יותר ישראלים ממני. זה באמת תלוי באופי ובגישה.
בד"כ זה החברה היותר עממים שרואים את עצמם שווים בין שווים, ופחות מאלו שאוהבים לראות את עצמם בלבל תרבותי גבוה יותר, (שזה אולי בסדר, ואולי אפילו גם קצת מוצדק, אבל כל עוד הם יודעים לשים את זה בפרופורציה, זה מסתדר יותר טוב להם).
Sent from my Mi MIX 2 using Tapatalk
boaz avrahami
12-04-20, 21:41
גיא,
אני נשוי לאוקראינית כבר כמעט 24 שנים.
בזכותה גיליתי צדדים בישראל שלא ידעתי שקיימים.
למשל כשהיא שאלה אותי מה זה שיעקצה או עוד כל מיני גילויים של גזענות ושנאת זרים שאילמלא הייתי חווה אותם יחד איתה הייתי מסרב להאמין שזו ארצי וכלה במשרד הפנים שאין לי מילים לתאר את תיעובי אליו.
מצד שני אישתי אוהבת את ישראל מאוד והיא לא (וגם אני) נסכים לעזוב לעולם.
לראות אותה היום מדקלמת הגששים/מציצים / מבצע סבתא וכו׳ גורם לי עונג גדול על ההתאקלמות שלה בארץ ובסך הכול שנינו מודים למדינה על החיים הנוחים בישראל המורחבת
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
אני חושב שאחת הבעיות בישראל היא לא שהפולקלור נחות לעומת תרבויות אחרות, אלא זה שהוא לא מגוון מספיק.
לדוגמה, באנגליה סטנד-אפ קומדי זה תחום מאד פופולרי. יש בו קומיקאים שפונים למעמד הפועלים, כאלה שקצת יותר מתוחכמים עם סאטירה ומשחקי מילים, כאלה שמתמקדים בספורט ואלו שמתמחים בפוליטיקה... זה במדינה של שישים מיליון, בארה"ב יש אפילו יותר מבחר, אז כל אחד יכול למצוא את הנישה שלו.
עכשיו בוא ננסה להיזכר, בעשרים שנה האחרונות, מתי שמענו בארץ סטנד-אפ שלא בענייני סקס, סטיגמות עדתיות/גאוגרפיות או ביבי? מתי עלה לבמה מישהו שגרם לנו לחשוב פעמיים על מה שנאמר ולהבין את הסאב-טקסט במקום לספר איזו בדיחה שטחית? אני לא זוכר דברים כאלה מאז 'שידורי המהפכה' בערך, ואפילו האנשים שעשו הומור אינטליגנטי אז (אורנה בנאי, אסי וגורי) ירדו מזה עקב חוסר ביקוש.
כנ"ל לגבי מוזיקה. בסדר, אני מבין שאי אפשר היה להמשיך עד אינסוף עם עוזי חיטמן ושאתניקס וטיפקס לא באמת היו 'מוזיקה מזרחית', אבל למה בשנים האחרונות הכל נשמע כמו פאקינג חפלה? באיזשהו שלב ישראל שברה לכיוון ההפוך מהאשכנזי הפטרנליסט ומאז לא מצאה את דרכה חזרה לאמצע. אני לא בקיצוניות של יהורם גאון וכו' ולא טוען שליאור נרקיס או שלומי סרנגה זה פויה, אבל מתי הוחלט שהם ופאר טסי (שם גנרי) זה כל מה שצריך להיות היום ברדיו ושאין יותר מקום לשירים עם מלודיה רגועה בשביל אנשים ש'לעשות שמח' זה לא בדיוק הסטייל שלהם?
לגבי התלישות שלי (דורון) - יש מצב, אבל אני מביט למשל על אחותי שגדלה איתי באותה משפחה וטוענת שישראל זה הבית שלה... ההתנהגות שלה לא בדיוק תומכת בטענה. היא נשואה לרוסי (הייטקיסט יוצא חיל האוויר כמוני), כל החברים והחברות שלה רוסים, ורוב הילדים שלהם דוברים את שתי השפות למרות שרק חלקם היו בגנים רוסיים לפני שהשתלבו במערכת החינוך הממלכתית.
מאיפה שהגענו (אודסה, אוקראינה כיום) לא היו הרבה מעמדות או פערים חברתיים, אפשר לומר שהוריי היו 'מעמד הביניים' - אנשים עם השכלה גבוהה שעבדו כמהנדסים מהמניין במפעל מהמניין, אז זה לא שדיקלמנו שירה צרפתית בערבים וערכנו שיחות סלון עם השכנים... אבל עדיין, איכשהו בארץ אחותי שהגיעה בגיל 12 ושירתה בצבא והכל לא הצליחה להתחבר עם ישראלים בני גילה מעבר לעבודה. גם היום בגיל 42 יש בחייה הפרדה ברורה בין חברים לקולגות, וזה נובע בעיקר ממה ששתי הקבוצות עושות ומדברות עליו בזמנן הפרטי. אין לנו כ"כ ממשקים איתם לא משנה כמה ננסה. וכמו שנכתב לעיל, אכן ה'עממיים' יותר השתלבו בקלות והצליחו לצחוק מאותן בדיחות ולשמוע את אותה מוזיקה ולדבר באותה עברית קלוקלת. אנחנו לא - יצאנו שמוקים מתנשאים כאלה. אני מקווה שלאחייניות שלי כבר לא תהיה בעיה כזאת והן ירגישו שייכות יותר.
לבסוף, לגבי אנטישמיות - כבר שלושים שנה מפחידים אותי עם הסיפורים האלה, ובינתיים זה לא פגע באיכות החיים שלי בשום מקום מלבד ברה"מ שעזבנו כשהייתי בן חמש. לעומת זאת שמעתי שאני רוסי מסריח (+ בדיחות על אלכוהול, זנות וטרנינג של אדידס) כ"כ הרבה פעמים שכבר איבדתי את הספירה. אז מה? נכון, רוסים באמת אוהבים ללבוש טרנינג וגם לאלו מאיתנו שלא בקטע תמיד יש לפחות זוג אחד של מכנסי הסוואה בארון ליום סגריר. וכן, ליהודים יש קטע עם כסף, זה בגנים. מדברים עליי לא יפה? שידברו... כל עוד לא מונעים ממני ללמוד באוניברסיטה, לקנות בחנות או לעבוד בבית עסק על הרקע הזה - לא כואב לי. במיוחד במקרה של קטלוניה, שבה יש תקרת זכוכית מאד נמוכה למי ששניו הוריו אינם קטלונים אפילו אם הוא נולד פה ודובר את השפה בשלמותה. גזענות/שבטיות היא תופעה חברתית אוניברסלית (גם בישראל) וכשהיא מופנית כלפי יהודים זה לא הופך אותה למיוחדת או שווה התייחסות.
דורון. תול קורה.
Sent from my iPhone using Tapatalk
לא אמרתי שזה קל.
שני ההורים שלי עולים חדשים מתפוצות שונות לחלוטין.
שניהם עלו לבד ללא משפחה תומכת.
אז הקורה אף פעם לא הייתה.
אני חושב שאחת הבעיות בישראל היא לא שהפולקלור נחות לעומת תרבויות אחרות, אלא זה שהוא לא מגוון מספיק.
......
מאיפה שהגענו (אודסה, אוקראינה כיום) ..... אנחנו לא - יצאנו שמוקים מתנשאים כאלה. אני מקווה שלאחייניות שלי כבר לא תהיה בעיה כזאת והן ירגישו שייכות יותר.
יש מעט הבדל בין אליטיסט ובין מתנשא.
אליטיסט היא הכרה בערך העצמי, ללא (בהכרח) ניכור ותחושה של הסביבה.
מתנשא - מתן תחושה לסביבה שאתה יותר טוב, יכול יותר, שווה יותר, איכותי יותר.
בדברים שאתה עצמך כתבת, אתה (ואחותך וחבר מכריה) יצאת מתנשא.
אל תתפלא שאינך מוצא את מקומך, גם לא במקומות אחרים.
צריך להבין שעם מורכב מהרבה פרטים, לא בהכרח כולם כמוך, והדמוקרטיה היא שלטון הרוב (רק צריך להקפיד - מבלי פגיעה בזכויות המיעוט) ונראה שאצלך ההבנה הזו קצת חסרה.
מה דמוקרטיה קשורה לזה? לא זכור לי שנערכו בחירות או משאל עם על סוג המוזיקה שהולכים להשמיע ברדיו או סוג הבידור שהולכים להראות בטלוויזיה. המצב דורדר בהדרגה ע"י יד מכוונת והציבור פשוט זרם עם זה, כנראה משום שהיו לו דאגות גדולות יותר ולא היה כח להילחם. וזה לא התחום היחידי בו השיטה הזאת עבדה וממשיכה לעבוד שם.
הגישה של הכל או כלום, אתה איתנו או נגדנו, מאד חורה לי. זה אלמנט אלים של החברה הישראלית שמעולם לא הצלחתי להבין. למה כ"כ קשה לקבל זרמים שונים וצריך ליישר את כולם? ואיך במדינה שבנויה על הגירה ופתוחה לקהילה הגאה עדיין יש משטרת מחשבות?
אני בחרתי לחיות במקומות שבהם לא צריך רוב בכל תחום בחיים אלא יש מספיק מבחר לכולם, ולא צריך לבטל מגזרים שלמים באוכלוסיה כדי שאחרים ירגישו טוב עם עצמם. אני מוכן להצניע את השייכות הדתית/עדתית שמעולם לא הייתה לי ממילא תמורת זה שלא תרחף מעל ראשי עננה קבועה של פוליטיקה, איום קיומי (אמיתי או פסיכולוגי), יוקר מחיה מוגזם או צורך להצטדק מול אנשים אחרים עם רגשי נחיתות.
זה לדעתי גם ההבדל המרכזי בין המהגרים שנשארים בחו"ל עשרים-שלושים שנה לבין אלו שרואים בזה הרפתקה וחוזרים לארץ אחרי תקופה קצרה. מי שהגדרתו העצמית כיהודי/ישראלי עומדת במרכז חייו כנראה ימשיך להיות זר בכל מקום אחר, ומי שפשוט רוצה להיות בן אדם ולחיות בשקט עם בני אדם אחרים עשוי למצוא אלטרנטיבות נוחות יותר בניכר.
אתה צודק מאוד.
עושר תרבותי הוא דבר שיש לשאוף אליו. משום מה בהרבה מקומות בישראל שואפים להיפך - להשטחה תרבותית. להעלים ולהחביא כל מה שלא במיינסטרים הרצוי. בהרבה מקומות - וזו גם הרוח הכללית.
זה התחיל בשיכנוז של התרבות המזרחית, עד הקצנה חמורה שבה הלבישו את כהני הדת האתיופים בתחפושת של רבנים מזרח אירופאיים. וזה ממשיך עכשיו בגל הפוך שבו כל מה שאירופאי נחשב לא רצוי.
חייתי כמה שנים בחיפה - עיר מדהימה מבחינת רב תרבותיות. עיר מהגרים וגם עיר ערבית. והכל בסדר - יש מבחר מהכל רק תבחר. יש מספיק לכולם למה לבטל את זה כדי לקדם את זה?
ואני חי בתל אביב כבר כמה שנים. אותו דבר. יש מהכל והכל לגיטימי. רב תרבותיות ופלורליזם אמיתי. זה נהדר. ולכל אחד יש את המקום שלו.
ואז אתה מדבר עם אנשים מהפריפריה והם ממש פוחדים מכל מיני 'תופעות' שיש ב'בועה' או במדינת תל אביב' ומבין שהם בסך הכל פוחדים ממש - מהשונה מהם, מהשונה מהמיינסטרים. כי באמת מחוץ ל'בועה התל אביבית' ומחוץ לחיפה, כולם צריכים להיות אותו דבר. מה שלא מתיישר - לא יתקיים.
אני מבין אותך לגמרי בהקשר הזה, אבל רק מציין שמנתניה דברים לא נראים כמו שהם נראים, נגיד, מיפו.
אסף.
boaz avrahami
13-04-20, 13:12
חכה מה שמחכה לנו במימונה.
אם יכולנו להימלט מאולולו הזה אז בזכות הקורונה הם דוחפים לנו אותו השנה בכח הביתה. שיהיה שמח.
ואני כמיזנטרופ ושונא מוזיקה מזרחים מזועזע.
אני מכין להם קונטרה עם רמקולים שישמיעו קונצרת של מקהלת הצבא האדום
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
אני מבין אותך לגמרי בהקשר הזה, אבל רק מציין שמנתניה דברים לא נראים כמו שהם נראים, נגיד, מיפו.
לא הכרתי את מה שאתה מספר, תודה. תל-אביב קצת אינטנסיבית מדי בשבילי, אבל אם אחזור לעוד תקופה בישראל - חיפה נשמעת כמו מקום טוב לכוון אליו.
חכה מה שמחכה לנו במימונה.
אם יכולנו להימלט מאולולו הזה אז בזכות הקורונה הם דוחפים לנו אותו השנה בכח הביתה. שיהיה שמח.
ואני כמיזנטרופ ושונא מוזיקה מזרחים מזועזע.
אני מכין להם קונטרה עם רמקולים שישמיעו קונצרת של מקהלת הצבא האדום
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94עדיף ואגנר.
*We use Wagner. It scares the shit out of the slopes. My boys love it!
אסף.
חכה מה שמחכה לנו במימונה.
אם יכולנו להימלט מאולולו הזה אז בזכות הקורונה הם דוחפים לנו אותו השנה בכח הביתה. שיהיה שמח.
ואני כמיזנטרופ ושונא מוזיקה מזרחים מזועזע.
אני מכין להם קונטרה עם רמקולים שישמיעו קונצרת של מקהלת הצבא האדום
למה ללכת לקיצוניות? תמיד אפשר ללכת על משהוא ישראלי אותנטי: הגבעתרון בשרשרת שירי הצבא האדום :)
מזדהה לגמרי עם דבריו של Derish
אומנם המשפחה שלי כבר כאן מאז העליה השלישית-רביעית, בטח לא יכול להזדהות כעולה חדש אבל מרגיש מאוד דומה למה שהוא מתאר.
- לרדיו כבר אי אפשר להקשיב בארץ הרבה שנים, ואני ממש צריך להתנצל שאני לא סובל מזרחית, כשאני אומר את זה בעדינות אני מייד מתוייק כגזען אשכנזי ומתנשא.
- הדוגמה של סטנדאפ מדוייקת - מצטער, לא מדבר אלי, נמאס מאותו חומר כבר 20 שנה.
- בטלויזיה המקומית אין מה לראות - הכל ראליטי רדוד עם אותו טאפ-כאסט של אנשים.
- החיים שלי מנוהלים ע"י כוהני דת פרימיטיבים ועושי דברם, ברגע שאעיז להגיד שלא בא לי על סניף של מיסיונרים יהודים ליידי, שישטפו לילדים שלי את השכל - אני מייד הופך אנטישמי, שונא דתיים, ...
- והכי גרוע, אני שמאלני, מה שהופך אותי אוטומטי ליפה נפש, בוגד, תעבור לברלין. וזה לא ע"י אנשים פה ושם, זה מפומפם מגבוה.
בקיצור אם אתה לא שומע מזרחית, אוהב את שחר חסון או אדיר מילר, חובב הכוכב הבא ושף משהוא, מסורתי+, וימני - אתה לא משלנו!
ממש לא נעים להיות בארץ למי שלא עונה על כל הרובליקות האלו,
באמת שנמעס לי להתנצל על הדברים האלו במדינה שלי, שהסבים שלי בנו, שההורים הלכו לישב שוב את השממה, שביליתי בה חודש+ כל שנה במילואים במקומות הכי גרועים, שאני משלם 50% ויותר מהמשכורת שלי, ואיך שהוא אני עדיין האוטסיידר פה.
גיא,
אני נשוי לאוקראינית כבר כמעט 24 שנים.
בזכותה גיליתי צדדים בישראל שלא ידעתי שקיימים.
למשל כשהיא שאלה אותי מה זה שיעקצה או עוד כל מיני גילויים של גזענות ושנאת זרים שאילמלא הייתי חווה אותם יחד איתה הייתי מסרב להאמין שזו ארצי וכלה במשרד הפנים שאין לי מילים לתאר את תיעובי אליו.
מצד שני אישתי אוהבת את ישראל מאוד והיא לא (וגם אני) נסכים לעזוב לעולם.
לראות אותה היום מדקלמת הגששים/מציצים / מבצע סבתא וכו׳ גורם לי עונג גדול על ההתאקלמות שלה בארץ ובסך הכול שנינו מודים למדינה על החיים הנוחים בישראל המורחבת
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
אני לא חושב שאשתי היא ממעגל חברתי גבוה .. היא אשה רגילה לגמרי, גמרה אוניברסיטה כמו כל אחד אחר.
אבל לי אישית, כישראלי צבר .. לבנון / צבא / וכו' ... נפתחו העיניים וגדל העולם ממש הרבה מאז שהכרתי אותה.
ישראל מאד קטנה, לא רק בכמות האנשים והגודל הפיסי .. בעיקר בנקודת המבט המאדדדדד צרה שיש לנו פה.
רק כשרואים דברים מנקודה אחרת אפשר להבין כמה קטנים אנחנו פה.
אני חושב שכל מי שחי עם אדם לא ישראלי או שחי קצת בחוץ יראה את זה.
כיום אני רואה את זה גם בהתנהגות של הישראלים הכי "גדולים" .. למשל עיין ערך הקטע שביבי נדחף לשורה הראשונה מול המצלמות פעם .. זה היה ממש צעקה.
דורון, אחלה.
אז אתה אמור להבין אותי.
למה ללכת לקיצוניות? תמיד אפשר ללכת על משהוא ישראלי אותנטי: הגבעתרון בשרשרת שירי הצבא האדום :)
מזדהה לגמרי עם דבריו של Derish
אומנם המשפחה שלי כבר כאן מאז העליה השלישית-רביעית, בטח לא יכול להזדהות כעולה חדש אבל מרגיש מאוד דומה למה שהוא מתאר.
- לרדיו כבר אי אפשר להקשיב בארץ הרבה שנים, ואני ממש צריך להתנצל שאני לא סובל מזרחית, כשאני אומר את זה בעדינות אני מייד מתוייק כגזען אשכנזי ומתנשא.
- הדוגמה של סטנדאפ מדוייקת - מצטער, לא מדבר אלי, נמאס מאותו חומר כבר 20 שנה.
- בטלויזיה המקומית אין מה לראות - הכל ראליטי רדוד עם אותו טאפ-כאסט של אנשים.
- החיים שלי מנוהלים ע"י כוהני דת פרימיטיבים ועושי דברם, ברגע שאעיז להגיד שלא בא לי על סניף של מיסיונרים יהודים ליידי, שישטפו לילדים שלי את השכל - אני מייד הופך אנטישמי, שונא דתיים, ...
- והכי גרוע, אני שמאלני, מה שהופך אותי אוטומטי ליפה נפש, בוגד, תעבור לברלין. וזה לא ע"י אנשים פה ושם, זה מפומפם מגבוה.
בקיצור אם אתה לא שומע מזרחית, אוהב את שחר חסון או אדיר מילר, חובב הכוכב הבא ושף משהוא, מסורתי+, וימני - אתה לא משלנו!
ממש לא נעים להיות בארץ למי שלא עונה על כל הרובליקות האלו,
באמת שנמעס לי להתנצל על הדברים האלו במדינה שלי, שהסבים שלי בנו, שההורים הלכו לישב שוב את השממה, שביליתי בה חודש+ כל שנה במילואים במקומות הכי גרועים, שאני משלם 50% ויותר מהמשכורת שלי, ואיך שהוא אני עדיין האוטסיידר פה.
תנוח דעתך, אני נולדתי פה, אמא שלי נולדה פה, אבא שלי הגיע לפה כתינוק אחרי אושויץ. וגם אני לא סובל את המוזיקה המזרחית, את מה שמשדרים בטלויזיה וברדיו .. לא הייתי במופע סטנד-אפ כבר עשרות שנים וגם האחד שכן ראיתי היה מפגר בעיני וממש לא מצחיק.
גם אני outsider ( ועוד נוהג בדאסטר ... )
וגם אני מאלו שלא מזמינים אותם למסיבות .. זה בסדר.
החיים שלי טובים ( עד כמה שאפשר )
הירשפלד יובל
13-04-20, 16:42
בטלויזיה המקומית אין מה לראות - הכל ראליטי רדוד עם אותו טאפ-כאסט של. אנשים.
בקיצור אם אתה לא שומע מזרחית, אוהב את שחר חסון או אדיר מילר, חובב הכוכב הבא ושף משהוא, מסורתי+, וימני - אתה לא משלנו!
ממש לא נעים להיות בארץ למי שלא עונה על כל הרובליקות האלו,
לחלק מבאי הפורום יש זיכרון קצר/סלקטיבי.( גילוי נאות : אבא ז"ל היה ממקימי ערוץ 1 ב - 1968 ויש לי אח שעובד ב - 11. )
כשהוקמו הערוצים המסחריים והיה ברור שיצטרכו לממן את עצמם - ע"י פרסומות , לא היה ברור לכם שכדי למכור פרסומות צריך רייטיניג גבוה , ולזה צריך תוכניות עם המכנה המשותף הרחב ביותר , לפעמים גם נמוך. כמי שהכיר את רשות השידור חלקית גם מבפנים , אני יודע שחלקה היה מסואב/מושחת , אבל הוא לא היה מחויב לרייטיניג. כשחלקו/רובו של עם ישראל עלז בזמנו על ביטול אגרת הטלוויזיה , הוא לא שיער/רצה לשער מה יקבל במקום.
ד"א , בת"ז מופיע אצלי : הירשפלד. השם שאינו מופיע הוא : מזרחי , ( ס'ט ). זה אולי מסביר מדוע מגיל 15 ( ועדיין היום ) נהניתי מלהקת העוד , ג'ו עמר במקביל למלבסקי ורוזנבלט. מסכים שהזמר המזרחי היום לבטח במילות השיר מבייש את זה שקדם לו בשנים.
אולי מסביר מדוע מגיל 15 ( ועדיין היום ) נהניתי מלהקת העוד , ג'ו עמר במקביל למלבסקי ורוזנבלט. מסכים שהזמר המזרחי היום לבטח במילות השיר מבייש את זה שקדם לו בשנים.
בול
היום זה לא מוזיקה מזרחית זה גיבוב של רעש
לדעתי מאז שזוהר ארגוב החזיר ציוד המצב רק מתדרדר
Sent from my SM-G973F using Tapatalk
boaz avrahami
13-04-20, 19:26
בול
היום זה לא מוזיקה מזרחית זה גיבוב של רעש
לדעתי מאז שזוהר ארגוב החזיר ציוד המצב רק מתדרדר
Sent from my SM-G973F using Tapatalk
איך יכול להתדרדר אם היה בנקודת השפל ?
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
בול
היום זה לא מוזיקה מזרחית זה גיבוב של רעש
לדעתי מאז שזוהר ארגוב החזיר ציוד המצב רק מתדרדר
Sent from my SM-G973F using Tapatalk
גם אותו לא אהבתי,
אני לא סובל גם היפ-הופ, טכנו ואפילו לא מת על הרעש שהאבורג'ינים קוראים לו מוסיקה.
הבעייה עם המוסיקה בארץ היא שברוב תחנות הרדיו, 50% ויותר זה סוג מאוד מסויים וזהו, וזו הכפייה שמפריעה לי, בשום מקום אחר בעולם, לפחות מה שאני מכיר, אין כזו הגמוניה כמעט מוחלטת של מוסיקה מסוג אחד בלבד. יש תחנות רק של קאונטרי למשל בארה"ב אבל התחנה ליד משדרת משהוא אחר.
פה כל הכאילו מיין סטרים - מנגן מבחר קטן מאוד, וכל הרהור כפירה בזה הופך ישר להתקפה ולהאשמה בגזענות והתנשאות.
כנ"ל ראליטי למשל, יש את החרא הזה בכל מקום בעולם, אבל בארץ בכל הערוצים המקומיים למעט 11 זה מה יש 70-80% מהזמן, אין משהוא אחר, ואפילו בתוכניות עצמן, המשתתפים בכולם הם כמעט זהים, מה שהרבה פחות בראליטי אמריקאי למשל.
האחידות, שהיא גם המכנה המשותף (אלק, הוא ממש לא משותף) הנמוך ביותר שאפשר למצוא - זה משהוא שדי מייחד את המדינה הזאת וזה די מדהים, כי כמו שכבר כתבו, יש פה אוכלוסיה שהגיעה מכל מקום כמעט בעולם, מכל תרבות וכו'. ואנחנו פה כולם נגררים לדברים מאוד ספציפים,.
עזבו שלא מקבלים עליות חדשות (רק לשם הדיון - כן) לא מקבלים פה אוכלוסיות שלמות שחיות פה כבר סביב המאה שנים.
מה זה רדיו?
זה עוד משדר? מצעד הפזמונים וכאלה?
בשביל מה אלוהים המציא את ספוטיפי ודומיהם?
מה זה רדיו?
זה עוד משדר? מצעד הפזמונים וכאלה?
בשביל מה אלוהים המציא את ספוטיפי ודומיהם?
+1
נתקעתם בעשור הקודם
חנן-ג'יפולוג
13-04-20, 21:33
לגמרי. אתם עדיין נותנים לאחרים לקבוע את התכנים שתשמעו? מוזר. מאוד.
למה ללכת לקיצוניות? תמיד אפשר ללכת על משהוא ישראלי אותנטי: הגבעתרון בשרשרת שירי הצבא האדום :)
מזדהה לגמרי עם דבריו של Derish
אומנם המשפחה שלי כבר כאן מאז העליה השלישית-רביעית, בטח לא יכול להזדהות כעולה חדש אבל מרגיש מאוד דומה למה שהוא מתאר.
- לרדיו כבר אי אפשר להקשיב בארץ הרבה שנים, ואני ממש צריך להתנצל שאני לא סובל מזרחית, כשאני אומר את זה בעדינות אני מייד מתוייק כגזען אשכנזי ומתנשא.
- הדוגמה של סטנדאפ מדוייקת - מצטער, לא מדבר אלי, נמאס מאותו חומר כבר 20 שנה.
- בטלויזיה המקומית אין מה לראות - הכל ראליטי רדוד עם אותו טאפ-כאסט של אנשים.
- החיים שלי מנוהלים ע"י כוהני דת פרימיטיבים ועושי דברם, ברגע שאעיז להגיד שלא בא לי על סניף של מיסיונרים יהודים ליידי, שישטפו לילדים שלי את השכל - אני מייד הופך אנטישמי, שונא דתיים, ...
- והכי גרוע, אני שמאלני, מה שהופך אותי אוטומטי ליפה נפש, בוגד, תעבור לברלין. וזה לא ע"י אנשים פה ושם, זה מפומפם מגבוה.
בקיצור אם אתה לא שומע מזרחית, אוהב את שחר חסון או אדיר מילר, חובב הכוכב הבא ושף משהוא, מסורתי+, וימני - אתה לא משלנו!
ממש לא נעים להיות בארץ למי שלא עונה על כל הרובליקות האלו,
באמת שנמעס לי להתנצל על הדברים האלו במדינה שלי, שהסבים שלי בנו, שההורים הלכו לישב שוב את השממה, שביליתי בה חודש+ כל שנה במילואים במקומות הכי גרועים, שאני משלם 50% ויותר מהמשכורת שלי, ואיך שהוא אני עדיין האוטסיידר פה.
אתה לא לבד.
הזכרתם לי את קשיי הקליטה שלי ממה שאני זוכר - כשעלינו ארצה הייתי בן 4 בקושי. הילדים בגן קראו לי "רומני גנב" אז הכחשתי שאני מרומניה וטענתי שאני בכלל מלונדון.
אבל תוך שנה אפילו פחות הפנמתי שאני מספיק גדול וחזק כדי לכסח את הצורה למי שקרה לי רומני גנב (מאז ומתמיד הייתי גדול פיזית) והעניין הופסק...
דחיית הזר והשונה היא מטבעו של כל מין על פני כדור הארץ ועל אף שכביכול מותר האדם על הבהמה גם אצל בני האנוש זה קיים ברמה כזו או אחרת.
דבר אחרון זה מזכיר לי את המערכון הנצחי של לול עם אריק אנשטיין :
https://www.youtube.com/watch?v=tQPuOp2Lxb8
מה זה רדיו?
זה עוד משדר? מצעד הפזמונים וכאלה?
בשביל מה אלוהים המציא את ספוטיפי ודומיהם?
ששש..
הירשפלד עוד לא פענח לגמרי את העניין עם המגפי עור הגרמנים שלו, אז לגלות לו גם שיש ספוטיפיי??
ההלם יהיה גדול מידי.
מה זה רדיו?
בהתאם לדוקטרינה האמריקאית (שברנרד כ"כ אהב להגן עליה פה) - חובתנו המוסרית להמשיך להאזין לרדיו ע"מ לשמר את מקומות העבודה של עורכי הסאונד, קרייני החדשות ושאר צוות התחנה.
ובנימה רצינית יותר - גם באנגליה וגם בגרמניה יש ספוטיפיי, לצד עשרות תחנות אזוריות ולאומיות שכל אחת מהן מוצאת את המודל העסקי המתאים לה. זה שיש טכנולוגיה נוספת ברקע לא מצדיק את הזנחת התשתית הקיימת.
טוב, אז רדיו אינטרנטי.
נו באמת.
אין שום מניעה שתהיה בהודו ותקשיב לתחנת הרדיו האהובה עליך מאיזו שכונה בליוורפול.
יש ברדיו מגוון לא רע. אני שומע לא מעט שעות רדיו, ותמיד אפשר למצוא תחנה עם מוזיקה שהיא לא טראש.
נכון, מי שמחפש תחנות שמשדרות רק "שירים שהשזאם לא מזהה" (מי שלא מכיר את התכנית- בעיה שלו) יצטרך לחכות לימי רביעי בין ארבע לשש, כי מה לעשות, צריך גם שיהיו מאזינים כדי למכור פרסומות.
זה הפך להיות שירשור מירמור על מה? שאנחנו לא ארה"ב/אירופה או מקום אחר?
יש המון דברים רעים במדינה הזו. בחיי שלפעמים אני פשוט לא מצליח להבין כמה רוע וחוסר אכפתיות/אנושיות חסרה לאנשים פה.
אבל זה קיים בכל מקום.
בכל מקום יש אנשים רעים ואנשים טובים. בכל מדינה יש את היתרונות והחסרונות שלה.
אני לא זוכר על איזו ארץ סקנדינבית מדובר אבל יש שם תרבות אונס, אשכרה אונס. בכל שנה נאנסות שם נשים בכמות מטורפת, בלתי נתפסת. המשטרה חוקרת אחוז אחד מהתלונות ואולי פרומיל מזה מגיע למשפט.
אתם מתלוננים על זה שהרדיו לא משדר לטעמכם? אל תשמעו, מישהו מכריח אתכם? הרדיו כגוף עסקי משדר את מה שמכניס לו כסף וכנראה שמוסיקה מזרחית מביאה מאזינים.
רמות הגזענות פה מטורפות, אבל גם במקומות אחרים.
גזענות, רוע, חוסר תרבות...זה הכול קשור לאנשים ואנשים יש בכל מקום.
רמות הגזענות פה מטורפות, אבל גם במקומות אחרים.
גזענות, רוע, חוסר תרבות...זה הכול קשור לאנשים ואנשים יש בכל מקום.
הייתי סוגר עם המילים האלה של מיכה.
אבל מי אני
טוב, אז רדיו אינטרנטי.
נו באמת.
אין שום מניעה שתהיה בהודו ותקשיב לתחנת הרדיו האהובה עליך מאיזו שכונה בליוורפול.ספוטימשהו, זה עובד על משהוא שנקרא אינטרנט? שמעתי אבל עוד לא נפגשנו, אומרים שיש בזה גם פורומים.
ברור שיש אופציות אחרות, אבל מה לעשות, מי פה באמת לא שומע בכלל רדיו?
עד כמה שזכור לי בנקרות למשל האינטרנט לא משהו, במילואים גם לא תמיד, וכו'
ואני בכלל בנסיעות ארוכות אוהב את השילוב של אקטואליה ומוזיקה. אז גם אני שומע ספוטיפיי ופה ושם רדיו מאוד ממוקד, כי זה מה שהשאירו פה.
לא נוח לכם עם רדיו, בואו נעבור למשהו ליד, קריוקי וסתם מוזיקה בווליום פסיכי, משלב לא רק את אותו ג'נר מוסיקלי, אלה גם רעש נוראי והפרעה לכל האיזור.
גם זה במיין סטרים במדינה, זה קיים גם בשכונות מצוקה וכו' בארהב למשל אבל פה זה בכל מקום, כולל בישובים הכי 'טובים' בארץ.
וברגע שאתה מעיר או מבקש קצת התחשבות, או מגיע כשוטר מתנדב, התגובה היא 'הורס מסיבות, חמוץ, גזען.. ' במקרה הטוב או קללות ואלימות במקרה הפחות.
זה אותו חלק מאותו הדבר שגורם לי לפחות, להרגיש זר במדינה שלי.
Sent from my Mi A2 using Tapatalk
נו באמת.
כן, באמת. יש אנשים שלא מסתדרים בקלות עם בלוטות' ועם ספוטיפיי, או גרים באזורים עם קליטת סלולר (ואינטרנט) חלשה, או סתם מעדיפים לשמוע מישהו מדבר בעברית ולא יודעים איך להוריד פודקאסט. והם עדיין חלק גדול מספיק מהאוכלוסיה כדי שיגיע להם שירות איכותי ולא שאריות.
אין לי אישית בעיה שיסגרו את כל תחנות הרדיו מחר (יחד עם כל סוכני הנסיעות ושאר מקצועות 'של פעם'), אבל אם כבר משאירים אותן פתוחות - מן הראוי שנראה (או נשמע) מגוון כלשהו ולא את אותו דבר בכל הערוצים.
דיון נפרד זה הזלזול של רוב המדיה הישראלית בקורא/צופה/שומע/מבקר באתר - עם כמות פרסומות לא פרופורציונלית ובאיכות ירודה, באנרים שקופצים באמצע העמוד ושאר רעות חולות, אבל זה מתקשר למה שכתבתי קודם על 'גרסת פיתוח מוקדמת' וזה ש'פשוט לא אכפת'. נראה שאף אחד במקומות האלה לא שואף לעשות שום דבר באופן מקצועי, אז התוצאה בהתאם.
וחוץ מזה, לא צריך להתעכב יותר מדי על הקטע של הרדיו, יש מספיק דוגמאות אחרות בהן ישראל מתנהגת באופן תמוה לעומת מדינות אחרות - למשל, מדוע כל המכללות והאוניברסיטאות (שלא לדבר על בתי ספר) מבוצרות מאחורי חומה עם שומר בכניסה? איך זה שב-2020 נבנות שכונות שלמות (ולא זולות) ללא התחשבות בהולכי רגל - בלי טיפת צל או מקומות ישיבה, או מיקום נוח של חנויות ושירותים? ואיך זה שאפילו איפה שכבר ישרו קו עם שאר העולם המערבי (נגיד באוטובוסים העירוניים החדשים) התחזוקה כ"כ גרועה שאחרי שנה כל הציוד נראה כאילו עבר עליו עשור של שימוש אינטנסיבי?
זה לא קפריזות אישיות שלי, אלא דברים שמתחילים להציק בעין אחרי שמבלים תקופה ממושכת בחו"ל וחוזרים לביקור.
Derish
את החרא שיש לנו פה אנחנו כבר מכירים...לא צריך לפזר לנו מלח על הפצעים...
וזה גם דיי סוטה מהייחודיות של השרשור הזה.
היה מאוד מעשיר ומשעשע כאן לשמוע את הצדדים הפחות זוהרים, ממקומות אחרים בעולם, על בסיס חוויות אישיות מחיי יומיום רגילים...
אז יכולות כתיבה וירטואוזיות כמעט, שהיו לברנרד, כנראה שכבר לא נראה כאן...אבל לפחות אפשר לנסות לשמור על אותו הקו...
טל.
אין בעיה, מתנצל על ההסטה והפיזור. עניין של הרגל מדיונים דומים בפורומים אחרים (לאו דווקא באינטרנט).
יש לי מה לומר גם על ארה"ב ועל אירופה, ואני מקווה שזה יוביל לדיון פורה לא פחות בין אלו שחוו את החיים שם או שוקלים זאת בעתיד. עוד מעט נגיע לזה.
boaz avrahami
14-04-20, 02:27
אם נקודת היחוס שלך היא אוקראינה או חלילה וחס רוסיה, אתה יכול להודות כמעט לכל מדינה שתהיה בה על השיפור המשמעותי. גם אם הוא לא אוטופיה השתדרגת וזה שאינך אסיר תודה על כך להוריך ולעולם זה פקשוש שלך...
ואם אתה חושב שאני טועה אז אוקראינה בוודאי לא תערים עליך קשיים להיקלט שם ואני משוכנע שתקבל שם סל קליטה דומה לזה שקיבלתם בישראל.
ובטח תקבל אולפן לאוקראינית על חשבון המדינה כי... אתה בטח דובר רק רוסית.
ואם שם לא טוב אז תוכל לנסות את DNR...
או סתם לחזור ולהוקיר תודה לישראל שחילצה אותך מגורל דומה שיש לחבריך הגויים שנשארו באודסה.
אגב טל ואחרים,
ברנרד הפסיק להשקיע בשרשור הזה ובכתיבה המדהימה שלו הרבה לפני שהתחילו הסיכסוכים בינו להנהלה.
בשלב מסויים הוא כנראה מיצה אותו.
חזרתי לקרוא חלקים ממנו לאחרונה. אחרי שכבר ביקרתי שם. כמה חדה ומרתקת הכתיבה.
אני שמח לראות שיש לו כזו חבורה אוהדת כאן. תעודת כבוד בשבילו.
אין ספק שהוא אחד האנשים המיוחדים והמאתגרים שהיכרתי.
לי כחבר הוא חסר מאוד מאוד.
מסתבר שהוא לא התכוון באמת שזה ״כולה אינטרנט״ כמו שהוא נהג לומר כל הזמן.
הלוואי ועוד כמה שנים הוא ישים את המשקעים בצד וישוב מפוייס כמו שקרה עם כמה חברים אחרים [emoji849]
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
וואלה, באמת מזמן לא שמעתי את מילות הקסם 'תחזרו לרוסיה'.
הוקרת התודה שלי להורים היא לא עניינך, ואני חושב שאת כל החובות המוסריים לישראל שילמתי במהלך השירות הצבאי והמיסים שהגיעו מהכנסתי כשעוד עבדתי שם. גם הביטוח הלאומי קיבל ממני בונוס של כמה אלפי שקלים על שירותים שלא נוצלו, ועל הדרך פינקתי את מס הכנסה בהחזר מס שלא הוגש, כך שהמצפון שלי נקי גם אם דעתך אחרת.
אני מבקר באוקראינה מדי כמה שנים ומכיר אותה לא רק כתייר, לכן מבין עד כמה ישראל מתקרבת אליה בהיבטים מסויימים של החברה והממשל. הייתי מעדיף לראות אותה הולכת בכיוון ההפוך, של מדינות מפותחות יותר, גם אם אינני מחשיב אותה לבית, לכן חוששני שהאגרסיה שלך מופנית אל האדם הלא נכון.
וואלה, באמת מזמן לא שמעתי את מילות הקסם 'תחזרו לרוסיה'.
זה לא מה שהוא אמר..
polar bear
14-04-20, 02:55
88FM
boaz avrahami
14-04-20, 03:07
וואלה, באמת מזמן לא שמעתי את מילות הקסם 'תחזרו לרוסיה'.
הוקרת התודה שלי להורים היא לא עניינך, ואני חושב שאת כל החובות המוסריים לישראל שילמתי במהלך השירות הצבאי והמיסים שהגיעו מהכנסתי כשעוד עבדתי שם. גם הביטוח הלאומי קיבל ממני בונוס של כמה אלפי שקלים על שירותים שלא נוצלו, ועל הדרך פינקתי את מס הכנסה בהחזר מס שלא הוגש, כך שהמצפון שלי נקי גם אם דעתך אחרת.
אני מבקר באוקראינה מדי כמה שנים ומכיר אותה לא רק כתייר, לכן מבין עד כמה ישראל מתקרבת אליה בהיבטים מסויימים של החברה והממשל. הייתי מעדיף לראות אותה הולכת בכיוון ההפוך, של מדינות מפותחות יותר, גם אם אינני מחשיב אותה לבית, לכן חוששני שהאגרסיה שלך מופנית אל האדם הלא נכון.
אין לי אגרסיה כלפיך ולא החזרתי אותך לאוקראינה .
בתור מי שמכיר את אוקראינה מעט אני ער להבדלים העצומים בין המדינות.
זה לא הנושא ולכן לא אפרט כאן.
ישראל עשתה לך ולמשפחתך בעיקר הרבה מאוד טוב ונשמע מדבריך שאתה לא מעריך את המדינה על מה שעשתה עבורך. ואם אתה חושב שאתה ביתרת זכות מול המדינה אני חושב שאתה טועה מאוד...
אזרח נאמן מבין שהוא תמיד חייב למדינה ותמיד ירצה להגן עליה. בלי תנאי.
זה הבית האחד והיחיד
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
אנשים שונים מביעים הערכה וסנטימנטים בדרכים שונות - זו דרכי, ע"י ביקורת קונסטרוקטיבית (יותר או פחות, תלוי את מי שואלים) והדגמת best practices ממקומות אחרים בנסיון לעודד שיפור מתמיד. בדומה לכסאח עם ברנרד מעל דפי השרשור... גם כשהוא לא היה נחמד ידעתי שאכפת לו, כי לפחות הוא לא היה אדיש.
ישראל עשתה מה שעשתה בשבילנו ועל כך כבודה במקומו מונח, אבל גם לקחה לא מעט - מהוריי, ממני ומ'עולים' רבים אחרים שהיו קצת פחות טהורי גזע מאיתנו ולכן זכו ליחס מזעזע כשהגיע זמנם להתחתן, להתגרש, להיוולד או למות. אז יש גם טראומה ומטען מסויימים מהכיוון הזה שכדאי לקחת בחשבון, לא רק באופן אישי אלא גם ברמת הקהילה, וגם זה אלמנט טבעי שמלווה כל מהגר באשר הוא - אבל הרבה יותר כואב כשהוא מגיע מהמדינה שמתיימרת להיות 'הבית'.
הגירה זה סיפור מורכב, בקיצור.
ישראל היא לא יישות שאפשר לבוא אליה בטענות . זה אוסף של אנשים מכל התפוצות עם פז״מ ממוצע של 50 שנה. גם החברה הישראלית היא לא הומוגנית ומעולם לא הייתה. רוב האזרחים חשופים בעיקר לקהילות שהם חיים בתוכן ואין לעיתים שום קשר ואפילו לא שפה משותפת . כאן המצב עוד טוב באופן יחסי לרוב המדינות האחרות בעולם אבל ברור שמדובר רק בטוב יחסי.
לעולה ״חדש״ משנות התשעים קוראים ״רוסי מסריח״ , אותו עולה בעצמו קורא לשכן ״אתיופי מסריח״ ולי שגם שני ההורים שלי ילידי הארץ והסבים שלי ממייסדי הארץ והבן שלי דור רביעי בצה״ל קראו בילדותי ומניח שגם כיום פה ושם ״אשכנזי מסריח״ . לפני העליות של שנות השישים , אותם ״אשכנזים״ כינו אחד את השני ״יקה פוץ״ ״רומני גנב״ וכו׳ ... הם ידעו להבדיל בין גווני הלבן כמו שה״רוסים״ מבדילים עצמם מה״אוקראינים״ והקווקזים וכו׳.
אבל אם נשים בצד את המגזר הערבי שגם בתוכו אין שילוב וכל חמולה לעצמה - אז זה לא מובן מאליו שכל הזרים המוחלטים האלו מתחתנים חפשי אחד עם השני וזה הסימן הכי מובהק לשילוב וזהות .
מושלם לא יהיה כאן. אני כבר מספיק מנוסה ועוד לא ראיתי ארגון אחד פרטי, גם כזה שיש בו מעט מאד מועסקים והוא מאד מצליח ברמה העסקית - שאף אחד לא מרגיש בו מקופח . אז לצפות לשינוי מהותי מהמערכת הציבורית ומהמערכת הפוליטית זו נאיביות לדעתי.
הירשפלד יובל
14-04-20, 22:23
https://www.youtube.com/watch?v=tQPuOp2Lxb8
https://youtu.be/WsDKdpeH45A
אם כבר דובר על מיזוג גלויות , אחד גדולי הזמר המזרחי מסלסל ביידיש.בסלסולים מזרחיים שמבוצעים עם זמר/ת טובים עם מילות שיר ראויות קשה להתחרות.
אבל כמו שמצויין במערכון לול , קליטה/הגירה במיוחד במקומות כמו ישראל/ארה'ב היא במישור הפרטי ולא המוסדי , היכולת לראות את האחר/שונה , לדעת שקיימות גם תרבויות אחרות ולעזור להם להשתלב בתרבות/מנטליות שלנו תוך כדי שימור תרבות המקור שלהם.
משנת 97 יצא לי לעבוד במקומות שונים עם עולים מחבר המדינות. שמתי לב שברגע ש-2 כאלה ומעלה נפגשים לעיתים/לרוב נוח להם/משתמשים בשפת האם. לעיתים הייתי מעיר להם שמעבר לעובדה שזה לא מנומס להשתמש בשפה שלא כל הנוכחים מבינים אותה , הם גם " דופקים "כביכול את עצמם ומאיטים את ההשתלבות/התערות שלהם בשפה העברית .
ג'ו עמר היה מוצר יחידני שהתעלה מעל הבדלי תרבות ומוצא, אבל זה פורמט שמגיע פעם בדור וגם לא בכל דור, כך שלא הייתי עושה ממנו דוגמה מייצגת לשום דבר.
מה שכן, למרות שזה היה בתקופה מאד שונה, הבנתי שגם הוא ונע ונד מספר פעמים בין ישראל לארה"ב. ואם אפילו מישהו עם כזאת זיקה לאומית לא מוצא את מקומו ב'בית' ובוחר לבלות עשורים שלמים ב'גולה' בחיפוש אחרי האושר, אז מה נשאר לאנשים פשוטים כמונו לומר?
ג'ו עמר היה מוצר יחידני שהתעלה מעל הבדלי תרבות ומוצא, אבל זה פורמט שמגיע פעם בדור וגם לא בכל דור, כך שלא הייתי עושה ממנו דוגמה מייצגת לשום דבר.
מה שכן, למרות שזה היה בתקופה מאד שונה, הבנתי שגם הוא ונע ונד מספר פעמים בין ישראל לארה"ב. ואם אפילו מישהו עם כזאת זיקה לאומית לא מוצא את מקומו ב'בית' ובוחר לבלות עשורים שלמים ב'גולה' בחיפוש אחרי האושר, אז מה נשאר לאנשים פשוטים כמונו לומר?
ככל שאני מבין מההיכרות הוירטואלית ביננו - אתה, דריש, רחוק מלהיות אדם פשוט.
זה יותר מחמאה מביקורת. לא אתפלא לשמוע שבילדות אובחנת כמחונן.
הירשפלד יובל
15-04-20, 16:03
מה שכן, למרות שזה היה בתקופה מאד שונה, הבנתי שגם הוא ונע ונד מספר פעמים בין ישראל לארה"ב. ואם אפילו מישהו עם כזאת זיקה לאומית לא מוצא את מקומו ב'בית' ובוחר לבלות עשורים שלמים ב'גולה' בחיפוש אחרי האושר, אז מה נשאר לאנשים פשוטים כמונו לומר?
יכול להיות שבסופו של דבר זה תמיד חוזר גם לכסף/עושר. מה/כמה שיש בכיסך יקבע את מידת/מהירות ההתאקלמות/קבלה שלך. קח לדוגמא את אריס סאן , הגיע לארץ כנער בן 17, תוך פרק זמן הגיע למעמד שכל שועי הארץ בזמנו , ( אלופי צה"ל בזמנו ורא'ל משה דיין שיחרו לפתחו , שיופיע אצלם ) , חפצו ביקרו , החליט לחפש את מזלו בארה'ב , הסתבך כנראה עם עסקי סמים ונמצא בסוף מת , עזוב במלון בהונגריה.
לעומתו קח את סבן/האחים נקש/ג'ורדש , יצאו לחפש את מזלם בארה'ב , כושר יזמות/ניצול הזדמנויות נכונות , הגיעו לעושר/מעמד שהקנו להם על פניו התאקלמות מלאה בנכר.
אם כבר מדברים על זוויות שונות להגירה: https://www.epochtimes.co.il/et/274372
במאמר (המגמתי למדי) הנ"ל טוען הכותב שממשלת סין ניצלה את החולשה הכלכלית של איטליה לאורך העשור האחרון כדלת אחורית לאירופה, ע"י מתן סובסידיות והשקעה בפרוייקטים משותפים של תשתיות. בתמורה נשלחו אל הצפון התעשייתי שלה אלפי מהגרים מווהאן, וכאשר התפרץ שם נגיף הקורונה האחרון לא ננקטו צעדי מניעה מתאימים באמתלה שזה יהיה גזעני, לכן הנגיף פשט במוקדי המגורים שלהם במילאנו ומשם לשאר המדינה.
יש לי פרספקטיבה קצת אחרת על ההגירה הסינית מהיכרות עמם פה בספרד. לא הייתי קורא להם 'סוסים טרויאניים' כמו במאמר לעיל, מקסימום אולי סוכנים רדומים שיופעלו אי-שם בעתיד... אבל בינתיים הם עוסקים פה בעיקר במלאכות פשוטות ונחוצות שהמקומיים כבר לא טורחים להיכנס אליהן, וברוב הזמן מדגימים אזרחות ואינטגרציה למופת כולל לימוד מאד מהיר של השפה וציות מלא לחוקי המקום.
ברור שאין לי את מלוא הפרספקטיבה המדינית, אך לא הייתי מעלה בדעתי להאשים אותם במה שקרה. למעשה, כאן הסינים סגרו את כל החנויות והמסעדות שלהם בערך שבועיים לפני שהסגר הרשמי התחיל, בין אם זה בגלל שידעו משהו שאנחנו לא, חששו מהתקפות פוטנציאליות או סתם גילו אחריות קהילתית. זה שבאיטליה מדובר היה במהגרים מווהאן ואצלנו כנראה ממחוז אחר זה עניין של מזל לדעתי, וזה שמערכת הבריאות הציבורית בשתי המדינות לא עמדה בעומס או שהפוליטיקאים לא פעלו באופן נחוש והחלטי מספיק - חומר לדיון נפרד ולא אשמתו של אף מהגר.
ככל שאני מבין מההיכרות הוירטואלית ביננו - אתה, דריש, רחוק מלהיות אדם פשוט.
זה יותר מחמאה מביקורת. לא אתפלא לשמוע שבילדות אובחנת כמחונן.
תודה נמרוד, אכן החזקתי בתואר היוקרתי הזה אי שם בתקופת ביה"ס היסודי, אבל הוא נשלל ממני בהמשך כשיחסיי עם האקדמיה עלו על שרטון. :)
מציע להעיף מבט בלינק הבא, נותן פרופורציה, קשה לי להאמין שבמדינה אחרת האבא העולה הותיק יחסית היה מקבל שירות כזה מהמדינה וחשיבה מחוץ לקופסה:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10163318594455565&id=293687285564
Sent from my SM-G950F using Tapatalk
קורים דברים מוזרים מזה בזמן הקורונה.
אני יכול להעיד אישית. אבל לא יכול לפרט.
וזה לטעמי האישי. מקריי קצה שלא יכולים להעיד על כלום.
זה לא הגיוני שצריך להפעיל את הממשלה באופן אישי על ידי אדם מין השורה בשביל כזה דבר.
אני מכיר אישית מקרים יותר מסובכים שנתקעו בצורה נוראית כי אף אחד לא היה מוכן לשמוע ולעזור.
שמח בשביל איגור ש׳הסתדר׳ ... אבל זה לא יותר מהסתדרות.
Sent from my iPhone using Tapatalk
הפוסט הזה, אם אמיתי (ומצטער שאני סקפטי, פשוט יש המון המון פייק ניוז) קצת מדגיש את הבעיה שיש לדעתי בישראל.
אני אנסה להסביר, לא בטוח שאצליח.
(אני משתמש בלשון הכללה, ברור שזה לא כך)
בזמן משבר, כולם מתגייסים. כולם משתתפים. אנשים שלא יראו אותך ממטר יעזרו לך.
אבל זה בזמן משבר.
בזמנים "רגילים" הגזענות פה משמעותית. האלימות המילולית (וגם לפעמים הפיזית) כל פעם עולה מדרגה. הבריונות חוגגת.
נראה לי שעל מנת שישראלים יהיו בני אדם, הם צריכים משבר.
אבחנה מדוייקת. נכון ומצויין שבמדינה קטנה קל יותר לטפל במקרים חריגים, אבל זה לא מצדיק התנהלות קלוקלת או סתם חוסר יעילות בשגרה.
אגב, בשגרה אותה 'קרבה' בין אנשים על סמך מכרים משותפים מחליפה במקרים רבים את השיטה המריטוקרטית כשמדובר במינויים מקצועיים ופוליטיים. כך שקשה לאמוד את התועלת המזדמנת של השיטה ב'הצלת נפש אחת בישראל' מול הנזק הרוחבי שהיא עושה לחברה ולמנהל התקין. קרוב למדי שזה בטל בשישים, עם כל הכבוד לאותו ילד.
ספציפית לגבי איגור - אני שמח בשבילו שהסתדר, אבל קצת סקפטי לגבי הנסיבות כפי שתוארו... ראשית, קשה לי להאמין ששר כלשהו עונה לכל שיחה נכנסת גם אם מישהו כבר הצליח להשיג את מספר הטלפון שלו. שנית, אם זה אכן הגיע אליו ישירות ולא דרך עוזר פרלמנטרי - זה אומר דרשני על אותו חבר של איגור שהיה לו את השר בחיוג מהיר.
לגבי הילד והטענה שבלרוס היא לא מקום בטוח, נראה לי שאיגור לקח את זה קצת רחוק מדי. אולי זה לא המקום האופטימלי, אבל רוב הילדים שנדבקו בנגיף מסביב לעולם אפילו לא פיתחו סיפטומים, ואני בספק אם מערכת הבריאות הישראלית (או הספרדית, או הבריטית...) במצבה הנוכחי עדיפה על זו הבלרוסית. שוב, לא בשגרה אלא כרגע.
הפוסט הזה, אם אמיתי (ומצטער שאני סקפטי, פשוט יש המון המון פייק ניוז) קצת מדגיש את הבעיה שיש לדעתי בישראל.
אני אנסה להסביר, לא בטוח שאצליח.
(אני משתמש בלשון הכללה, ברור שזה לא כך)
בזמן משבר, כולם מתגייסים. כולם משתתפים. אנשים שלא יראו אותך ממטר יעזרו לך.
אבל זה בזמן משבר.
בזמנים "רגילים" הגזענות פה משמעותית. האלימות המילולית (וגם לפעמים הפיזית) כל פעם עולה מדרגה. הבריונות חוגגת.
נראה לי שעל מנת שישראלים יהיו בני אדם, הם צריכים משבר.
מאפיין קלאסי של קבוצת אוכלוסיה שעדיין אינה הומוגנית למרות זהות דתית ייחודית.
המדינה הזו צעירה, והתוצאה הנוכחית מטעה להניח שהעסק כאן מגובש.
המנטליות היא עדיין ״פעם בכמה שנים מנסים להרוג את כולנו ואז אנחנו מתאחדים נגד אויב משותף״.
בשאר הזמן זה עדיין תהליך בהתהוות.
פעם אירועים כאלו היו נהפכים אתוס וחג, על משל ״(שוב) ניסו להשמיד אותנו, לא הצליחו, בואו נשב לאכול״.
בעידן המודרני זה נהפך בעיקר לאיכול עצמי של ועדות חיפוש אשמים, לפעמים תו״כ התהליך.
boaz avrahami
16-04-20, 13:00
תפתחו שרשור ״בלבולי ביצים בזמן הקורונה״.
הרגתם את הנושא
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
טוב, אחרי שהרגנו - בוא ננסה להחזיר לחיים. :)
דיון מקביל (http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php/115719-%D7%91%D7%A9%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%99) תפס את תשומת לבי והזכיר לי משהו שרציתי לדבר עליו - שיקולים רגשיים מול התנהגות רציונלית, שעשויים להיות 'מכה קלה בכנף' לאזרח מן השורה אבל קטלניים למהגר.
בתחילת השרשור הנוכחי בנצי וברנרד דיברו על דירוג אשראי, או היסטוריית אשראי כפי שקוראים לזה במדינות מסויימות. נתון שמראה בגדול את היכולת של אדם לעמוד בהתחייבויות פיננסיות ופותח או סוגר לו דלתות בהתאם כאשר מגיע הזמן לבצע את הרכישה הגדולה הבאה, במיוחד אם היא בתשלומים. אז בארה"ב אם טרם הספקת לצבור דירוג אבל יש לך הכנסה יציבה ופלוס בבנק - בד"כ עדיין תוכל לקבל הלוואה, פשוט בריבית גבוהה יותר. באנגליה אם אין לך היסטוריית אשראי/תשלומים, תצטרך לשלם פקדון/מקדמה גדולה יותר עבר דירה או רכב, אבל שוב - זרוק על זה מספיק כסף והבעיה תיפתר. לא כך המצב בספרד, ובמיוחד בחלק בו אני נמצא - קטלוניה.
צריך להסביר שבין שנות השלושים לשנות השבעים של המאה הקודמת, הספרדים חיו תחת השלטון הטוטאליטרי (מעשית לפחות, גם אם לא תמיד רשמית) של גנרל פרנקו (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7% A7%D7%95_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%95) , שזה סיפור בפני עצמו. בתקופתו ספרד ראתה דיכוי קלאסי אבל גם צמיחה כלכלית והתחזקות לאומנית, הן ברמת המדינה והן ברמת המחוזות הספציפיים, לפעמים כתוצאה הפוכה זו מזו. בשלב מסויים פרנקו הלך בדרך כל בשר וספרד התחילה לחזור לדמוקרטיה, פיתחה תעשייה ענפה וכו'... אבל הפואנטה של כל סיפור הרקע הזה היא שרק היום למעשה גדלים פה אנשים בגילי (בני 40 ומטה) שכבר נולדו אל האיחוד האירופי ולא 'זוכרים את מצרים'. למרבה הצער, רוב בעלי העסקים והנכסים בספרד שייכים עדיין לדור הקודם, ואיתם קשה הרבה יותר לדבר בהגיון.
כשאנשים מחו"ל (כולל אירופה, לא בקטע אנטישמי) באים לחיות פה, הם מגלים מהר מאד את הפחד העמוק של הקטלונים מפני זרים. אמנם עיר הבירה ברצלונה נתפסת כמשהו מאד קוסמופוליטי ופתוח, אבל זה כלפי תיירים או תושבים ארעיים. כשאתה בא לתקופה ארוכה זה סיפור אחר לגמרי, ולא רק בגלל מחסום השפה. כפי שאסי רמז קודם, קטלוניה גזענית ברמה שלידה אפילו דרא"פ לוקחת צעד אחורה - יש מספר דרגות של טוהר גזע, ובתפקידים ניהוליים או בחברות ציבוריות כאן יש תקרת זכוכית מאד ברורה (אם כי לא רשמית כמובן) למי ששני הוריו אינם קטלונים שלושה דורות אחורה, לא משנה עד כמה טובה הספרדית שלהם או אפילו הקטלונית אם טרחו ללמוד אותה. אותו טוהר גזע קובע גם את רמת האמינות של האדם, והקריטריון המרכזי לכך הוא השם המופיע בתעודת הזהות. היות ובספרד כל שמות המשפחה כפולים (למשל משה לוי כהן), מיד יודעים מאיפה בא אביך ומהיכן אמך. אפשר לזהות את מידת הקטלוניות שלך לפי האיות וההגייה של שמך, ואפשר להיות שעטנז ספרדי-קטלוני או קטלוני-צרפתי וכו', אבל הכי גרוע זה אם יש לך רק שם משפחה אחד - כלומר אתה מהגר דור ראשון.
אני אעשה פה הפסקה רגע ואבהיר שהגזענות הנ"ל מתייחסת רק לאמון פיננסי/עסקי, לא ברמה היומיומית. באופן מדהים, זה לא מפריע לקטלונים ולשאר הספרדים לשמור על פתיחות חברתית גבוהה ועל גישה מאד ליברלית לכל מהגר, להט"ב או יוצא דופן אחר, כל עוד הוא חבר פרודוקטיבי בקהילה שלא מנסה להחיל את החוקים שלו. זה גם לא משהו נגד ישראלים או יהודים (וזה מה שהרבה ישראלים לא קולטים פה), אלא קורה גם להולנדים, הונגרים, צרפתים, גרמנים וכו'. כל עוד אתה לא קטלוני 'אסלי' תמיד תהיה סוג ב'-ג'-ד' בעיני המקומיים מהדור הישן, והם אלו שמחזיקים בידם את רוב הכסף והנכסים, לפחות בינתיים.
אי לכך, היסטורית, רק פרברים מסויימים עם אוכלוסיה עשירה ומשכילה יחסית מסכימים לאכלס מהגרים, וכתוצאה אלו נוטים להתקבץ בגטאות (עם בתים גדולים ומכוניות יקרות, אבל עדיין) ולדבוק בקהילה שלהם. אם נקביל רגע את ברצלונה לת"א, אפשר לומר שהרבה חברות בינלאומיות יושבות בהרצליה פיתוח, ושם גם גרים רוב החבר'ה עם משפחות שמגיעים לפה בשביל לנהל - יש להם בתי ספר משלהם (יפני, יהודי,אמריקאי וכו'), פעילות קהילתית ועוד, ורובם קונים בתים או משלמים סכומי עתק על שכירות כי המשכורת שלהם גבוהה מספיק כדי להרשות את זה. בברצלונה העיר המצב קצת שונה, שם בגדול אם יש לך הרבה כסף אז אפשר להסתדר, או שגרים בשותפות. בדיוק כמו בת"א.
אני נמצא על קו התפר - מצד אחד עובד ב'הרצליה פיתוח' ולא אוהב את העיר הגדולה, מצד שני צעיר יחסית ולא מנהל, וגם לא רוצה לזרוק את הכסף שלי סתם. אז ניסיתי לשכור דירה ב'נתניה' או ב'כפר סבא', פרברים גדולים כאלה שקרובים למשרד ובמידת הצורך נמצאים פחות משעה מברצלונה, וזה היה חתיכת מבחן אופי. לא עזרו כל ההסברים שאני הייטקסיט עם חוזה וכל הניירת החוקית, לא עזר שהצעתי להם חצי שנה של שכ"ד מראש ובמזומן, לא עזרו אפילו מכתבי המלצה מבעלי בתים מקומיים ששכרתי מהם בעבר - ברגע שראו את שמי, גורל השיחה היה נחרץ פעם אחר פעם. כנהוג באירופה, אף אחד לא אמר לי לא בפנים, אבל תמיד מצאו את הדרכים הרגילות להסביר לי שזה לא ילך בינינו, ולפעמים זה היה אפילו בשלב המתווך וטרם הגעה לבעל הדירה. הפחד הזה מהזר והשונה הוא מוטיבטור הרבה יותר חזק בחברה הקטלונית מבצע כסף, ושוב - זו לא שנאה, אלא נטו פחד.
עד כמה שהמצב הנ"ל בעייתי, לפעמים הוא גם יוצר הזדמנויות. כך למשל זמן קצר לאחר שהגעתי וכשעוד לא היה לי מקום מגורים קבוע, אחד הקולגות הבין אחרי 8 חודשים שזה לא ילך והחליט לחזור עם המשפחה להולנד. דא עקא - הוא כבר שילם מראש שנה(!) של שכ"ד ב'נתניה' ובעל הנכס סירב להחזיר את הכסף. החוק המקומי לא מגן על דיירים במצב כזה, והקולגה כבר השלים עם ההפסד שהוא הולך לספוג, אבל אז אני שמעתי על הסיפור והצעתי להם עסקה: אני אשלם להם את מה שגם כך היה בתקציב שלי (כחצי מהמחיר שהם שילמו) כפול החודשים הנותרים בחוזה, אמכור את הרהיטים שלהם בהדרגה (גם לא פשוט, מאותה סיבה), והם יוכלו לחזור להולנד בראש שקט ועם כיסים מלאים. כך יצא שבמשך חצי שנה גרתי לבד בבית פרטי עם שלוש קומות וחמישה חדרים בעיר העתיקה, עד שעברתי לדירת 50 המ"ר הנוכחית שלי. :D
אני אעצור פה כדי לראות אם יש עניין בציבור שאמשיך. מן הסתם גם בספרד ובאנגליה לא מלקקים מילקי כל היום ויש לי מספיק חומר אחרי 12 שנים של טיולים, אבל אני לא בטוח אם זה המקום לחלוק אותו. משאיר לשיקולכם.
אני חושב שיש עניין ונראה לי שכדאי לפתוח שרשור נפרד לנושא.
Sent using Tapatalk
אני חושב שיש עניין ונראה לי שכדאי לפתוח שרשור נפרד לנושא.
Sent using Tapatalkלמה? סוף סוף הדיון חזר לפסים המקוריים שלו - ללכלך על ארצות אחרות [emoji3]
אפשר לזהות את מידת הקטלוניות שלך לפי האיות וההגייה של שמך, ואפשר להיות שעטנז ספרדי-קטלוני או קטלוני-צרפתי וכו', אבל הכי גרוע זה אם יש לך רק שם משפחה אחד - כלומר אתה מהגר דור ראשון.
.
אתה מדבר על בעייה טכנית פשוטה, שניתנת לפתרון בנקל בקפיצה פשוטה למשרד הפנים בישראל. תוססיף שם משפחה שני בתעודת הזהות ובדרכון, יסיר בפניך כמה חסמים.
אתה בחור נבון והיית עולה על זה לבד.
כנראה שזו לא באמת הבעייה, נכון?
boaz avrahami
19-04-20, 08:30
שיט, גם בקטלוניה אנחנו לא רצויים.
חייבים למצוא מקום שיקבל את היהודי הנודד שרע לו בארצו.
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
טוב, אחרי שהרגנו - בוא ננסה להחזיר לחיים. :)
דיון מקביל (http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php/115719-%D7%91%D7%A9%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%99) תפס את תשומת לבי והזכיר לי משהו שרציתי לדבר עליו - שיקולים רגשיים מול התנהגות רציונלית, שעשויים להיות 'מכה קלה בכנף' לאזרח מן השורה אבל קטלניים למהגר.
בתחילת השרשור הנוכחי בנצי וברנרד דיברו על דירוג אשראי, או היסטוריית אשראי כפי שקוראים לזה במדינות מסויימות. נתון שמראה בגדול את היכולת של אדם לעמוד בהתחייבויות פיננסיות ופותח או סוגר לו דלתות בהתאם כאשר מגיע הזמן לבצע את הרכישה הגדולה הבאה, במיוחד אם היא בתשלומים. אז בארה"ב אם טרם הספקת לצבור דירוג אבל יש לך הכנסה יציבה ופלוס בבנק - בד"כ עדיין תוכל לקבל הלוואה, פשוט בריבית גבוהה יותר. באנגליה אם אין לך היסטוריית אשראי/תשלומים, תצטרך לשלם פקדון/מקדמה גדולה יותר עבר דירה או רכב, אבל שוב - זרוק על זה מספיק כסף והבעיה תיפתר. לא כך המצב בספרד, ובמיוחד בחלק בו אני נמצא - קטלוניה.
צריך להסביר שבין שנות השלושים לשנות השבעים של המאה הקודמת, הספרדים חיו תחת השלטון הטוטאליטרי (מעשית לפחות, גם אם לא תמיד רשמית) של גנרל פרנקו (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7% A7%D7%95_%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%95) , שזה סיפור בפני עצמו. בתקופתו ספרד ראתה דיכוי קלאסי אבל גם צמיחה כלכלית והתחזקות לאומנית, הן ברמת המדינה והן ברמת המחוזות הספציפיים, לפעמים כתוצאה הפוכה זו מזו. בשלב מסויים פרנקו הלך בדרך כל בשר וספרד התחילה לחזור לדמוקרטיה, פיתחה תעשייה ענפה וכו'... אבל הפואנטה של כל סיפור הרקע הזה היא שרק היום למעשה גדלים פה אנשים בגילי (בני 40 ומטה) שכבר נולדו אל האיחוד האירופי ולא 'זוכרים את מצרים'. למרבה הצער, רוב בעלי העסקים והנכסים בספרד שייכים עדיין לדור הקודם, ואיתם קשה הרבה יותר לדבר בהגיון.
כשאנשים מחו"ל (כולל אירופה, לא בקטע אנטישמי) באים לחיות פה, הם מגלים מהר מאד את הפחד העמוק של הקטלונים מפני זרים. אמנם עיר הבירה ברצלונה נתפסת כמשהו מאד קוסמופוליטי ופתוח, אבל זה כלפי תיירים או תושבים ארעיים. כשאתה בא לתקופה ארוכה זה סיפור אחר לגמרי, ולא רק בגלל מחסום השפה. כפי שאסי רמז קודם, קטלוניה גזענית ברמה שלידה אפילו דרא"פ לוקחת צעד אחורה - יש מספר דרגות של טוהר גזע, ובתפקידים ניהוליים או בחברות ציבוריות כאן יש תקרת זכוכית מאד ברורה (אם כי לא רשמית כמובן) למי ששני הוריו אינם קטלונים שלושה דורות אחורה, לא משנה עד כמה טובה הספרדית שלהם או אפילו הקטלונית אם טרחו ללמוד אותה. אותו טוהר גזע קובע גם את רמת האמינות של האדם, והקריטריון המרכזי לכך הוא השם המופיע בתעודת הזהות. היות ובספרד כל שמות המשפחה כפולים (למשל משה לוי כהן), מיד יודעים מאיפה בא אביך ומהיכן אמך. אפשר לזהות את מידת הקטלוניות שלך לפי האיות וההגייה של שמך, ואפשר להיות שעטנז ספרדי-קטלוני או קטלוני-צרפתי וכו', אבל הכי גרוע זה אם יש לך רק שם משפחה אחד - כלומר אתה מהגר דור ראשון.
אני אעשה פה הפסקה רגע ואבהיר שהגזענות הנ"ל מתייחסת רק לאמון פיננסי/עסקי, לא ברמה היומיומית. באופן מדהים, זה לא מפריע לקטלונים ולשאר הספרדים לשמור על פתיחות חברתית גבוהה ועל גישה מאד ליברלית לכל מהגר, להט"ב או יוצא דופן אחר, כל עוד הוא חבר פרודוקטיבי בקהילה שלא מנסה להחיל את החוקים שלו. זה גם לא משהו נגד ישראלים או יהודים (וזה מה שהרבה ישראלים לא קולטים פה), אלא קורה גם להולנדים, הונגרים, צרפתים, גרמנים וכו'. כל עוד אתה לא קטלוני 'אסלי' תמיד תהיה סוג ב'-ג'-ד' בעיני המקומיים מהדור הישן, והם אלו שמחזיקים בידם את רוב הכסף והנכסים, לפחות בינתיים.
אי לכך, היסטורית, רק פרברים מסויימים עם אוכלוסיה עשירה ומשכילה יחסית מסכימים לאכלס מהגרים, וכתוצאה אלו נוטים להתקבץ בגטאות (עם בתים גדולים ומכוניות יקרות, אבל עדיין) ולדבוק בקהילה שלהם. אם נקביל רגע את ברצלונה לת"א, אפשר לומר שהרבה חברות בינלאומיות יושבות בהרצליה פיתוח, ושם גם גרים רוב החבר'ה עם משפחות שמגיעים לפה בשביל לנהל - יש להם בתי ספר משלהם (יפני, יהודי,אמריקאי וכו'), פעילות קהילתית ועוד, ורובם קונים בתים או משלמים סכומי עתק על שכירות כי המשכורת שלהם גבוהה מספיק כדי להרשות את זה. בברצלונה העיר המצב קצת שונה, שם בגדול אם יש לך הרבה כסף אז אפשר להסתדר, או שגרים בשותפות. בדיוק כמו בת"א.
אני נמצא על קו התפר - מצד אחד עובד ב'הרצליה פיתוח' ולא אוהב את העיר הגדולה, מצד שני צעיר יחסית ולא מנהל, וגם לא רוצה לזרוק את הכסף שלי סתם. אז ניסיתי לשכור דירה ב'נתניה' או ב'כפר סבא', פרברים גדולים כאלה שקרובים למשרד ובמידת הצורך נמצאים פחות משעה מברצלונה, וזה היה חתיכת מבחן אופי. לא עזרו כל ההסברים שאני הייטקסיט עם חוזה וכל הניירת החוקית, לא עזר שהצעתי להם חצי שנה של שכ"ד מראש ובמזומן, לא עזרו אפילו מכתבי המלצה מבעלי בתים מקומיים ששכרתי מהם בעבר - ברגע שראו את שמי, גורל השיחה היה נחרץ פעם אחר פעם. כנהוג באירופה, אף אחד לא אמר לי לא בפנים, אבל תמיד מצאו את הדרכים הרגילות להסביר לי שזה לא ילך בינינו, ולפעמים זה היה אפילו בשלב המתווך וטרם הגעה לבעל הדירה. הפחד הזה מהזר והשונה הוא מוטיבטור הרבה יותר חזק בחברה הקטלונית מבצע כסף, ושוב - זו לא שנאה, אלא נטו פחד.
עד כמה שהמצב הנ"ל בעייתי, לפעמים הוא גם יוצר הזדמנויות. כך למשל זמן קצר לאחר שהגעתי וכשעוד לא היה לי מקום מגורים קבוע, אחד הקולגות הבין אחרי 8 חודשים שזה לא ילך והחליט לחזור עם המשפחה להולנד. דא עקא - הוא כבר שילם מראש שנה(!) של שכ"ד ב'נתניה' ובעל הנכס סירב להחזיר את הכסף. החוק המקומי לא מגן על דיירים במצב כזה, והקולגה כבר השלים עם ההפסד שהוא הולך לספוג, אבל אז אני שמעתי על הסיפור והצעתי להם עסקה: אני אשלם להם את מה שגם כך היה בתקציב שלי (כחצי מהמחיר שהם שילמו) כפול החודשים הנותרים בחוזה, אמכור את הרהיטים שלהם בהדרגה (גם לא פשוט, מאותה סיבה), והם יוכלו לחזור להולנד בראש שקט ועם כיסים מלאים. כך יצא שבמשך חצי שנה גרתי לבד בבית פרטי עם שלוש קומות וחמישה חדרים בעיר העתיקה, עד שעברתי לדירת 50 המ"ר הנוכחית שלי. :D
אני אעצור פה כדי לראות אם יש עניין בציבור שאמשיך. מן הסתם גם בספרד ובאנגליה לא מלקקים מילקי כל היום ויש לי מספיק חומר אחרי 12 שנים של טיולים, אבל אני לא בטוח אם זה המקום לחלוק אותו. משאיר לשיקולכם.
גדול... סופסוף משהו בכיוון. זה מעניין מחכים, ומהנה לקריאה.
ברור שלהמשיך, ורק פה.
טל.
Sent from my Mi MIX 2 using Tapatalk
אני אעצור פה כדי לראות אם יש עניין בציבור שאמשיך. מן הסתם גם בספרד ובאנגליה לא מלקקים מילקי כל היום ויש לי מספיק חומר אחרי 12 שנים של טיולים, אבל אני לא בטוח אם זה המקום לחלוק אותו. משאיר לשיקולכם.
מעניין.
תמשיך.
רק לחדד, גרתי בברצלונה חודשיים ככה שהזווית שלי צרה למדי. הרושם שלי הוא שהם אנטי-ישראליים ומאוד פרו פלסטיניים, בעיקר בגלל שהם בעצמם מיעוט מדוכא (פוליטית, כלכלית הם נושאים על גבם את כלכלת ספרד)
וגם בגלל שבדור הצעיר יש לא מעט אנרכיסטים. תוסיפו לזה דור שני למהגרים ממדינות ערב שכבר נטמעו
חברתית אבל ינקו בבית שנאת ישראל.
https://www.20il.co.il/%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%A6%D7%9C%D7%A8%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/
לגבי אפליה במקומות העבודה על רקע מוצא, גם פה בישראל בשני מקומות העבודה האחרונים שלי לא ראיתי אחמדים ונגוסה ברשימת העובדים שמסביבי, ומדובר על חברות בינלאומיות מוכרות.
אנחנו לא שונים בהרבה באי קבלת השונה.
Sent from my iPhone using Tapatalk
אתה מדבר על בעייה טכנית פשוטה
קצת פישטתי אותה לטובת הדיון על נדל"ן, בפועל זה נושא די מורכב שיש לו יתרונות וחסרונות למהגרים.
מבחינה טכנית אין שום בעיה פשוט להוסיף את שם משפחתה של אמי לפני הנישואים, אפילו לא צריך ללכת בשביל זה למשרד הפנים או לשגרירות הישראלית. אבל זו טקטיקה שעשויה לעבוד אצל ספרדים מהמחוז השכן או אולי אצל מהגרים לטינים, לא אצל מישהו עם שם רוסי מובהק כמו שלי.
לשם הרוסי ולשמירה על התחביר ה'זר' יש גם יתרונות בחיי היומיום. תחשוב רגע על רוסי בישראל שמשתמש במילים כמו 'כפרה', 'נשמה' ו'עיניים שלי' במבטא סלבי כבד... לא נשמע אמין, נכון? מצד שני, אם הוא דובר עברית תקנית/חנונית כזאת שכבר לא משתמשים בה אבל עם אותו מבטא אז הוא מקבל 'הנחה', יעני עולה חדש - וואלה יפה שהוא מנסה לדבר עברית!
במקרה שלי 'משתלם' להישאר על תקן מהגר, זו החלטה מודעת ותופעה שרואים הרבה אצל מהגרים במדינות זרות, למשל שמירה על מבטא כבד גם אחרי עשור באותה מדינה פשוט כי להיות אאוטסיידר כבר הפך להיות חלק מהתדמית שלך. בנצי הוא דוגמה טובה לכך, ולא חסרים כאלה גם באירופה. אני פחות מקפיד על מבטא ויותר נותן דגש על הלקסיקון, אבל כך או כך אפשר לומר ש'מנצל' את המצב במידה מסויימת כי לפעמים עדיף להיתפס כראש לשועלים מאשר זנב לאריות.
אחד הדברים שאני מעריך בחברה הספרדית/קטלונית זה שלפחות הסטטוס שלי ברור. אני יודע שאני סוג ג' או ד' אחרי המקומיים, הגורים המעורבים והספרדים הנחותים מהמחוזות השכנים - אבל יותר גבוה בדירוג מהלטינים המסריחים שבאו לפה לגנוב את כל העבודות הזוהרות במפעלי הייצור, מהערבים שבאו לאנוס את כולם ולעבוד במחלקת התברואה (חומר משעשע לדיון נפרד), מהסינים שבאו לנהל מסעדות וחנויות של הכל בדולר, וכמובן מהאפריקומנים שרובם שב"חים אבל עושים אחלה כסף ממכירת זיופים בכיכר העיר. כשאתה לא חי באשליה שזה 'הבית', הרבה יותר קל לקבל את הגזענות כפיצ'ר ולא כבאג.
אחד הדברים שאני מעריך בחברה הספרדית/קטלונית זה שלפחות הסטטוס שלי ברור. אני יודע שאני סוג ג' או ד' אחרי המקומיים, הגורים המעורבים והספרדים הנחותים מהמחוזות השכנים - אבל יותר גבוה בדירוג מהלטינים המסריחים שבאו לפה לגנוב את כל העבודות הזוהרות במפעלי הייצור, מהערבים שבאו לאנוס את כולם ולעבוד במחלקת התברואה (חומר משעשע לדיון נפרד), מהסינים שבאו לנהל מסעדות וחנויות של הכל בדולר, וכמובן מהאפריקומנים שרובם שב"חים אבל עושים אחלה כסף ממכירת זיופים בכיכר העיר. כשאתה לא חי באשליה שזה 'הבית', הרבה יותר קל לקבל את הגזענות כפיצ'ר ולא כבאג.
עושה רושם שהפיצ'ר הזה מובנה ומושרש אצלך היטב.
כאחד שלא מבין כלום, זה מתחבר לי היטב לעניין תחושת הזרות והניתוק אצלך ואצל אחותך לפני עמוד או שניים.
boaz avrahami
19-04-20, 14:09
יש צמח בחקלאות שמאוד מזכיר לי את היהודים האלו שנודדים בעולם בחיפוש מתמיד אחרי עוד כמה גרושים והשתקעות במדינה לא להם.
https://uploads.tapatalk-cdn.com/20200419/a5008a232c8190ad1b845a8186765d41.jpg
לא אישי נגד אף אחד אבל אני ממש בז לתכונה הזו ואני אומר את זה בכאב.
יש לי שתי אחיות שחיות בגולה. אירלנד ואוסטרליה.
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
אני לא רואה איך כל העקיצות והאמירות הכלליות האלה מקדמות את הדיון. בשביל לדעת מה גרם ליהודי זה או אחר לרדת לגולה, תצטרכו לשאול אותו. אני לא שייך למחנה הזה ולא עליתי ולא ירדתי לשום מקום. כשעבדתי בארץ הרווחתי יותר וחסכתי סכום דומה מדי חודש, כך שלא זו הייתה המוטיבציה. ואני בכלל לא אוהב מילקי...
לכל מי שרוצה לספר לי בכוח שבעצם אני כן יהודי, שבעיני כל מדינה אחרת אני תמיד אהיה כזה ושיום אחד אחזור אל המקורות כשיקראו לילד שלי בשם גנאי בביה"ס - אשמח לתת את מספר הטלפון של הוריי בפרטי ושם תמצאו אוזן קשבת.
את תקופת היהדות והישראליות שלי הטיב לסכם חנוך לוין, אם כי בקונטקסט קצת שונה במקור:
להילחם, פשוט מפני שאין מוצא אחר,
זה לא עושה לי את המוות למושך יותר.
ועוד דבר ברור: אם לא אחיה אני,
אז אף אחד לא יעשה זאת בשבילי.
אני מכיר עוד כמה אנשים, הרבה יותר יהודים ממני, שבחרו להישאר בחו"ל משיקולים דומים.
בועז ,תעזוב את הילד, תראה, הוא קורא לאירופה חו"ל , זה כבר אומר משהו ,לא ?
חוצמזה יש הרבה ישראלים שיגידו שגם אתה גר בחו"ל.
לפחות כל "הגויים" ,בחו"ל,שמכירים את דריש חושבים שכולם פה ,בארץ ,מחוננים.
תראה, הוא קורא לאירופה חו"ל.
תודה טל, אין לי בעיה עם המונח חו"ל כי אובייקטיבית זה פורום דובר עברית וישראל היא נקודת הייחוס. אבל אנחנו מהגרים, לא עולים ולא יורדים, ולא גולים ולא נעליים. התקדמנו מאז.
לפחות כל "הגויים" ,בחו"ל,שמכירים את דריש חושבים שכולם פה ,בארץ ,מחוננים.
נקודה מעניינת שאכתוב עליה בהמשך. בינתיים אני יכול לומר בקצרה שאתה לא רחוק מהמציאות.
מספר הודעות בשרשורים מקבילים השאירו אצלי 'סימניות' לדברים שצריך לכתוב עליהם, כך שאני מתנצל מראש על ההתפזרות בפוסטים הבאים.
נושא אחד שאנשים נורמטיביים לא מרבים לחשוב עליו זה כל הסיפור של לגור לבד בחו"ל. נשמע טריוויאלי אך רחוק מכך בפועל, במיוחד כשאתה בא ממשפחה סובייטית אולד סקול שתמיד מניחה שאתה מת עד שיוכח אחרת. אמנם תמיד חייתי על הצד הזהיר והשמרני, אבל העובדה שהכל פה מתנהל בשפה זרה שאני לא לגמרי שולט בה ותחילת העבודה ב-2017 כראש צוות טכני שנמצא בדרכים 200 יום בשנה (לפעמים באזורי זמן שונים) חידדו אצלי את הצורך בבניית ניהול סיכונים ובד"ח מסודר לסגנון החיים שבחרתי לעצמי. להלן כמה נקודות עיקריות מתוכו:
כשאני לבד בבית, אף דלת לא נסגרת עד הסוף. זה אחד הכללים ש'נכתבו בדם' לאחר שטרקתי פעם את הדלת לחדר השינה ואז גיליתי שהידית מסתובבת על ריק כשניסיתי לצאת. תחשבו רגע על הסצנריו הזה, שבאותה מידה יכול היה להתרחש בחדר השירותים/מקלחת שבד"כ אין בו חלונות, ולא תמיד לוקחים לשם את הטלפון הנייד. מי יבוא לחפש אותי אם אעלם לכמה ימים, כשהמשפחה גרה במדינה אחרת והקשר עם החברים נשמר כיום רק בוואטסאפ? למי אתקשר אם אין קליטה? אפשר לצעוק עד מחר, אבל מי ישמע? בפעם האחרונה שזה קרה, למזלי עדיין לבשתי את בגדי הרחוב והיה לי סכין בכיס, שבאמצעותו פירקתי את ברגי הידית וראיתי שהמוט המקשר פשוט קפץ החוצה - אבל איך אדם לא טכני היה מוציא עצמו ממצב כזה?
כשאני הולך להתקלח או לעסוק בפעילות כלשהי עם סיכון מוסף (אפילו החלפת נורה של שתי דקות), אני תמיד לוקח את הטלפון הנייד איתי ומניח אותו בהישג יד או בכיס. לא על מדף, אלא ככה שאוכל להגיע אליו גם אם נפלתי (מסולם או במקלחת) ושברתי יד או רגל. כמובן שזה לא יעזור אם שברתי את המפרקת או התעלפתי, אבל אי אפשר להיות מוכן להכל.
הטלפון הנייד לעולם לא יורד מתחת ל-50% טעינה. כשאני בבית אני מקפיד להטעין אותו באופן שוטף, וכשאני בדרכים יש לי סוללה רזרבית ומכשיר שעדיין תומך בקונספט.
כל עבודת חשמל או עבודה ממושכת בגובה, אפילו פשוטה (מעבר להחלפת נורה) מחייבת אדם נוסף שיהיה בבית. שכן, חבר, עובר אורח רנדומלי מהרחוב... לא צריך שיעזור, רק שיקרא לאמבולנס אם אני נופל או מתחשמל. בעבודות קטנות שמחייבות ניסור, קידוח או מגע עם חשמל, אני מקפיד להשאיר את דלת הכניסה לדירה לא נעולה - למקרה שהתקשרתי לאמבולנס בעצמי אבל אז התעלפתי מהכאב. זה פרבר שקט יחסית, אז אני לא דואג שמישהו יכנס ויגנוב משהו.
להיות חולה זה כל הזין. אי אפשר להתכונן לזה מלבד להחזיק סטוק של התרופות הקבועות בבית, ורצוי להביא אותן בנסיעות מארה"ב כי החומר שהם מוכרים בסופר יותר חזק מכל מה שתמצא בבית מרקחת באירופה. כדאי גם לשמור את המידע הזה לעצמך ולא לחלוק אותו עם המשפחה שנמצאת במרחק אלפי ק"מ, הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות זה להדאיג אותם כשהם חסרי אונים. לגור לבד בחו"ל זה להיות המבוגר האחראי ולחשוב כמה צעדים קדימה, מעבר למה שאבא או אמא שלך עושים כשהם שואלים איך אתה מרגיש. כאילו שיש להם איך לעזור לך אם אתה חולה מת ומקיא וקודח מחום... אז עדיף שפשוט לא ידעו.
תודות לטכנולוגיה של היום - דלוק אצלי באופן קבוע שיתוף מיקום, כך שאחותי בישראל יודעת היכן אני נמצא בכל רגע נתון (לפחות כשיש קליטה). תכל'ס עדיף שזה יהיה מישהו מקומי, אבל אני לא רוצה להעמיס את האחריות הזאת על חברים, זה לא אשמתם שבחרתי לחיות ככה. שירותי המיקום בטלפון דלוקים באופן קבוע גם כדי שהמשטרה תוכל למצוא אותי יותר בקלות אם אני נעלם במהלך העבודה (נגיד מתרסק לתוך תעלה רנדומלית בדרך ללקוח בגרמניה ומאבד את ההכרה).
דבר פרוזאי כמו מפתח שאובד או נשבר הופך לבעיה אמיתית כשטסים הרבה וחוזרים הביתה לפעמים באמצע הלילה או בסופ"ש... לך תמצא מנעולן שאתה סומך עליו ותדבר איתו ספרדית עכשיו. למקרים כאלה יש סט מפתחות מלא (בית, דירה, אופנוע, אוטו, חניון תת"ק) אצל קולגה ששומר אותו במשרד ונמצא במרחק שיחת טלפון.
כשטסים לחו"ל לשבוע ומעלה - צריך לרוקן את המקרר, לפחות את כל מה שיכול להתקלקל ולהסריח. אח"כ צריך גם למלא אותו מחדש כששבים הביתה, וזה משהו שחייבים לקחת בחשבון כשמתכננים את תאריך החזרה. כדאי לחזור ביום חול ובשעה סבירה, שיהיה זמן ללכת לסופר. כשטסים ליותר משבועיים - שווה לחשוב על הפשרת המקרר וניתוק שלו מהחשמל, חבל שיעבוד סתם. וגם כשלא מנתקים, צריך לשים עין על רמת הצטברות הקרח ואולי להפשיר טרם הנסיעה, שלא יהיו הפתעות כשאני בחוץ. בכל אחד מהתסריטים האלה אני צריך לתכנן מראש את הקניות האחרונות שאני עושה, כמה ארוחות אוכל ביום-יומיים לפני הנסיעה ומה כל אחת מהן תכיל, כך שהכל יגמר בדיוק בזמן. כדאי גם לא לשכוח לרוקן את הזבל לפני שעוזבים לשבועיים. גם זה וגם סיפורי המקרר - מנסיון עגום, אל תשאלו. :D
את המצברים של האוטו והאופנוע שנפרקים אחרי שבועיים-שלושה של חוסר פעילות צריך להוציא ולחבר למטען החכם בבית, שכן לצערי בחניון התת"ק עדיין אין נקודות חשמל, ואין ממי לבקש שיתניע אותם פעם בשבוע או יעשה סיבוב.
רוב הסעיפים לעיל אינם רלוונטיים למי שנשוי, או סתם גר לבד אבל קרוב למשפחה ולחברים שלו, או אפילו לבד בחו"ל אבל עם ג'וב משרדי סדיר שיש בו רוטינה ואנשים אחרים. הרווקות והניתוק שמהווים יתרונות תחרותיים במקצוע שלי הכניסו אל חיי גם הרבה כאב ראש לוגיסטי. וזה לא שאני חי בפחד יומיומי מפציעות גוף, התחשמלות, נעילה בחדר וכו' - אבל אלו דברים שלמדתי לקחת בחשבון, ובאופן אירוני דווקא כשהם הפכו לטבע שני זה מה שאפשר לי להירגע ולהנות מהחיים פה.
כמאמר חז"ל, לא טוב היות האדם לבדו. אבל איזה שקט!
מקריאת המגילה לעיל, שאולי גרמה לכמה מהנוכחים להטיל ספק בבריאות הנפש שלי, עולה תהייה פשוטה: מה, אתה גר בבקתה עזובה ביער? אין לך שכנים שאפשר להיעזר בהם? זה הנושא הבא שאני רוצה לכתוב עליו - איך שכנות נראית ומרגישה בקטלוניה ומה קווי הדמיון והשוני שלה מול החווייה הבריטית.
נתחיל דווקא עכשיו, בימי הקורונה, כי זו תקופה שמייצגת היטב כיצד מתנהגים שכנים בפרברי ברצלונה. אני מסתכל בכוונה על הפרברים גם כי אני גר פה, אבל בעיקר משום שבמקומות כאלה (בכל מדינה) מוצאים את האנשים האסלים וההומוגנים, בניגוד לאוכלוסיית המהגרים המעורבת שבעיר הגדולה. כפי שבטח ראיתם בטלוויזיה, בחלק ממדינות אירופה נהוג עכשיו לצאת פעם בשבוע אל המרפסות ולמחוא כפיים לצוותים הרפואיים. 'אצלנו' בפרברים זה קורה מדי יום בשעה שמונה, וכל אותם החבר'ה שלא מסוגלים בשגרה להגיע לפגישה במשרד עם פחות מעשר דקות איחור מתייצבים למחיאות הכפיים בדיוק של שעון שווייצרי. עם זאת, תשאלו אותם למי הם מוחאים כפיים וכנראה שתשעה מתוך עשרה לא ידעו לענות. הם באים בשביל החווייה ובשביל הקהילתיות, אבל בעיקר משום שאלו החמש דקות ביום שבהן 'מותר' להם להיות טיפוסים סוציאליים ולתרגל אינטראקציה חברתית זה עם זה.
בשעה שמונה וחמישה קטלוניה חוזרת לשגרה - הווילונות מוסטים, התריסים מוגפים, והמשפחות שבות אל הכונכיות הפרטיות שלהן, שהשכנים חלילה לא ידעו ולא ישאלו מה הן עושות בבית בזמנן הפנוי. זה בדיוק אותו סיפור גם כשאין קורונה, התריסים והווילונות האלה בכל מקום ובכל שעה ביממה, מסורת לאומית או מכת מדינה, תלוי איך מסתכלים על זה. תייר שמסתובב פה בשעות הרגועות של היום עלול לחשוב בטעות שמדובר בעיירת רפאים, שכן אפילו בקיץ אף חלון אינו פתוח ואף מרפסת אינה מאויישת (אלא אם כן גר שם איזה מהגר כמוני). בלי להגזים, רק עכשיו אחרי שנה וחצי בדירה הנוכחית, גיליתי שלאחד השכנים שלי יש אישה ושני ילדים - כשהם התחילו לצאת אל המרפסת הקטנה שלהם בימי העוצר. עד כה האקשן היחידי שהלך שם זה שהוא היה קופץ החוצה לסיגריה פעמיים או שלוש בשבוע. זהו. מעבר לזה מעולם לא הגיע משם אות חיים, למרות שבפנים בטח היה את הרעש וההמולה הרגילים של זוג צעיר עם שני ילדים קטנים.
אני גר בדירה קטנה עם חלון גדול שתופס את רוב שטח הקיר. גם שאר הדירות בבניין בנויות על אותו עקרון, עם חלון גדול או מרפסת. אבל אני תמיד יכול להסתובב בבית בלבוש מינימלי, לרבוץ על הספה עם ביצה אחת בחוץ או ללכת לשירותים עם דלת פתוחה כי אני יודע שאיש לא יראה אותי - הרי כל החלונות שלהם סגורים, וגם כשהם מרימים את התריס הם משאירים את הווילון מוגף.
כאן שוב בא לידי ביטוי הניגוד המדהים הזה שעליו דיברתי עם הגזענות מקודם - כשהם מחוץ לבית, הכל הולך. אפשר להתלבש איך שבא לך, אפשר להתמזמז עם בן או בת הזוג על הספסל או ברכבת (בכל גיל), ואפשר לשיר ולצחוק ולחיות כמו אנשים חופשיים. אבל כשמגיעים הביתה - נכנסים לבונקר. אני זוכר עד כמה גילויי החיבה הפומביים האלה הפתיעו אותי כשהגעתי לפה לפני עשור, הזוגות בגיל העמידה שהתגפפו באוטובוס והאנשים במשרד שהיו חולפים זה ליד זה במשרד ופותחים שיחה של ארבעים דקות כעניין שבשגרה. 'אנשים חמים' ולא במובן הערסי, אלא באוסול. אבל רק עד שמגיעים הביתה כאמור.
ומכאן אני חותך שלוש שנים אחורה לפרברי לידס באנגליה, שהציגו גישה הרבה יותר אחידה לסיפור. ברוב הממלכה מזג האוויר קר ומגעיל רוב הזמן, אז שמים וילונות על החלון כדי לחמם את הבית וכי ממילא אין שום דבר מעניין לראות בחוץ. רוב הבתים הם פרטיים ולא בנייני דירות כמו בקטלוניה או בישראל, לכן באמת יש מה להסתיר ואפשר להבין את האיום הפוטנציאלי מעוברי אורח שיכולים להציץ פנימה ולחמוד את הפלזמה 60 אינץ' או את התכשיטים שלך. הבריטים לא מתמזמזים ברחובות ולא שרים בקול, לפחות עד שישתכרו כהוגן. 'האזור הבטוח' שלהם לאינטראקציה חברתית הוא אך ורק בפאב, לא במשרד ולא במרחב הציבורי. ובגלל שהבתים שלהם מוקפי חומות והם נורא סקרנים מה הולך אצל השכנים (אבל בחיים לא ישאלו) - גם תכניות הטלוויזיה שלהם נראות בהתאם.
מי שצופה בסדרות הדרמה הבריטיות הוותיקות כמו איסט-אנדרס שם לב מיד לתופעה מעניינת: השכנים שם אשכרה נראים כמו בני אדם, עם שיניים עקומות ושיער לא מסודר והכל. יש כלים מלוכלכים בכיור ובלאגן על השולחן בסלון, וספה מרופטת וכיו"ב - ההפך המוחלט מטלוויזיה אמריקאית למשל, שבה כולם יפי תואר עם מייקאפ מושלם ורהיטי מעצבים ודירת פאר בלב ניו-יורק. הסיבה לכך היא תרבותית פשוטה - לאנגלים לא כזה אכפת מה קורה בארץ דמיונית ואצל אנשים עשירים, אבל הם מתים לדעת איך נראה מבפנים הבית של השכן שלהם - זה שגר חמישים יארד לידם אבל הם מעולם לא ביקרו אצלו, ובטח המטבח שלו יותר גדול והסלון יותר מודרני והשטיח יותר עבה. זה הפרי האסור בגרסה הבריטית.
עם כל השעשוע שבדבר - זה בא גם עם מידה לא מבוטלת של פחד מ'מה יגידו', ברמה שדוחפת אותם לפעמים להתנהגות מגוחכת כמו להתלבש בבגדי רחוב לפני שקופצים למטבח להכין כוס תה, או לבקש מהאורחים שיחנו ברחוב ליד כדי שהשכנים לא יקבלו רעיונות. בקטלוניה אין בעיה כזאת - שידברו, האנשים פה לא מתביישים בכלום. אבל הם גם לא יגלו ולא יחלקו כלום, כי ביתם הוא מבצרם. וגם כשלא קר בחוץ ויש שמש נפלאה וציפורים מצייצות - הם ישבו בבית הזה ויהנו מזמן האיכות שלהם לבד או עם המשפחה, אבל בעולם נפרד מהשכנים. קל וחומר אם השכנים האלה מהגרים.
שלשום ממשלת ספרד 'פתחה את השסתום' כמאמר המשורר, והרשתה לנו לצאת קצת אל הרחובות אחרי כמעט חודשיים של עוצר מוחלט. חשוב להסביר שלפני כן אפילו מאה מטר מהבית וכל הפינוקים האלה שקיבלתם בישראל לא הורשו כאן. רק לטייל עם הכלב או לצאת לסופרמרקט, לבית המרקחת או לזרוק את הזבל.
ה'פס' ניתן לפי שעות ביום, כאשר הילדים קיבלו את היריעה הכי רחבה והמבוגרים שאינם בקבוצת סיכון מיוחדת הורשו לצאת רק בשני טווחי זמן: 6-10 בבוקר או 8-11 בערב. למרות מזג האוויר הקייצי אתמול בבוקר הרחובות עדיין היו ריקים, מחזה תמוה לכאורה בהתחשב בנסיבות, אבל זה לא נבע מפחד להידבק או משהו אלא פשוט מסדר העדיפויות הלאומי. כלל יסוד בחיים בספרד הוא שעד עשר בבוקר הם לא באמת מתחילים, אפילו אם זו ההזדמנות הראשונה לצאת מהבית אחרי חודשיים של עוצר.
עניין משמעותי שמעטים מתעכבים עליו כשמתחילים עם שיקולי הכדאיות הכלכלית ברילוקיישן הוא קצב החיים המקומי, הנובע בד"כ משעות האור והחושך. אני זוכר היטב את הלם הקרב שהייתי בו בחצי השנה הראשונה לאחר שהגעתי לפה, כשראיתי שאנחנו מסיימים יום עבודה באותן שעות בערך כמו בישראל, אבל יוצאים מהמשרד ועדיין נשאר לנו חצי יום של אור. וכשמשלבים את זה עם חנויות שעובדות קבוע עד 8-9 בערב (גם בשבת, כי אצל הנוצרים אין דבר כזה 'ערב יום ראשון'), זו פשוט רמת חיים אחרת ששווה הרבה יותר מעוד כמה מאות יורו במשכורת.
'אצלנו' בברצלונה השמש שוקעת בסביבות 9-10 בערב, תלוי בעונת השנה, וזורחת באזור 7-8 בבוקר. זה אומר שלפני 7 לא מתעוררים בכלל, לפני 9 לא באים למשרד (או לביה"ס) ולפני 10 לא קובעים פגישות או מתחילים לעבוד. גם החנויות ברובן נפתחות ב-10, למעט סופרים שפותחים ב-9 וחנויות DIY שמתחילות מ-7 (אבל עדיין מסיימות ב-9 בערב!). כשמסתכלים על תנועת הרכבות והאוטובוסים, לפני 8:30 בבוקר רואים שם בעיקר אנשים בבגדי עבודה זוהרים, אותם חוטבי עצים ושואבי מים כמו בכל מדינה, שמתחילים מוקדם ומסיימים מוקדם. מן הראוי לציין שגם המוסכים פתוחים בשעות הגיוניות (בד"כ 8-8) ובהחלט גם בשבת, בניגוד לנהוג במדינות מסויימות במזרח התיכון.
משהו שלישראלים קשה יחסית להתרגל אליו הוא השעות המאוחרות של הארוחות שנובעות מהסידור הזה. צהריים אוכלים פה החל מהשעה 1 בעבודה או 2-3 בבית/מסעדה, וזמן השיא למי שאוהב לצאת בערבים הוא בין 9-10, כשזה כולל משפחות עם ילדים. רוב המסעדות באזורים לא-תיירותיים נפתחות פעמיים ביום, בין 1-4 ואז בין 8-11 בערב.
אישית, בשבילי זה עובד הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה הגרמנית או ההולנדית שבה אחרי 6 בערב אפילו המקדונלד'ס סגור, אבל זו בעיה אמיתית למי שנוסע הרבה במסגרת העבודה וצריך לזכור את הלו"ז בכל מדינה. כשעבדתי כראש צוות של התקנות בבתי דפוס, המרדף אחרי שעות האור והיכולת לסיים יום עבודה עם מספיק זמן לקניות בסופר ובירה בפאב היה אחד מהסעיפים הראשונים בסדר העדיפויות שלי. זה גרם לקשיים פוליטיים בעבודה עם הקולגות האמריקנים, שהתחילו את יום העבודה שלהם 8-9 שעות אחרינו וציפו שניצמד ללו"ז המטכ"לי שנהוג בחברה, אבל גם זכה להרבה הערכה מאנשי השטח שעבדו איתי.
מוסר השכל - לכל מי ששוקל מעבר למדינה זרה במסגרת כלשהי, אני ממליץ מאד לבקר מראש לפחות פעמיים בעונות שונות ולנסות להתחבר אל הקצב המקומי. מנסיוני עם זרים רבים שמגיעים לפה וגם עם אלו שפגשתי באנגליה, זה משהו שלא חושבים עליו בהתחלה אבל יכול להכניס בן אדם לדכאון קליני אחרי תקופה. העניין מורגש במיוחד אצל בני ובנות זוג של עובדים ברילוקיישן שאין להם תעסוקה שוטפת, ושלעתים קרובות השעון הביולוגי שלהם אחרי 30-40 שנה בארץ המקור מנוגד לשעות האור והחושך במקום החדש.
תחפש קצת בהיסטוריה הפחות יפה של ספרד ותגלה למה השעון מוזר
רמז 42
תחפש קצת בהיסטוריה הפחות יפה של ספרד ותגלה למה השעון מוזר
רמז 42
חיפשתי .. למה הכוונה ?
Sent from my iPhone using Tapatalk
1942 -פרנקו השליט העריץ הזיז את השעון שעה קדימה בכדי שיתאים לשעון גרמניה שהיתה בת בריתה של ספרד
1942 -פרנקו השליט העריץ הזיז את השעון שעה קדימה בכדי שיתאים לשעון גרמניה שהיתה בת בריתה של ספרד
יש הרבה דברים שהוא עשה ... הוא בילה במיטה קצת עם ההוא וגם קצת עם ההם ...
Sent from my iPhone using Tapatalk
יש הרבה דברים שהוא עשה ... הוא בילה במיטה קצת עם ההוא וגם קצת עם ההם ...
Sent from my iPhone using Tapatalk
וואלה?
ומהזוית שלנו- היחס שלו ליהודים בתקופת השואה די שנוי במחלוקת, יש גרסאות שהציל הרבה יהודים ודעות אחרות טוענות אחרת.
וואלה?
ומהזוית שלנו- היחס שלו ליהודים בתקופת השואה די שנוי במחלוקת, יש גרסאות שהציל הרבה יהודים ודעות אחרות טוענות אחרת.
הוא הצליח לשמור את ספרד מחוץ למלחמה תוך כדי שהצבא שלו נלחם לצד הנאצים ועם האמריקאים במקביל ..
Sent from my iPhone using Tapatalk
תחפש קצת בהיסטוריה הפחות יפה של ספרד ותגלה למה השעון מוזר
רמז 42
זה שונה עוד ב-1940 והפך לקבוע ב-42, אבל לדעתי זה לא יותר 'מוזר' מהלילות הקצרים בפינלנד למשל. סתם ניואנס מקומי.
הוא הצליח לשמור את ספרד מחוץ למלחמה תוך כדי שהצבא שלו נלחם לצד הנאצים ועם האמריקאים במקביל ..
Sent from my iPhone using Tapatalk
למי צלצלו הפעמונים?
האמריקאים היו קצת נגדו, לא?
זה שונה עוד ב-1940 והפך לקבוע ב-42, אבל לדעתי זה לא יותר 'מוזר' מהלילות הקצרים בפינלנד למשל. סתם ניואנס מקומי.זה לא ניואנס.
שים לב לתיאור שלך של הרגלי היום, הלילה והארוחות.
בלתי מובן מדוע משמרים את המסורת הזו.
Sent from my SM-N950F using Tapatalk
למי צלצלו הפעמונים?
האמריקאים היו קצת נגדו, לא?
זה ממלחמת האזרחים
שים לב לתיאור שלך של הרגלי היום, הלילה והארוחות.
בלתי מובן מדוע משמרים את המסורת הזו.
רואים שאתה לא מבין את הנפש הספרדית. תראה:
בשעה 9 באים לעבודה, הולכים לשתות קפה ולרכל.
בשעה 10 מתחילים לעבוד
בשעה 11, מקסימום 11:30 צריך לעצור לקפה וארוחה קלה. ועוד קצת ריכולים.
בשעה 13-14 הולכים לאכול צהריים. אי אפשר יותר מוקדם כי עדיין מלאים מההפסקה של 11.
בשעה 15, מקסימום 15:30 נחש מה עושים?
בשעה 17 כבר מתחילים לסגור את המחשב ולנקות את שולחן העבודה.
בשעה 17:30-18 הולכים הביתה.
עד שמגיעים הביתה אחרי קניות פקקים ומקלחת, למי יש זמן לארוחת ערב לפני 8? אז עושים קצת שיעורי בית עם הילדים, ואז ב-9 הולכים למסעדה או מכינים ארוחת ערב. אחרי זה נזרקים על הספה ורואים טלוויזיה עד חצות, ואז הולכים לישון.
התעלומה האמיתית היא איך עם הלו"ז הזה (אפילו אם הגזמתי קצת והוא רלוונטי בעיקר לעובדי משרד ולא לפועלי יצור) הם עדיין מצליחים להיות פרודוקטיביים ברמה שהאמריקנים לא יכולים גם אחרי משמרת של 12 שעות. התיאוריה שלי אומרת שזה קשור לשעת ההתחלה המאוחרת של היום, כי לקום בחמש-שש זה לא טבעי לאף בן אדם. כך שבעצם ה'תיקון' של פרנקו, גם אם בוצע מהסיבות הלא נכונות, הטיב עם כולם.
בלי קשר, אני חושב שגם בלעדיו ספרד הייתה מיישרת קו עם מדינות מערב אירופה בשלב מסויים, ככל שיחסי העבודה עם האיחוד היו מתהדקים.
מודה שאני לא מבין.
לכן אני קורא מה שאתה כותב.
אני מניח שהם עוד לא התרגלו לשינויים של המלך ארגון :-)
Sent from my SM-N950F using Tapatalk
למי צלצלו הפעמונים?
האמריקאים היו קצת נגדו, לא?
עם הגרמנים נגד הרוסים ועם האמריקאים נגד היפנים.
מודה שאני לא מבין.
לכן אני קורא מה שאתה כותב.
אני מניח שהם עוד לא התרגלו לשינויים של המלך ארגון :-)
אמת, כנראה שעוד לא. :D
קח את כל מה שאני כותב פה בע"מ, כי גם אני עדיין לא מבין הרבה ממה שהולך פה ולא מכיר את ההיסטוריה מספיק טוב כדי לטעון אחרת. למדתי עם השנים לשים את הרציונל בצד ופשוט לקבל דברים כמו שהם גם כשזה נראה הזוי לחלוטין, טקטיקה בת ביצוע כל עוד אני מחשיב את עצמי לאורח זמני ולא לבן המקום. אני נהנה לתצפת ולדווח על דברים כאלה, להעלות סברות ולדסקס אותן בפורומים או עם מהגרים אחרים, אבל לא משלה את עצמי שבסופו של תהליך אמצא הסבר אמיתי לכל תופעה. זה תרגיל מתמשך במשמעת עצמית.
boaz avrahami
03-05-20, 23:01
משהו בתאור נשמע לי ממש לא אמין.
עם סדר יום כל כך עמוס איפה הם מצליחים לדחוף את הסייסטה המפורסמת שלהם?
Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94
צודק בועז, זו נקודה מעניינת וחשובה ששכחתי להתייחס אליה.
היסטורית, הסייסטה מגיעה מדרום ספרד בשנים שעוד היה חם מכדי לעבוד או לצאת מהבית בשעות הצהריים. היום זה כבר לא בעיה עם מיזוג אוויר בכל מקום, אבל המסורת נשארה באופן חלקי. בקטלוניה למשל, שעות הפתיחה הנוחות של החנויות שציינתי קודם מתאפשרות במקרים רבים עקב כך שלוקחים הפסקה ארוכה איפשהו בין 1-5 אחה"צ (כלומר שומרים על 9 שעות עבודה ביום נטו). רוב העיריות בפרברים גם מאפשרות חניה חינם ברחוב בטווח הזמנים הזה, מתוך ההנחה שחואן החנווני יבוא הביתה לאכול ולנמנם, אז הוא צריך מקום לשים את האוטו.
סופרמרקטים, בתי קפה ורשתות גדולות עובדים רצוף בשתי משמרות. בעלי עסקים קטנים בד"כ לוקחים סייסטה, ועם הזמן גם המהגרים שמחזיקים פה חנויות למדו לעשות זאת ע"מ לשמור על אתיקה עסקית עם המתחרים. משרדים עובדים רצוף (ולכן צריכים הרבה קפה :D) אבל מסיימים מוקדם יותר כאמור, כך שיש להם את הזמן הפנוי בערב כדי לעשות שופינג או לאסוף את האוטו מהמוסך.
משהו שמזמן רציתי לכתוב עליו והשבוע קיבלתי תזכורת זה מוסד ה'חסטוריה' בספרד, שזה בתרגום מילולי 'מנהלה' או בטרמינולוגיה צה"לית 'שלישות'. בפועל, מדובר במאכעריות כמקצוע לגיטימי, עם כל היתרונות לאזרח הפשוט וללא שום קונוטציה שלילית.
מסיבות היסטוריות כאלה ואחרות, הביורוקרטיה הספרדית נוטה להיות די מסובכת. כיום המצב הולך ונהיה קל יותר עם פתיחת חלק מהשירותים לאינטרנט, אבל המעבר הזה זז לאט ובינתיים אף משרד לא בוטל (בניגוד לאנגליה למשל, שסגרה זה מכבר את כל משרדי הרישוי) אלא רק הצטמצם, כך שאתרי האינטרנט הם בסה"כ ערוץ נוסף וקצת מקרטע לקבל בו שירות. נשמע מוכר?
הפתרון הפרקטי שקיים פה הוא ה'חסטור' - מאכער שיעמוד בשבילך בתור, יגיש את כל המסמכים, יבצע את כל ההתכתבות וכו'. בימינו רוב החסטורים הם חלק ממשרד שכולל אנשים עם התמחויות שונות כמו משרד הרישוי, מס הכנסה, ענייני הגירה, רישום עסקים, תביעות קטנות וכו'. השירותים האלה זמינים לכל דכפין ומתומחרים לכל כיס, בד"כ בגבולות המאה יורו לפעולה. רוב החסטוריות הן עסקים משפחתיים קטנים שדוברים ספרדית וקטלונית בלבד, וישנם גם כמה שחקנים גדולים שמתמחים בתושבים זרים ועולים פי כמה, אבל כולם נמצאים תחת רגולציה ופועלים ברשיון.
כמה דוגמאות ספציפיות מהנסיון שלי עם המוסד הזה בשנים האחרונות:
- קניית רכב כרוכה בהגעה פיזית למשרד הרישוי, המתנה קצרה (אם קבעת תור) ותשלום 54 יורו על העברת בעלות. שילמתי 100 יורו לחסטוריה ולא הייתי צריך לצאת מהבית (כנ"ל המוכר), הפעולה בוצעה מהיום למחר.
- בשביל לא לשלם מסים על האופנוע בחורף החלטתי להוריד אותו זמנית מהכביש, פרוצדורה פשוטה אבל דורשת נוכחות פיזית בדומה להעברת בעלות. 7 יורו אגרה וכמה שעות אם הייתי טורח ללכת לשם, 20 יורו ועשר דקות דרך החסטוריה מבלי לצאת מהבית.
- בספרד אנו מחוייבים להגיש דו"ח מס שנתי שקובע אם מגיע לנו החזר או שיש פער גביה שצריך לכסות. לוקח משהו כמו שעה להגיש באינטרנט (בספרדית), אבל משאיר פתח לטעויות וגם דורש טקס הרשמה ארוך שכולל שליחת מכתב פיזי עם קוד אליך הביתה שאני ממתין לו מ-2018. שילמתי 60 יורו לחסטוריה, שלחתי מסמכים במייל ומענה לכמה שאלות פשוטות ושכחתי מהסיפור. הפעולה לקחה 87 דקות מרגע שליחת המייל עד קבלת אישור הגשה, והחזר המס נכנס לחשבון כעבור שלושה ימים.
- מדי כמה שנים עליי לחדש את ויזת העבודה, מה שאומר לקבוע תור למשטרת ההגירה. זה סיפור לא פשוט, שכן התורים ניתנים רק במהלך מספר שעות בחודש בימים ספציפיים, ובמקרים רבים אפילו להשיג אותו לוקח שבועות ארוכים. אני משלם כ-150 יורו לחסטוריה שקובעת את התור בעצמה (דרך ערוץ רשמי שאינו זמין לקהל הרחב) ומלווה אותי במהלך הפגישה, שלעתים קרובות כוללת מעבר בין מספר פקידים ובירור נפרד בספרדית עם כל אחד מהם. החסטור שלי מכיר את כל הפקידים בשלכה כי הוא מתרוצץ שם כל יום, לכן כל מה שעליי לעשות זה להתייצב בזמן הנקוב, לחייך ולהעמיד פנים שאני לא מבין על מה הם מדברים. זמן הביקור הממוצע שלי בפגישות האלה הוא רבע שעה. למי שעושה זאת לבד יכול לקחת בין שעתיים לשלושה ימים.
לשיטת החסטוריה שני יתרונות מרכזיים - הידיעה שהפעולה תבצע היטב (כל עוד בחרת סוכן איכותי) והזמן/התעסקות שנחסכים בתהליך. בתור בונוס, אני מקבל הזדמנות לתמוך בעסק קטן מקומי שנותן שירות איכותי ומהיר בתמורה למחיר הוגן. וכאמור, התמחור הוא כזה שכולם יכולים להרשות לעצמם וחלק גדול מהאוכלוסיה באמת עושה זאת.
לדעתי זה גם משהו שיכול היה לעבוד בישראל, אילו היו מכשירים את השרץ מעמדה 1 ומסדירים את הפעילות. כמובן שגם היום אפשר לשכור רואה חשבון ועו"ד וכל מיני אנשים אחרים שיטפלו לך במנהלות, אבל אני לא מכיר מקום אחד שיעשה הכל ובמחיר נוח. אולי זה רעיון טוב לעסק בפעם הבאה שיפטרו אותי ואצטרך לחזור לארץ. :)
ברור לך שהתורים ה״רגילים״ ארוכים משמעותית כי האזרחים הרגילים נדחפים אחורה כל הזמן בגלל חסטוריה הזו?
אם היית רואה את גן החיות שהולך פה במשטרת ההגירה, היית מסכים שזה רעיון לא רע להקצות להם רק ימים ספציפיים ולהקשות את הטיפול העצמאי. בימים ה'פתוחים' האלה המצב די מזכיר את משרד הרישוי בחולון או את משרד הפנים בנתניה, או סניף ממוצע של רמי לוי בשבוע שלפני פסח.
אם אתה רואה בזה אפליה על רקע כלכלי - אני מסכים, אבל מצד שני אין פה מסים ואגרות דרקוניים כמו באנגליה למשל על כל בקשת ויזה או אישור כניסה/יציאה, כך שהכל יחסי.
בשאר המקומות אין הפרדה ואין גם תורים ארוכים. מאז 2008 עדיין לא יצא לי להמתין פה יותר מעשרים דקות בתור לעירייה, למשרד הרישוי, לביטוח הלאומי או לספקי התשתיות.
אין ספק שכלכלת ספרד בקאנטים. לראיה, כל החברים הספרדים שלי מתקופת הלימודים באירופה, אף לא אחד מהם חי בספרד (חיים בעיקר בגרמניה)
אמנים הם מקטרים על השפה ועל הקור, אבל כנראה זה עדיף מלרדוף אחרי הזנב שלך ולא להגיע לשום מקום.
למזלם יש קהילות של ספרדים בכל מקום, אז לא צריך ללמוד אפילו גרמנית.
למה זה קורה? המשכורות בספרד בתעשיות עתירות הידע מעליבות, יוקר המחיה בערים גבוה ולקנות בית נשמע כמו הזיה. מחכים שההורים יחזירו ציוד.
מה לעשות..החבר׳ה בספרד לא אוהבים לעבוד. אוהבים לצאת כל יום למסעדות ולברים, לקשקש בטלפון בלי סוף.
בקיץ נעלמים לחודש לבתי הקיט באיים. בקיצר - פריון נמוך, וזה עוד בערים המתועשות. לא רוצה לדעת מה קורה באנדלוסיה ובשאר האיזורים הנחשלים.
הפרויקט האחרון שלי בעבודה היה במדריד, רוב האנשים שעבדתי מולם היו כבר ביוני עם הראש בחופש של אוגוסט. חלקם הגדול היו רומנים שעברו לספרד כדי לצאת מרומניה העניה.
שמח לשמוע שגם ישראל נכנסת מתחת לאלונקה.
Sent from my iPhone using Tapatalk
נשמע די מדוייק, למרות שאין לי עדיין היכרות מספיק עמוקה עם התרבות וההיסטוריה המקומית ע"מ להבין את הסיבות או לומר בבטחון אם זה אכן גרוע כמו שזה נראה.
לגבי שכר המהנדסים והאקדמאים - אמנם הוא על הפנים יחסית לשכנות במערב אירופה, אבל יש לא מעט אנשים שמצליחים לעבוד בתוך המגבלות - לקנות דירות, מכוניות חדשות וכו', ולא במימון אינסופי כמקובל בישראל או באנגליה בעשור האחרון. בשביל לקנות פה נדל"ן (בפרברים לפחות) לא צריך להיות טייקון, יש מספיק דירות 1-3 חדרים במחירים הגיוניים ועם משכנתאות נדיבות למי שיש לו מקום עבודה קבוע. במקרים רבים תשלום המשכנתא החודשי למשך עשרים שנה יהיה נמוך משכר הדירה לנכס בגודל זהה.
מה שכן, ילדים מביאים פה מאוחר ובהדרגה. מתחילים עם אחד, בודקים שאין קריסה כלכלית ואז חושבים על השני. אם אין כסף אז לא מביאים שני ובטח לא שלישי. אין פה את האובססיה הפוסט-שואתית הזאת שילדים זה מעל הכל ועם הכסף כבר נסתדר איכשהו. לפחות לא אצל הספרדים - הלטינים והערבים מן הסתם לא מטריחים את עצמם באנליזות כאלה.
עם כל האמור לעיל, יש פה זרם הגירה יציב של אקדמאים מאיטליה ועובדים כלליים מאמריקה הלטינית, כולם אומרים בדיוק את אותם דברים שכתבת מילה במילה, ולא שוקלים אפילו בצחוק לחזור לארצות המקור שלהם. כך ששוב, הכל יחסי.
אני חושב שהחלקים הלא-מתועשים והכפריים של ספרד זה עולם אחר לגמרי, ולכן לא מתחיל אפילו לספר או לנסות להבין מה הולך שם.
התעלומה האמיתית היא איך עם הלו"ז הזה (אפילו אם הגזמתי קצת והוא רלוונטי בעיקר לעובדי משרד ולא לפועלי יצור) הם עדיין מצליחים להיות פרודוקטיביים ברמה שהאמריקנים לא יכולים גם אחרי משמרת של 12 שעות.
סיפור.
ב2002 הפלגתי במסגרת נסיון להיות קצין בצי סוחר. הפלגה של חודשיים וחצי בערך מחיפה לסיאטל דרך המזרח הרחוק וסין.
היינו בסין ב2 נמלים, שייקו (או משהו כזה) ונמל ליד שנגחאי (אולי ריצ'מונד או משהו כזה, לא זוכר אבל לא בשנגחאי) שני נמלים "מערביים" שלפחות בזמנו רוב התעבורה למערב עברה דרכם.
הגענו לסין עם קונטיינרים ריקים, יצאנו מלאי סחורה. משם דרך הפסיפיק לוונקובר ומשם לסיאטל.
מה שלקח לסינים 8 שעות לקח לאמריקאים 3 ימים. לא בגלל שהם עצלנים, בגלל שהאיגוד המקצועי שלהם חזק ולכן יכול לדרוש דברים שבסין היו נחשבים הזויים לגמרי. הם עלו לעבודה עם טלוויזיה. פאקינג טלוויזיה.
החדר שלי היה בקומה שלישית או רביעית, מולי היו הערמות של הקונטיינרים. חצי שעה אחרי שנקשרנו למזח כל האוניה שרצה (לא בקטע שלילי) בסינים שטיפסו בלי שום קושי או אביזרי בטיחות על קונטיינרים בגובה 5 קומות כדי לפתוח את הקשירות של המכולות.
8 שעות. פירקו ספינה שלמה.
לקנדים לקח יומיים, לאמריקאים 3.
אני אישית מעדיף לעבוד ב5 בבוקר ולסיים מוקדם מאשר להתחיל לעבוד ב10. אני טיפוס של בוקר.
אי שם בשנותיו המוקדמות של השרשור הנ"ל, ברנרד סיפר על מערכת הבריאות האמריקאית עם הפינוי המוסק והחשבונות שמגיעים אח"כ. לפני כמה שבועות נזכרתי בזה כשקראתי על שורד הקורונה שקיבל חשבונית של 181 דפים ע"ס 1.1 מיליון דולר, שלמרבה המזל רובו שולם ע"י הביטוח. אני לא אכנס פה לדיון על מה הולך שם מול אירופה ומה דעתי בעניין, אבל למי שמעוניין - הנה הלינקים:
https://www.seattletimes.com/seattle-news/inspiring-story-of-seattle-mans-coronavirus-survival-comes-with-a-1-1-million-dollar-hospital-bill/
https://www.marketwatch.com/story/breaking-down-this-miracle-covid-19-survivors-11-million-hospital-bill-2020-06-16
בינתיים בברצלונה, הצטברו אצלי בבית כמה דברים שחברת הניהול והאחזקה גררה רגליים בתיקונם - מזגן שלא עבד היטב מאז הקיץ שעבר, קולט אדים שנפח את נשמתו לפני חודשיים ועוד כמה. הפרסונל פייבוריט שלי - בדירה יש אזעקה שגלאי העשן במטבח מחובר אליה (אולי ציינתי את זה בעבר), ואם קולט האדים לא עובד אז החיישן מתבלבל לפעמים ומרים את כל השכונה... אבל בגלל שאני רק שוכר פה ולא בעל הדירה, באופן פרדוקסלי אין לי את הקוד לנטרול האזעקה, כך שבעת ארוע אני צריך פשוט להמתין דקה עד שהיא תסיים לצרוח ולהיזהר להבא. במשך שנה וחצי ניסיתי לשווא לקבל את הקוד, אבל לא התעקשתי יותר מדי משום שעד עכשיו זו לא הייתה הפרעה גדולה.
הקש ששבר את גב הגמל זה כשחברת הניהול התחלפה והחבר'ה החדשים שלחו לי מכתב על חוב שלכאורה יש לי על שכ"ד מלפני שנה וחצי. גם אחרי שהצגתי במייל הוכחות לכך שהכל שולם, הם המשיכו לשלוח מכתבים ולדרוש תשלום, ככה"נ לא מתוך בריונות אלא כי מדובר בחברה גדולה שהמחלקות שלה לא מדברות ביניהן. כאן כבר הבנתי שצריך להסיר את הכפפות ולהפעיל את החסטוריה.
הבקשה הראשונית שלי אליהם הייתה לנסח מכתב עם חותמת העו"ד שלהם שישלח בדואר רשום לחברת הניהול, ושם לרשום שהנה ההוכחות והנ"ל בגדר הטרדת הדייר, שד"א עדיין מחכה שיתקנו לו את המזגן ואת קולט האדים. החסטוריה, שאמנם נמצאת בהנהלה קטלונית אבל העובדים שלה מגיעים מכל העולם, המליצה להתחיל משיחת טלפון תקיפה, אז זרמתי איתם - בכ"ז הם מקומיים ומכירים את השטח. ובאמת אחרי שבוע הם חזרו אליי לעדכן שהחוב בוטל והטכנאים תכף יגיעו, ובאמת בשבועיים שלאחר מכן הטכנאים התחילו להתייצב אצלי בבית יום אחרי יום ולתקן את כל מה שעוד לא עבד. הקוד של האזעקה לא הגיע אבל חוץ מזה הכל היה בסדר, אז אמרתי יאללה נסתפק בזה.
ואז אחרי חודש הגיע עוד מכתב עם אותו חוב לכאורה ודרישת תשלום, הפעם בדואר רשום. החבר'ה מהחסטוריה היו קצת בשוק מהחוצפה של חברת האחזקה, וכמובן שלחו (באיחור של חודש) את המכתב הרשום ההוא שביקשתי מלכתחילה. אני איכשהו לא הופתעתי בכלל, וכל הסיפור הזה רק הזכיר לי כמה טוב להיות ישראלי עם חושים מחודדים ולא פוש-אובר כמו המקומיים (לא משנה איפה), שלא יודעים איך להתמודד עם סיטואציות דומות. עצוב שזה העולם שאנו חיים בו, אבל עובדה. We're not in Kansas anymore.
אנחנו עדיין ממתינים לעדכון בכתב שיסגור את הנושא, והפעם אני מתעקש גם לקבל את הקוד של האזעקה המזורגגת (הכנסנו את זה למכתב המאיים). אחרי זה אסדיר את התשלום עם החסטוריה (הסאגה הזאת בטח תעלה לי איזה 150-200 יורו על לא עוול בכפי) ואבקש שיוציאו עוד מכתב עם דרישה שחברת הניהול תישא בעלויות הטיפול המשפטי לבלאגן שהיא עצמה גרמה לו, למרות שאני לא בונה על זה.
רק לסיכום, אזכיר שאני גר בבניין איכותי למדי בשכונה שקטה בפרברים, לא אצל איזה סלאם-לורד בלב העיר הגדולה עם דירה מחולקת ותור ארוך של דיירים פוטנציאליים. אף אחד לא חסין ממה שהולך פה, וזה באמת לא נובע לדעתי מבריונות או משיטת מצליח, אלא פשוט מחוסר קומפיטנציה בסיסי. במקום שמושך הרבה מהגרים, שוכרים את כח העבודה הכי זול שבנמצא ואין שום בקרה על איכות השירות שהם מספקים - בין אם הם טכנאי מזגנים שלא מצליחים לאתר דליפת גז במשך שנה וחצי או רואי חשבון שמאבדים כמה מאות יורו פעם בתקופה. זה החלק הפחות סימפטי של ה-diversity שכ"כ אופנתי לשים היום על הברושורים של כל ארגון גדול. לפעמים להיות קצת גזען ופחדן דווקא תורם לתוצאה הסופית.
-->
vBulletin® v4.2.4, זכויות יוצרים ©2000-2025, Jelsoft Enterprises Ltd, תורגם על ידי vBHeb.