פורום ג'יפולוג 4X4 - גרייט וול סטיד במבחן דרכים

גרייט וול "סטיד" הוא הטנדר כפול-ההנעה הסיני הראשון שנוחת בארץ. וכן, הוא זול בהרבה ממתחריו, אבל עזבו את הכסף בצד. הבעיה הכי גדולה שלו, כמו של כל מכונית שמגיעה ותגיע מסין, היא להוכיח שאין לו אחות.

תצלומים: אסף קציר

"תה ואורז יש בסין, הארץ הנידחת – ואצלנו יש חמסין, וכל מיני קדחת" אלה פחות או יותר מילותיו של שיר ארכאי מהימים שילדים שהלכו לתנועות נוער היו שרים שירים חלוציים. מאז עברו שנים רבות, בנזין וסולר לרוב זרמו במנועי המכוניות, והסינים מציפים את העולם לא רק בתה ואורז, ולא רק בצעצועים, אופניים ומכשירי חשמל זולים ומתפרקים ובחלקי חילוף לרכב באיכות מפוקפקת, אלא גם במוצרי הייטק יקרים כמו סמארטפונים, מחשבים, טלוויזיות פלזמה, ולאחרונה גם מכוניות.
אם תשלפו את הסוללה מהסמארטפון הממותג שלכם ותציצו לו פנימה, לא תופתעו לגלות את התווית המוכרת, זו שכבר מצהירה בלי בושה שהוא נולד בסין. זה גם לא יטריד אתכם יותר מדי, אם בכלל. אבל עם יד על הלב, האם הייתם משכיבים היום 150-170 אלפי שקלים על מכונית מתוצרת סין?

לכאורה – מה אכפת? ברזל זה ברזל, ומכוניות צריכות להיבחן באופן ענייני נטו – על פי הביצועים, הנוחות, השימושיות, האיכות, וכן, גם התמורה למחיר - ולא על פי המוצא העדתי. אז למה כולם מפחדים מהתוית Made in China? שכחתם שלפני 40 שנה התייחסתם ככה למכוניות יפניות? ותראו איפה הן היום! סין, תאהבו את זה או לא, או שיש כאלה שנוח להם להתעלם מהעובדה הזו, היא יצרנית הרכב הגדולה בעולם. עם מאות (כן, מאות. זו לא טעות) יצרני מכוניות קטנים וגדולים שמייצרים מיליוני מכוניות באלפי דגמים שונים ומשונים. חלקם סיניים-מקוריים, וחלקם אינו יותר מאשר העתקה ברמה שנעה בין "מקרית" לבין "בוטה עד כדי מבוכה", אשכרה רוורס-אנג'ינירינג, באישור רשמי או שלא (ברוב המקרים ממש לא... אבל הסינים שמים פס ומצפצפים בלי בושה על כולם, ואף אחד לא מעיז לריב איתם), של דגמי יצרנים יפניים, אירופאיים ואמריקניים מוכרים.

את הרוב המוחלט של הדגמים מתוצרת סין אנחנו לא מכירים וכנראה שגם לא נכיר, כי הם לא עומדים בכל מיני תקינות ותקנים הנדרשים בשוקי הרכב המערביים. אבל כיאה למעצמה תעשייתית שהולכת וגדלה בטור הנדסי ובקצב מבהיל, תעשיית הרכב הסינית לוטשת עינים רעבתניות גם אל מעבר לשוק הבית. והמכוניות שמיוצאות לאירופה וגם אלינו, לפחות בשלב הראשון, אולי לא מתיימרות להסתכל בלבן של העינים ליצרנים יפניים ואירופאיים בעלי מוניטין, אבל הן מציגות איכות שהולכת ומשתפרת ומתכוונות לשחק חזק בנישה של תמורה למחיר. בעברית - הרבה אוטו במעט כסף. יחסית.

בתחום הטנדרים והשטח, החלוץ הראשון במתקפה הסינית על ישראל הוא "גרייט-וול" (החומה הגדולה), המיובא לישראל על ידי חברת המזרח, יבואני לנד-רובר. לגרייט-וול יש עוד דגמים שחלקם דומים באופן חשוד עד תמוה לכמה מכוניות נוסעים יפניות מוכרות וגם הטנדר "סטיד" (STEED) מזכיר במבט ראשון את הטנדר היפני הנמכר ביותר בישראל – איסוזו D-MAX. עיון במידות השלדה והמרכב רק מעמיקים את החשד שהקשר בין שני הטנדרים הללו אינו מקרי – למעט עיצוב החרטום, כמה אלמנטים בדשבורד וכמה סמלים פה ושם, סטיד נראה מאוד דומה, כמעט אחד לאחד דימקס (קשר משפחתי בין יבואני שני הטנדרים כנראה פותר לסטיד את הבעיה הזו...) המפרט הטכני לעומת זאת, שונה לחלוטין מכל מה שהורגלנו אליו בטנדרים היפניים – כי הסטיד מצויד דווקא בשילוב הלא מקובל אצלנו של מנוע בנזין וגיר ידני בלבד, ויש לו גם אופציה להתקנת מערכת הנעה בגז, שאמורה להוות את נשק יום הדין שלו – עלויות תפעול שוטפות זולות בכמחצית מכל טנדר מתחרה. נשמע מעניין, ועכשיו נשאר לו רק לשכנע שהוא מוצר ראוי.

על טעם ועל ריח אפשר להתווכח ואפילו הרבה. אבל זה לא סוד שהיצרנים מהמזרח קצת מתקשים לגבש לעצמם קו עיצובי מנחה. במקרה של מכוניות סיניות מועתקות שכל אחת מהן מתבססת על דגם מערבי/יפני אחר, אפשר למצוא כל מיני עיצובים מוזרים לחלוטין, שחלקם רחוקים מאוד מלהיחשב לאסתטיים במיוחד, אבל זה לא המקרה של הסטיד, שלפחות לדעתי הוא נראה בסדר ואפילו יותר מזה. החרטום שלו כוחני במידה, פגוש קדמי במראה מודרני ופנסים מלוכסנים מעט, מקנים לו חזות שרירית. חישוקי סגסוגת מגיעים כסטנדרט בכל דגמי הסטיד, לא שהם מהממים בעיצובם, אבל נאים בהחלט. בפרופיל הוא מזכיר מאוד את הדימקס, הווה אומר שהוא די נאה בסך הכל. היבואן מציע כל מיני אופציות ותוספות כמו צביעה דו גוונית (מצועצע, אבל אני משוכנע שרבים יקפצו על זה) סט פרזולי ניקל וסגירה לארגז, דווקא מתוצרת איטליה, מולדת העיצוב המשובח, שמתהדרת במבנה "פאסטבק" ספורטיבי, דמוי מכונית קופה (מה אני חושב על הסגירה הזו? אהמממ, נעזוב את זה... וצריך לראות בעיניים כדי להבין למה אני מתכוון...) רכב המבחן השחור צויד בחישוקים צבועים בשחור ובכל מיני תוספות פרזול מקומיות מצועצעות מצופות כרום ניקל מזעזע - מילא "קשת ההעמסה" שעל הארגז שמי שרוכש את הסטיד כדי לעבוד איתו אולי עוד יכול למצוא לה שימוש כלשהו, אבל לטעמנו אפשר בהחלט לוותר על מדרגות הצד האיומות – זה מכוער, זה נמוך ופגיע, זה מכוער, זה חוטף מכות בשטח ומתעקם, מכוער רצח, אין לזה שום שימוש אמיתי לצורך חילוץ... מכוער עד מזעזע כבר אמרתי? תקשיבו פעם אחת לבנאדם מבוגר ואחראי עם טעם טוב: אם תשאירו את הסטיד כמו שהוא, נקי, בצבע אחיד, תגלו שהוא נראה בכלל לא רע, טנדר כמעט יפה. בחיי.

בתא הנוסעים אל תצפו לאיזו שהיא הברקה עיצובית, אבל מה שיש בסדר גמור בדרך כלל. העיצוב ענייני ונקי, המושבים הקדמיים נוחים יחסית וגם מאחור המרחב סביר למדי. לא צריך לצפות ליותר מדי נוחות מהמושב האחורי, וגם המשענת קצת זקופה, אבל זו רעה חולה בכל הטנדרים כפולי הקבינה מהמזרח (אין מה לעשות, מי שרוצה טנדר עם מושב אחורי מרווח ונוח באמת, יצטרך לבחור רק באחד הענקים האמריקאיים...). רכב המבחן מדגם DLX המאובזר מצויד בריפודי עור מקוריים למושבים, גלגל ההגה וידית ההילוכים. אל תצפו לעור נאפה משובח, רך ומפנק נוסח BMW או מרצדס, למען האמת אני קצת מפקפק אם לא מדובר בעור תעשייתי פשוט (ולא, לא טרחתי לנסות לקלף אותו ממסגרת המושב כדי להיווכח אם אני צודק או לא...), אבל ברכב עבודה פשוט כמו הסטיד, מה שיש בהחלט נראה ומרגיש נאה, והעיקר – המעט שיש, מרגיש טוב ועובד טוב: דלתות נסגרות בקליק, מזגן עוצמתי, איכות הפלסטיק מניחה את הדעת, ההרכבה מרגישה מוצקה, אין קרקושים, אין רעשים, וכל זה ברכב מבחן שעבר חיים קצרים (15,000 ק"מ) אבל מידיעה אישית, הקילומטרים הללו היו אינטנסיביים וקשים עד מאוד-מאוד. בסעיף החובה אפשר לציין גלגל הגה דק יחסית ובעיקר בקוטר גדול מדי, ותנוחת נהיגה "מזרח אסייתית" אופיינית, עם מושב נהג שלא מתכוונן לגובה, והגה שלא מתכוונן למרחק. כדי שנהג גבוה יתמקם בנוחות נסבלת, הוא צריך להרים את ההגה עד הסוף לזוית אופקית מדי. הדוושות צפופות, מתוכננות כנראה עבור כפות רגליים סיניות קטנטנות... ואם אתם נועלים כמוני נעלי עבודה במידה 46, תגלו שכל לחיצה נמרצת ולא מספיק זהירה על הקלאץ', סוחטת גם את דוושת הבלמים ומעיפה אתכם קדימה מהמושב...

תיבת ההעברה מופעלת על ידי שלושה לחצנים במרכז הדשבורד - ג'יפאים מסוקסים מאוד לא אוהבים את הסידור הפריך והמפוקפק הזה, שלאחרונה פושה כמו צרעת גם בקרב כלים גיבורים ובעלי מוניטין. דווקא כאן בסטיד, הכל עבד מצוין כל הזמן, אבל תרשו לנו להתגעגע לבורר ידני אמיתי כמו שצריך להיות בטנדר עבודה – מכני, קצת נוקשה, קצת מווברץ, אבל לא מתקלקל לעולם - מה שקשה לומר על כל מיני לחצנים חשמליים שבלחיצה אחת חזקה מדי עלולים ליפול חס וחלילה לתוך הדשבורד או סתם לא לתפקד... זה לא קרה הפעם, אבל באמת שהיו דברים מעולם ובכלים ממשפחות ממש טובות. סוגר את רשימת התלונות בורר הילוכים נוקשה ולא ממש מדויק, שדורש יד גברית נחושה ומיומנת על מנת להעלות בזריזות מהילוך שני לשלישי למשל...

וכאן צריך לתפעל את ההילוכים בזריזות. הסטיד אולי נראה כמו דימקס, אבל מתחת למכסה המנוע יש מנוע בנזין, ארבע בוכנות בטור בנפח 2.4 ליטר וגיר 5 הילוכים ידני – שניהם מתוצרת מיצובישי דווקא. המנוע הזה בעל 16 שסתומים ומוזרק רב-נקודתית אמנם, אבל הוא די ותיק והתפוקה שלו צנועה – 125 כ"ס ב-5,250 סל"ד ומומנט לא ממש נדיב (יחסית לטנדר בגודל כזה) של 21 קג"מ שמוגש בסל"ד נמוך ושימושי יחסית – בין 2,500 ל-3,000 סל"ד, אבל יש כמה בעיות.
מתחת ל-2,000 סל"ד אין לו באמת כוח מוחשי, ולכן הילוך ראשון די קצר ונגמר מהר. בין הראשון לשני יש בור לא קטן והסטיד מתקשה למשוך בהילוך שני במהירות ממש נמוכה – כל מי שרגיל למומנט בריא של מנוע דיזל ונשאר בהילוך גבוה בסל"ד נמוך, יתאכזב. לכן צריך לעבוד הרבה עם בורר ההילוכים, ואם לא תקפידו לשמור על המנוע בתחום היעיל, תמצאו את עצמכם נאלצים להחליק קצת את הקלאץ' כדי שהמנוע לא ישתעל וידומם – אולי זה מסביר למה ברכב המבחן שעבר הרבה מאוד ידיים בנסיעות ההדגמה, (ידיים שרובן כנראה מקולקלות מהנהיגה במכוניות אוטומטיות וכבר לא מיומנות מספיק בנהיגה ברכב עם שלוש דוושות ו"מקל שמערבב את הדלק"), זיהינו לא מעט רעידות ממכלול המצמד שמעידות על בלאי מתקדם שלו...

קצת מפתיע לקבל ברכב חדש בתחילת העשור השני של המאה ה-21 מנוע בנזין כל כך מחוספס בתחושתו, והמיית תמסורות מהסוג שמזכיר קצת את הלאדה ניבה העתיקה... המכניקה של הסטיד לא מעודנת, ואם ממש תתרכזו, תוכלו ממש לחוש בגלגלי השיניים המשתלבים... אבל אין מה לעשות – המנוע והגיר הללו רחוקים מלהיות המילה האחרונה, ולפחות אפשר להתנחם בעובדה שהמנוע הזה נחשב למוכח, מוצלח ואמין, סוג של סוס עבודה. בהילוך שני הסטיד כבר מושך יפה, אבל גם בין השני לשלישי יש בור לא קטן, ואם תוסיפו את חוסר הדיוק של הבורר, תקבלו החלפות הילוך לא זריזות מספיק, במהלכן המנוע מפיל סל"ד והסטיד מאבד תנופה. ברביעי וחמישי הוא כבר מטפס בקלות למהירויות יפות. אין שום בעיה לשייט 110-120 קמ"ש בשקט (למעט רעשי רוח), ועל כביש 6 הסטיד הראה מהירויות פליליות לגמרי, שמר על שקט יחסי בקבינה ועל היציבות הכיוונית באדיקות ראויה, ובסך הכל ממש הפתיע לטובה. בטוו חהמהירויות של 100-110 בהילוך חמישי, המנוע נמצא בדיוק בתחום רצועת המומנט שלו, ועל כן אין שום בעיה לעקוף בנחישות גם בלי להוריד הילוך וזה מצוין. רק כשמתחילות העליות, המומנט הצנוע של המנוע לא מצליח לשמור על המהירות וצריך להוריד הילוכים. אני מרשה לעצמי לנחש שעם ארגז עמוס או עם נגרר, הבעיה תהיה מוחשית יותר. צריכת הדלק – 7.5 ק"מ לליטר בנזין, סבירה עבור טנדר שכזה, אבל מערכת הגז לא רק מגדילה את טווח הנסיעה הכולל אלא גם מפחיתה משמעותית את ההוצאות על תדלוקים - למרות שצריכת הגז בק"מ לליטר גבוהה יותר, הרי שמחיר ליטר גז הוא פחות ממחצית מזה של בנזין, וזה סוגר את הויכוח, בוודאי עבור מי שנוסע מרחקים גדולים.

לעניין מערכת הגז: בהתנעה, המנוע עובד על בנזין בלבד. המעבר מנסיעה על בנזין לגז חלק לגמרי ומתבצע בלחיצת כפתור קלילה, ולזכות מערכת הגז מתוצרת LOVATO האיטלקית ייאמר שהנסיעה נשארת חלקה כמעט לחלוטין ושהירידה בביצועים, גם אם מורגשת על ידי פיינשמקרים כמוני, עדיין מזערית. הבעיה שלי עם מערכת הגז בסטיד נובעת ממיקום מיכל הגז מתחת לזנב השילדה, היכן שבטנדרים תמצאו בדרך כלל את הגלגל הרזרבי. מה הבעיה עם זה? שתי בעיות. הראשונה – נוגעת לגלגל הרזרבי שעובר להתגורר בארגז, על חשבון נפח ההטענה. השניה – נוגעת לנסיעה בשטח, היכן שהזנב הארוך והבולט של טנדרים, במיוחד טנדרים נמוכים כמו הסטיד, נחבט לא מעט בסלעים למיניהם ,וכאן מי שיחטוף את הבומבות הוא מיכל הגז. תחשבו על מכה שהמיכל חוטף, שאולי אפילו תנקב בו חור קטן דרכו דולף החוצה מעט גז בלי שתרגישו, ואז בחניון הלילה אתם מדליקים ליד הרכב כירה כדי לבשל קפה, או מנגל, או מדורה, או סתם סיגריה, ואז...
גם אם אנשי היבואן מבטיחים לי בהן צדק שהמיכל חזק ועמיד יותר מכל מיכל בנזין, אפילו נגד שריפה, עדיין אני לא רגוע בעניין הזה. בדגמי הנעה אחורית הזולים יותר שיסעו רק על כבישים, אני מניח שזה לא יטריד אף אחד אבל מי שרוכש את הסטיד 4X4, שיחשוב ברצינות על איזו פלטת מיגון מתחת למיכל הזה, אפילו במחיר אובדן ס"מ או שניים של מרווח גחון.

בכביש מפותל אל תצפו מאף טנדר ובטח לא מהסטיד, להתנהגות ספורטיבית או להיגוי מדויק או מתקשר – ההגה איטי וארוך מאוד ולא בדיוק אינפורמטיבי, אבל על צמיגי הכביש המקוריים ההתנהגות בסך הכל צפויה ובטוחה יחסית (כל עוד תזכרו שאין כאן מערכת בקרת יציבות... זהירות!), ואם שומרים על תנופה ומתפעלים הילוכים בזריזות מספקת, אפשר לתפור פיתולים הרריים בקצב טוב למדי. להינות מזה? זה סיפור אחר לגמרי.... אבל בינינו, אף אחד לא רוכש טנדר, סיני, יפני או אמריקאי, בשביל משחקים כאלה.

נוחות הנסיעה של הסטיד מזכירה טנדרים של פעם – כשהוא ריק הוא מקפץ כמו תיש מיוחם, בועט וחובט קשות מכיוון קפיצי העלים האחוריים. אין כאן קסמים ולא תירוצים - ככה זה בטנדרים, וכדי שנוחות הנסיעה תשתפר, צריך להעמיס כמה מאות ק"ג בארגז. זה מפריע על פסי האטה בעיר, ומפריע שבעתיים בשטח. היכן שפני השביל אינם ממש אחידים... כאן, מעבר לאספלט, הסטיד סובל גם ממרווח גחון קטן ומצמיגים בקוטר צנוע – מידה 235/70/16 מקבילה ל-29 אינץ', שזה המינימום הנסבל עבור טנדר ותו לא. בדיפרנציאל האחורי אמור להימצא איזה שהוא מגביל החלקה שגילינו שהוא לא אפקטיבי במיוחד. מהלך המתלים מלפנים מינימלי כמקובל במערכות מתלה נפרדות, מאחור המהלך סביר יחסית לטנדר. לפחות יש לו הילוך ראשון קצר ויחס העברה LOW נמוך מספיק כדי לאפשר לו יכולת זחילה ראויה וטובה. היעדר עזרי אחיזה מכניים או אלקטרוניים מחייב לנהוג בו בשטח "כמו פעם" – שמירה על מומנטום על מנת לא לדומם את המנוע, יכולת קריאת שטח ובחירת קוי התקדמות נכונים על מנת לא להפיל את הגלגלים לתוך בורות שיגרמו לו לאבד אחיזה ולהיעצר במקום. לנהג שטח מיומן זה יכול להזכיר נשכחות והוא עשוי גם למצוא את עצמו נהנה מזה... נהגי שטח טירונים לעומת זאת, יהיו מתוסכלים ואולי אף יגרמו לנזקים עד שילמדו לעבוד נכון עם המכונה הזו.

וכך יכולנו להמשיך ולהפליג בתיאור היתרונות והמגרעות היחסיים של הסטיד, אבל בינינו, זה מיותר. כמו שהזכרנו בהתחלה, המחסום הפסיכולוגי העיקרי של כל אחד מאיתנו עם תוצרת סין נוגע לאיכות – וכאן איכות הייצור הכללית דווקא מפתיעה לטובה ומרגישה סבירה בהחלט אם לא למעלה מזה. עד כמה זה ישרוד כך גם אחרי אי אילו עשרות אלפי ק"מ קשים? קשה לדעת. לא ציפינו מהסטיד להבריק, לא ציפינו ממנו לביצועים יוצאי דופן – לא בכביש ובטח לא בשטח – וכשאין ציפיות, לא מתאכזבים. כן ציפינו ממנו להפגין את מוצאו הסיני בכל מיני פאולים קטנים שקשורים לאיכות – וכאן דווקא הופתענו לטובה, ובשורה התחתונה המחיר מדבר חזק. סטיד כפול הנעה ברמת גימור STD הבסיסית מתחיל ב-157,900 שקל כולל מע"מ (168,900 עבור דגם DLX המאובזר בריפודי עור, מערכת מולטימדיה עם מצלמה + חיישני נסיעה לאחור, מרימי שמשות חשמליים) זהו סכום שנמוך בעשרות אלפי שקלים רבים מאוד ממחיר טנדר מקביל ממותג יפני – דימקס, הנטר, נבארה או ויגו. הוא זול אפילו מהניסאן ווינר הוותיק והמאוד ספרטני/חקלאי. קל לקבוע שהטנדרים הללו טובים ממנו, אבל מול פער כזה במחיר, ההשוואה קשה. המקביל היחיד לסטיד במחיר יהיה רק טנדר יפני משומש בן שלוש-ארבע שבוודאי כבר גמע כמה וכמה עשרות אלפי ק"מ קשים, ושכבר אין לו שום אחריות (לסטיד יש אחריות לשלוש שנים/100,000 ק"מ ויש לו גב חזק ויציב של יבואן רכב ותיק ומבוסס).

אין לנו ספק שלשימושי משפחה ופנאי, הקונקורנציה היפנית/תאילנדית היקרה משמעותית מבית טויוטה/מיצובישי/איסוזו/ניסאן, בהחלט מרגישה מודרנית וטובה יותר מהעולה החדש מסין. אבל כטנדר לעבודה נטו? רכב שאתם רוכשים לא בשבילכם אלא כדי שישמש כרכב עבודה שצמוד לעובד/מנהל עבודה שמועסק אצלכם? טנדר עבודה גס וקשוח שמיועד לעבוד בשדה, להסיע צוות של מסגרים/שיפוצניקים/שרברבים, לעבוד בסיורי שדות ליליים של חברות שמירה ואבטחה? בהחלט יש כאן אלטרנטיבה במחיר קורץ עם פוטנציאל לעלויות שוטפות נמוכות באופן מוחשי, וזו אלטרנטיבה שראויה לבדיקה רצינית.

גרייט וול סטיד 4X4 2011

מנוע: בנזין, 4 בוכנות בטור, 16 שסתומים
נפח: 2,378 סמ"ק
הספק: 125 כ"ס/5,250 סל"ד
מומנט: 21 קג"מ/2,500-3,000 סל"ד
תיבת הילוכים: ידנית, 5 הילוכים
הנעה: אחורית/כפולה לא קבועה
מתלה קדמי: נפרד, עצמות עצה כפולות, מוט מייצב
מתלה אחורי: סרן חי, קפיצי עלים
צמיגים: R16 235/70
בלמים קדמי: דיסק מאוורר
בלמים אחורי: תוף

אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 5,040 מ"מ/1,800 מ"מ/1,730 מ"מ/3,050 מ"מ
מרווח גחון: 194 מ"מ
זוית גישה: 32 מעלות
זוית נטישה: 24 מעלות
משקל עצמי: 1,780 ק"ג
משקל כולל: 2,780 ק"ג
כושר העמסה מירבי: 980 ק"ג
כושר גרירה ללא בלמים: 750 ק"ג
כושר גרירה עם בלמים: 1,500 ק"ג
נפח מיכל דלק: 70 ליטר
בטיחות: 2 כריות אוויר, ABS, EBD
תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): -
מהירות מירבית: -
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 7.5 ק"מ/ליטר
פליטת CO2: -
דרגת זיהום: קבוצה 15
מחיר: החל מ-157,900 שקל

בעד: מחיר, פוטנציאל להוצאות שוטפות נמוכות
נגד: מנוע מחוספס, תנוחת נהיגה, בטיחות (אין בקרת יציבות, 2 כריות אוויר בלבד)
סיכום: לעבודה נטו.

7 תגובות

tzagi - 22-09-11, 07:27
- תגובה
טנדר משנות ה80 בתחפושת מודרנית, שם דבילי וחסר דמיוןבקיצור, עדיין לא מתאים לפריים טיים.

shay_love_off_road - 22-09-11, 09:00
- תגובה
אפילו לאיסוזו שהייתה לי היה מתקן גלגל ספייר נורמאלי, נסעתי עם הקבלן שאני עובד איתו לסוכנות שלהם בפ"ת דווקא הטנדר נראה די אטרקטיבי בגלל המחיר, אבל מעבר לזה, לא משהו,

danielgid - 22-09-11, 15:20
- תגובה
לא יצא איזה חוק שאוסר על יבוא מכונית ללא מערכת ESP לארצנו הקטנה????

ofervan - 23-09-11, 09:23
- תגובה
נכתב במקור על ידי danielgid

לא יצא איזה חוק שאוסר על יבוא מכונית ללא מערכת ESP לארצנו הקטנה????

זה נכון כרגע רק לגבי מכוניות נוסעים, לא תופס לרכב מסחרי, והסטיד הוא אכן כזה, לא כמו שערוריית הלוגאן...