סקירת מוצר - בולמי זעזועים Koni Heavy Track

"איזה בולם זעזועים מומלץ לג'יפ שלי?" - זו אחת מקומץ שאלות היסוד שחוזרות שוב ושוב, כחוט השני, בפורום ג'יפולוג מאז יום היווסדו. היא נשאלת באינסוף ניסוחים, וזוכה לאינסוף תשובות. בניגוד לכמה משאלות היסוד האחרות, שיש להן תשובות די חד משמעיות, התשובות לשאלת הבולמים לרכב שטח אינן יוצרות תבנית הגיונית, והן מלאות סתירות, קשקושים, ניחושים והטעיות. בקיצור, מדבר של ידע. הבחירה האישית שלי עד היום הייתה מונעת קמצנות: השקעתי מינימום של כסף בבולם פשוט וארוך ונסעתי לשלום. הגישה שירתה אותי נאמנה בסמוראי, בסיקס, טנדר היילקס, כולם כלי רכב פרימיטיביים, בעלי קפיצי עלים קשים, איטיים מטבעם. 

אבל מזה שלוש שנים אני על ג'יפ אחר - צ'רוקי. כזה שגם יודע לנסוע מהר, לא רק לזחול. דרישות הנוחות גם הן גברו עם השנים, הפז"ם, וגדילת המשפחה, מה גם שהצ'רוקי משמש כרכב כביש יומיומי. את הג'יפ מיהרתי להגביה עם קנייתו, צמיגי שטח טובים ידעתי לקנות... אבל בולמים בחרתי באותה הגישה הישנה. הלכתי על בולמי Zemayesh (פירוט בהמשך). כשאלו בבירור עשו את שלהם, גם אני שאלתי את אותה שאלת יסוד בפורום האינדיאנים: "איזה בולם לצ'רוקי?" (כמובן שהייתי צריך לבצע חיפוש ולמצוא את זה או שרשורים אחרים). קיבלתי מהחברים תשובות חד משמעיות. חבל רק שכל אחת חד-משמעית בפני עצמה...  בגדול, כל אחד ממליץ על מה שהוא בחר. יכול להיות לזה הסבר פשוט - שאין הרבה הבדלים בין הבולמים השונים. ואולי יש הבדלים?

נפלה בידי ההזדמנות לנסות ולבחון את הנושא יותר לעומק. השיטה פשוטה - מספר משווקי בולמים הסכימו להשאיל לי סט של בולמים לתקופת ניסיון.  אשתי ואני ננהג עליהם, ביום-יום ובטיולים, תקופה מספיק ארוכה כדי לגבש התרשמות, ונעבור לסט הבא. כל מותג בולמים יקבל כאן סקירה נפרדת לאחר שיוחזר לסוכן. בסופו של דבר יהיה לי את מרב המידע כדי לבחור בעצמי. זה אינו מבחן השוואתי, והוא אינו אובייקטיבי - הוא סובייקטיבי, אישי, בהגדרה. אבל אני אנסה להפוך את המידע לכמה שיותר כללי ונגיש, ולהרחיב מעבר לרמה האישית. בסוף יהיה מנצח, אפשר לומר - את סט הבולמים שמתאים לי ביותר, אקנה לעצמי, ואיידע אתכם על הבחירה.

אחרי ההקדמה, נעבור לנושא הסקירה - בולמי קוני Heavy Track

קוני (Koni) היא אחת מקומץ יצרניות בולמי הזעזועים בעולם. קומץ? הרי יש בערך מלאן-תלאפים מותגי בולמים שונים?! נכון, אבל רובם ככולם לא יותר מאשר מותגי-מדבקה, המיוצרים על ידי מספר מצומצם של מפעלים המתמחים ביצור בולמי זעזועים לפי מפרט. לצידם יש חברות בודדות שמפתחות בולמים בעצמן, ואחת הוותיקות והגדולות ביותר היא קוני ההולנדית. החברה, שקיימת כבר משנת 1857 כייצרן של רסנים לסוסים, החלה לייצר בולמי זעזועים לרכב בשנת 1932, ומאז שנות ה50' ועד היום גדלה לקונצרן ענק שמתרכז אך ורק בבולמי זעזועים לתחבורה.

לקוני שני קווי מוצרים עיקריים הרלוונטיים לרכב שטח, Heavy Track, וRaid. הבולמים נמכרים לא על פי מידה, אלא על פי אפליקציה - קריא, לכל רכב נתון יש לקוני בולם עם מק"ט המתאים לו. ובמקרה של קוני, אכן יש בולם פחות או יותר לכל רכב שרק קיים -  אך רק בתצורת מתלים מקורית. איך אם כן מתאימים בולם לג'יפ מוגבה הרבה מעבר לגובהו המקורי? השיטה פשוטה: פונים לסוכן של קוני עם דרישות גיאומטריות - אורך הבולם פתוח וסגור, והוא בודק בקטלוג הענק ושולף את מה שמתאים.

במקרה שלנו, מתקין הבולמים, ארנון מלאכי ממוסך אנדורו (המכונאי היחיד שנוגע בג'יפ שלי), העלה את הג'יפ על ליפט שלדה, מדד את האורך הפתוח (סרנים נפולים) ואת הסגור (על פי מיקום הבאמפסטופים) הוסיף מרווח בטחון על פי ניסיונו, והזמין בולמים. במקרה שלנו, הבולמים שהתאימו באורך הן מקדימה והן מאחורה הם בולמים אחוריים של שני טנדרים יפאנים נפוצים.

כאן אמור לקפוץ כל גולש וותיק בג'יפולוג... מה עם ההתאמה של תכונות השיכוך של הבולם למשימה? איך יתכן שבולם שתוכנן על ידי קוני לספק שיכוך למתלה עלים קשה, בסרן האחורי של טנדר יפאני, עמוס בעד טון מטען,  יתאים למתלה הסלילים הקדמי של ג'יפ צ'רוקי קליל? (או בקיצור: מה אתה, אידיוט?).

שאלה טובה מאד. היא דוקרת את לב הבעייה של התאמת בולם זעזועים לג'יפים מוגבהים, משופרים. לבולמים של קוני יש תשובה, לפחות חלקית, בהיותם מתכווננים. שיכוך ההחזרה (rebound) שלהם ניתן לכוונון לשלוש דרגות קושי שונות. הכוונון לא מתבצע על ידי כפתור חיצוני - הוא מתבצע לפני ההרכבה על הרכב. כל שינוי דורש פרוק הבולם מהרכב. כלומר, הכוונון של קוני לא נועד כדי שהנהג ישלוט בו באופן יומיומי, והוא גם אינו עדין עד כדי כך (שלוש דרגות בלבד כאמור). הוא נועד לכוונון חד פעמי, בעת ההתקנה.

איך בוחרים את המצב הנכון לרכבנו? כאמור, אצל  קוני, כל בולם נועד לאפליקציה מסוימת. עבור האפליקציה הזאת, המצב הרך הוא הבסיסי והמומלץ, וכך גם מגיעים הבולמים באריזתם. מצב הביניים נועד לרכב עמוס בדרך קבע, או לנהגים החפצים בקשיחות רבה יותר. המצב השלישי נועד לרכבים עמוסים בצורה קיצונית. במקרה שלנו, ההיגיון הכתיב שאם האפליקציה של הבולם היא מתלה אחורי של טנדר, נראה שהמצב הנכון עבור הצ'רוקי הקל יותר, יהיה המצב הרך. הבולמים הורכבו על ידי ארנון במצב הרך מתוך השלושה. במשך שלושה חודשים וקרוב ל4,000 קילומטר נסעתי על הבולמים עד להחלפתם בבולמי המבחן הבאים.

לפני ההתרשמות האישית, כמה מילים על צינורות - אחד או שניים?

בכל רכבי השטח שהיו ברשותי עד היום, נסעתי על סוג הבולם המכונה טווין-טיוב (Twin-Tube = "צינור כפול"). גם אתם קוראי ג'יפולוג, ברובכם הגדול, משתמשים בבולמים כאלו. הם הציוד המקורי על רוב כלי הרכב, והם מהווים גם את רוב הבולמים החליפיים בשוק. יש סוג שני עיקרי של בולמים - מונוטיוב (Monotube = "צינור יחיד"). זאת הזדמנות  לסקירה על קצה המזלג - בית הלל ובית שמאי של עולם בולמי הזעזועים.

בולם זעזועים הידראולי, ו+99% מבולמי הזעזועים בעולם הרכב הם כאלו, בנוי מבוכנה בתוך צינור. הבוכנה מחוברת לזרוע המתלה או לסרן, והצינור לשלדה (או להיפך). התנועה היחסית בין הגלגלים או הסרן לשלדה, דוחפת ומושכת את הבוכנה בתוך הצינור. הצינור מלא בנוזל (המכונה "שמן" למרות שאינו שמן כלל). הנוזל אינו דחיס: בוכנה מלאה, אטומה, לא הייתה מזיזה אותו כלל, ולכן יש בבוכנה חורים ומעברים - דמינו מסננת גסה, ועכשיו בדמיונכם נופפו במסננת בתוך הבריכה (הדמיון שלי פרוע יותר, ונזכר באותו מתקן לאחסון זיתים ומלפפונים חמוצים משנות ה70'). זרימת הנוזל דרך חורי המסננת יוצרת חיכוך. גודל וצורת החורים מכתיבים את רמת החיכוך. בולם אמיתי החורים הם למעשה שסתומים חד כיווניים מתוחכמים שמאפשרים לבוכנה להרגיש התנגדות שונה בלחיצה (Bump, סגירת מתלה) ובמשיכה (Rebound, פתיחת מתלה). על כך לא נרחיב הפעם (זה לכתבה הבאה בסדרה).

הבעייה היסודית של הבולם ההידראולי היא זאת: כשהבוכנה שוחה קדימה ואחורה בתוך הנוזל, נכנסת ויוצאת, הנפח שלו משתנה. הסיבה היא המוט של הבוכנה - ככל שהבולם נלחץ ונסגר, יותר ויותר מהמוט נכנס פנימה ומצמצם את הנפח הפנוי לנוזל.  אבל נוזלים לא יכולים לשנות את נפחם. הם בלתי דחיסים בשפה מדעית, וזו התכונה הבסיסית שמבדילה בין מצב צבירה "נוזל" לגז, בין מים לאוויר. נפח הצינור אם כן אינו יכול להיות מלא לגמרי בנוזל - חייב להיות בו גם אויר, או גז אחר, משהו שידחס כשהבוכנה נכנסת ויתפשט כשהבוכנה יוצאת. בבולם הפשוט ביותר האפשרי, כזה שלא תתקלו בו במציאות, אכן יש תערובת של נוזל וגז - אמולסיה. אבל האמולסיה לא אחידה בתכונותיה, רגישה ביותר לחום - בקיצור, לא באה בחשבון. יש צורך להפריד בין הנוזל שעובד לבין הגז, ועד היום נמצאו שני פתרונות כלליים - בולם המונוטיוב, שאני מכנה "טורי", ובולם טווין-טיוב, "מקבילי".

בולם המונוטיוב הוא הפשוט יותר להסבר. כל מה שנוסף בו הוא בוכנה קטנה נוספת, צפה, שמפרידה בין חלל הנוזל שבו עובדת הבוכנה ובין נפח גז קטן, לרוב דחוס ללחץ אטמוספרות אחדות. בשרטוט משמאל (מסומן C ולקוח מהאתר של קוני) הנוזל בצהוב, הגז (חנקן דחוס לכ20-30 אטמוספרות) בכחול. הבוכנה נראית כשהיא נעה כלפי מטה. הנוזל שמתחתיה נדחס, חלקו עובר דרך המעברים בבוכנה למעל, ונפח הנוזל הכללי גדל, על חשבון נפח הגז שקטן.

בבולם טווין-טיוב, הפתרון שונה ומורכב יותר. הצינור הפנימי, מכיל נוזל בלבד, זהו הנוזל שעובד, בתוכו נעה הבוכנה. הצינור החיצוני הוא המאגר של הנוזל הנוסף, "האקסטרה", שנשפך אליו מהצינור הפנימי כשהבוכנה נכנסת ונשאב ממנו חזרה לצינור כשהבוכנה יוצאת. מפלס הנוזל במאגר עולה ויורד, וכשמעליו נפח של גז (יכול להיות אויר בלחץ אטמוספרי, או גז בלחץ נמוך של אטמוספרות בודדות, לרוב). בבולם זה מעברים ושסתומים גם בבוכנה, וגם בתחתית הבולם, במעבר בין הצינור הפנימי למאגר החיצוני.

יתרונות וחסרונות - טווין- מול מונו-?

בולם מונוטיוב הוא התצורה האלגנטית יותר. יש בה פחות רכיבים, פחות משקל, פחות פלדה. אז למה הוא הנדיר יותר, ורובנו ברוב הרכבים לא משתמשים בו? שלוש סיבות. הראשונה, פונקציונאלית - עבור מהלך בוכנה נתון, הוא ארוך יותר. זה די ברור מהתמונות, וההגדרה שלו כ"טורי" - יש בו נפח מסוים, נפח הגז, שאינו תורם למהלך. בעוד שבבולם המקבילי, הבוכנה מנצלת את מלוא אורך הבולם. בולם הטווין טיוב הוא לכן קומפקטי יותר במימד האורך, וזה קריטי כשצריך לארוז בולם בתוך מכונית מודרנית. הוא מאפשר לתכנן למשל, קו מכסה מנוע נמוך יותר, ולחסוך מקום בכנפיים האחוריות. לכאורה גם באפליקציות של ג'יפים מוגבהים עניין זה אמור לעניין אותנו, כי אנחנו מעוניינים במקסימום מהלך מתלה.

סיבה שנייה - הגנה מנזקים. בבולם מונוטיוב, עיקום של הצינור, איזו מכה רצינית שיכולה להיגרם לעיתים אפילו על ידי אבן גדולה, ימנע מהבוכנה לנוע בחלקות ו/או יפגע באטימה - בכל מקרה הבולם גמור. לעומת זאת בטווין טיוב, הצינור החיצוני יכול להתקמט, להתעוות ולחטוף הכל - כל עוד הוא לא ממש מחורר, אין השפעה על הביצועים.

סיבה שלישית היא מחיר - עלויות הייצור. הייתם מצפים שהבולם שבשרטוט נראה מורכב יותר, ויש בו יותר חלקים, יהיה היקר יותר? זה לא המצב. דווקא בולמי טווין טיוב זולים יותר לייצור המוני. איכות ודיוק שטח הצינור הפנימי, עליו רצה הבוכנה, חשובים יותר - ויקרים יותר להשגה - דווקא בתצורת מונוטיוב. גם איכות האטמים הנדרשים גבוהה יותר. ומן הסתם יש יותר סיבות, אני יכול לחשוב על לא מעט אבל זה לא ממש משנה - זו עובדה.

מה היתרון של המונוטיוב עם כן? ביצועים. הביצועים של הבולם הם קודם כל פונקציה של שטח הבוכנה, ובמונוטיוב, הבוכנה בהגדרה גדולה יותר. ושנית, פינוי חום. בבולם מונוטיוב מעבר החום ישיר מהמקום בו הוא מיוצר - במעברים של הבוכנה - דרך שכבת מתכת אחת - לאוויר העולם. בבולם טווין טיוב לעומת זאת, הנפח שבין שני הצינורות, שבחלקו הגדול הוא בכלל חלל אויר או גז, יוצר ממש שכבת בידוד, שמקשה מאד על פינוי החום.  משתי הסיבות האלו, כל בולמי המרוצים בעולם, בכל תחום של ספורט מוטורי, הם בולמי מונוטיוב, כמעט בהגדרה. לסיכום הפרק התיאורטי של הכתבה, הנה תמונה של שני בולמים אופייניים של קוני (מונוטיוב אופייני משמאל, טווין-טיוב מימין) עם הערות:

מטרת ההקדמה המייגעת , טווין-טיוב מול מונוטיוב, נועדה כדי להכין את הבמה להתרשמות שלי מסט בולמי הקוני, שהיא בהכרח מול הבולמים הקודמים שעליהם נסעתי בשלוש השנים האחרונות.  בעוד בולמי הקוני Heavy Track הם בולמי מונוטיוב קלאסיים, ממש אחד לאחד לפי הערך באנציקלופדיה, הבולמים הקודמים שלי, Rancho 9000, הם בדיוק התמונה שצריכה להופיע ליד הערך טווין-טיוב. בלי כמה מילים עליהם אי אפשר להתחיל.

מה יש לי להגיד על Rancho 9000? היו לי כאלו על רכבי השטח הקודמים, הגסים שלי. התקנתי כאלו על הצ'רוקי כברירת מחדל כשהגבהתי אותו (=הם היו זמינים, חדשים, בעלות אפסית). ולמרות הניסיון הרב שלי עם המותג הוותיק, לא הייתי בוחר בהם בכוונה תחילה. הם רכים מדי, ובעיקר מתחממים מהר מדי... התדמית הקשוחה שנוצרה להם עם השנים (Rancho זה חברת שיווק מצליחה, לא חברת יצרנית או טכנולוגית), הייתה חסרת בסיס - בכל מצב שנדרשת מהם עבודה מאומצת לאורך זמן, הם, במילים פשוטות, נשפכים. בכלי רכב איטיים, בעלי קפיצי עלים, שבהם, בניגוד למתלה סלילים, הקפיץ עצמו נושא חלק משמעותי מעבודת הריסון הם עושים עבודה סבירה. אבל בצ'רוקי? בטיול הראשון שלנו לנגב, בנחל נקרות, למיצד קצרה הגענו בלי בולמים. התחושה הזאת של "אין בולם", של נדנוד מוגזם של הרכב, של אי היכולת להמשיך בנסיעה מהירה - מתחדדת כשיורדים מהרכב ורואים שמוט המתכת של הבולם משנה את הצבע שלו כמו הצד האחורי של ריתוך יפה, מרוב חום.

בנקודה הקריטית הזאת, של עבודת שטח מאומצת לאורך זמן, ציפיתי להבדל ברור לטובת בולמי המונוטיוב - ולא התאכזבתי. בפסח האחרון חזרתי לנקרות, הלוך ושוב למען האמת, שני ג'יפים בלבד, והשטח היה די נקי ממטיילים - ובקצב שלי, בולמי קוני Heavy Track עומדים, בכבוד. אין שום בעיה, הם את החום לא מרגישים. את הV החשוב ביותר סימנתי מבחינתי.

ועכשיו להתרשמות קצת יותר מעמיקה. איך הם בכביש, ביום יום, ובשטח (חוץ מהעובד החשובה שהם לא נשפכים)? ובכן, כאן אני אתן ליעל אשתי את המילה האחרונה (כרגיל). היא נוהגת על הרכב באופן כמעט יום-יומי, נסיעה אופיינית של כ10-15 קילומטר לכל כיוון, מטבעון לחיפה. כמה ימים אחרי שהבולמים החדשים הותקנו שאלתי אותה, כבדרך אגב, איך הרכב מרגיש. "כרגיל". משהו שונה? התנהגות, נוחות? "לא. אני אמורה להרגיש משהו שונה?". אוקי. ניסוי עיוור על פי הספר.

אני, עורך הניסוי, כן הרגשתי בשינוי - הרכב קשיח יותר, מגלגל פחות בכיכרות, צולל פחות בבלימה חזקה, עובר את הבאמפרים ברחוב בצורה נעימה יותר, מתרסן אחריהם בלי נדנודים. מבחינתי ההתנהגות הקשיחה יותר בהחלט חיובית. אבל דחיל-ראבאק, איזה אידיוט חורק צמיגים בכיכרות ונכנס לפסי האטה יותר ויותר מהר עד שפק"ל הקפה מרומם לתקרה? בג'יפ מוגבה???  בקיצור, יעל צודקת, ומייצגת פיקס את הנהג הממוצע. שימו לו ראנצ'ו או קוני, וכנראה שכל בולם זעזועים אחר, טווין או מונו-טיוב, והוא לא ידע להצביע על הבדל מהותי בנהיגה יומיומיות, מתונה, על הכביש.

לעומת זאת, בטיול הראשון עם הבולמים החדשים, בפסח, כמה ימים לאחר השיחה הנ"ל. בסוף יום הטיול הראשון, בנסיעה רגועה, היא נזכרה פתאום בבולמים שלא עניינו אותה עד עכשיו - " אתה יודע, בשטח, ממש מרגישים הבדל!" את מוכנה להרחיב? "לא יודעת, הג'יפ שקט יותר, קופץ פחות... הנסיעה נעימה יותר. הרבה יותר טוב ממה שהיה!". ושוב, כרגיל, היא צודקת.

אני רוצה לחזור ולחדד את שתי הנקודות האחרונות. בכביש, רכב שטח משופר לטיולים - מבית ג'יפ, לנדרובר, טויוטה או אחר - לרוב נהוג במתינות, בצורה מדודה וסבירה, לכולנו ברור שלא מדובר במכוניות ספורט. ובתנאים שבהם לא נדרש מהבולמים הרבה - כמעט כל בולם עושה את העבודה, וצריך להיות רגיש, ובעיקר לחפש את ההבדלים, בשביל למצוא אותם. בשטח לעומת זאת, שבו גם בנסיעת שבילים פשוטה ליד הבית או בחיתוך פקקים לאורך כביש החוף הבולמים נדרשים לעבודת שיכוך מסיבית, ההבדלים בין בולמים שונים מורגשים, על ידי כל אחד. הוזהרתי מפני התחושה הקשיחה יותר, המובנית, של בולם מונוטיוב ושל קוני בפרט - ואני חייב להגיד, אחרי התנסות, שאני מאלו שמעדיפים את זה כך.

הלקח שלי מההתנסות עם בולמי המונוטיוב האדומים של קוני, הוא שאני לטווין-טיוב, בוודאי לבולמים הזולים יותר, לא מתכוון לחזור. שורה תחתונה? קוני Heavy-Track, בולמי מונוטיוב קלאסיים, מצאו חן בעיני. הם מתאימים לג'יפ ולאופי הנהיגה שלי, ואני שמח להתחיל את סדרת סקירות הבולמים עם מוצר טוב - כזה שמהווה קו בסיס איכותי להשוואה מול הבאים אחריו. Heavy-Track

כמה עולה $$$ ?

בולמי קוני Heavy-Track כפי שנבחנו, נמכרים במחיר מומלץ של 790 שקלים לפני מע"מ. ניתן לרכוש ולהתקין אותם ברוב המוסכים וסדנאות השיפורים ברחבי הארץ, לכל דגמי רכב השטח במצבם המקורי בהתאמה מדויקת, ולרכבי שטח משופרים/מוגבהים בסיוע המחלקה הטכנית של היבואן.

תודה לארנון מלאכי, מוסך אנדורו בפרדס חנה, על ההתאמה וההתקנה של הבולמים, ולחברת א.ס. ורטהיים, יבואנית קוני לישראל, על שהעמידה לרשותי את מוצריה לבדיקה.

לא שכחת לדבר על מהלך מתלה?

אה כן. מהלך המתלה... לא השתנה. ואין סיבה שישתנה אם הוחלפו בולמים זהים במידותיהם. מהלך המתלה וגובה הרכב נקבעים על ידי כל מכלול המתלים של הרכב, כולל כל מרכיבי קיט ההגבהה. מכל  הברזלים המעורבים, בולמי הזעזועים הם אלו שכמעט ולא משפיעים, כל עוד בוחרים את המידה האופטימאלית.

>>> הכתבה הבאה בסדרה תכתב בעוד חודשיים בערך, על הבולמים הצהובים שהחליפו את האדומים...

נספח: לבעלי צ'רוקי וגראנד צ'רוקי בעיקר

בצ'רוקים וגראנד צ'רוקים, המוגבהים 4.5 אינץ' כדבר שבשגרה, עניין ההתאמה הפיזית של בולמים תחליפיים קריטי. אמרנו בפרק הטכני של הכתבה שבולם טווין-טיוב נהנה מהיתרון העקרוני של קומפקטיות באורך... ובכן, מסתבר שזה לא תמיד נכון. בהשוואה ישירה של הקוני לראנצ'ו, מסתבר שהם בעלי אורך פתוח וסגור כמעט זהים - אז קוני עשו עבודה טובה במזעור מצד אחד, ואילו הראנ'צו לא ממש מנצלים את יתרון התצורה. כנראה שמנגנון הכוונון של הראנצ'ו 9000 הוא שמבזבז את האורך. בכל מקרה, עובדה:

עוד נקודות ראויות לציון - הקוני צרים יותר (50 מ"מ קוטר חיצוני לעומת 56 לראנצ'ו). לא לשכוח שהבוכנה שלהם עדיין גדולה יותר משמעותית בגלל המבנה השונה! הם קלים הרבה יותר - לא שקלתי, אבל לדעתי הם שוקלים 20-30% פחות. עניין המשקל שולי בג'יפ טיולים, אבל בכל זאת.

קוטר המוט הדחיף קטן יותר בקוני - 14 לעומת 16 מ"מ.

רוחב האוזניים בקוני קטן יותר מאשר בראנצ'ו -  35 לעומת 41 מ"מ. וזו נקודה חשובה לדעתי במקרה הספציפי שלי, הרבה חרא אכלתי מהגומיות של הראנצ'ו. הקוני, הקטנים מעט יותר, פשוט מתאימים יותר לצ'רוקי כך נראה.

מבחינת ההתקנה - הקוני הוזמנו עין לעין, כמו הראנצ'ו - זו אינה שיטת החיבור המקורית בצ'רוקי או גראנד צ'רוקי, כפי שידוע לכל בעלים של ג'יפ כזה. ההסבה לתצורת העין-עין מבוצעת אצלי בצורה המקובלת למדי של Bar-Pin Eliminators מתוצרת חברת JKS (בתחתית הבולם הקדמי ובראש הבולם האחורי), הנראים בתמונות למטה, ומתאם פין- לאוזניים בראש הבולם הקדמי, פריט שמגיע עם קיט ההגבהה של רוביקון אקספרס (בתמונה משמאל).  הנושא הזה מעניין באמת רק את בעלי הג'יפים האינדיאנים כמוני, שיודעים שיש מגוון של פתרונות כאלו שמנסים לפתור את צרות גומיות הבולמים... אני רק יכול להגיד שבשלושה חודשים בערך, גומיות בולמי הקוני בתצורה הזאת החזיקו מעמד יפה ובלי בלאי, וזאת לעומת הגומיות האדומות של הראנצ'ואים שהאכילו אותי מרורים, ורובן הוחלפו מזמן על ידי גומיות שחורות פשוטות, שבפני עצמן לא מחזיקות הרבה.

לגבי בלאי - חצאיות הפלסטיק השחורות המלוות את הבולמים של קוני נועדו להגן על המוט מאבנים, אבל בפני עצמן לא ממש שורדות... שלוש מתוך ארבע כפי שניתן לראות נפלו במהלך תקופת הניסיון.