סקירת מוצר - בולמי בילשטיין 5100

"איזה בולם זעזועים מומלץ לג'יפ שלי?" - זו אחת מקומץ שאלות היסוד שחוזרות שוב ושוב, כחוט השני, בפורום ג'יפולוג מאז יום היווסדו. היא נשאלת באינסוף ניסוחים, וזוכה לאינסוף תשובות. בניגוד לכמה משאלות היסוד האחרות, שיש להן תשובות די חד משמעיות, התשובות לשאלת הבולמים לרכב שטח אינן יוצרות תבנית הגיונית, והן מלאות סתירות, קשקושים, ניחושים והטעיות... (והמבוא הזה לסדרת הכתבות ממשיך... אתם מוזמנים לקרוא את כולו בסקירה הראשונה).

ספטמבר 2009

לפני חודשיים כתבתי כאן על הנבחרת ההולנדית האדומה (מה לעשות, כמה שניסיתי למצמץ בעיניים הם לא הפכו לכתומים כדי להשלים את המטאפורה השחוקה) מבית קוני. ועם הולכים על קלאסיקה, אז חובה להמשיך עם הנבחרת הגרמנית, הצהובה, של בילשטיין - Bilstein.  לצד קוני, בילשטיין הוא אחד מקומץ יצרני הבולמים האמיתיים בעולם, והוא  הוותיק והמזוהה ביותר עם התחום של מרוצי שטח. בשנות ה60, כשתרבות הג'יפים, הבאגים  ומרוצי המדבר נולדה, בילשטיין היו הדבר, הבחירה הטבעית. עד שנות ה80 של המאה הקודמת הבולמים הצהובים היו בולמי המרוצים הרשמיים של באחה. כן, סדרה 5100 הצהובה עם שמלת התכלת, היו בעבר בולם מנצח מרוצים.

היום ה5100 היא הסדרה הבסיסית של בולמי בילשטיין לרכב שטח. זהו למעשה בולם המונוטיוב הקלאסי, אף יותר מהקוני שמציג בכל זאת שכלול מסוים בדמות מנגנון כיוון שיכוך. בבילשטיין הצהוב אין אפשרות לכוון על הרכב או בזמן ההתקנה. חסרון? לא ממש. כי זהו הבולם ה"זול" היחיד שניתן לפרוק והרכבה, שיפוץ, וכיול. ויש מקום שמצויד ומסוגל לבצע את הפעולות האלו, כאן בעמק. ברגשות מעורבים נעניתי להצעה של הדר זוהר מאספיר לבוא לסיור במפעל הבולמים, במהלכו הוא יכייל סט של בולמי 5100 צהובים במיוחד עבורי. למה רגשות מעורבים? כי מצד אחד אני מביא לכם סיור מודרך בנבכי בולם מונוטיוב, שזה טוב. אבל מצד שני, אני בוחן בולם שהוא כבר לא בדיוק מוצר מדף, שזה פחות טוב. אז תחת ההסתייגות הזאת, ההתרשמות האישית שלי, והסיור המצולם במפעל, לפניכם.

סופר-קלאסיקו

הבולמים שנבחנו הם כאמור בולמים לרכב שטח מסדרה 5100. קוטר הבוכנה 46 מ"מ, וקוטר המוט 14 מ"מ, נתונים זהים לבולמי הקוני מהסקירה הקודמת.  הבולמים, בעלי מהלך של 10 אינץ' קדימה ואחורה, נבחרו על ידי הדר עבור הרכב שלי על פי ניסיונו, ואחרי נסיעת מבחן קצרה בשדות, גם עברו סבב שני של כיול (שבזכותו התמונות וההסברים בהמשך).

את שיטת החיבור לרכב, שינינו. במתלה הקדמי, הדר בחר לא להשתמש במתאמי Bar Pin Eliminators של חברת JKS (שיפור שאני הרכבתי ברכב) אלא העדיף לחזור לBarpin - או "פרפר" כפי שיש המכנים אותו בעברית - כפי שנראה בצילום משמאל. היתרון בפרפר הוא עוד ס"מ של מהלך מתלה. החיסרון הוא עמידות לאורך זמן. אולם על פי הדר הגרסא של בילשטיין איכותית ומחזיקה מעמד. במהלך החודשיים שהבולמים היו מורכבים על רכב המבחן, אכן לא נרשם בלאי נראה לעין.

בתושבות הקדמיות עליונות חזרנו שוב לתצורה המקורית המתאימה לצ'רוקי של פין, ולא עין. כאן מרוויחים כמעט אינץ' של מהלך מתלה. מי שמעוניין להתעמק בפרטים, מוזמן לחזור ולקרוא את הכתבה שלי על התקנת קיט המתלים בצ'רוקי.  בסרן האחורי המשכנו להשתמש בקוביות הBPE, כשהחיבור לסרן הוא חיבור עין עם גומייה סטנדרטית, מקורי.

הר בילשטיין בכביש ובשטח

בואו ניגש לשורה התחתונה - הבילשטיין, בנסיעת כביש יומיומית, לא שונים מהותית מהקוני שהיו מתחת לג'יפ לפניהם. הם נוקשים, אבל במידה שהיא לטעמי. גם בשטח, בנסיעה מהירה, הבילשטיין הרגישו לא פחות טוב, ואולי יותר - אבל אם כן, אז ברזולוציה כזאת שלי קשה לתאר אותה במילים. כנראה שהשוואה ראש בראש בסגנון מבחן מערכות המתלה לטויוטה פראדו  שדרור ערך לפני חצי שנה הייתה מלמדת על הבדל. גם בזכות התנאים האחידים והמבוקרים יותר, וגם מכיוון שהתחת של דרור וותיק ומחודד משלי ככלי אבחון למתלים של רכב שטח. אבל זה כאמור מבחן מסוג שונה, ובשורה התחתונה, התחושה ברכב עם האדומים ועם הצהובים מאד דומה.  לא מפתיע -  כאמור,מדובר על בולמים דומים מאד, שניהם מונוטיוב, מידות זהות, אין סיבה לצפות להבדל דרמטי. 

זו פעם ראשונה שאני נוסע ברכבי הפרטי על בולמי 5100, ואחת המטרות הייתה להרגיש מיד ראשונה, לאורך זמן, האם התדמית שנוצרה להם נכונה. איזו תדמית? של בולמים קשים מאד, עד כדי כך שלג'יפאים נורמאליים כדאי להימנע מהם. אז שוב אני חייב להסתייג, כי הבולמים שבחנתי לא ירדו מהמדף ישירות, אבל נראה לי שהם כוילו לצד הספורטיבי, ואם כן, אני יכול להגיד שמבחינתי, התדמית התבדתה. אני מסוגל בהחלט לחיות עם הבולמים האלו ביום-יום, כל יום. זה עניין של טעם אישי, אבל כאמור אני אוהב את הג'יפ על הצד הקשה והמהודק יותר. חזרתי למשך כמה ימים לראנצ'ו לפני סט הבולמים הבא, ואני חייב להגיד שאני ממש מתגעגע לבילשטיין (או לקוני - אני לא הולך לחשוף את ההעדפה שלי כל כך מוקדם!) - ההבדל בין בולם מונוטיוב איכותי לבולם טווין-טיוב עממי הוא דווקא משהו שממש לא נדרש תחת של עיתונאי רכב עתיר שנים כדי להרגיש בו.

התדמית של בולמי 5100 כקשוחים מדי נעוצה לדעתי בניסיון שיש לרבים מאיתנו איתם, לא על גבי ג'יפינו הפרטיים. הבולם הצהוב הוא  הבולם הסטנדרטי זה שנים רבות על ג'יפי הסופה הצבאיים, הן בגרסת המפקדים והן הממוגנת, כמו גם על סופה סימן 2 ודיפנדרים צבאיים רבים, שלא לדבר על אבירים ונ"נ. ומכאן ניתן בהחלט להבין למה נוצרה להם התדמית... סופה צבאית היא רכב קשה ורע לגב, והנטייה הטבעית היא למצוא אשם ישר בבולמים. אבל בואו נזכר שמתלה הוא מכלול - קפיץ, בולם, וגלגל (צמיג 235 מנופח ל40 PSI כי מישהו בחיל חמוש החליט), ובכל כלי הרכב הצבאיים הוא נדרש להתמודד עם המשקל המרבי של רכב עמוס בחיילים וציוד לחימה, שלא לדבר על חליפת המיגון... יתכן מאד שהתדמית האזרחית של בולמי בילשטיין סובלת מהצלחתם בשוק הצבאי.

כמה עולה?

בולם בילשטיין 5100  עולה לצרכן כ800 שקלים. כמו הקטלוג של קוני, גם קטלוג בילשטיין מכיל מק"ט מתאים לכל רכב שטח שרק תעלו על הדעת. באספיר יוכלו להמליץ ולהתאים גם את הבולם הנכון לרכבים מוגבהים, כמו הצ'רוקי שלי. במידה ותדרשו עבודת כיול כפי שמוצגת בהמשך הכתבה, העלות היא 200 שקלים נוספים לבולם, תמורתם תקבלו למעשה בולם Custom לרכב - ולמעשה, לתחת - שלכם. בולמי בילשטיין ניתן לקנות בסניפים של אספיר הפזורים ברחבי הארץ, כמו גם אצל סדנאות השיפורים ומוסכי 4X4. לפרטים נוספים, היכנסו לדף הבית של בולמי בילשטיין בישראל.

נספח - סיור במפעל הבולמים של אספיר

במתחם של חברת אספיר במושב תל עדשים תוכלו למצוא חדר בגודל בינוני שנקרא "מפעל הבולמים". זה לא מפעל בולמים במובן שמייצרים בו בולמים כמובן - אבל זה כן, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, מרכז פיתוח והתאמת הבולמים המקצועי ביותר בישראל. ב"מפעל" נמצא דינמומטר בולמים - מכשיר לבדיקת ביצועי בולם זעזועים - וכן כל הציוד הייעודי הנדרש לפרוק והרכבה של בולמים מבית בילשטיין (ובכלל). מכיוון שהבולמים האלו בנויים בצורה מודולארית, ניתן למעשה במפעל בתל עדשים לבנות בולם זעזועים לפי דרישה - לקחת גוף מסדרה מסוימת, באורך רצוי, להתאים מוט באורך אחר, בוכנה עם מעברים בתצורות שונות, להתאים לה דסקיות קפיציות שיקבעו את מאפייני השיכוך, ולהרכיב אביזרי חיבור, גומיות ומסבי קצה מסוגים שונים כדי להתאים את המוצר לכל רכב. הבולמים שהורכבו על הצ'רוקי שלי עברו התאמה מיוחדת למשקל הרכב עוד לפני שהגעתי, ולאחר נסיעת מבחן קצרה, פורקו וכוונו שנית על מנת לשפר עוד מעט את הביצועים. אנטומיה של בולם מונוטיוב, לפניכם.

מבט לתוך גוף בולם הזעזועים הריק מתוכן, נתון במלחציים. השטח הפנימי חלק, אחיד בקוטר ועגול לחלוטין, וזאת כדי לייצר אטימה מושלמת מול הבוכנה הנעה. בבולם מונוטיוב האטימה קריטית יותר מאשר בטווין-טיוב - (הסבר בכתבה הקודמת) וכאן, בייצור המדויק והאיכותי של גוף הפלדה, טמון חלק מהעלות הנוספת של בולם כזה.

בוכנת הבולם - מוט פלדה מושחז, קצהו הברגה. על ההברגה  מושחלת-בנויה הבוכנה. בוכנה אופיינית  מורכבת כפי שניתן לראות בפריסה בתמונה הבאה מכעשרים חלקים, לפעמים יותר ולפעמים פחות. כל דסקית חשובה - ביחד הן בונות קפיצי עלים שתחת כוחות שונים מגדיל ומקטין את  ספיקת הנוזל ההידראולי דרך המעברים.

צילום תקריב של הבוכנה. חידה למשועממים: בהינתן שבולם הזעזועים בעל מקדם ריסון גדול  יותר בפתיחת מתלה (Rebound) מאשר בסגירה (Bump), נסו לנחש מהוא כיוון הרכבת הבוכנה על המוט?

על הקיר במפעל הבולמים של אספיר מסודרים אינספור דסקיות, קפיצים, אטמים ובוכנות, בסדר מופתי. מי שמכיר את המלאכה, יודע לכייל בולם בילשטיין במדויק לביצועים הנדרשים - או במילים אחרות לייצר בולם לפי דרישה. רבות מקבוצות מרוצי הראלי רייד בישראל בוחרות בבילשטיין בזכות השרות המיוחד הזה, כמו גם הגופים הלא מעטים שמייצרים, מזוודים ומתאימים כלי רכב בארץ, רובם ממוגנים, לשוק הביטחוני. 

הוספה/החסרה/החלפה של דסקית אחת יכולה לשנות את תגובת הBump או Rebound  של הבולם במידה זעירה או מוחשית. החלפה של מספר דסקיות יכולה לייצר בולמי זעזועים שונים לחלוטין - רכים או קשים, פרוגרסיביים יותר או פחות, לרכב קל כמו הצ'רוקי או לדיפנדר ממוגן. מבחוץ, כולם נראים אותו דבר - בולם צהוב עם שמלת תכלת. הקפדה על הניקיון בהרכבת הבולם קריטית! כל שבב או גרגיר אבק יכול לסתום מעבר, לתקוע עלה, או להרוס את האטימה של הבולם.

עודד, "המייסטר" של אספיר לענייני בולמים, למד את העסק במפעל בילשטיין בגרמניה. בתמונה הוא נראה  מרכיב את הבולם בעמדת ההרכבה. התהליך אינו טריביאלי, מכיוון שנדרש לטעון את הבולמים בגז בלחץ גבוה. אך בולמים מסדרה 5100, בניגוד לבולמי מרוצים יקרים פי כמה מסדרות 7100 ו9100 של בילשטיין (ושל יצרנים אחרים) אינן מצוידים בשסתום שרדר ("וונטיל"). אז איך בכל זאת? בעזרת תא הלחץ הקטן בתמונה למטה נעול על גוף הבולם, בזמן שעודד מזרים גז חנקן לתוכו עד ללחץ הרצוי. הבוכנה המפרידה נמצאת כבר בתוך התא, וכשהלחץ הרצוי יושג, המוט והבוכנה ידחפו בכוח עד שהבוכנה תעבור מהתא לתוך גוף הבולם.

המפעל הוא מקום נקי מאבק (כנראה שגם מחיידקים) אבל חלקלק ומשומן כולו מהנוזל ההידראולי, שנשפך כמים בבית השואבה, בג'ארות גדולות. ליד הדלת כמה וכמה מדפים עמוסי מגבות, שהן כלי העזר החשוב ביותר של עודד.

לא מספיק לבנות בולמים, צריך לדעת גם איך לבדוק אותם. יש את תחושת התחת כאמור; ויש בדיקה מדעית. המכונה בתמונה נקראת דינמומטר בולמי זעזועים (Shock Dynamometer או Dyno בקיצור). בראש המתקן נראה הLoad Cell (מד כוח) הכחול, אליו מחובר קצה אחד של הבולם. הקצה השני מחובר לזרוע ארכובה עולה ויורדת המחוברת לגלגל תנופה. מנוע חשמלי מאיץ את הגלגל למהירות גבוהה, ותוך מספר שניות וכמה עשרות סיבובים נגמרת הבדיקה. התוצאה היא גרף של כוח (ניוטון) מול מהירות קווית (מטרים לשנייה) של הבולם, מהירות שעולה מאפס לשיא מסוים ואז שוב לאפס. בתמונה משמאל נראית דוגמא של גרף בולם זעזועים. התמונה לא מייצגת, נא להתעלם מהמספרים... אפשר ללמוד הרבה מגרף של בולם זעזועים - עולם ומלואו למעשה - אבל זה נושא לכתבה נפרדת, אולי, מתישהו. מה שכן: לא להתבלבל - הדבר האחד שהגרף לא יכול להגיד לעולם, זה האם בולם זה טוב יותר מההוא - את זה רק התחת האישי שלכם יכול לקבוע.

תודות: לאספיר, יבואנית בולמי בילשטיין לישראל על השאלת סט הבולמים לבדיקת ג'יפולוג.  ותודה אישית על הסיור וההסברים המאלפים, לאנשי הבולמים - הדר ועודד.